PS4 | הנושא הרשמי 2

[Stick]

תפסיקו להגיד את זה בבקשה. תנו לי לחיות באשליות בשקט.

[DrKeo]

זה עובד גם הפוך, אתה יודע... הסופרים והתסריטאים הטובים ביותר הם במקרה הטוב יכולים להיות כותבים למשחקי מד"ב סוג ב'

לא נראה לי. אני חושב ש-bioware למשל היו מתים שסופר כמו ורנור וינג׳י היה כותב להם את עלילת mass effect. אבל למה שהוא יסכים להשחית את זמנו על פרויקט כזה? בנוסף, מי מכיר בכלל את הכותבים של mass effect?

ביוור נדמה לי מעולם לא עבדו עם סופרי מד"ב מובילים, אבל הכותב הראשי של מאס אפקט הוא דרו קארפישיין שגם כתב להם את KOTOR ואת ההרחבות של באלדורס גייט 2, ולצד זה כתב גם ספרים שליוו את המשחקים האלו (לא יודע מה איכות הספרים שהוא כתב, אבל משחקים הוא בהחלט יודע לכתוב מצויין).
אבל במקומות אחרים דווקא היו משחקים שלקחו סופרים ותסריטאים מובילים כדי שיכתבו להם: אורסון סקוט קארד, דיוויד גוייר, אלכס גרלנד, פול האגיס... ובמקרה של כולם יצאו משחקים עם עלילה בינונית, שלא מתקרבת לדברים הטובים שקן לוין (או כריס אוולון. או דרו קרפישיין. או דן האוזר וכן הלאה) הוציאו מתחת לידיים שלהם. לא מכיר דוגמא לאף סופר או תסריטאי לינארי שהצליח להוציא תסריט טוב למשחק מתחת לידיים שלו.

וזה כנראה בגלל שלכתוב משחקים זה עסק הרבה יותר מסובך מלכתוב תסריט לסרט או ספר: אפילו אם תיקח משחק יריות-מסדרון לינארי, אתה איכשהו צריך להכניס שם איזה חמישים וריאציות לכל דמות שמרימה נשק מהרצפה, מרימה תחמושת מהרצפה, טוענת את הנשק שלה, מדווחת על פגיעה... אם לא תעשה את זה אז משחק של 10+ שעות יתחיל להשמע מאד רפטיטיבי מאד מהר, ומתישהו נגמרים לך הדברים המוצלחים לכתוב ואיכות הכתיבה נפגעת.
בסופו של דבר, השחקנים יזכרו יותר את השורות האלו שחוזרות על עצמן לאורך 10 שעות משחק (BOI!), מאשר את הכתיבה שאולי הכותבים השקיעו בה הכי הרבה אבל מסתכמת בחצי שעה של סצינות מעבר (או יותר גרוע, בדיאלוגים אופציונליים שחלק גדול מהשחקנים בכלל לא נחשפו אליהם). בהיבט הזה קן לוין שיחק אותה לא רק בגלל הכתיבה המצויינת שלו (והיא בהחלט מצויינת) אלא גם בגלל זה שהאלמנטים הכי חזקים שלה הם כאלו שחוזרים על עצמם הרבה פעמים לאורך המשחק ומשמשים בתור המנוע לעלילה ולטוויסטים.

טום ביסל הצליח לעבור מהצד של "ספרות יפה" לצד של "כותב משחקים" בצורה נהדרת. כתב חלק מהמשחקים האהובים עליי ביותר מבחינת כתיבה של השנים האחרונות. מצד שני הוא עשה את זה אחרי שנים של מחקר ופיתוח תזות על איך כתיבה למשחקים (תזות שהוא לא התבייש לזרוק לפח כשהוא התחיל לעבוד בתעשייה בפועל וגילה שהיא לא באמת עובדת כמו האוטופיה שהוא חשב שהיא כחוקר / מבקר).

לא מסכים איתך בכלל לגבי זה שלכתוב משחקים זה עסק יותר מסובך מלכתוב תסריט או פרוזה ליניארית. מסובך היא לא ההגדרה הנכונה כאן. יש תסריטים / ספרים "מסובכים" הרבה יותר גם מהמשחק הכי מורכב נראטיבית שנצליח למצוא כאן. זה פשוט... משהו אחר. סוג שונה של כתיבה, סוג שונה של החלטות, סוג שונה של בריאת עולם, סוג שונה של הצגת ופיתוח דמויות, סוג שונה של נראטיב. כותב ליניארי טוב לא בהכרח יידע להתמודד עם הבעיות וההזדמנויות שהסוג הזה של הכתיבה מביא איתו, שלא לדבר על השלב הבא בתהליך הזה שהוא יצירת סימביוזה נכונה עם מנגנוני הגיימפליי והטמעת הסיפור והנראטיב גם בקטעי משחקיות, לא רק בסצנות מעבר.

יש יוצרי / כותבי משחקים שיודעים היום לספר סיפורים נהדרים במשחקים. ובכלל, מהבחינה הזאת המדיום מתקדם מאוד כל הזמן. איפה המשחקים שיוצאים היום ואיפה המשחקים שיצאו אפילו לפני חמש שנים. מצד שני, ה"שפה" הנראטיבית של משחקים עדיין נבנית, היא הרבה פחות ממוסדת ונחקרת מנראטולוגיה קלאסית של פרוזה ודרמה. היוצרים לומדים את הבסיס תוך כדי תנועה.

עכשיו נשים את כל זה בצד ונגיד שלנסות לשפוט "איכות כתיבה" של משחקים בהשוואה ישירה לקולנוע או ספרות זה... די מטופש לדעתי. זה מדיום שונה לגמרי. האינטראקציה שלו עם ה"קורא" שונה לגמרי. יש משחקים שהסיפור שלהם הצליח לגרום לי לחשוב כמו שאף ספר אף פעם לא יצליח, ויש ספרים שהצליחו להגיע לרמת עומק ודרמה שאף משחק בחיים לא יצליח (למשל, הקטע ב-Edith Finch במפעל הדגים, הצליח להעביר כל כך הרבה סיפור ורגש בצורה שפרוזה ליניארית פשוט לא יכולה). זה פשוט לא אותו דבר, זה לא צריך להיות אותו דבר, וההשוואה הזאת עושה עוול גם לזה וגם לזה.

אני חושב שהבעיה העיקרית של התסריטאים ההוליוודים עם משחקי וידאו היא שהם לא מבינים את המדיום עד הסוף, אפילו אם הם גיימרים. הם לא מבינים איך לכתוב למדיום שבו השחקן מוביל את הקצב, גיימפליי נכנס לתערובת ואפילו העובדה ששחקן קובע איפה הוא עומד בסצנה יכול להיות סוג של wild card בשבילם. משחקים מעבירים עלילה לא רק בדיאלוג בסצנות מעבר, משחקים כמו TLOU או ביושוק מעבירים מידע דרך העולם שלהם וטקסטים בין דמויות בזמן גיימפליי. אני בטוח שתסריטאי הוליוודי יכול לכתוב יופי של קלטת לביושוק אבל אני לא חושב שהוא מסוגל לכתוב קלטת טובה, דיאלוג בזמן גיימפליי ודיאלוג קטעי מעבר שיתחברו יחד לעלילה באמת טובה. ובנוסף, ואת זה אני אומר לגיא ולא לארז, אני לא חושב שהאחים האוזר צריכים להיות באותה רשימה עם אנשים כמו קן לוין או TLOU, ליגות אחרות לגמרי

אה, ועוד מישהו עם הצלחה לא רעה בעולם משחקי הוידאו שהגיע מהוליווד, אלכס גרלנד שכתב את אנסלייבד וחלק מ-DMC. אולי לא יצירות אומנות אבל סיפורים סבבה לגמרי, מצד שני בקולנוע הוא פאקינג גאון.

בנושא GOW, באמת שאני לא רואה עוד אחד בדור הזה. GOW3 לקח 3 שנות פיתוח, אסנשן גם לקח 3 והחדש לקח 4+ שנים. כלומר קיים מצב שהפס5 תצא רק בחגים 2021 (אני חושב 2020, אבל יש מצב) והם יחליטו לעשות GOW2 במרץ 2021 שזה שלוש שנות פיתוח אבל באמת שזה יהיה חבל אם הוא יצא על הפס4 המיושנת. אבל מי יודע, אסנשן יצא חצי שנה לפני הפס4, המשחק השני יצא חצי שנה אחרי היציאה של הפס3, אז יש הסטוריה שכזו. הייתי מעדיף שהם יקחו 4+ שנים ויוציאו את המשחק בשנה השניה של הפס5, אפילו שיזוזו לחגים 2022.

[Laskin]

שוב, להפך מהעבר - מדובר פה בעולם פתוח, וההמשך חייב להרחיב את זה משמעותית, אי אפשר בשום מצב לעבוד על דבר כזה פחות מ-4 שנים לדעתי.

מה שכן, זה באמת זמן מושלם לספק להם DEV KITS

[DrKeo]

שוב, להפך מהעבר - מדובר פה בעולם פתוח, וההמשך חייב להרחיב את זה משמעותית, אי אפשר בשום מצב לעבוד על דבר כזה פחות מ-4 שנים לדעתי.

מה שכן, זה באמת זמן מושלם לספק להם DEV KITS

לא שחקתי במשחק אבל אם הם הצליחו ב-4 שנים לבסס מנוע, לבנות מערכת קרב חדשה, מערכת שליטה חדשה, לבנות עולם חדש עם מיתולוגיה חדשה ולהמציא מחדש בערך כל דבר שיש במשחק, אני בטוח שהם יכולים לפתח את הבא תוך פחות זמן אם הוא עדין משחק פס4. השאלה היא האם אנחנו באמת רוצים GOW חדש שלא באמת מביא קפיצה משמעותית מהקודם. 2 היה אנצ'רטד 2 לאנצ'רטד 1 בזמנו, GOW3 היה טרוף חושים מבחינת סקייל וכמובן גרפיקה של דור חדש ו-GOW החדש המציא את הסדרה מחדש. אתם לא מעדיפים שהם יקחו 4-5 שנים ויתנו לנו על הפס5 קפיצה גדולה עם היכולות של הקונסולה החדשה? מצידי אפילו שילכו על המשחק הבא של קורי, נשמע שהוא לא הולך להיות פיתוח של 4 שנים אלה משהו הרבה יותר קטן. שישרפו את שאר הדור על המשחק הזה ויתחילו לעבוד על הפס5 עם GOW2 ב-2020.

[Laskin]

כן, אם הם רוצים פשוט לתת "עוד מאותו הדבר" הם יכולים לעשות את זה בשלוש שנים ואולי גם בשנתיים ומשהו... העולם הפתוח פה בנוי כך שהמשחק הבא צריך להתבסס עליו
אבל אני צופה שהם גם יתחלקו ל-2 צוותים, שלאו דווקא יגדלו בהתאם, ושזה לא יהיה סתם עוד מאותו הדבר, לפחות לא אם הם רוצים להפציץ, ואני משוכנע שהצוות מאוד מעוניין בזה.

בהחלט אפשרי שהצוות השני יעבוד על משחק קטן יותר ללא עולם פתוח והוא ייקח רק שנתיים וחצי, שיוכל למלא את החוסר בSSM בשנים הקרובות.

[Uncle Pey'j]

אנחנו מדברים כאילו הליין אפ של סוני תלוי ב-SSM עד הפס5,אחרי ההצלחה של הנוכחי,אני בטוח שיתנו להם את כל הזמן והמרחב שהם צריכים בשביל לפתח המשך שיפיל אותנו מהרגליים (ברצינות,אני מקבל chills רציניים כשאני חושב על חלק מה-set pieces הפוטנציאליים להמשך בהתבסס על הסיפור,ומי ששיחק יודע על מה אני מדבר ) ובשביל באמת להפיל אותנו,צריך לנצל את החלפת הדור.

[DrKeo]

זה נכון, יש להם מספיק בלעדיים וממילא SM מספקים להם משחק גדול בדור פחות או יותר, גם אסנשן וגם GOW2 היו לא באמת רלוונטים להצלחה של הקונסולות שעליהן הם רצו כי הם יצאו בתקופה שהקונסולות כבר לא היו רלוונטיות. אני מעדיף GOW חדש שנתיים לתוך הפס5 מאשר לקבל אותו על פס4 שמרגישה לי כמו גרוטאה עתיקה.

[Stick]

אני.. חושב שלעולם לא אסיים את המשחק הזה
אני חושב שאני כבר בכיף 50 שעות ויותר במשחק, ועדיין יש לי דברים חדשים ומעניינים לעשות (לא סתם קולקטיבלס לא מעניינים). קורי דיבר על זה שהוא רצה להפתיע עם כמה שהמשחק גדול ופתוח ובכוונה לא דיבר על זה אבל פאק.. איך הם שמרו את הגודל העצום הזה בסוד?

[Laskin]

יש הרבה דברים פה שאני לא מבין איך שמרו בסוד...
למי שלא התקין עדיין את התוסף ההוא כדי להמנע מספוילרים - עדיין לא מאוחר מדי! אם אתם לא משחקים בו בקרוב פשוט תנסו להמנע בכל דרך אפשרית, תמונה אחת יכולה להרוס לכם המון, וחבל

[BiA]

טוב, סיימתי את המשחק. מאסטרפיס. מדהים כמה תוכן נוסף ומעניין יש אחרי.. מחר אקפוץ ראש לתוך הספוילריאדה.

[Laskin]

טוב, סיימתי כל מה שאני רוצה לעשות במשחק חוץ מדבר אחד:

ספויילר: הצג

להרוג את המלכה של הואלקיריות
וואו זה חתיכת קרב קשה, והציוד שלי ממש טוב, אני רמה 9 והכל מאוד שימושי... לא יודע ממש איך אני יכול לשפר עוד משהו חוץ מהכישורים שלי במשחק (: אוף זה נראה לי ייקח לי כמה ימים טובים

מישהו פה הגיע אליה?

[InterAl]

טום ביסל הצליח לעבור מהצד של "ספרות יפה" לצד של "כותב משחקים" בצורה נהדרת. כתב חלק מהמשחקים האהובים עליי ביותר מבחינת כתיבה של השנים האחרונות. מצד שני הוא עשה את זה אחרי שנים של מחקר ופיתוח תזות על איך כתיבה למשחקים (תזות שהוא לא התבייש לזרוק לפח כשהוא התחיל לעבוד בתעשייה בפועל וגילה שהיא לא באמת עובדת כמו האוטופיה שהוא חשב שהיא כחוקר / מבקר).

לא מסכים איתך בכלל לגבי זה שלכתוב משחקים זה עסק יותר מסובך מלכתוב תסריט או פרוזה ליניארית. מסובך היא לא ההגדרה הנכונה כאן. יש תסריטים / ספרים "מסובכים" הרבה יותר גם מהמשחק הכי מורכב נראטיבית שנצליח למצוא כאן. זה פשוט... משהו אחר. סוג שונה של כתיבה, סוג שונה של החלטות, סוג שונה של בריאת עולם, סוג שונה של הצגת ופיתוח דמויות, סוג שונה של נראטיב. כותב ליניארי טוב לא בהכרח יידע להתמודד עם הבעיות וההזדמנויות שהסוג הזה של הכתיבה מביא איתו, שלא לדבר על השלב הבא בתהליך הזה שהוא יצירת סימביוזה נכונה עם מנגנוני הגיימפליי והטמעת הסיפור והנראטיב גם בקטעי משחקיות, לא רק בסצנות מעבר.

יש יוצרי / כותבי משחקים שיודעים היום לספר סיפורים נהדרים במשחקים. ובכלל, מהבחינה הזאת המדיום מתקדם מאוד כל הזמן. איפה המשחקים שיוצאים היום ואיפה המשחקים שיצאו אפילו לפני חמש שנים. מצד שני, ה"שפה" הנראטיבית של משחקים עדיין נבנית, היא הרבה פחות ממוסדת ונחקרת מנראטולוגיה קלאסית של פרוזה ודרמה. היוצרים לומדים את הבסיס תוך כדי תנועה.

עכשיו נשים את כל זה בצד ונגיד שלנסות לשפוט "איכות כתיבה" של משחקים בהשוואה ישירה לקולנוע או ספרות זה... די מטופש לדעתי. זה מדיום שונה לגמרי. האינטראקציה שלו עם ה"קורא" שונה לגמרי. יש משחקים שהסיפור שלהם הצליח לגרום לי לחשוב כמו שאף ספר אף פעם לא יצליח, ויש ספרים שהצליחו להגיע לרמת עומק ודרמה שאף משחק בחיים לא יצליח (למשל, הקטע ב-Edith Finch במפעל הדגים, הצליח להעביר כל כך הרבה סיפור ורגש בצורה שפרוזה ליניארית פשוט לא יכולה). זה פשוט לא אותו דבר, זה לא צריך להיות אותו דבר, וההשוואה הזאת עושה עוול גם לזה וגם לזה.

משווים את מה שאפשר להשוות, ולדעתי אפשר להשוות את הרוב המכריע: הרי 90% מהעלילה במשחקים, בעיקר בעבר אבל גם היום, לא מועברת באמצעות הגיימפליי. היא מועברת באמצעות קטעי מעבר לא שחיקים, דיאלוגים לא אינטראקטיביים עם דמויות, קטעי שמע או קטעי קריאה. המשותף לכל אלה: אי אינטראקטיביות, אי משחקיות, אי ניצול המדיום. משחקים שמנצלים באמת את המדיום כדי להעביר סיפור הם כמעט ולא קיימים. לכן ניתן וצריך להשוות את איכות הכתיבה שלהם לספרים או סרטים, וכשעושים את ההשוואה הזאת בצורה כנה, חייבים להגיע למסקנה שהכתיבה במשחקים היא תת רמה. משתפרת בקצב מרשים אמנם, אבל עדיין.

[idan]

הצורה שאני נוהג לשחק משחקים מבוססי סיפור (כאלה שאני ממש אוהב לפחות) זה לעשות כמה שיותר לפני שאני מגיע לקרדיטים כי אחרי שהגעתי לנקודה הזאת קשה לי בדר"כ לחזור לשחק, ואמנם יש לי 100% בהמון איזורים ועשיתי את רוב הסייד קווסט אבל למרות כל זה עדיין נשאר כל כך הרבה שאחרי שפתחתי את התיבה המאתיים או משהו כזה החלטתי שחאלס אני יכול למשוך את זה עוד שבועיים בקצב הזה אז כבר רצתי עם הסיפור עד לסוף ונהנתי מכל רגע.
עשיתי גם איזה חצי מה"אתגרים" שהם כביכול פותחים לך בסוף המשחק (פשוט מצאתי את זה בעצמי לפני כן, אני די בטוח שזה אותו דבר). אני יקח הפסקה אבל אני ירצה להשלים אותם מתישהו , למרות שהם כולם די אותו דבר ממה שאני עשיתי לפחות אז לא קריטי לי.

וזהו אני יסתכן בלהישמע לא מקורי אבל God of War באמת אחלה של משחק, הוא הרוויח ביושר את כל התשבוחות שהרעיפו עליו.

דרך אגב, מסתבר שגם אחרי שסיימת את המשחק אתה יכול לאכול ספויילרים:

ספויילר: הצג

יש סוף "סודי" מסתבר ?

סיימתי את המשחק וישר הלכתי ליוטיוב לראות את הסוף (הרגיל) עוד פעם בגלל הציור קיר ההוא שנחשף לכמה שניות בסוף המשחק ולא הצלחתי לפענח (גם אחרי צפייה שנייה אני לא לגמרי בטוח מה זה אומר) ונראה מן הסתם די חשוב... ואז ביוטיוב כמו יוטיוב על הדרך גם גיליתי שלא ראיתי את הקטע הכי מגניב

יעני סיכוי סביר שלא הייתי חוזר לשם כדי לגלות את זה בעצמי אז זה לא שאני מבואס אש שראיתי את זה ביוטיוב, אבל בתיאוריה זה היה יכול להיות מאוד מגניב לגלות את זה במשחק.
והולי שיט עכשיו לחכות שנים להמשך?! כמה טיזינג בחייאת ראבאק.

[BiA]

עידן, אני משחק בדיוק כמוך, וגם אני החלטתי לרוץ על העלילה בשלב מסוים.

ספויילר: הצג

חזרתי לאיזה 10 שעות של סיידקווסטס אחרי ודי מיציתי את המשחק, וזה בכלל בלי לגעת בולקיריות, באתגרי realms או לסיים את המשימות במוספלהיים וניפלהיים.

אני לא יכול להעיד על כולם אבל רוב הסיידקווסטס שעשיתי לא בדיוק היו מעניינים מעבר לקרבות ולכן גם מיציתי בסוף.

בכל אופן, המשחק בהחלט ראוי לתשבוחות. אני לא זוכר שהתלהבתי ככה ממשחק מאז וויצ'ר 3.. אולי מדום, אבל הוא לא ממש בר השוואה בסקייל. אמנם לא שיחקתי בבלאדבורן אבל מבחינתי זה ללא ספק האקסקלוסיבי הטוב לפס4 בפער, אין משחק שמתקרב. בניגוד לתותחים הסינמטיים הגדולים שקרובים אליו, כמו המשחקים של נוטי דוג, הגיימפליי אשכרה כיפי. העלילה היתה לטעמי מעט ארוכה והיה קצת שומן שהייתי חותך, אבל מצד שני תחושת המסע הרבה יותר משמעותית מאשר אפילו ב-GOW2. הפאזלים די פשוטים ואף פעם לא מעיקים ומערכת הקרב פשוט מעולה ועמוקה בצורה מפתיעה, זו בלי ספק הנקודה החזקה של המשחק. אמרו ב-making of משהו כל כך נכון, שבניגוד למשחקים הקודמים, כל קרב אפילו מול דרוגרס פשוטים ייראה מאוד שונה אצל כל שחקן ויש קומבואים פשוט מטורפים שאפשר לבצע.

כמובן, המשחק באופן כללי מרגיש "כבד יותר" מהטרילוגיה אבל החל משעתיים פנימה הכל פשוט זורם וזה ממשיך ככה עד הסוף. כמעט כל הסביבות מעודדות חקירה אבל לא גדולות מספיק כדי שתלך לאיבוד, וזה עובד (אני זוכר רק סיידקווסט אחד שהתרחש בחצי-מבוך מעצבן נורא לניווט, אבל זה באמת נדיר). בכל מקרה, כנראה שדיברתם על זה כבר, אבל יש כל כך הרבה רגעים פנטסטיים במשחק הזה:

ספויילר: הצג

המשל של קרייטוס בסירה על העסקה עם ארס, הפגישה עם ה-World Serpent, הלחימה בדרקון.. וכמו בערך כולם, הסצנות עם ה-Blades of Chaos ועם הכד בכספת של טיר היו הרגעים שבאמת התאהבתי בו.

לגבי הסוף,

ספויילר: הצג

אני לא ממש מוצא טעם לדוש בתיאוריות כי הקשר למיתולוגיה בסופו של דבר הוא מאוד loose. הגילוי על לוקי בסוף היה מגניב, כמו גם התבליט. רק לא יודע איך הבנתם ממנו שאטרייוס הורג את קרייטוס, זה נראה שהוא בסך הכל מחזיק את הגופה.. בכל אופן הוא מוליד את הנחש, וגם מימיר רומז לזה די בכבדות באחד מהסיפורים שלו בגייטווי.

חזרתי הביתה ישר אחרי ההר כי רמזו לזה אם אני זוכר נכון (וגם הקרדיטים הרגישו חסרים), היתה החלטה אדירה שלא להחזיק את היד לשחקנים ולאפשר לגלות את זה לבד. SM התעלו על עצמם, הולך להיות המשך אדיר

[Laskin]

ניצחתי את הואלקירית האחרונה!
לקח לי *המון* ניסיונות, והורדתי את הרמה לקלה ביותר כדי להתאמן עליה כמו שצריך לפני... וגם ברמה הקלה היא לא כל כך קלה!
היא ממש כמו בוס מדארק סולס, או לפחות ככה זה נראה לי בסרטונים. מה שמאשר מבחינתי את מה שתמיד חשבתי - שאני לא אהנה כל כך ממשחקי סולס
אז בעצם סיימתי עם כ-ל מה שיש למשחק להציע לי, הדברים היחידים שלא סיימתי זה העורבים האלה שצריך למצוא בעולם, חסרים לי איזה 15, ואני ממש לא מתכוון להתחיל לחפש אותם בכל העולם, ואולי כמה מסיכות או כל מני COLLECTIBLES אחרים שאוספים שם, אבל זה לא מעניין.
יש גם אתגרים אופציונליים במוספלהיים אבל לדעתי זה לא נגמר אף פעם, פשוט מתחדש... סיימתי את כולם כבר פעמיים.
פחות נהנתי מהאתגרים האלה, אבל *מאוד* נהנתי ממה שעשו עם ניפלהיים, הייתי ממשיך עוד ועוד שם אם רק היה לי עוד דברים להשיג, אבל יש לי כבר הכל :/

זהו, היה משחק מדהים, מניח שלא אשחק בו שוב עד שיהיה NEW GAME PLUS או משהו כזה... וגם זה רק בתנאי שזה יהיה מושקע.
אשתי התחילה לשחק על הרמה הקלה והיא כבר עוד שנייה בבוס השני, היא די טובה בו בצורה מפתיעה... אבל הרמה הקלה ביותר באמת... קלה ביותר.

אה, וכמעט שכחתי! הקטע הכי טוב בלצפות במישהו משחק בו אחרי שאתה סיימת:

ספויילר: הצג

כבר במפגש הראשון עם בלדר, אתה מקשיב לטקסט שלו ואתה מבין איזה חכמים הם היו שם... ובאמת כל מה שהוא אומר כאילו לקרייטוס מתאים למפגש עם "ענק שמתחבא". אחד הדברים הראשונים שהוא אומר לו אחרי שהוא רואה אותו זה "חשבתי שתהיה גדול יותר", או "חשבתי שהסוג שלך אמור להיות נעלה יותר..." היו שם עוד כמה הברקות ואנחנו בטוחים בפעם הראשונה שהוא מדבר על אלים יווניים כל הזמן... זה באמת מפגש שניתן להעריך באמת רק אחרי שמסיימים את המשחק, יש גם אחר כך מלא רמזים לזה שהאמא היא ענקית, למשל שהילד יודע לקרוא את שפת הענקים אז קרייטוס שואל אותו "אתה יודע לקרוא ענקית?" והוא עונה לו שהוא יודע קצת מכל השפות שאמא דיברה. קיצר - השעתיים הראשונות באמת מלאות ברמזים, לא דקים בכלל, על סוף המשחק

[Laskin]

והנה סוד ממש מגניב שמישהו גילה... יש כתב סודי שצריך לתרגם, שמגיע בגירסת האספנים, על פיסת בד או משהו... שם יש רמז לאוצר חבוי, ואיך להשיג אותו:

http://gearnuke.com/god-of-war-hidden-t ... t-message/

ממש מגניב וכל אחד יכול לעשות את זה. אמנם הפרס יותר יעזור לשחקנים בתחילת הדרך אבל זה עדיין מגניב, מעניין עוד כמה כאלה יש (מניח שה-מ-ו-ן)

[Stick]

טוב, אז גם אני סיימתי לגמרי את המשחק
חוץ מהקולקטיבלס עשיתי גם כן הכל, זה קצת מוזר שאין למשחק הזה שעון שסופר כמה שיחקת אבל אני מניח שהעברתי סביבות ה50+ שעות איתו.
ו-וואו איזה משחק טוב זה היה, אני לא אוהב משחקים ארוכים ובדרך כלל לא מסיים אותם, אבל גם אחרי שסיימתי את המשחק הזה על כל 50 שעותיו הייתי ממשיך בכיף לעוד 25.
זה מזכיר לי את המשחק הארוך מאוד הקודם שאהבתי באופן יוצא דופן, לפני 3 שנים, הוויצ'ר 3. אחרי שGOW שקע אצלי קצת אני כבר לגמרי יכול להגיד בבטחון שהוא נמצא יחד עם הוויצ'ר 3 בראש רשימת המשחקים האהובים עלי אי פעם, לא הייתי אומר שאחד טוב מהשני (או שהם איכשהו דומים, סוגים מאוד שונים של איכויות שמים אותם שם) אבל הם לבטח השניים שהיו הכי טובים בשבילי.

בקשר לend game שלו, הוא כמובן טיפה פחות מעניין מהמאסטרפיס שהוא הקווסט הראשי, אבל עדיין, הפתעה אדירה. ידענו כבר שSSM ידעו לתת משחק לינארי מצוין אבל end game כזה מושקע ומעניין? ללא ספק הבונוס הכי גדול ומפתיע שהיה למשחק הזה להציע.
הופתעתי גם ממש מהואלקרית האחרונה, הם אשכרה הלכו עם זה בכל הכח ושמו במשחק מיינסטרים כמו GOW קרב שמבחינת קושי מתאים לDS (אולי בינוני מבחינת הקושי בתוך DS, אבל עדיין ).

בקיצור, כל מי שיש לו זמן ואוהב משחקי אקשן סינגל פלייר חייב לעצור הכל ולתת למשחק הזה לשאוב אותו לאיזה שבוע טוב. כבר מתחיל לספור את הימים (והשנים..) עד לGOW2.

[Laskin]

עכשיו שהם רואים מה עובד ומה לא ויש להם את הבסיס להכל - מעניין כמה רחוק יקחו את העולם הפתוח ומה שעושים אחרי שמסיימים את המשחק במשחק הבא... אני ממש מקווה ל-mount ממש מגניב שישמש אותנו בחקירת העולם, אבל גם בקרבות, לפחות בשטחים פתוחים יותר, שאני מנחש שיהיו במשחק הבא.

ספויילר: הצג

אני גם מוכן להתערב שאם יהיה כזה - אז זה יהיה זאב, וכולנו יודעים מי יכול להפוך לזאב הזה (;
זה יכול להיות חידוש כל כך מגניב לגיימפליי, להפוך את לוקי לזאב בקרבות עם כוחות משלו כשהוא במצב הזה וכו׳, וגם מעולה לאלמנט המטרוידואניה למשל שככה רק תוכל להגיע למקומות מסויימים או לפתוח דלתות... אתם מבינים, נו

אוף, זה טוב מדי... נראה לי הרסתי לעצמי את המשחק הבא (:

[Nucleus_Dawn]

GOW יושב לי בPS4 מהיום שבו הוא יצא. היום כנראה אשחק בו לראשונה.

אני מתרגש.

[Laskin]

WTF

כאילו, מבין שבטח היית עסוק, אבל זה שיא חדש של איפוק... כל הכבוד, אני מניח?

אתה הולך להנות *מאוד*

[Nucleus_Dawn]

WTF

כאילו, מבין שבטח היית עסוק, אבל זה שיא חדש של איפוק... כל הכבוד, אני מניח?

אתה הולך להנות *מאוד*

ממש עסוק... נסיעות מירושלים לחיפה בשביל ראיונות לתואר שני, כתיבת תקציר לפרויקט גמר, מבחן אמצע בוירולוגיה, בחורה חדשה שצריכה בידור וגרה בתל אביב. החיים קשים.

[Laskin]

בן אדם, אתה צריך לסדר את העדיפויות שלך... קודם כל משחקים, אחר כך החיים עצמם

[Nucleus_Dawn]

בן אדם, אתה צריך לסדר את העדיפויות שלך... קודם כל משחקים, אחר כך החיים עצמם

צודק. אני מתבייש בזה, אבל הרגשתי שפה יקבלו אותי כמו שאני.

[omerkot]

האמת שקניתי אותו בשבת שעברה (לפני שבוע וקצת) וגם אני עדיין לא הפעלתי אותו... היו לי דברים על הראש במהלך השבוע ולא רציתי לקלקל את החוויה...

[Nucleus_Dawn]

החלטתי לוותר על הקטע של לבשל לי כדי שיהיה לי אוכל לעבודה במהלך השבוע (כלומר, שכחתי לקנות עגבניות מרוסקות, אז אני לא יכול לבשל את הקציצות ובכל מקרה לא היה לי כח), אז שיחקתי איזה שעתיים. הייתי רוצה לשבת איזה 10 שעות רצוף, אבל אין סיכוי שזה יקרה בקרוב.

ספויילר: הצג

וואו. איך לעזאזל משתפרים אחרי שני קרבות הבוס הראשונים? וואו.

הרבה פה אמרו שבהתחלה הם פחות התחברו למערכת הקרב. אני ממש אוהב אותה מההתחלה. יש כל כך הרבה משקל לכל פעולה שלך. כל מכה שמתחברת מתחברת מושלם. כל נזק שסובלים כואב ממש. איזון שונה לחלוטין מהמשחקים המקוריים. בו זמנית, הצליחו לשמור על ההרגשה שקרייטוס חזק הרבה מעבר למה שאדם מסוגל להיות. על ההתחלה כשהוא כורת עץ ב3 מכות. אחרי זה כשהוא סוחב את העץ כאילו הוא לא שוקל כלום. בקרב הבוס השני (הוא מכונה "הזר", אבל אני מנחש שמדובר בלוקי. אל תגלו לי.

וואו. התרשמתי ממש. מהכל.