ת'רד נינטנדו 3.0: Once more with feeling

[DrKeo]

תודה לכולם.

אני אכן רוצה אותה בתור קונסולה משנית (ובאופן כללי אני לא משחק המון).
אגב ראיתי שהיא מגיעה עם זיכרון מאוד נמוך, הכי הרבה שראיתי זה קצת יותר מ 200 ג'יגה. המשחקים שם שוקלים כלום?

רוב המשחקים נעים בין 5GB ל-30GB, דברים כמו זלדה ומריו יותר קרובים ל-30GB, אינדים יכולים להיות גם 100MB.

[kririn]

תודה לכולם.

אני אכן רוצה אותה בתור קונסולה משנית (ובאופן כללי אני לא משחק המון).
אגב ראיתי שהיא מגיעה עם זיכרון מאוד נמוך, הכי הרבה שראיתי זה קצת יותר מ 200 ג'יגה. המשחקים שם שוקלים כלום?

בגרסה הרגילה אפשר להכניס כרטיס מיקרו sd
אני מעריך שגם בlite זה אפשרי
לא כרטיס מיוחד של נינתנדו ,אלה כרטיס רגיל

[התנין]

כלומר שייתכן שעדיף לקנות את גרסת הבסיס ואז לקנות כרטיס זיכרון לאו דווקא של נינטנדו, על מנת לחסוך עלויות?

[glass man]

מריו אודסי משחק הרבה יותר ״הארד קור״ מגלקסי 1-2, אני דווקא חושב שבמריו וזלדה נינטנדו חזרו לכיוון יותר קורי.

אבל האם הוא הארדקור גם בdexterity שהוא דורש מהשחקן? לא שיחקתי באודיסי בעצמי אז אני לא יכול להעיד לכאן או לכאן
אבל רוב הרשמים שקראתי אומרים שלא.

ואינטר אמנם לא הזכיר את דעתו על הפוסט גיים אבל זה לא נשמע שהוא הרגיש איזשהו אתגר מהמשחק.

לדעתי נדב אם אנחנו מדברים על הארדקור כ"משחק מריו שהוא collect a ton" ואתה צריך להיות שרלוק בשביל למצוא את כל הסודות שלו אז כן במובן הזה הוא יותר הארדקור מגלקסי שמוביל אותך ביד משל היית חולה סיעודי למטרה שלך .

אבל לעשות מאה אחוז לגלקסי זה אתגר כמו גם ל3D Land והבנתי שגם ל3D World ואודיסי מנגד לפחות ממה שהבנתי הולך הרבה צעדים אחורה בdexterity.

זלדה אני מסכים בהחלט שהלך לכיוון הארדקורי גם בלי לשחק בו.. אני זוכר שבפורומים של וויגמס רובנו רצינו כיוון כזה (כולל ואולי בעיקר אתה נדב

זה בהחלט זלדה 1 של העידן המודרני אפשר לקבוע את גם בלי לשחק אבל מריו ופייר אמבלם הלכו המון צעדים אחורה לדעתי ובגלל שאלה שני הסדרות שאני אוהב אצל נינטנדו זה מבאס אותי .

[DrKeo]

מבחינת הפלטפורמה / בוסים / עיצוב שלבים מריו גלקסי ומריו אודסי הם רמה דומה, לא מצאתי את זה או את זה קשה יותר או פחות. מה שהופך את מריו אודסי למשחק יותר קור הוא העובדה שהם חזרו לעולמות הפתוחים שאתה יכול לחקור וצריך להבין איך להשיג את כל הכוכבים לעומת מריו גלקסי שאתה פשוט רץ במסלול קבוע כל הזמן קדימה.

מבחינת זלדה אין בכלל ספק, הם עברו ממשחק שמחזיק לך את היד כמו לילד קטן למשחק פתוח לגמרי שמעודד חקירה ונותן לשחקן לגלות הכל לבד. זלדה BOTW הרבה יותר הארד קור מכל זלדה תלת מימדי שיצא ב-20 שנים האחרונות. מה שבאמת חסר לי ב-BOTW זה המחסור בצינוקים, הרגיש כאילו כמעט נגמר להם הזמן פיתוח לעשות צינוקים כמו שצריך אז הם פשוט פרקו אותם ל-100+ מקדשים.

[glass man]

כן,ואפילו את הפירוק הזה למאה מקדשים אפשר לראות כהארדקור.
הרי באיזשהו שלב התפתח איזה הגיון זלדה פנימי כלשהו, החידות די דמו אחת לשניה תמיד היה קשר בין חפץ שאתה מוצא במבוך לבוס במבוך וכו'

אפשר להגיד שהם די שברו את היסודות האלה וזה ראוי להערכה.

אבל לצערי בפייר אמבלם הם הלכו על רגרסיה מאחת הסדרות הכי הארדקוריות שקיימות הם הלכו על משחק שכל אחד יכול לסיים.
להפוך את אחת ממשחקי הטקטיקה הכי עמוקים שקיימים לסימולטור תיכון שהקרבות בו הם לחלוטין משהו זניח איזה פשע.אחרת היה לי סוויץ מזמן.


ושוב במריו הרבה אמרו שהכובע הזה של מריו חזק מדי וזה גם נראה ככה.. שלא לדבר על זה שאודיסי מרגיש כמו איך שקירבי אמור לעבוד ב3D ולא מריו אבל אני מקבל את זה שאתה הרגשת אחרת נדב ואולי גם אני ארגיש כמוך ולא כמו הרוב מניח שאדע אם וכשארכוש.

[kririn]

אני חושב שbotw סובל גם מהחומרה שהוא פותח אליה
Wiiu וסוויץ
זה משחק שיכל להיות בגרפיקה ברמת אססין קריד עם היה מפותח לחומרה חזקה יותר

[InterAl]

גם זלדה וגם מריו הפכו לקלים משמעותית מהכותרים הקודמים בסדרה. עד כמה ש-SS למשל החזיק לך את היד, הוא מאתגר פי כמה ביחס ל-BOTW... ב-BOTW הקרבות אולי מאתגרים יותר, כל השאר ממש לא. לא נתקעתי ב-BOTW אפילו לשנייה, לא קרה לי עד היום במשחקי זלדה. והקרבות ממילא מאוד פשטניים גם ב-BOTW. כנ"ל אודיסי, משחק פשוט קליל לעומת ה-main story של גלקסי 1/2, אין שם אתגר עד שמגיעים לדארק סייד.

[DrKeo]

שחקנו במשקחים שונים אינטר. מריו גלקסי היה המשחק מריו שסיימתי הכי מהר אי פעם וזלדה משחק פי 100 יותר הארד קור מכל זלדה תלת מימדי לפניו. הוא לא מחזיק לך את היד לשניה, הנשקים נשברים כל 10 שניות, האלמנטים מכים בך (חום, קור, ברקים), האוייבים קשים משמעותית מכל משחק זלדה שבא לפניו (ואני זוכר שרצת אותו במהירות מטורפת אז איכשהו מנעת את הSCALING שלהם) והוא פתוח בצורה בלתי רגילה. הארד קור זה להתקע בחידה בזלדה TP? לא יודע, הגדרה מוזרה להארד קור. גם בזלדה BOTW נתקעים, ההבדל הוא ששם הכל כל כך חופשי שאתה פשוט הולך ועושה משהו אחר אם אתה נתקע כי כמעט כלום שם הוא לא חובה.

[glass man]

הייתי אומר שזלדה במקור שלה בהחלט התכוונה להיות סדרת הארדקור שזה שאתה נתקע בחידה בה זה החלק הארדקורי שלה.

הרי לפי מיאמוטו הסדרה נועדה להיות האנטיתזה של מריו אם במריו הכול אמור להיות ברור כשמש וקליל זלדה נועדה להיות הסדרה הסופר הארדקורית הזאת שאתה נתקע בה בלי סוף ושובר את הראש.

אבל למרות כל החפירה שלי זה ברור שב2006 זלדה נהיתה כבר פחות הארדקורית ומעריצי הסידרה כבר עברו את הפאזלים האלה בעינים עצומות.כי זה נהיה טבע שני אצלם כמו לדעת לנהוג.

גם לדעתי המהפך של BOTW היה נחוץ. גם בשביל הריענון וגם בגלל שאני סתם גרוע בזלדה בכללי.

[DrKeo]

זלדה BOTW היה חזרה למקור, או לפחות אנטרפרטציה למקור של זלדה. המקור של זלדה היה חקירה ללא נודע, זה הלב של הסדרה (למי שמכיר את הסיפור של מיאמוטו שהיה חוקר מערות כילד). בזלדה TP אתה מובל באף לכל מקום אבל זה לא המקרה בזלדה BOTW. לא רק שהאחד משחק חצי פתוח (בקושי) והשני הוא ההגדרה של הדבר הכי SANDBOX שיכול להיות, בזלדה BOTW אתה אוסף רמזים ובקשות על הדרך והמשחק משאיר אותך להתמודד לבד. אתה לא מקבל נקודה זוהרת במפה לרוץ אליה אלה אתה שומע סיפור על איזה יש עץ מוזר בפסגה של הר מסויים ואתה משוחרר מתישהו ללכת לאזור הזה, לחפש את העץ ולחוות מה שיקרה שם (אם תצליח בכלל למצא את העץ).

אם זלדה TP היה COD מהבחינה של "לך לציור הזוהר של מטען C4, תלחץ X ותראה בתסרוט מה קורה" אז זלדה BOTW הוא רד פאקשן גרילה. מבחינתי זה הרבה יותר הארד קור מכל מה שהולך בזלדה TP. הדבר היחיד שיותר הארד קור בזלדה TP מאשר בBOTW בספר שלי הוא שב-BOTW כמעט כל דבר הוא אופציונאלי; כלומר אם נתקעת במקדש קשה אז אתה פשוט עוזב אותו לנפשו. יש מקדשים קשים, יש מקדשים שעד היום לא ממש חזרתי לפתור אותם, אבל בגלל שהמשחק כל כך פתוח ונותן לך לעשות כל מה שבראש שלך זה לא ממש מדאיג אותי. בזלדה TP,לעומת זאת אם לא תצליח לעבור מכשול, לא תסיים את המשחק. אבל ביננו, מי נתקע יותר מכמה דק' בחידה של זלדה? כלומר זה לא שהחידות בזלדה TP קשות יותר מב-BOTW, הן פשוט חובה.

[InterAl]

TP מוביל אותך בהתחלה, לא בהמשך. BOTW העביר את רמת הקושי למערכת הקרב, אבל היא עדיין פחות הארדקורית ממשחק הקור הממוצע. המקדשים העיקריים במשחק הם אלה של ה-divine beasts והם קלים משמעותית ביחס לאלה של TP. אני יכול להיתקע במקדשים (וב-overworld) של זלדה TP שעות, גם כששיחקתי כבר בכל המשחקים העיקריים בסדרה.
BOTW אולי לא מחזיק לך את היד ממש, אבל הרמזים שה-NPC נותנים לך הם מאוד עבים וברורים ועם keywords מודגשים. אף פעם אין התלבטות אמיתית לאן אתה צריך ללכת כדי להתקדם. והנשקים הנשברים/סקיילינג של אויבים הם יותר פאק בדיזיין מאשר פיצ'ר הארדקור. כלומר שני הפיצ'רים האלה בסה"כ מעודדים אותך להימנע מקרבות ולבצע חקירה מינימלית של העולם.
לגבי מריו, השאלה היא לא כמה זמן המשחק לקח לך אלא כמה הוא קשה. אני חושב שיש קונצנזוס שה-main story הוא הכי קל בסדרה. צריך כמעט להתאמץ כדי למות שם.

[glass man]

כמו שזה נראה לי לפחות, לרוב השחקנים TP וSS היו קלים בהחלט. לי TP לא היה קל אבל אני די גרוע בspatial thinking שזה בדיוק הסקיל שרוב החידות בזלדה בונות עליה.
יש לי לא מעט חברים שהם מעריצי זלדה מושבעים ובשבילם הזלדות האחרונות היו משחק ילדים,ונראה לי שהם יותר מייצגים את קהל הזלדה מאשר אנשים כמוני

זה נכון שבתאוריה הנוסחא הישנה יכולה להיות מאתגרת ככל שנינטנדו ירצו להעלות את הקושי של החידות אבל נראה לי שבמציאות רוב האנשים הארדקורים של הסדרה הזו כבר מיומנים בחידות כאלה, או שמראש היו טובים בחידות כאלה ובגלל זה נמשכו לסדרה הזאת.

BOTW אולי לא מחייב אותך לעשות את החידות אבל אם חלקן מאתגרות עד רמה שהן גורמות לחלק מהאנשים Rage quit אז זה די הארדקור.

[InterAl]

הם קלים בהחלט אם אתה משתמש ב-walkthrough. אם לא, אז לא... אלה לא משחקים קשים ברמה של דארק סולס, אבל אני חושב שרוב הגיימרים נתקעו באיזושהי נקודה ב-TP ו-SS. יש שם מאות חידות, ולא כולן קלות, גם אם שיחקת בקודמים. לדעתי TP הוא אבסולוטית המשחק הכי קשה בסדרה. רמת הקושי ב-BOTW נובעת רק ממערכת הקרב, שהיא אולי שיפור משמעותי יחסית למשחק זלדה, אבל ביחס למשחקי קור היא בדיחה. לגבי המקדשים ב-BOTW, חלקם קשים, אבל בשביל לסיים את ה-main story אין שם שום דבר קשה באמת.

[התנין]

הדיון שלכם מוביל למה ששאלתי - משחקים כמו מריו לא מיועדים יותר לילדים? אני שיחקתי במשחקים האלה כשהייתי בן 6 בערך.

[glass man]

תנין תן לי לשאול אותך משהו כזה, יש משחקים על הסוויץ עכשיו שמעניינים אותך/עומדים לצאת? כי זה לא מסובך אם יש משהו שמעניין אותך, תקנה חיים פעם אחת.
אם מנגד כל מה שאתה מרגיש זה FOMO שאתה רואה אנשים מתלהבים מהקונסולה באינטרנט אז תוותר.

לי בעבר הקונסולות של נינטנדו היו Must בגלל שדרגון קווסט עבר לנינטנדו לעשור בערך/פלוס פייר אמבלם/מריו.

היום זה פחות מאז שהסדרה חזרה לסוני ופייר אמבלם בקאנטים. אז אני מחכה למשהו שיעניין אותי בטח ב2022 היא תהיה מאסט.

לדעתי אם משהו מעניין אותך עכשיו, ולא משנה אם זה פורט של דום או פורטנייט או אינדי או משחק של נינטנדו תלך על זה.

ואם אתה מרגיש שהקונסולה תצבור אבק אז תקשיב לתחושה הפנימית שלך.

בכל אופן אומרים שב2021 נינטנדו תחשוף ליינאפ טוב בגלל הסוויץ פרו אז אולי תחכה לראות מה יש להם להציע עוד קצת.

[התנין]

בגדול מעניין אותי לדעת אם חברות צד ג' תומכות בקונסולה הזאת, כי המשחקים של נינטנדו נראים לי כאלה שמתאימים לילדים (פוקימון, מריו וכו'), למעט אולי זלדה.
שמעתי שיש כמה משחקים כמו וויצ'ר 3, דום וכו', אבל לא ברור לי אם מדובר במגמה או דוגמות יוצאות דופן.

[glass man]

תראה, באופן כללי הסוויץ יכולה לקבל (כמעט ) את רוב המשחקים של הPS4/ONE כאילו אם יעשו להם אופטימזציה מטורפת שלוקחת המון שנים.

אני יכול לתת לך דוגמא סקוור אמרו שהם יכולים להריץ הרבה משחקים שלהם על הסוויץ אבל התהליך הטכני הוא די מייגע ולא תמיד משתלם כלכלית.

אז לקצר לך את התשובה, טכנית יש מצב שתראה גם באמצע דור הPS5 משחקי פס4/ONE משונמכים על הסוויץ.

מה שיקרה בשטח רוב הזמן? הקונסולה לא תקבל הרבה צד ג' כי זה פשוטו כמשמעו לוקח שנים להתאים אותם.
יהיה לך הרבה אינדים, ואני מניח שגם אחרי שהקונסולה תהיה מתה ב2024 והלאה היא תמשיך לקבל תמיכה אינדית.

במילים אחרות לא הייתי קונה אותה לצד ג' אלא אם כן אתה רוצה לשחק עליה משהו כמו רוקט לייג או פורטנייט או משהו שהוא משחק שירות שלא נגמר אף פעם.

כי רוב הסיכויים שאם אתה אוהב רק משחקי AAA אתה תגיע לתחושה של יובש איתה.
מנגד, אם היית מתעניין למשל בפוקימון אז היא יכלה להספיק לך גם עד 2030 כי יש לו אורך חיים אינסופי בגלל המולטי שלו, או אם היית אוהב את זלדה אז היה לך את המקדשים האלה לשבת עליהם איזה שנה מהחיים.

[DrKeo]

TP מוביל אותך בהתחלה, לא בהמשך. BOTW העביר את רמת הקושי למערכת הקרב, אבל היא עדיין פחות הארדקורית ממשחק הקור הממוצע. המקדשים העיקריים במשחק הם אלה של ה-divine beasts והם קלים משמעותית ביחס לאלה של TP. אני יכול להיתקע במקדשים (וב-overworld) של זלדה TP שעות, גם כששיחקתי כבר בכל המשחקים העיקריים בסדרה.
BOTW אולי לא מחזיק לך את היד ממש, אבל הרמזים שה-NPC נותנים לך הם מאוד עבים וברורים ועם keywords מודגשים. אף פעם אין התלבטות אמיתית לאן אתה צריך ללכת כדי להתקדם. והנשקים הנשברים/סקיילינג של אויבים הם יותר פאק בדיזיין מאשר פיצ'ר הארדקור. כלומר שני הפיצ'רים האלה בסה"כ מעודדים אותך להימנע מקרבות ולבצע חקירה מינימלית של העולם.
לגבי מריו, השאלה היא לא כמה זמן המשחק לקח לך אלא כמה הוא קשה. אני חושב שיש קונצנזוס שה-main story הוא הכי קל בסדרה. צריך כמעט להתאמץ כדי למות שם.

אני ממש לא מסכים, BOTW יותר קור מזלדה TP בכל אספקט שאני יכול לחשוב עליו. ההבדל היחיד הוא שהחידות הקשות באמת לרוב לא בחיות השמימיות אלה המקדשים. אם אתה אשכרה משחק בזלדה BOTW ,לא רץ אותו רק כדי לגמור אותו, אז אתה מגיע למקומות שאשכרה יש מצב שתוותר עליהם מרוב שהם קשים. בחיים שלי לא וותרתי על משהו במשחק זלדה לפני בגלל קושי, ב-TP גם יש כמה מקדשים שלא הצלחתי לפתור וגם יש קרבות שמגיעים לרמה מאוד קשה. כמובן שבBOTW הכל אופציונאלי, אבל התוכן במשחק הזה ובכלליות המהות הבסיסית של העיצוב שלו הם הרבה יותר קור מכל זלדה תלת מימדי לפניו (ב-SS לא שחקתי כך שאני מחסיר אותו מהטענה).

[InterAl]

זה שיש פה ושם מקדשים אופציונליים קשים הופך את המשחק להארדקור? למה בדיוק? רוב התוכן שלו לא קשה, הוא קל ופשטני. נשקים נשברים וסקיילינג של אויבים לא הופכים אותו למשחק קשה. כן, אני מניח שאם אתה שם לעצמך כמטרה לחקור 90%+ מהעולם ולהרוג את כל האויבים בדרך, המשחק הוא בהחלט הארדקורי, אבל אני לא יודע עד כמה זה באמת מייצג. כדי לסיים אותו בריצה סבירה (50-70 שעות) שבה אתה חוקר את רוב העולם לא צריך להתאמץ במיוחד. כדי לסיים את TP צריך להתאמץ הרבה יותר.

[התנין]

תראה, באופן כללי הסוויץ יכולה לקבל (כמעט ) את רוב המשחקים של הPS4/ONE כאילו אם יעשו להם אופטימזציה מטורפת שלוקחת המון שנים.

אני יכול לתת לך דוגמא סקוור אמרו שהם יכולים להריץ הרבה משחקים שלהם על הסוויץ אבל התהליך הטכני הוא די מייגע ולא תמיד משתלם כלכלית.

אז לקצר לך את התשובה, טכנית יש מצב שתראה גם באמצע דור הPS5 משחקי פס4/ONE משונמכים על הסוויץ.

מה שיקרה בשטח רוב הזמן? הקונסולה לא תקבל הרבה צד ג' כי זה פשוטו כמשמעו לוקח שנים להתאים אותם.
יהיה לך הרבה אינדים, ואני מניח שגם אחרי שהקונסולה תהיה מתה ב2024 והלאה היא תמשיך לקבל תמיכה אינדית.

במילים אחרות לא הייתי קונה אותה לצד ג' אלא אם כן אתה רוצה לשחק עליה משהו כמו רוקט לייג או פורטנייט או משהו שהוא משחק שירות שלא נגמר אף פעם.

כי רוב הסיכויים שאם אתה אוהב רק משחקי AAA אתה תגיע לתחושה של יובש איתה.
מנגד, אם היית מתעניין למשל בפוקימון אז היא יכלה להספיק לך גם עד 2030 כי יש לו אורך חיים אינסופי בגלל המולטי שלו, או אם היית אוהב את זלדה אז היה לך את המקדשים האלה לשבת עליהם איזה שנה מהחיים.

אם כך, יכול להיות שאשקול שוב אם הרכישה כדאית (למרות שהמחיר די נמוך).
אגב, אני מוכרח לציין שאם ניתן היה למצוא הרבה משחקים לקונסולה הזאת מתקופת הPS3 וה XBOX 360 לא הייתי חושב פעמיים וקונה אותה.

[DrKeo]

מירוץ לסיים את המשחק לא רללונטי, BOTW זה משחק שאתה יכול ללכת בו ישר לבוס הסופי ולסיים אותו בפחות משעה ולי יש בו הרבה יותר מ-100 שעות ויש לי עוד מלא שאני רוצה לעשות. אם אתה אשכרה יושב וצולל למשחק, כלומר ממש משחק בו ולא סתם רץ לסיום, אז הוא מלא בחידות מעולות שמגיעות לרמת קושי מאוד גבוהות וקרבות סופר קשים. יש דברים שאני לא רוצה להגיד כי גילוי זה חצי מהיופי של המשחק, אבל לדוגמה האי הערום (אני משער שמי שהגיע לשם מבין) הוא חתיכת משחק הישרדות סופר קשה שרק ההשרדות בו היא סוג של חידה בפני עצמה וזאת רק דוגמה אחת מתוך עשרות.

זלדה TP וכל זלדה תלת מימדי אחר הם משחקי צינוק, העולם הוא בעיקר רקמה מחברת בין הצינוקים. הקרבות קלים, אתה תמיד יודע לאיפה ללכת ורק החידות מהוות אתגר כי הן חסם התקדמות. אז כן, בזלדה BOTW גם יש חידות ברמה זהה אבל בנוסף יש אתגרים נוספים שלא קיימים בזלדה TP כמו אתגרי חקירה, יש אתגרים קשים משמעותית בצד של מערכת הקרב ואלמנטים של השרדות שלא קיימים בשום צורה במשחקי זלדה קודמים.

האם אפשר לגמור את BOTW בעשר שעות? בטח. האם צריך לעבור דרך הקטעים הבאמת קשים? לא. אבל האם המערכות של המשחק יותר הארד קוריות משל זלדה TP? כן. האם המשחק יותר פתוח ומסתורי ונותן לשחקן לגלות מערכות לבד במקום להחזיק לו את היד? בטח. אם משחקים את BOTW, ממש משחקים את המשחק ולא ״כמה מהר אני אוכל לסיים אותו״, אז כמעט כל אספקט של BOTW יותר הארדקורי משל זלדה TP.

[glass man]

אני חייב לומר שבעוד שאני מרגיש כמו אינטר לגבי רוב מה שקרה לסדרות של נינטנדו.

הטענות של נדב על הארדקוריות של BOTW הן מאוד משכנעות וזה נשמע אפילו שדווקא בגלל שהרבה מקדשים הם לא חובה בBOTW נינטנדו הרשו לעצמם לשחרר את הרסן לגבי הארדקוריות שלהם.

מניח שזה כמו שהיילו או פוקימון כולם יש להם גישה מאוד קלילה ומזמינה אבל אם אתה רוצה להיות הארדקור בהם אתה מתחיל למעשה טיפוס על הר שספק אם תצליח לטפס עליו בכלל.

תנין: שמע אחי אם אין לך שום "קשר רגשי/נוסטלגי" לשום סדרה של נינטנדו באמת עדיף שתדלג עליה לדעתי.

אני בטוח שהסוויץ מדהימה בתור ניידת בדיוק כמו שה3ds וקודמותיה היו.

אבל כל הקסם בסוויץ (לפחות לדעתי) זה לראות סדרות כמו פוקימון שלפני 21 שנה בתור ילדים/נערים חלמנו לראות את הסדרה הזו על מסכי הטלווזיה שלנו במקום על מסך שחור לבן/ירקרק והיום הסוויץ מאפשר את זה.

או שתמיד חלמת על מריו ברמה של קונסולה ביתית שאתה יכול לשחק בניידת.

או שאתה מפנטז מ2007 בערך לשחק שוב פייר אמבלם על הטלווזיה אבל מדי פעם מתגעגע לכייף של לשחק את זה בהפסקה בעבודה על כוס קפה.

לפי דעתי זה האפיל של הסוויץ ואם אין לך את זה אני מבין למה משהו הולך לאיבוד עבורך.

[DrKeo]

נינטנדו הלכו למקום קז׳אולי יותר בווי, זלדה TP לא סבל מזה כי הוא היה משחק גיימקיוב אבל מריו גלקסי הוא המשחק מריו התלת מימדי הכי קז׳ואלי שאי פעם יצא אצלי בספר. התחלתי, סיימתי, ולא הרגשתי אתגר גדול או תוכן אמיתי. כל שלב ושלב בו הוא מצויין אבל ההסרה של העולמות המסובכים והגדולים יותר הפך אותו ללינארי בטרוף. היה חסרה בו ההרגשה של לראות מקום שאין לך מושג איך להגיע אליו ורק אחרי כמה עשרות דקות באמת להבין מה אתה צריך לעשות בשלב בכדי להגיע למקום. זה חזר במריו אודסי שהוא ההמשך האמיתי של מריו סאנשיין ו-64, מריו גלקסי הרגיש כמו חצי צעד בין מריו תלת מימדי אמיתי למריו לינארי קלאסי.

זה היה מורגש בכל הסדרות של נינטנדו מאז הווי, אבל דווקא בסוויטצ׳ מרגיש שהם החליפו הילוך ושחררו את הרסן. נניח הארנבים בdark side? אני לא חושב שיש משחק אחד בווי מנינטנדו ברמת הקושי הזאת.

[InterAl]

אתה מתעלם מה-post story של גלקסי שגם הוא קשה מאוד. אל תגיד לי שלהשיג את כל הכוכבים בגלקסי זה קל וקז'ואלי. מצחיק שאתה משווה תפוחים לתפוזים כשזה נוח לך: אודיסי קשה בגלל הדארק סייד, אבל גלקסי קז'ואלי בגלל הסיפור. האמת היא שהסיפור של אודיסי הוא משחק לבני 3 ביחס לזה של גלקסי, וגם לגלקסי 1 יש פוסט סטורי קשה מאוד (ול-2 פי כמה יותר).

לגבי זלדה, לא רצתי אותו, חקרתי את רוב העולם ושמתי בו 50-60 שעות לפחות. הקושי שאתה מדבר עליו נובע מסקיילינג של אויבים ששחקן חכם יכול להימנע ממנו ועדיין להשלים את רוב התוכן. אבל האמת, לא הרגשתי ממש סיבה לראות את רוב התוכן של BOTW כי הוא לא היה מעניין במיוחד לטעמי. הלוט די חסר ערך כי הנשקים נשברים, הכסף מיותר החל מנק' מסוימת וליזום קרבות עם האויבים רק פועל נגדך. האתגר האמיתי הוא אולי במקדשים, אבל גם שם לא היתה לי מוטיבציה להשלים אותם כי כולם נראים ומרגישים אותו דבר. הדיזיין של המבוכים ב-TP או SS הוא אמנות, ב-BOTW הכל מרגיש כמו פס ייצור.