אני לא אומר שאבי לא צודקת מתוך נקודת המבט שלה, או שהמשחק לא מראה את זה, אלא רק שהבנתי מהר מאוד מה המשחק עושה ועדיין הייתי בצד של אלי למרות הכל, כי אני הרבה יותר מחובר רגשית לצד של אלי אחרי TLOU 1 שעשה עבודה כל כך טובה באספקט הזה.
אם אנחנו משווים רק את שני הסיפורים במשחק השני אז אולי המשחק באמת מנסה לתת נופח רגשי חזק יותר לאבי, אבל זה לא משנה, המשחק הראשון עשה את זה בשביל אלי בצורה הרבה יותר חזקה. וכתוצאה מזה - אני בעד אלי מהרגע הראשון, גם אם היא טועה. כמו שהצלחתי במשחק הראשון להבין ולהזדהות עם ג'ואל ברמה מסוימת שלפחות גרמה לי לחשוב על זה ולפקפק במה שאני הייתי עושה, למרות שברור לי שהוא "טעה" ושזו לא הבחירה הנכונה והטובה.
אבל בכל מקרה, זה לא באמת העניין מבחנתי. ממש אין לי בעיה עם הסוף של המשחק או המסקנה שלו על נקמה ואלימות וקונפליקט באופן כללי, אם כבר להיפך. ואין לי שום בעיה גם אם אלי הייתה יוצאת עוד יותר רעה בסיפור הזה, או עוד יותר פחות סימפטית ו"צודקת" מאבי. אני רק חושב שמתוך החוויה שלי ברגע שהבנתי מה המשחק עושה עם נקודות המבט, זה עדיין לא כל כך הזיז לי רגשית כמו שזה הזיז לי מחשבתית כרעיון - שזה עדיין אחלה, אבל גרם לחלק גדול מהמשחק מבחנתי להיות כמעט פילר שסופר את את הזמן עד שחוזרים לנקודה שבה עצרנו והסיפור סוף סוף ימשיך.
כלומר אני "מבין" שאבי היא היותר טובה כאן ושהנקמה של אלי היא טעות ושרק תוביל לעוד אלימות, אני עדיין הרבה יותר מתעניין במשך מספר רב של שעות לראות לאן הסיפור הזה ממשיך, מאשר להמשיך לראות ולהבין עוד פעם ועוד פעם שאבי היא היותר טובה כאן ושהנקמה של אלי היא טעות שרק תוביל לעוד אלימות.
בסוף אם החלק עם אבי היה כמה שעות בודדות הרבה יותר מהודקות, הייתי אפילו עוד יותר אוהב את המשחק. מהחוויה שלי שבה הבנתי את הרעיון ישר אבל לא עברתי שינוי ברגש לאורך כל הזמן הזה - זה היה סתם מרוח, חוזר על עצמו ועם פייסינג בעייתי, כשהסיפור הוא פילר מנקודת המבט של אלי שהתקדמה עד לאמצע המשחק. אני רק מחכה שנסיים עם ההרצאה ונחזור לסיפור של אלי שיוכל להראות לי את כל אותם הרעיונות התמתיים של המשחק תוך כדי התקדמות.
זה כאילו אם במשחק הראשון היינו עוצרים אחרי הפציעה של ג'ואל כדי לשחק 10 שעות מישהו במחנה של דיוויד עד שהם מגיעים כדי להבין שיש צד שני, לעומת איך שבשנייה אחת כשהם מדברים על "משוגע וילדה" שרוצחים אותם אתה מקבל את אותו האפקט. אם היינו עוצרים רגע לפני השלב האחרון בבית חולים כדי לשחק את כל המסע לשם מנקודת המבט של הרופא רק כדי להבין שג'ואל יהרוג חפים מפשע בשביל הסיום הזה.
זו כמובן לא השוואה מדויקת, המשחק השני הולך הרבה יותר חזק ועמוק לתוך העניין הזה והוא מסע נקמה ולא מסע הישרדות בבסיס שלו ככה שיש לזה את המקום הנכון. אני פשוט חושב שהפייסינג היה בעייתי ושזה נמשך הרבה יותר מדי זמן.
אני יכול להבין שאם הרעיון הזה כן עבד עליכם מכל הבחינות אז זה רק מעצים את המשחק הזה, מבטל את הטענה שלי, ואני מקנא בכם
. אבל זו לא הייתה החוויה שלי וכשאנחנו מדברים על המון זמן מהמשחק שהיה לי מרוח, זה פגם בחוויה. ועדיין יצירת מופת.