במה אתם משחקים?

[Stick]

להבנתי הוא יותר AA מאשר AAA, והוא בכלל לא היה אמור לקרות אבל איכשהו הם הצליחו להקים סטודיו חדש מאותו הבסיס ולגרד איזשהו תקציב שיתן להם משהו.
בכל מקרה, לא שיחקתי בו עדיין כמובן, אבל הבנתי שזה מתבטא בעיקר בגודל של העולם ובאורך של המשחק. שזה דווקא טוב, כי דארקסידרד 2 היה קצת ארוך מדי לטעמי (אני כבר ממש מרגיש שהזדקנתי כשזו הטענה שלי לגבי כל משחק לאחרונה ).
בכל מקרה הדעות עליו מאוד חצויות ומפולות. מאנשים שאומרים שהרסו את הסדרה לאנשים שאומרים שהוא יצירת מופת בתחומו. אני מניח שזה קשור לעובדה שהם שוב, כמו כל פעם, שינו את הזאנר בצורה די רדיקלית ונתנו לאנשים משהו מאוד שונה ממה שהם ציפו לו. חלק מהאש הגיע גם כי הוא שוגר במצב טכני די רע, אבל גם זה להבנתי כבר תוקן אז אני מקווה שהמצב יהיה פחות רע.

בכל מקרה זה שהם הלכו לכיוון דארק סולס מבחינת זאנר הפעם בטח לא מפריע לי, אז כאמור אשחק בימים הקרובים ואחזור עם רשמים.

[Laskin]

כן, זה די משעשע שיש 4 משחקים בסדרה וכל אחד מהם בסגנון שונה.
הראשון ממש אקשן H&S, השני מפוצץ אלמנטים של RPG, השלישי משולב עם סולס, הרביעי טופ-דאון כמו דיאבלו. והם כולם המשכים ישירים, אפשר להגיד.

[Stick]

הם כולם פריקוולים למעשה. זה די מצחיק, הראשון נגמר בקליף האנגר די גדול, ואמנם הסיפור הוא כל כך מגוחך שזה לא שאפשר להיות במתח, אבל בהחלט הסטינג של "המשחק הבא" אמור להיות מאוד מגניב. אבל מאז כל מה שקיבלנו זה רק פריקוולים, כל משחק שיוצא מתרחש לפני המשחק שקודם לו.

אבל בכל מקרה כן, העובדה שכל משחק משנה זאנר בצורה כל כך קיצונית היא נקודה שבהחלט מייחדת את הסדרה הזו ונותנת לה המון אופי.

[Laskin]

נותנת אופי אבל קצת מרחיקה אנשים שפחות מתחברים אולי לז'אנר החדש. אני עדיין רוצה לשחק במשחק הרביעי, אבל מבאס אותי שאני מוותר על השלישי... פשוט לא מספיק מבאס כדי אשכרה לשחק בו אין לי זמן לזה... אני משחק רק במשחקים שממש ממש בא לי עליהם, בתקופה אחרת הייתי לפחות מנסה.

[Kazz]

להלן סיכום מחשבותיי/ביקורת ל TLOU 2. אין ספויילרים לסיפור, כן אתייחס לפרטי גיימפלי. אז אם אתם ממש לא רוצים לדעת כלום, אל תקראו את ההודעה (שמסתבר יצאה ארוכה למדי).

--

הייתי מעוניין לראות את פגישות סיעור המוחין של נוטי דוג לאחר ההצלחה של המשחק הראשון וקבלת צ'ק פתוח ליצירת משחק ההמשך. 'אוקיי, יש לנו מלא כסף ומלא זמן, איך ניקח את המשחקיות קדימה?'.
הייתי רוצה לראות מי אלה שהציעו בהתלהבות: 'כפתור dodge! כפתור קפיצה! אפשרות ל Prone, אנימציה חדשה שתאפשר לנו להוסיף 'דלתות' צרות יותר!'.

TLOU2 הוא כנראה משחק ההמשך הכי מאכזב ששיחקתי בו אי פעם. התקציב, משך הפיתוח, ההשקעה הם של משחק המשך שמעלה רף - הגישה והמנטליות העיצובית היא של חבילת הרחבה. למרות שסיימתי את המשחק לפני שבוע אני עדיין מוצא את עצמי נדהם ממה ש TLOU2 מביא לשולחן. חוסר השאפתנות. חוסר היצירתיות. הקפיאה על השמרים. כמה שזה מרגיז. ויותר משזה מרגיז, זה בהיבט מסויים פשוט מעליב ש Part 2 מסתכם כ Part 1 משופצר. עוד מאותו הדבר, איזה 7 שנים אחרי ובדור שונה.

המשחק נותן תחושת שווא בתחילת המשחק שיש ניסיון לעשות תוספות משמעותיות. ביום הראשון בסיאטל אלי נכנסת לאיזור רחב ידיים עם מטרה להיכנס לבניין מסויים, אך המשחק מעודד לחקור את הסביבה ולהיכנס למספר לא מועט של מבנים שאינם חלק מהמשימה והתקדמות הסיפור. יחד עם הסוס שלך אתה מכסה את האיזור צפון-דרום-מזרח-מערב תוך כדי שאלי שולפת מפה ומסמנת את המבנים שגילית ושנכנסת לתוכם. חקירת האיזור הזה מניבה דברים לא מבוטלים: אין לי מושג מתי הייתי מקבל את השאטגן אם לא הייתי בוחר להיכנס לבנק שהיה שם. כנ"ל לגבי holster שמצאתי בבית קפה בפינה של האיזור. וכמובן יש דיאלוגים סיפוריים ואווירתיים שמשוייכים לדברים מסויימים באיזור, כמו גם רגע זכור בחנות מוזיקה - למיטב הבנתי,על כל הדברים האלה אפשר לדלג ולהיכנס ישר לבניין הרלוונטי להמשך הסיפור.

אז מה הבעיה? זו הפעם היחידה במשחק שזה קורה. זה האיזור הכי רחב וגדול במשחק. זו הפעם היחידה שאתה רוכב על הסוס שלך בחופשיות באיזור שכזה. זו הפעם היחידה שיש שימוש של אלי במפה וסימונים בה.
כל שאר האיזורים במשחקים ממשיכים את אותו הקו של המשחק הראשון, רק גדולים ומפורטים יותר. מבורך? כן. תואם את הציפיות למשחק המשך ומספיק כדי לבטל את תחושת המוכרות היותר מדי גדולה? לא.

מאוחר יותר, המשחק מציג לשחקן אלמנט חדש ובונה ציפייה לקראת השגתו: סירת המנוע. הו, מכניקה חדשה. מערכת חדשה. האם זו התחלה של סגמנט משמעותי בו אני אצטרך את הסירה לניווט בין איזוריה המוצפים של סיאטל? איזור גדול כמו זה בהתחלת המשחק שבו אני נע וחוקר מובלעות? האם הגעתי לחלק בו המשחק מעביר הילוך? האם זו גולת הכותרת של המשחק מבחינת קידום הגיימפליי? האם זה מה שהטייטל סקרין רמז לו כל העת?

אחרי קטע מוגבל וליניארי של 15-20 דקות עם הסירה אתה מסיים איתה ולמרות שאתה לא יודע את זה בזמן אמת, לא תשלוט שוב באף סירה במשחק. כמה מרגיז.

איזה חוסר שאפתנות משווע. לקראת סוף המשחק לרגע קצר חשבתי שאולי הנה האלמנט הזה חוזר כשהדמות שלי שטה להסתנן לאי. האם האי הזה איזור פתוח גדול שמאפשר חופש תנועה? האם אני יכול להקיף את האי עם הסירה ולרדת באיזו נקודה שבא לי? מהר מאוד אתה מבין שלא.


ל TLOU2 יש בעיה בלאזן צרכים עלילתיים לצרכי גיימפליי. אין שום הגיון בכך שארסנל הנשקים של אלי מהמשחק הראשון לא זמין מידית לשחקן. שוב אותו חוסר שאפתנות ויצירתיות לשלב נשקים חדשים במשחק. אז לוקחים את מה שהיה לך וגורמים לה להשיג אותו שוב ולשדרג אותו שוב. אלי שכחה איך 'להקשיב' בין משחקים.

ההצגה מחדש של ה shiv הזמני בהמשך המשחק היא גם דוגמה לכך. סיפורית והגיונית, אין סיבה שזה יהיה, אבל צריך לרפד את המשחקיות במשהו.

הדוגמה המובהקת לאי-היכולת של המשחק לאזן בין הצרכים היא הכספות האופציונליות שאפשר לפרוץ בשביל משאבים. את הקודים לכספות מוצאים בפתקים שמפוזרים בעולם. אבל אם יש לך סבלנות מינימלית אפשר לעבור מספר מספר ולחכות לקליק הקולי המאוד ברור ושונה שמורה שאתה על המספר הנכון.

אז מה הטעם בלחקור את העולם? אם פתיחת הכספות היא העידוד לחקירה וקריאת פתקים ועשרות עמודי הטקסט אז המשחק מחבל בעצמו ומאפשר לך לעקוף את העניין ולהוציא חלק גדול מהעוקץ של חקירת העולם. יד ימין עושה ההיפך מיד שמאל. אתה מייתר חלק אחד מהמשוואה, והחלק השני של המכניקה של פתיחת הכספת היא ללא אתגר מיוחד. הייתי מעדיף מערכת פריצת מנעול עבשה מאשר מעבר על מספרים עד הישמע הקליק והפגיעה בחקר העולם.

ה Training manuals בהמשך גם סובלים מהחלטה עיצובית מצערת ו'זולה'. כל מדריך פותח עץ עם כמה יכולות לשדרג, אך בניגוד למשחק הראשון, כל שלב בעץ כרוך בפתיחת קודמו. יש יכולות שאתה לא מעוניין לשדרג? אתה רוצה להתמקצע באלמנט מסויים? תצטרך קודם לבזבז ויטמינים על דברים שאתה לא בהכרח רוצה או משתמש בהם. זה גורם למשחק ליפול במלכודת של לשים את היכולות הכי שוות בסוף, כך שתצטרך לפתוח הכל לפני שתגיע עליהם. זה כולל שדרוגים עבשים (ושוב, חסרי מעוף) של טווח 'שמיעה' או הגדלת מהירות הזחילה..

כלל האצבע למערכת שדרוגים טובה זה שדרוגים שמוסיפים יכולות ולא שדרוגים שמשפרים קיימות ב X%, וכמה פעמים. ב TLOU2 יש יותר מדי שדרוגים מסוג זה.
הם היו צריכים לאפשר פתיחה בלתי-תלוייה של כל שדרוג במדריך הספציפי. הדבר היה נותן נופח ונפח למשחקיות ואלמנט של בחירה ומיקוד יכולות הדמות לפי רצון השחקן.

יכולת הדודג' - סבבה. זה אפילו כיף לתזמן ולהתמחק. אולי אפילו יכולת חזקה מדי ולא מאוזנת מספיק. אולי צריך שם מד stamina כדי למנוע ספאמינג.

בכלל, גם על דרגה 3 מתוך 4 לדעתי המשחק לא מחמיר מספיק עם משאבים. בערך 90% מהזמן הייתי עם 3 חבילות בריאות. לדעתי אופציית ההתגנבות ו takedown במשחק קלה ויעילה מדי. זה מאפשר לך לחסוך בתחמושת ובשימוש בבקבוקי תבערה וחומרי נפץ.

אני חושב שזה יעשה יותר טוב לפורמולה של המשחק אם היה צורך להשתמש בכלי נשק יותר. התגנבות והריגה עם הסכין היא אופציה זמינה וקלה מדי.
אפשרות אחת היא לאפשר את הטייקדאון רק אחרי שהכית את האוייב עם נשק המילי שלך או בזריקת לבנה. או שאפשר להוסיף לנשקים טייזר, ורק אחרי שמחשמלים בן-אדם אפשר להרוג אותו בטייקדאון. הטייזר עם מספר טעינות מוגבלות ומוצאים סוללות בשבילו. זה יעבוד יופי במסגרת של המשחק.

מערכת שדרוג הנשקים עדיפה במשחק השני. יש פחות שדרוגים ואין כבר דרישה של 'ארגזי כלים' לשדרוגים שונים. הכל פתוח מההתחלה.

פלאשבקים - בפלאשבקים הראשונים יש הרגשה שהמשחק נותן לך להתנסות במכניקות של המשחק בלי הלחץ והדאגה למשאבים במשחק העיקרי. חבל שזה לא ככה בהמשך. זה רעיון טוב לאפשר משחקיות 'שלוחת רסן' בחלקים של המשחק שאתה יודע שלא ישפיעו על מצב המשאבים שלך.
כמו שאמרתי, לדעתי מערכת הירי לא מנוצלת מספיק במשחק.

-----

השורה התחתונה היא שהמשחק לא עושה ומשכלל מספיק על פני המשחק הראשון ומרגיש בבסיסו כמו המשחק הראשון עם שיפורים ושיפצורים. גם אם השיפורים האלה הם נטו חיוביים, מדובר בתוספות חסרות השראה, שראינו בהרבה משחקים אחרים, שאינן מחביאות את הרגשת more of the same, ושאינן בקאליבר של משחק המשך מצופה ומגדיר דור.

תחושת ה'עוד מאותו דבר' הולכת ומתגברת כשנכנסים לעוד זירה עם אוייבים ועוד אחת ועוד אחת. בשלב מסויים השבלונה הזו מייגעת.
אחת הסיבות לכך היא שזירות הקרב במשחק 'מגודרות' וצפויות. המשחק לא מפתיע את השחקן עם קרבות, מאבקים ואיומים. כשאתה נכנס למרחב שבו הולכים להיות אוייבים אנושיים זה מאוד ברור ושקוף, ובאותה מידה הדמות שלך מיידעת אותך כשהרגת את אחרון האוייבים באיזור.

בין זירה לזירה זה מרגיש ששום דבר שמסכן אותך יכול לקרות.
אני גם לא מבין איך המפתחים בחרו להשתמש ב stalkers בערך בסך הכל 5 פעמים במהלך כל המשחק. הפעם הראשונה שאתה מתמודד מולם זה מהסגמנטים המתוחים ביותר שהמשחק מציע.

מבחינת סביבות, סוגי שלבים ואיזורים אני די בטוח ש TLOU1 עדיין יותר מגוון. נסיתי למצוא וידאו שמראה במהירות את כל המשחק הראשון לשם השוואה, אבל לא מצאתי משהו מתאים. בין כה וכה, TLOU2 לבטח לא מציג מגוון רחב יותר.

TLOU2 זועק למערכת limb dismemberment לאוייבים אנושיים. מגביר את האלימות הלא-נוחה. מאפשר לנטרל אוייבים עם נשקים.
לדעתי לסדרה הזו יטיב מאוד לשנות את הקו המנחה שלה. להגדיל תחמושת. להקטין מס' חבילות בריאות ולהגביל משמעותית התגנבות ו takedowns.

ההרגשה הכי שכיחה שלי עם המשחק הייתה 'האם זה באמת כל מה שהמשחק מציע מבחינת מכניקות ומשחקיות?', 'האם באמת אין פה יותר מתוספות מינוריות/מצופות/סטנדרטיות?'. 'האם זה באמת גבול השאפתנות והחדשנות'?

אם אתם באמת חייבים את זה במספרים: אם ל TLOU1 הייתי נותן 8.5-9 , ל TLOU Part 2 הייתי נותן 7.5-8.

[Stick]

טוב אז אחרי השני שיחקתי גם כמה שעות בדארקסידרס 3, וגם הוא משחק חמוד ממש. זה בבירור הטייק של הסדרה על דארק סולס, אי אפשר להתבלבל בכלל, אבל אם לרדת לרזולוציה יותר ספציפית הוא מזכיר לי ממש את SW: JFO.
זה גם כן למעשה דארק סולס עם נשק קבוע, גיבור חזק וורסטילי, יכולות מיוחדות, מעט פאזלים ופלטפורמינג. המשחקים האלו משוחקים בצורה ממש דומה.

בכל מקרה הוא מסתמן כאחלה משחק, בדיוק כמו SW. לא מפיל לסתות ובהחלט מרגיש בין AA לAAA בחלק מהאספקטים, אבל סך הכל הבסיס מוצלח ומהנה והחבילה הכוללת מרגישה טוב בינתיים.

אבל מה שאני כן חייב לציין זה כמה זה מגניב לקפוץ בין המשחק השני לשלישי בצורה ישירה. זו סוג של חוויה שכמעט ואין בעולם הגיימינג - בדרך כלל סיקוולים נשענים בצורה נרחבת על קודמיהם מכל בחינה. אני מניח שזה מזכיר קפיצה ישירה מGOW3 לGOW החדש (לא שזה מתקרב במעט בכלל ברמת ההפקה...), אבל אפילו שם הסטינג והאופי השתנו לגמרי.
דארקסידרס 3 מתקיים באותו סטינג, אותו עיצוב, אותו עולם, אבל משחק כל כך שונה. גם הראשון והשני נמצאים בזאנר שונה, אבל שם זה רק מהבסיס כלפי מעלה. כלומר הבסיס שלהם כן זהה וזה מורגש, אם זה בפלטפורמינג או בקומבט, רק ענפים מורכבים יותר הפכו למשחק אחר.
כאן הכל שונה מא' עד ת', וזו בהחלט חוויה ממש מוזרה ברגעים הראשונים .
והיום אנחנו יודעים שהמשחק הבא הוא בכלל בסגנון דיאבלו.. בהחלט מגניב מה שעשו עם הפרנצ'ייז הזה.

בכל מקרה אחרי כל זה אני כן חושב שהסגנון הישן היה יותר מתאים לנשחק כזה, לדעתי עדיין אעדיף את השני בסך הכל, אבל אני בהחלט נהנה גם מהשלישי לא מעט.

[glass man]

השני הכי טוב by long shot ואני שמח שגם אתה מרגיש ככה.
זה לא שהשנילא היה צריך עבודה החידות בו הרגישו זלדה לייט והיה הרבה מאוד מה לשפר שם, המשחק כל הזמן נע בין MMO אופליין זלדה וGOW היה להם שם משהו נפלא ועשית לי חשק להריץ עליו סיבוב שני יום אחד


כאילו אני יכול להעריך את הגיוון והמשחק סטייל דיאבלו נראה בערך .. כל מה שאי פעם רציתי ממשחק דיאבלו... עדיין מסכים שהסגנון הישן יותר מתאים ובפרט השני היה צריך להיות המגדלור בסדרה שמראה על המשך הדרך.

[Klayman]

אחרי כ 4 שעות ב ghost of tsushima - הוא בהחלט משחק ac. לא יודע מי טוען אחרת. הוא אולי משחק ac ממש ממש יפה, אבל ב"מבחן עיוור" הוא היה לגמרי עובר כ" ac ביפן". אני אפרט מעט יותר בהמשך(ואני גם רוצה להתקדם עוד), אבל לבינתיים כל הסופרלטיבים בין אם על מערכת הקרב ובין אם על "מבנה העולם והקווסטים", לא ברורים לי. זה בדיוק. Ac ביפן (עם מערכת hud מגניבה וחדשנית)..

[glass man]

מערכת הקרב משעממת אני מסכים. אני באקט השני ומרגיש שכבר הגיעו מים עד נפש איתה, זה לא עוזר שהמשחק אוהב לאגף אותך בהמון אויבים מה שמוריד את הפריים רייט למספרים חד ספרתיים.

מבחינתי קליימן מה ששווה משחק פה זה העולם הקווסטים, אם אתה לא אוהב לעשות סייד קווסטים ולסטות מהמסלול אני יכול להבין למה לא תאהב אבל בעיני זה עושה את המשחק שווה לבד הסטינג היפני.

מחכה לרשמים אבל מי שציפה למעבר לAC איכזב את עצמו.
אני מדגיש לדעתי האישית המשחק הזה עולה על הוריזון מכל בחינה. אבל עדיין לא משהו מטורף. הסיפור צפוי אבל מעניין.

[Klayman]

הסייד קווסטים בינתיים ממש אחלה, הסיפור לא רע ובכללי אני נהנה. אני פשוט לא מבין מה ההתלהבות ממערכת הקרב שלו לעומת ac, כביכול. בטח למול אודיסי נגיד.. מרגיש לי כמעט interchangeable (ועל אודיסי יש לי מעל 100 שעות).

בקצרה, ac ביפן. לטוב ולרע. אפילו מערכת הקרב, נכון לעכשיו.

[Laskin]

יש כמה וכמה הבדלים מאוד משמעותיים בינו לבין AC... למשל - אין פה אלמנטים כבדים של RPG שנכנסו לAC. יש סקיל טרי, וזהו בערך. אין פה רמות של אוייבים, מערכת הקרב מאוד שונה, יש את הSTANCES שחשובים מאוד ומייחדים אותו, האקשן סינמטי בהרבה, אין מגדלים לטפס עליהם ולסנכרן (אני כבר לא זוכר אם זה עדיין דבר בAC תתקנו אותי אם אני טועה)... ובעיקר - הוא קליל יותר. הרבה, הרבה יותר. גם בעלילה, גם באלמנטים של התפקידים, גם בדברים שעושים "מסביב" בעולם, גם בכמויות הטקסט/דיאלוגים... זה קצת כאילו AC הוא סימולטור וGOT הוא הגירסה הארקיידית, נטו-הנאה שלו.

אולי אחרי שתפתח קצת יכולות של סמוראי ואז יהיו לך יותר STANCES אז תקבל קצת מההבדל, ואולי זה יקרה כשתקבל יותר גאדג'טים של גוסט שמזכירים יותר את באטמן. אבל חשוב לציין שלא שיחקתי באודיסי, בכלל.

[glass man]

בנתיים מה שאני הכי אוהב זה את השיחות של הדמויות בזמן הרכיבות על הסוסים ואת הנופים הקרבות יכולים להיות מהנים אבל ברגע שיש אויב אחד "גדול" וכמה קשתים זה נהיה מעיק.

כן, יש לי כבר כמעט את כל הSTANCES נשאר לי רק אחד לפתוח אבל האויבים הגדולים האלה עדיין מעלים לי את הסעיף.

יותר מדי זמן איתם שאתה מחכה לפתיחה שתוכל לתקוף אותם.
אני אוהב למעוך כפתורים לא להתחמק מunblockable מאה שנה

[Laskin]

חחח, הSTANCE האחרון הוא בדיוק עבורם
אבל תנסה לזרוק עליהם קונאי או גאדג'ט אחר, זה גם פותח אותם למכות.
וכן, זה לא משחק ממש בשביל מעיכת כפתורים... התזמון מאוד מאוד חשוב. ואגב, אפשר לקפוץ מעל רוב המכות שצריך להתחמק מהן, וזה כיף יותר מסתם להתחמק, לפחות עד שאתה מקבל את הCOUNTER של ההתחמקות.

[Klayman]

יש לי כבר עוד stance. סקיל טרי זה בדיוק מה שיש באודיסי (לא ברור על איזה אלמנטים כבדים של rpg אתה מדבר... אפשרויות דיאלוג?).
אם "אקשן סינמטי" = "מצלמה גרועה בהרבה מכל משחק ac מהשנים האחרונות", אז כן, מסכים.

מערכת הקרב ממש לא שונה, לדעתי. יש לך parry, יש לך מכות שאי אפשר לחסום וצריך להתחמק, תקיפה חזקה ורגילה וגאדג'ט ויחד עם הצורך להחליף stance.אם כבר באודיסי יש לך עוד מהלכים "מיוחדים" כמו הבעיטה הספרטנית ו bull rush ועוד הרבה (כולל גאדג'טים כמובן, כמו רימוני עשן ואחרים). זה שאין רמות לאויבים אגב, זה אחלה. זה גם היה כך ב ac הקודמים ויהיה כך ב acv הבא עלינו לטובה. וכן, אין בכלל מה להשוות לסקירו ב"עוצמה" של הקרב והצורך בתזמון. לא שהמשחק הזה "קל" במיוחד, אבל הוא לא באזור של "קשה" או דורש עומק מיוחד.

אגב, כאן אולי יש פחות דיאלוגים, אבל אי אפשר לדלג עליהם או על הסרטונים. וזה מעצבן. ממש. בדיוק באתי מ judgement, ששם אפשר לדלג על 90 אחוז מהדברים אם אתה רוצה להתקדם. כאן לא ניתן לדלג,. המשחק החליט בשבילך שכל הברבורים של ג'ין על כבוד וכל איזו אישה שתופסת אותך ומספרת על אחיה שבנה מתקן אימון לחיתוך במבוק, כמו גם major plot points, הם כולם חשובים באותה המידה. מצטער, הם לא.

אני טוען (וכמובן שזו רק דעתי), שאם המשחק הזה היה מוצג כ "ac ביפן", הוא לא היה מקבל את כל הסופרלטיבים והgood will שהוא מקבל כרגע, כבלעדי גדול של סוני. שוב, אולי כשאגיע לשעה ה20 אני אחשוב שטעיתי לגמרי, אבל אני בספק. יש לוי בהחלט את הייחודיות שלו, בטח בתחום של ה hud והסביבה שמרגישה חיה יותר עם הרוח.

בקיצור, ההבדלים בין אודיסי לגוסט קטנים בהרבה ממה שאתה חושב,לפחות לדעתי כמי ששיחק בשניהם.

[glass man]

קליימן אתה לא טועה בעיני אבל לדעתי AC ביפן תמיד היה הסלר פוינט של המשחק הזה.

אז כן הם לא באו והצהירו בE3 שהם עושים AC ביפן אבל זה היה די ברור מהדמו הראשוני

הוא גם מזכיר לי את שאדו אוף מורדור (רק הרבה הרבה הרבה יותר טוב)

אני אישית ממש אוהב כמו לאסקין שכאן האלמנטים של הRPG פחות מורגשים (אם כי אחרי שראיתי כמה נקודות אני צריך בשביל הstance האחרון,זה מרגיש כמו משחק תפקידים טיפה

[sharonbn]

ניסיתי להיכנס לnier automata וכבד לי. הקטע שעוברים מ2d ל3d עשוי מושלם.

רכשתי סיב 6 עם מלא התלהבות ובסוף לא יודע אבל לא מתחבר לי אז big באסה.

הורדתי את ה mcc שוב... נבדוק מה אני חושב על היילו 3 אחרי איזה עשור.

בקיצור רוצה לומר אין לי מה לשחק: /

הממ... אז אני לא הדפוק היחיד שהתאכזב מסיב 6.
יש לי אותו כבר חצי שנה (היה באיזה סייל של 2K נדמה לי) וניסיתי לשחק לפחות 4 פעמים איתו: על פעם עם ציביליזציה אחרת, בטקטיקה אחרת, והוא פשוט משעמם.
אני מתכוון, אני מחליף שם civic וזה פשוט לא משנה שום דבר במשחקיות
מה שכן, המשחק גרם לי לגל נוסטלגיה לסיב 4, אז התקנתי ושיחקתי שוב (בפעם המליון) וה"רק עוד תור אחד" שם פשוט חזק.
בסיב 4, כל פעם שמחליפים שיטת ממשל זה ממש משנה את המשחק בצורה משמעותית, זה ממש "אירוע"
בעיניי, סיב 4 זה המשחק אסטרטגיה בתורות הטוב ביותר בכל הזמנים. חבל שמה שבא אחריו לא הצליח בעיניי לשחזר את הנוסחה.
קראתי באיזה מקום מאמר על סיב 4. המחבר שם כתב דבר שמאד התחברתי אליו: סיב 4 מאפשר לך ליצור את הסיפור של הציביליזציה שלך. זה מאד נכון בעיניי.
כל מלחמה שם זה אפיק שדורות (במשחק) מספרים לילדיהם...

למעשה, אני שמתי עין על old world של Soren Johnson (המעצב הראשי של סיב 4) רק שהוא כרגע בלעדי בחנות של אפיק. אם יש משחק שיגרום לי להתקין את הלקוח שלהם זה זה.

חוץ מזה, התחלתי את duke nukem forever .
בואנה, זה משחק דפוק ברמות. ממש מדהים איך ב2011 אחרי כ"כ הרבה call of duty ו deus ex ו halo יוצא כזה משחק מעאפן
אפילו serious sam יותר טוב ממנו (אפילו בהומור)

[Laskin]

גלאס - זה נחתך בחצי אם אתה גם מסתכל על המנהיג לפני שאתה הורג אותו.

קליימן - ברצינות, אתה לא שם לב לעוד אלמנטים של RPG מלבד סקיל טרי?
בא נראה... יש דיאלוגים לבחירה, עם תוצאות שונות שמשנות את העלילה, יש רמות לאוייבים, יש סוג-של מד טוב-רע, יש מערכות יחסים רומנטיים שאפשר לפתח... AC האחרונים הם ACTION-RPG ללא ספק, ממה שאני שומע וקורא, ואילו GOT הוא יותר ACTION-ADVENTURE עם אלמנטים קלילים של RPG שקיימים גם בGOW.
וב"אקשן סינמטי" אני מתכוון לאנימציה שלא נראית קלאנקית בטירוף, הכל בGOT מפוצץ אווירה ואופי, וגם כולל גם את הקרבות.
פשוט צריך לראות את שניהם אחד ליד השני, GOT נראה הרבה, הרבה יותר סינמטי.
גם פה יש לך עוד מהלכים ובמקרה בדיוק כמו הבעיטה, שאתה מקבל עם אחד הSTANCES, וגם יש סוג של "BULL RUSH".
אגב, לדעתי המשחק כן קצת קל, ואני עוד שנייה מעלה את רמת הקושי כי אני לא מת בכלל איפה שאני כרגע... אבל מצד שני נהנה להרגיש קצת חזק אז אני דוחה את זה

מסכים איתך שזה אבסולוטית חסרון שאתה לא יכול להעביר דיבורים, אבל הם גם ממש, ממש קצרים, כיאה ליפנים במשחק הזה. יש יחסית למשחקים אחרים כל כך מעט דיבורים, שזה משהו שאני בכלל לא סובל ממנו, ולא הרגשתי אף פעם תחושה של "יאללה נו, פקהפקה... סעי לי מהעיניים" כמו שאני מרגיש במשחקים דומים.

בקיצור אין שום ספק שמתוך כל המשחקים בעולם - הוא הכי דומה לAC, אבל לדעתי ההבדלים שכן יש הופכים אותו לכל כך הרבה יותר קליל, זורם ומהנה.

[swym]

ניסיתי להיכנס לnier automata וכבד לי. הקטע שעוברים מ2d ל3d עשוי מושלם.

רכשתי סיב 6 עם מלא התלהבות ובסוף לא יודע אבל לא מתחבר לי אז big באסה.

הממ... אז אני לא הדפוק היחיד שהתאכזב מסיב 6.
יש לי אותו כבר חצי שנה (היה באיזה סייל של 2K נדמה לי) וניסיתי לשחק לפחות 4 פעמים איתו: על פעם עם ציביליזציה אחרת, בטקטיקה אחרת, והוא פשוט משעמם.
אני מתכוון, אני מחליף שם civic וזה פשוט לא משנה שום דבר במשחקיות
מה שכן, המשחק גרם לי לגל נוסטלגיה לסיב 4, אז התקנתי ושיחקתי שוב (בפעם המליון) וה"רק עוד תור אחד" שם פשוט חזק.
בסיב 4, כל פעם שמחליפים שיטת ממשל זה ממש משנה את המשחק בצורה משמעותית, זה ממש "אירוע"
בעיניי, סיב 4 זה המשחק אסטרטגיה בתורות הטוב ביותר בכל הזמנים. חבל שמה שבא אחריו לא הצליח בעיניי לשחזר את הנוסחה.

אני באותו מחנה איתכם: יש לי אותו גם למחשב וגם לאייפד, וניסיתי שתי ציוויליזציות אבל משהו שם בנוסחא פשוט לא זורם. פחות ה-civic מבחינתי ויותר רמת המיקרו והאופטימיזציה שצריך לעשות בערים עם כל שיקולי הdistricts, בשינויים לצורה שבה פורסים את האימפריה, בכל המנגנון של הכרזת המלחמה. יש לי מאות שעות על כל משחק בסדרה מהראשון ועד החמישי, ובכל אחד אני יכול להגיד שהיו דברים אחרים שגרמו לי להתחבר אליו. אבל פה כלום...

[glass man]

ניסיתי להיכנס לnier automata וכבד לי. הקטע שעוברים מ2d ל3d עשוי מושלם.

רכשתי סיב 6 עם מלא התלהבות ובסוף לא יודע אבל לא מתחבר לי אז big באסה.

הממ... אז אני לא הדפוק היחיד שהתאכזב מסיב 6.
יש לי אותו כבר חצי שנה (היה באיזה סייל של 2K נדמה לי) וניסיתי לשחק לפחות 4 פעמים איתו: על פעם עם ציביליזציה אחרת, בטקטיקה אחרת, והוא פשוט משעמם.
אני מתכוון, אני מחליף שם civic וזה פשוט לא משנה שום דבר במשחקיות
מה שכן, המשחק גרם לי לגל נוסטלגיה לסיב 4, אז התקנתי ושיחקתי שוב (בפעם המליון) וה"רק עוד תור אחד" שם פשוט חזק.
בסיב 4, כל פעם שמחליפים שיטת ממשל זה ממש משנה את המשחק בצורה משמעותית, זה ממש "אירוע"
בעיניי, סיב 4 זה המשחק אסטרטגיה בתורות הטוב ביותר בכל הזמנים. חבל שמה שבא אחריו לא הצליח בעיניי לשחזר את הנוסחה.

אני באותו מחנה איתכם: יש לי אותו גם למחשב וגם לאייפד, וניסיתי שתי ציוויליזציות אבל משהו שם בנוסחא פשוט לא זורם. פחות ה-civic מבחינתי ויותר רמת המיקרו והאופטימיזציה שצריך לעשות בערים עם כל שיקולי הdistricts, בשינויים לצורה שבה פורסים את האימפריה, בכל המנגנון של הכרזת המלחמה. יש לי מאות שעות על כל משחק בסדרה מהראשון ועד החמישי, ובכל אחד אני יכול להגיד שהיו דברים אחרים שגרמו לי להתחבר אליו. אבל פה כלום...

סווים אתה יכול להרחיב מה לא אהבת במשחק השישי מעבר למה שרשמת? כאחד שהעביר שעות על סיב 4 וגם משחקים כמו endless space ממש רציתי לקנות אותו בקרוב.

[BiA]

שיחקתי כמה שעות בסיב 6 בסוויצ' והוא גם כן לא ממש תפס אותי. אולי זה קשור יותר למסך הקטן אבל הוא הרגיש מתיש למדי (ואני גם כן חושב שסיב4 הוא ה-משחק. מצד שני לא נתתי צ'אנס מספיק למהדורה השלמה של סיב5).

[Klayman]

קליימן - ברצינות, אתה לא שם לב לעוד אלמנטים של RPG מלבד סקיל טרי?
בא נראה... יש דיאלוגים לבחירה, עם תוצאות שונות שמשנות את העלילה, יש רמות לאוייבים, יש סוג-של מד טוב-רע, יש מערכות יחסים רומנטיים שאפשר לפתח... AC האחרונים הם ACTION-RPG ללא ספק, ממה שאני שומע וקורא, ואילו GOT הוא יותר ACTION-ADVENTURE עם אלמנטים קלילים של RPG שקיימים גם בGOW.
וב"אקשן סינמטי" אני מתכוון לאנימציה שלא נראית קלאנקית בטירוף, הכל בGOT מפוצץ אווירה ואופי, וגם כולל גם את הקרבות.
פשוט צריך לראות את שניהם אחד ליד השני, GOT נראה הרבה, הרבה יותר סינמטי.
גם פה יש לך עוד מהלכים ובמקרה בדיוק כמו הבעיטה, שאתה מקבל עם אחד הSTANCES, וגם יש סוג של "BULL RUSH".
אגב, לדעתי המשחק כן קצת קל, ואני עוד שנייה מעלה את רמת הקושי כי אני לא מת בכלל איפה שאני כרגע... אבל מצד שני נהנה להרגיש קצת חזק אז אני דוחה את זה

מסכים איתך שזה אבסולוטית חסרון שאתה לא יכול להעביר דיבורים, אבל הם גם ממש, ממש קצרים, כיאה ליפנים במשחק הזה. יש יחסית למשחקים אחרים כל כך מעט דיבורים, שזה משהו שאני בכלל לא סובל ממנו, ולא הרגשתי אף פעם תחושה של "יאללה נו, פקהפקה... סעי לי מהעיניים" כמו שאני מרגיש במשחקים דומים.

בקיצור אין שום ספק שמתוך כל המשחקים בעולם - הוא הכי דומה לAC, אבל לדעתי ההבדלים שכן יש הופכים אותו לכל כך הרבה יותר קליל, זורם ומהנה.

בנקודות:
1. אני בספק ענק כמה התוצאות משנות את העלילה באודיסי.. נראה שהיא הולכת למקום אחד מאוד ברור כל הזמן (אבל מה אני יודע? סה''כ סיימתי אותו אחרי מעל 100 שעות).
2. אנימציה שהיא לא 'קלאנקית בטירוף'?! בוודאי שיש באודיסי אנימציות לא משהו. אבל בגוסט לא חסר. דיברתי כבר קודם על חוסר התחושה במכות שמנחיתים עם החרב. זה מרגיש שהמכות חסרות OOMPH, ולרוב אני מרגיש שג'ין מרביץ להם עם מחבט זבובים. לא אומר שאנימציות הקרב באודיסי הן עילאיות לעומת אלו שבגוסט, אבל הן בהחלט באותה הרמה, ופעמים רבות, לטעמי (לפחות עד הנקודה שאליה הגעתי), עולות עליו. אז אם זה 'האקשן הסינמטי' שעליו דיברת, יחד עם אחת המצלמות הגרועות ביותר שחוויתי בקרבות בשנים האחרונות (מי שלא שיחק - מוזמנים לקרוא ולהקשיב לביקורות, זו תלונה שחוזרת על עצמה לא מעט), אז ואללה, כנראה שהטעם שלך בסרטים לא משהו .

3. לא יודע בנוגע לדיבורים ''ממש ממש קצרים'' - יש כאלה שנמשכים אפילו איזה כמה דקות, וכן, זה מעצבן. ממש.

אני מבין שאתה ממש נהנה מהמשחק, וזה ממש כיף ואחלה. ושלא תבין לא נכון - למרות כל מה שאמרתי, אני גם נהנה ממנו. אני פשוט חושב שהוא רחוק מהאוטופיה של ''הרבה יותר טוב מ AC'' שאתה ועוד כמה זרקתם לאוויר (וגם חלק מהביקורות). אפרופו ביקורות, הוא גם יושב על ציון די דומה לזה של אודיסי, אז בכלל נראה שיש קונצנזוס שהם ברמת איכות דומה (במקרה הזה, שהמשחקים באמת כ''כ דומים, שההשוואה ביניהם עלתה בלא מעט ביקורות, Previews וכו', ההשוואה של הממוצעים רלוונטית, לדעתי). יש לו כמה פגמים בולטים בעיצוב (ג'ין סמוראי אדיר, עם הרגליים הכי חלשות בעולם, הוא נופל מגובה מטר וכבר הולך לו 3/4 מד חיים - קופץ לראש. ההתעקשות ל 0 HUD ו 0 סימונים של אוייבים מעצבנת מאוד לפעמים - ויש עוד כמה.), אבל זה לא מונע ממנו להיות משחק טוב מאוד. חשבתי שאפשר להביא גם קצת ביקורת, לצד השבחים הלא פרופורציונליים לדעתי.

סרטונים להשוואה בין AC אודיסי לבין גוסט בהיבטי קרבות- מוזמנים לשפוט בעצמכם:

[Stick]

לא קליימן, אי אפשר לבקר משחק שאהבת. אני נאלץ להשבע שמאוד אהבתי את אודיסי בכל פעם שאני מדבר עליו!
אני זוכר שלפני משהו כמו שנה כתבתי גם כמה ביקורות על GOW, על דברים שאשמח לראות מבוצעים טוב יותר בסיקוול... וואי וואי.

[Klayman]

חחחח 1:0. אבל אני לא חושב שניסיתי להגיד שהטענות שלך לא נכונות - רק שלי הן לא הפריעו. כאן לאסקין מדבר בצורה מאוד נחרצת על משחק שהוא לא שיחק, וטוען שגוסט הרבה יותר טוב ממנו כי ''סיבות''.

[Laskin]

אין לי ספק שמבחינת איכות הם בערך באותה רמה... פשוט בתור מישהו שלא יכול לראות יותר AC עד שיקבל שינוי מהותי - עבורי הוא עדיף בהרבה, ומרגיש מרענן לשחק במשחק כזה, אפילו שהוא על פניו מאוד קרוב אליו. מי שלא נמאס לו מהנוסחה של AC אז אודיסי כנראה משחק מעולה לא פחות ואולי גם יותר. כל מה שאני כותב לא בא כדי להוריד מAC אלא פשוט להדגיש את ההבדלים שביניהם, שבהחלט קיימים.
שוב, לדעתי ההשוואה שלי בין סימולטור למירוצים ארקיידי היא די טובה. אחד לא טוב יותר מהשני בהכרח, זה עניין של טעם ומה אתה מחפש.
אני מתבטא בצורה ״נחרצת״ כי עבורי הנוסחה של AC ממש ממש נמאסה כבר לפני כמה וכמה משחקים, ובכל זאת המשכתי לנסות וזה לא עבד. את אודיסי לא ניסיתי, אבל הוא לא ממש ממש שונה מאוריג׳ינס שכן ניסיתי, ממה שהבנתי.

לגבי התחושה של החרב - לדעתי דווקא קלעו יפה לאיך שאני מדמיין את זה או איך שזה בסרטים מסויימים. החרב קלילה, מהירה, שקטה. זה לא גרזן ולא חרב ימי-הביניים טיפוסית... אבל מניח שזה עניין של דיעה. לגבי האנימציות אני חושב שאבסולוטית בטסושימה זה סינמטי יותר אבל אפשר להחזיק גם בדיעה הפוכה אני מניח.
אני חושב שאתה גם מגזים לגבי המצלמה... היא לא מושלמת אבל ממש לא מהגרועות שיש, רחוק מזה. עיקר התלונות לגביה זה שאתה צריך לשלוט בה ידנית עם האגודל הימני כי אין מערכת ״לוק-און״ שמתבייתת על אוייב מסויים, ואז אתה לא יכול להשתמש בכפתורים הרגילים שאיתם מכים, עם אותו אגודל ימני. באופן אישי - אני לא משתמש בלוק-און במשחקים שיש את זה כי זה לא נח לי, זה מוביל אותי להרבה יותר מצבים בו הוא מתביית על אוייב שממש לא רציתי, ואני מעדיף לכוון עם הסטיק השמאלי לכיוון האויבים שאני רוצה לפגוע בהם, אז בגלל שאני תמיד בוחר להתעלם מזה (אלא אם אין ברירה) אז זה גם לא הפריע לי, אני כבר רגיל למקם את המצלמה ידנית כל הזמן, ולהיות הצלם/במאי, גם תוך כדי קרב.

[Klayman]

התלונות על המצלמה הן לא רק שלי. מוזמן להתרשם בביקורות של גיימספוט, יורוגיימר, ACG, סקילאפ והייתה לפחות עוד אחת ששכחתי. בלחימה עצמה המצלמה על הפנים.

בנוגע לתחושה של החרב והמכות - שחק בסקירו ותבין. לא בקטע מתנשא או משהו. המשחק הזה פשוט עושה swordplay בצורה שלידה גוסט נראה כמו משחק בברביות.