גם אני הצטרפתי למועדון המסיימים של TLOU2,ויכול לחזור לאינטרנט בלי לחשוש מכל קליק
אני חושב שאני אחלק את המחשבות שלי על המשחק לכמה תגובות,בעיקר כי אני עוד צריך לעבד מה התחושות שלי כלפיו אחרי שהוא 'ישקע' קצת,כי לפני דקה בערך נגמרו הכתוביות.
וואו,זה היה ק-ש-ה,ואני לא מדבר רק על רמת הקושי של המשחק,אני מדבר על החבילה כולה: זה משחק של הרבה כאב לב (בלי להיסחף יותר מדי כן?) בהשוואה לכמעט כל משחק אחר ששיחקתי,הוא סוחט אותך כגיימר ועבור אנשים מסויימים הוא יכול גם לסחוט בהיבטים אחרים לדעתי,תלוי בסבילות שלהם לחלק מהנושאים שהוא תוקף.
זה סיפור שלא התחברתי לכל כך הרבה חלקים ממנו,ועדיין גרם לי לחשוב עליו גם כשלא שיחקתי ובעיקר דחף אותי כל הזמן לרצות לגלות מה קורה בהמשך,גם אם ברוב הפעמים זה היה מאוד צפוי- בואו נדבר בכנות,אין הרבה פרקטיקות וטוויסטים של storytelling שכולנו לא חווינו שמענו וראינו כבר,אבל מה שעומד בעיני במשחק הזה הוא הביצוע של רעיונות מוכרים גם כאלו ששוב,אני ממש לא on board,והביצוע מופתי.
המשחק הזה הוא מאסטרפיס,אבל הוא
לא לכל אחד ואני בקלות יכול להבין אנשים שלא נהנו ממנו (אני לא מדבר על האידיוטים שמדרגים אותו במטהקריטיק,לא משנה איך מסתכלים על זה לא מדובר כאן במשחק רע בשום מצב שבעולם,אני מרגיש מוזר אפילו לציין את זה) כי הוא יכול להיות כל כך,אבל כל כך כבד,כל כך נמרח (אני אגע בנקודה הזו בהמשך במסגרת הספויילרים,אני חושב שזה כמעט במכוון),מלחיץ,מדכא,מכעיס וכן,אני לגמרי מבין את ההשוואה לשינדלר,לא,לא בהקשר של התוכן,אלא בהקשר של התחושה- כמו שסטיק אמר,זה מסוג התוכן שאני אוהב לצרוך אבל כזה שאני לא רואה את עצמי חוזר אליו בקרוב,אם בכלל אבל כן,זו יצירת מופת,כן,זה הישג אמיתי למדיום שכולנו כל כך אוהבים וכן,אני חושב שכל אחד לכל הפחות צריך לשחק בו ולתת לו צ'אנס אמיתי ולהתעלם מרעשי רקע.
אני גם רוצה לציין כמה המשחק הזה כל כך יותר מבעית מהראשון,זה פשוט לא ייאמן- יש קטעים שבלי לשים עצרתי בסופם כדי להסדיר נשימה ולהירגע קצת,ויש פרקים שמשחקים יותר על הרגש שפיתחנו לדמויות האלה מהמשחק הראשון עם כמה סצינות מוצלחות מאוד,ואחת שבעיניי מתחרה בסצינת הג'ירפה מהראשון. יש יופי במשחק הזה,אבל הוא מוקף בכל כך הרבה אלימות ורוע,שקשה שלא להעריך את הרגעים האלה עוד יותר אבל איכשהו תמיד היה לי באחורה של הראש מה נוטי דוג יזרקו עלי ברגע שהם ייגמרו.
זה לא משחק שמח,זה לא סיפור שמח וזה לא עולם שמח,ויש הרבה החלטות שדרוקמן קיבל ביחס לסיפור שאני שואל את עצמי אם הוא כמעט חשב איך לעשות דוווקא לנו המעריצים של המשחק הראשון
,אבל אני מעריך אותו על האומץ לספר את הסיפור שהוא רצה לספר,כשהוא כנראה ידע בוודאות איזה גלי הדף הוא ייצור.
אם ניגע רגע בבשר,במשחק עצמו,הגיימפלי מעולה,כנראה הלופ משחקיות הכי טוב של נוטי דוג עד כה וכזה שיכול לייצר רגעים קולנועיים אמיתיים ואני אומר את זה בלי טיפה של הגזמה- השימוש בסביבה ענק והכרחי,התגנבות ושיטת משחק סטייל הטורף היא לגמרי הדרך לשחק אותו בעיניי ואפילו כשפישלתי בתוכנית המקורית שלי בסקשן כלשהו,וזה קרה המון,עדיין המפגשים האויבים היו מותחים ומהנים בצורה שכמעט הפתיעה אותי בהתחשב בזה ש'נכשלתי' בתוכנית המקורית שלי למה שהיה גורם לי הנאה כשזה מגיע לאיך אותו קטע היה אמור להתגלגל.
טכנית,המשחק הכי מרשים בדור הזה,בקלות,והייתה לו וואחד תחרות ועדיין,אין דברים כאלה- הוא מוקפד עד הפרטים הכי קטנים בקטע מפחיד,המוזיקה מעולה ומחמיאה לעולם ולסיפור אפילו אם מדובר בפלוס מינוס בלחנים שהם די העתק של הראשון. פשוט להתפעל ולדמיין מה נוטי דוג יוכלו לעשות הלאה בפס5,אין מילים.
לסיום,אני חייב לומר שאני חושב שזה הזמן להניח לשתי היצירות האלה,TLOU ו-Part 2 להתקיים,אני לא רוצה המשך,אני לא רוצה עוד מהעולם הזה (אולי בהמשך זה ישתנה) ואני באמת לא רוצה עוד מהדמויות האלה,אני מרגיש ש-99% ממה שרציתי לדעת על הדמויות אני יודע,חוויתי כל מה שניתן לחוות איתן ועכשיו צריך לתת להן לנוח ולעבוד על IP חדש,בתקווה שיותר צבעוני,אופטימי יותר (זה באמת לא קשה אחרי המשחק הזה) וכזה שיחזיר את 'הכיף' מאנצ'רטד וג'ק ודקסטר למשחקים של נוטי דוג,ואני לא אומר את זה כחיסרון ל-TLOU.