נושא התוכן המקורי הרשמי

[אולדסקול]

מאמין שהסרטון מדבר בעד עצמו. במיוחד כי אני מתרגש כל כך

[DrKeo]

אוי איך אני זוכר את הXT שלי, כל כך אהבתי אותו. עד היום שהחלפנו אותו בPS2 עם מעבד 286 מטורף ו-256 צבעים!

[אולדסקול]

256 צבעים?!
אתם לא נורמליים, מי צריך כל כך הרבה?

[omerkot]

חביב מאוד.
מפתיע אותי שהמדיה המגנטית שרדה, זה מסוג הדברים שאחרי שנתיים/שלוש כבר היו מראים סימנים של גיל...
הPC הראשון שלנו הגיע גם בתקופה הזו (1988). זה היה XT אבל היה לו כרטיס מסך EGA עם 16 צבעים שבעיקר עשו לנו צרות כי רוב המשחקים נכתבו ל4 הצבעים של CGA ודיגר לא הסכים לעלות. כשרצינו להוסיף זכרון אז הביאו לנו ג'וקים בודדים בשביל לתקוע בתוך לוח האם...
שתי הערות קטנות, עד כמה שאני זוכר, מערכת ההפעלה נטענה לזכרון. לא היתה חובה להחזיק אותו בכונן A וניתן היה להוציא את הדיסקט ולהכניס במקומו דיסקטים אחרים של תוכנות. בנוסף, הסיפור עם השעון המתאפס נשמע לי משונה. אם אני זוכר נכון היתה להם איזו סוללה אבל אולי לא על הלוח אם אלא על כרטיס הIO (המממ... כרטיס IO...) והיא אולי לא היתה ליתיום שטוחה אלא כחולה מוארכת. נראה לי שהסוללה במחשב הזה פשוט מתה.

[ShiTDemoN]

ממש מגניב. המחשב הזה מבוגר ממני בעשור בערך. מרגיש שבשביל להפעיל את המחשב היית צריך להכיר את המחשב טוב, וזה דבר מעולה.

[bozeman]

אני לגמרי עם עומר, פעם ידענו להבין למה קראו לזה "ג'וקים"... גם הרבה יותר הרכבתי את המחשבים לבד (בעניין של שדרוגים שונים, זיכרון, כוננים, כרטיסי קול ומסך, הארד דיסקים). אני זוכר את כל המכפיל שטח של ההארדדיסק.
ובאמת מערכת ההפעלה הייתה נטענת לזיכרון מהדיסק (היה ניתן ליצור דיסק הפעלה על הפקודה :A SYS למשל).

[Laskin]

סרטון מעולה
החזיר אותי אחורה...

[Death_119]

דרך אגב, הכפתור טורבו באמת עובד והוא עושה overclock למעבד. חבל לא הראת את בארבריאן על מסך 16 צבעים, אחד מכוכבי הXT של 87 .

[התנין]

בתקופה שבה לא היה ווינדווס, לא היה וורד, מדפסות ביתיות לא היו נפוצות (כמדומני) ועל אינטרנט ניתן רק היה לחלום, מה בדיוק היו עושים במחשבים האלה? אני מתקשה להאמין שמישהו היה קונה מחשב רק בשביל לשחק טריוויה.

[DrKeo]

היה מלא. היו מעבדי תמלילים ומדפסות (פשוטים ומכוערים, אבל היו), היו משחקים, היו תוכנות שונות לפיננסים אבל כן בכלליות 90% מהשימוש במחשב הזה אצלי בבית היה משחקים. הוא גם לא היה נדיר, אני לא חושב שהיה לי חבר שלא היה לו XT בבית.

[התנין]

ועדיין, כשאני חושב על סוג המשחקים שהיה נפוץ בעבר (פחות מתייחס לגרפיקה, אלא לזמן הגיימפליי שלרוב לא היה עולה על שעה או שעתיים) עולה בראשי תמונה שהמחשב היה פלטפורמה שוממת למדי, שברוב שעות היום היה על מצב כבוי.

[DrKeo]

המצב היה שונה, מחשב היה סוג של פלא אז בזמנו וכל דבר היה קסום יותר. זאת גם תקופה שבה היית מסיים משחק 7 פעמים, מחפש את כל הדברים הסודיים ומנסה להשיג מדלית זהב בכל שלב. זה לא כמו היום, כל משחק היה משהו קדוש ששחקת עד שלא היה פיקסל שאתה לא מכיר בו, לא היה לך בק קטלוג של 250 משחקים כמו שיש לי היום בסטים

גם יש משהו שצריך לזכור, הרמת קושי של אז. אני למשל זוכר את עצמי בסוניק 1 משחק שלוש שעות, מגיע לשלב יחסית מתקדם ואז מת ו... זהו. חוזרים לתחילת המשחק. ככה משחקים של 6 שעות הספיקו ל6 חודשים
אני רוצה לראות אותך משחק אנצ'רטד ואחרי 5 שעות במשחק, כשאתה מת בפעם השלישית, המשחק מחזיר אותך לתחילת השלב הראשון. כמה זמן יקח לך לסיים אותו אז?

[התנין]

בהקשר לפסקה השנייה שלך, כל הנושא של שמירת המשחק הוא מסוג הדברים שאתה תופס את הראש ואומר ''איך לעזאזל לא חשבו על זה אז?''. אני גם זוכר את המשחקים האלה שנתנו לך 3 "חיים" ולך תסתדר עם זה עד סוף המשחק. זה היה כ"כ מעצבן להתחיל את כל השלבים מחדש.
בכלל כל המחשבה שאנשים היו קונים משחקים של שעתיים גיימפליי ב-70 או 90 דולר (כמו שאמרת באחד הנושאים בפורום) נראה כיום בלתי נתפס.

[DrKeo]

אבל זה לא באמת היה שעתיים של גיימפליי. היו משחקים כמו מריו קארט או MK או SF2 שנתנו לך שנים של כיף, המשחקי סינגל היו סופר קשים אז אפילו אם בתאוריה באותה ריצה שהצלחת לסיים אותו בה לקח לך רק 3-4 שעות, כנראה שלקח לך 3-4 חודשים להגיע למצב שאתה אשכרה מצליח לסיים אותו. בנוסף המשחקים היו מלאים בדברים סודיים שצריך לפתוח, אפילו בשלבים הרבה יותר מאוחרים כמו אמצע שנות ה90. בגולדן איי למשל שחקתי כמעט שנה שלמה, זה כלל נסיון לפתוח מפות מולטי נוספות שבשבילן היה צריך להשיג מדלית זהב בכל שלבי הסינגל מה שלקח לי כמעט 10 חודשים.

[התנין]

זה מצב סופר בעייתי. כי בהנחה שאתה אדם עובד או לומד אתה לא באמת יכול לשבת יום שלם מול משחק. ומאחר ואתה לא יכול לשמור את המשחק זה יוצר סיטואציה בעייתית. היית צריך לתכנן את היום שלך מראש כך שברור לך שיש לך כמה שעות שבהן שום דבר לא קופץ לך.

[DrKeo]

זה מצב סופר בעייתי. כי בהנחה שאתה אדם עובד או לומד אתה לא באמת יכול לשבת יום שלם מול משחק. ומאחר ואתה לא יכול לשמור את המשחק זה יוצר סיטואציה בעייתית. היית צריך לתכנן את היום שלך מראש כך שברור לך שיש לך כמה שעות שבהן שום דבר לא קופץ לך.

וזאת הסיבה למה בשנות ה80 ו-90 גיימינג היה בעיקר תחביב של ילדים
תאמין לי שבכיתה ג' ממש לא הייתה לי בעיה למצא את הזמן לשבת על סוניק 5 שעות ברצף, להפסל ולנסות שוב למחרת. הדבר היחיד שהפריע לי באמצע היה אולי ללכת לשחק כדורגל ב16:00

[swiss-the-engine]

לא בהכרח... כשהייתי ילד היה לי מה לעשות. זה לא היה מפריע למישהו להרביץ שעתיים משחק שהיו משפרים את יכולות הגיימפליי וזכרון השלב שלי עד שבסוף יכולתי לרוץ על המשחק שוב ושוב בלי בעיה. זה מאסטרינג שקיים היום כמעט רק במצבי מולטי.

[DrKeo]

גם מאוד קשה לשחזר היום את ההרגשה שהייתה פעם כשהגעת לאזור בפעם הראשונה. אתה משחק במשהו שעה וחצי, מת, שוב שעה וחצי עד אותו קטע, מת וכך הלאה כמה שבועות. אז פתאום יום אחד אתה עובר את הקטע ואתה באזור חדש לגמרי, הדם היה מפמפם בוורידים בקצב מטורף.

[swiss-the-engine]

כן!



..... אולי זה ככה בדארק סולס?

[DrKeo]

בתאוריה בערך אבל שם יש שמירות, אתה יותר תקוע בקטע מסויים, לא משחק את כל המשחק מההתחלה. אני משער שזה קיים שם בצורה כשלהי

[swiss-the-engine]

ברור שלא מההתחלה.

עוד משהו שעשה הבדל בזמנו לדעתי זה בקושי היה סיפור... לא היית צריך לצפות באותו סרטון שוב ושוב ולשמוע יותר מידי זיבולי מוח.

[אולדסקול]

אכן כן, אפשר להוציא את DOS מהכונן אחרי שהוא נטען. לא הראיתי בסרטון, אבל עשיתי זה הרבה כשחיפשתי דיסקטים להראות.
וטריוויה היא אכזרי במיוחד, הוא לא מחזיר אותך לשלב 1, אלא זורק אותך ל-DOS אם הפסדת. חוצפה, חחח
בעיקרון אני ממש מסכים ונהנה להזכר בכל מה שכתבתם. המשחקים האלה שצריך להביס, ולא עושים לך הנחות, שאתה מגיע לאיזור חדש ואתה מתלהב בטירוף לגלות דברים חדשים אחרי חודש של משחק. התחושה הזאת שהמחשב הוא מעין מכשיר מונוליתי ומכושף ושהמסך השחור מסתיר המון סודות ודברים לחקור, אם יש לך את הפקודה הנכונה או הדיסקט המתאים. לא היה וויקי ולא היה יוטיוב, זה היה ממש לגלות את העולם בעצמך, תחושה אדירה.

דבר אחד שלא הזכרתם פה, זה צ'יטים. וזה בכלל מדהים לחשוב איך הכרנו כל כך הרבה צ'יטים למשחקים למרות שלא היה אינטרנט. אני עדיין לא בטוח איך זה קרה...

[DrKeo]

דבר אחד שלא הזכרתם פה, זה צ'יטים. וזה בכלל מדהים לחשוב איך הכרנו כל כך הרבה צ'יטים למשחקים למרות שלא היה אינטרנט. אני עדיין לא בטוח איך זה קרה...

גליונות של זומביט ופריק
כששחקתי MK2, היה לי עמוד גזור מאחד המגזינים עם כל הפיטליטיז ולא כולם היו נכונים כי עד היום יש כמה פיטליטיז שלא הצלחתי לעשות בMK 2

האמת שכמעט ולא הרגשתי את המעבר בין אז להיום, בגלל שזה היה מעבר איטי (אפקט הצפרדע בסיר מים כנראה), אבל ממש יש הבדל ענקי בין משחקי AAA של אז שהיית בשוק כשהצלחת לראות מה יש מעבר לשלב X לעומת היום זה פשוט צפוי שתתקדם ותתקדם ללא כל הפסקה או הפרעה באמצע.

[Nucleus_Dawn]

הזכרתם לי את התקופה המזוכיסטית במיוחד בPS2, לפני שקניתי כרטיס זכרון.
שיחקתי בFFX ובכל פעם שנפסלתי הייתי צריך להתחיל מההתחלה, בגלל שלא היתה לי שמירה. בגלל זה יש לי איזה אלף שעות עליו. קרה לי גם שנפסלתי אחרי 30 שעות והייתי צריך להתחיל מחדש.

[swiss-the-engine]

הזכרתם לי את התקופה המזוכיסטית במיוחד בPS2, לפני שקניתי כרטיס זכרון.
שיחקתי בFFX ובכל פעם שנפסלתי הייתי צריך להתחיל מההתחלה, בגלל שלא היתה לי שמירה. בגלל זה יש לי איזה אלף שעות עליו. קרה לי גם שנפסלתי אחרי 30 שעות והייתי צריך להתחיל מחדש.

#dedication