idan כתב:ייתכן ויש מחשבה, לא בלתי הגיונית, לעשות הפרד ומשול היום אחרי שכל המדיניות שהשמאל מאמין בה התפוצצה לנו בפנים, למרות שראוי לציין שהפלסטינים עושים את ההפרד מצויין בעצמם.. אבל שלוקחים אירוע טקטי כושל שמטרתו בכל זאת הייתה חיסול בכיר בחמאס וסיומו בשחרור כמה עשרות אסירים בשביל לפדות סוכנים ישראלים וטוענים שזה חלק מאיזה אסטרטגיה כוללת שנועדה לחזק את החמאס זה, ובכן, לא ממש הגיוני אפילו עם קונים את התיאוריה. מעניין שאת הגירוש ללבנון שבגץ השהה והוביל ללחץ בינלאומי אתה לא מציין, למרות ששם לכאורה הם הפכו מסתם מחבלים לכאלה שיודעים להוציא לפועל פיגועים “איכותיים”. וכל פעילות של השלטון הצבאי לעודד את חמאס בזמן שהוא היה הש”ס של הפלסטינים זה וואט אבר, תמים במקרה הטוב מי שחושב שרק בגלל שנתנו להם לתלות כרזות הם הפכו לארגון מוביל בחברה הפלסטינית כאשר בפועל הם המייצג הכי אותנטי שלה, הרבה יותר מההנהגה המושחתת שיבאנו להם מבחוץ. לחשוב שהם לא היו קיימים בלעדינו זה המשך ישיר של אותה יהירות ישראלית שגרמה לנו לחשוב שזה רעיון חכם לייבא ארבעים אלף מחבלים בראשות מרצח היהודים הכי גדול מאז היטלר בזמן שכל העולם הפנה לו עורף אחרי התמיכה שלו בפלישה של סאדם חוסיין לכווית, להחיות אותו פוליטית ולתת לו לשמור על הביטחון שלנו באחד מהמהלכים המופקרים בהיסטוריה. ומה שהכי מדהים זה שכל מה שהיה צריך לעשות בשביל לדעת טוב יותר זה להקשיב למה שהוא אומר, עדיף בערבית. אבל בימי התקשורת המגוייסת, טרום עידן הרשתות החברתיות, גם את הטירוף הזה היה אפשר להעביר.
כאילו נראה לך שאם אנחנו היינו שולטים בשטח חמאס היה מצליח להוציא לפועל עשירית מהפיגועים שהוציא? שזה מקרי שבאינתיפאדה הראשונה היו אבנים ואחרי שמסרת את השטח לפרטנרים שלך חמאס מתעצם, מפוצץ אוטובוסים כל שני וחמישי ובשנים שלפני ההתנתקות כבר יורה מרגמות וכאלה? זה שיש מי שעדיין חושב שעראפת היה פרטנר אמיתי למרות, ובכן, המציאות.. שבה הוא לא רק השתמש בחמאס להוציא פיגועים אלא הוציא אותם לפועל דרך הזרוע הצבאית שלו, ייבא ספינות איראניות עמוסות בנשק ושיתף פעולה עם חיזבאללה, אבל עדיין נתלה באיזה חצי קונספירציית CIA שהשונאים שלנו בחול אוהבים למחזר וטוען שזו הסיבה שכל העסק לא צלח, זה כנראה חלק מאותו מנגנון הגנה של מחנה השמאל שמסרב להכיר בטעות שלו, שהובילה לנהרות של דם וגם פירקה אותו פוליטית.. אבל כן, בטח, בוגימן של הימין. שום ביסוס במציאות. אבל עזוב נו, אין באמת טעם בויכוח פוליטי היסטורי מהסוג הזה בו אף אחד מאיתנו לא ישכנע את השני, ניכר שאתה עדיין שבוי באיזו קונספציה שבה ישראל לא ניהלה משא ומתן אמיתי למרות שהיה גם ראש ממשלה שהיה מוכן למסור לנאצים הערבים את הכותל. זה לא משהו אישי חלילה, פשוט אני מכיר את השיח הזה ואני יודע שאין לו הרבה לאן להתפתח, זה סתם בזבוז זמן של שנינו. מיותר.
אני אעזוב לרגע את הבולשיט של אינטר, שמזגזג בין "תקציב משרד הביטחון גדל
בעשרות אחוזים כתוצאה מאוסלו" לבין "הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ״ג לא רלוונטיות לעניין אוסלו" כשגרף פשוט מוכיח כמה זה קשקוש. לנהל לחימה בשטח אזרחי לא סטרילי זה תמיד עסק הרבה יותר יקר לצבא, כשמצד שני לארגון טרור תמיד הרבה יותר קל להוציא פיגועים נגד מטרות צבאיות שנחשבות יותר איכותיות: הרי אין צורך לירות צינור מעופף שמוריד שניים וחצי רעפים מהגג, כשאתה יכול פשוט לשתול על הציר דוד שמש מלא בחומר נפץ שמרים טנק שלם לאוויר..
אבל בכל מה שנוגע לטיפוח החמאס, העובדות הן פשוטות: מילא הניסיון המטומטם שהיה בשנות ה-80 להכניס את האחים המוסלמים לעזה, מתוך המחשבה של "האויב של האויב שלי הוא החבר שלי", ומילא מדיניות מתמשכת של יד קלה על שחרור טרוריסטים ומחבלים של החמאס עם דלת מסתובבת בכלא הישראלי שרק אפשרה התעצמות שלהם. אבל כל זה התבצע במקביל להחלשה הדרגתית ומכוונת של הרשות מצד ישראל, שהתחילה כשביבי בחר לטרפד את הסכם אוסלו במסגרת וואי (אחרי ההתנקשות הכושלת והבחירה לשחרר דווקא את יאסין).
אותה מדיניות המשיכה גם אל תוך שנות ה-2000 - עם החלטה אסטרטגית של קידום ההפרד ומשול מצד שרון, מופז, יעלון וכו'. המטרה בשנים האלו היתה שבירת הכלים, החלשת הרשות הפלסטינית ונסיונות השחרה שלה - תוך השלמה עם זה שהופכים את חמאס לא לסתם קדושים מעונים אלא למשהו שכבר נתפס אצל הפלסטינים (בדגש בעזה) בתור אלטרנטיבה שלטונית נקייה יותר מהרשות, ובתור הארגון ש"הוכיח" לתושבים פעם אחרי פעם שהישראלים לא באמת רוצים שלום אלא מבינים רק כח (ע"ע ההתנתקות עצמה). וכשממשיכים לעשור הנוכחי, זה עבד להם גם במסגרת עסקת שליט, גם עם מעטפות הכסף שנתניהו המשיך להעביר לרצועה, וזה ממשיך לעבוד בסיבוב האחרון עם מצעד הדגלים.
כשזו האסטרטגיה, לפעמים המוצהרת, של כמה ממשלות מתחלפות במשך שלושה עשורים ומעלה, כבר אי אפשר לטעון שזו היתה טעות של שנות ה-80 או מעידה של מבצע כושל בשנות ה-90. מי שרוצה אמנם יכול לטעון שזה עדיף: שבשביל למנוע ויתורים על אדמה קדושה, מותר לנו לטפח ארגון טרור בחצר האחורית מתוך ידיעה שזה יגיע עם הרבה דם על הידיים - אבל במקרה כזה, המינימום המתבקש הוא לא לצאת סמרטוט ולהאשים איזה בוגימן רבע-עוף של תהליך שלום, אלא לבוא ולהגיד "וואלה, לא באמת אכפת לי מנהרות של דם, אכפת לי רק שלא תהיה פה עוד מדינה" [למיטיבי לכת אפשר להעלות את הטיעון המעגלי שעדיף נהרות של דם כי אם תהיה פה עוד מדינה אז אולי יהיו פה נהרות של דם]