swym כתב:1. אך מאחר והגבולות הטריטוריאלים של המולדת לא מוגדרים כראוי בעקרונות של רשימת החירות, לעיקרון החשוב ביותר הזה יש אפס משמעות וכל פילוסוף בשקל יכול להגדיר את המולדת כאוות נפשו. אין שום דבר בעקרונות תנועת החרות שסותר את היכולת של המולדת הזו להתקיים גם באוגנדה.
2. יש לך בלבול קטן בנוגע לתנועה הציונית: היא בעצמה דיברה על שתי גדות לירדן לפני החתימה על הספר הלבן. רק אחר כך חתמו על המסמך חברי התנועה, כולל זבוטינסקי עצמו, אבל בניגוד לאחרים החתימה שלו לא היתה שווה יותר מידי כי קצת אחרי החתימה רץ להקים תנועת פורשים משלו ולכתוב שירים על שתי גדות לירדן
3. ע"ע סעיף 1 ופילוסופים בשקל. ובתכלס הטעות היחידה בויתור על סיני היתה הניסוח של הנספח הצבאי על המגבלות המטופשות והמחוררות שלו.
4. הרפורמות הכלכליות החשובות למשק הן תולדה של קואליציות בלבד, והליכוד גם בהווה וגם בעבר היה מגורמי הנזקים הגדולים ביותר למשק עם ההתערבות הגסה של הממשלה בשוק החופשי. האירוניה היא שכיום המפלגות יש עתיד והבית היהודי (כמו גם תנועות מרכז כמו שינוי וקדימה בעבר) הן אלו שנותנות את הטון הטיפה ליברלי ששומעים לאחרונה, אבל עדיין מרוכז בשלב הדיבורים בזמן שהמעשים (למשל של הליכוד עצמו בקדנציה האחרונה) הולכים בדיוק בכיוון ההפוך. בין הליכוד של היום למפאי של פעם אין הרבה הבדל אידיאולוגי אולי מלבד הפנקס שהוחלף בחברות במרכז המפלגה + תחושת קיפוח תמידית.
ואני לא יודע באיזה יקום אתה חי, אבל עוד לא נוצר בעולם משטר דיקטטורי של בית משפט עליון באף מדינה קיימת למיטב ידיעתי, מאחר ובסופו של דבר בית המשפט הוא אחד האיזונים היחידים שמגינים על האזרח ועל הכנסת מעריצות הממשלה. טוטאליטריות תמיד היו של ממשלות בין אם פשיזם ובין אם קומוניזם, והאמת היא שריכוז הפסיכים בליכוד די בועט לשני הכיוונים עם הצעות החוק המוזרות שלו.
1. המולדת היא ארץ ישראל. אוגנדה היא לא ארץ ישראל. לכן זה בהחלט סותר.
2. החתימה על הספר הלבן אמנם התרחשה במשמרתו של ז'בוטינסקי, כשהוא היה חבר בהנהלת ההסתדרות הציונית, אבל הוא דווקא היה מהקולות הבודדים שהתנגדו לקבלתו. הוא אולי לא עשה מספיק כדי לטרפד את ההחלטה והוא גם לא התפטר מהוועד הפועל הציוני לאחר החתימה - אבל הוא עדיין לא היה מהתומכים בחתימה אלא להיפך.
3. כן, ע"ע סעיף 1. סיני היא לא חלק מארץ ישראל, מעולם לא היתה, ובגין גם אמר את זה במפורש שבועיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים.
4. מי יוזם ודוחף את הרפורמות בחברת חשמל, בנמלים, ברשות שדות התעופה ובמנהל מקרקעי ישראל? שרי הליכוד. מי המתנגדים העיקריים? מפלגות השמאל. מי הפך את כלכלת המדינה מכלכלה סוציאליסטית-ריכוזית, שבה המדינה שולטת על 70% מהמשק, למשק קפיטליסטי שמבוסס ברובו על שוק חופשי? הליכוד. מי היוזמת העיקרית של מדיניות ההפרטה? הליכוד. מי המתנגדים העיקריים? מפלגות השמאל... אז כן, הליכוד היא עדיין המפלגה הכי קפיטליסטית בכנסת. ושוב, הכל יחסי.
בנוגע לבתי המשפט - בית המשפט
יכול להיות גורם מאזן אם הוא פועל לפי החוק, כלומר לפי עקרונות חוקתיים שקבע המחוקק, ובהנחה שמדובר על חוקה או חוקים ליברלים. זה לא המצב בארץ.
swym כתב:בוודאי שמדינת ישראל יכולה לחזור לגבולות 67, מהסיבה הפשוטה שהיא הצליחה כבר להתקיים בהן בעבר. ובוודאי שהפלסטינים יכולים להסכים על פחות מזה, או לפחות "אחר מזה".
ובנוסף, מה שכל צד מציב הוא תנאים מינימליים לתוצאה שבה הוא מעוניין, ולא את התוצאה הסופית. למעשה וגם עצם הדיון בתנאים מוקדמים הוא סוג של משא ומתן כשלעצמו, אבל אין שום דבר שמאפשר להתחמק מהעובדה שההתנהלות של ישראל כפרדוקסלית כשהיא מציבה כתנאי מוקדם את זה שלא יהיו תנאים מוקדמים.
היא הצליחה להתקיים בהם בעבר במשך 19 שנה בלבד, ותחת איום קיומי בלתי פוסק. הפלסטינים לא יסכימו על פחות מנסיגה מלאה לגבולות 67 כי זה מה שאבו מאזן, שוחר השלום ואוהב ישראל המתון, אומר בצורה מפורשת וחד משמעית: שלום יושג רק לאחר שישראל תיסוג מ
כל השטחים שהיא כבשה ב-67. הוא אומר את זה וחוזר על זה שוב ושוב, ולפעמים גם התקשורת הישראלית טורחת לפרסם את הציטוטים האלה, רק שהם כמובן מופיעים בעיתון במסגרת קטנה בתוך השוליים של עמוד 17.
swym כתב:אתה מבלבל, אבל אני מניח שזו לא אשמתך אלא בגלל שמדובר בפרפרזה על הדברים שלו שאמרו סמרטוטים אחרים שאחר כך נטבעה בזיכרון הימני הקולקטיבי (עוזי לנדאו בין היתר?):
http://rafimann.wordpress.com/2013/07/3 ... %91%D7%9F/אבא אבן הסביר בראיון לעיתון גרמני את חוסר הנכונות של ישראל לוותר על כל השטחים בלי עיגון של הסכם שלום (דרישת הערבים בזמנו). וההסבר הזה לא כלל את הביטוי "גבולות אושוויץ", אלא פשוט הסביר שמדובר פאק תודעתי שלנו (ובאשמת הגרמנים כמובן): לישראלים וליהודים יש עדיין תסביך נרדפות באשמת הגרמנים ולכן כל דבר מזכיר להם קצת את אושוויץ.
"בשבילנו זה עניין של ביטחון ושל עקרונות. מפת יוני מזוהה בשבילנו עם חוסר ביטחון ועם סכנה. לא אגזים אם אומר שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ"
או בקיצור - שליפת קלף ה-haven't the jewish people suffered enough. כבר אמרתי שהליכוד של היום לא שונה משמעותית ממפאי של פעם?
הנה הציטוט המדויק של אבא אבן מ-1969 בראיון שהוא נתן לעיתון דר שפיגל:
"We have openly said that the map will never again be the same as on June 4, 1967. For us, this is a matter of security and of principles. The June map is for us equivalent to insecurity and danger. I do not exaggerate when I say that it has for us something of a memory of Auschwitz. We shudder when we think of what would have awaited us in the circumstances of June, 1967, if we had been defeated; with Syrians on the mountain and we in the valley, with the Jordanian army in sight of the sea, with the Egyptians who hold our throat in their hands in Gaza. This is a situation which will never be repeated in history."
יש הבדל מהותי בין הטקסט הזה לבין הציטוט הקליט (והשונה במקצת, אני מסכים) "גבולות אושוויץ 67"? לא. כי לזה בדיוק אבא אבן התכוון בטקסט הזה.
swym כתב:כשאני פותח את התנ"ך אני קורא גם על ארם נהריים, חרטום, מואב וצידון אבל בכל זאת לא רץ לכבוש אותם - אבל אתה כנראה מבלבל ביני לבין מישהו שאכפת לו מקובץ סיפורי מיתולוגיה. אם הזכות לקרקע היא פונקציה של אזכורים בספרי קודש אז יש לנו בעיה לא קטנה עם האזכורים של מקומות כמו נצרת, טבריה וירושליים עצמה בברית החדשה, שלא נדבר על הנטישה של ארץ ישראל ע"י יעקב ובניו או הכיבוש שלה מחדש בהמשך. אם לכיוון הזה אנחנו הולכים אז אני די בטוח שלצאצאי היבוסים יכול להיות טיעון טוב לבעלות על ירושליים ברגע שמישהו יאתר אותם... הייתי מעדיף להניח שהזכות שלנו לארץ ישראל היא משהו קצת יותר משמעותי מקשקושים כאלו.
חלק הוא אכן מיתולוגיה, וחלק הוא אמת היסטורית שמגובה ע"י ממצאים ארכיאולוגיים. אבל שים לב שאני לא טוען שהזכות שלנו על ארץ ישראל נובעת מהתנ"ך, כי אני חושב שלאף עם אין שום זכות לתביעה טריטוריאלית קולקטיבית. אני טוען שכיהודים, אסור לנו למסור את שטחי הארץ שנמצאים בריבונותנו לאף ריבונות זרה אחרת.