יש משהו בלתי מוסבר במלחמת הכוכבים. אני בקושי סובל את ששת הסרטים הראשונים, וטכנית עד לפני 5 שנים זה כל מה שהיה ממלחמת הכוכבים. אבל יש משהו בפרנצ׳ייז הזה שכל כך מושרש בתרבות הגיקים, שאני מרגיש נוסטלגיה בוערת לכל שיט של מלחמת הכוכבים אפילו שאני לא אוהב את הסרטים. אני חושב שהרוב הגיע ממשחקי וידאו. משחקים כמו rebel assault, dark forces, רוג סקוודרון, xwing vs tie figher ואפילו משחקים לא טובים במיוחד כמו shadow of the empire או battle of naboo יצרו אצלי אסוסיציה עמוקה לפרנצ׳ייז הזה. כל משחק מזכיר לי תקופה אחרת בחיים שלי, מבית ספר יסודי ועד גיל 30+.
קשה לי להסביר איך אני לא אוהב במיוחד את הסרטים ועדין דברים של מלחמת הכוכבים מצליחים לרגש אותי. אולי בגלל זה הסרט האהוב עלי, אולי היחיד שבאמת אהבתי, הוא פרק 7. סרט שהוא נטו נוסטלגיה. אין בו באמת תוכן, הוא רק מנגן על מיתרי הנוסטלגיה, הוא עושה את זה נהדר וזה עובד עלי כמו איזה משהו פבלובי. אפילו בסדרה בובה פאט הנוראית, והיא באמת נוראית, הצלחתי להתרגש מ (אני שם בספויילר אבל באמת אל תצפו בזבל הזה)
מאנדו שמקבל חללית נאבו ישנה
. כלומר, פאק, זה שיט של הפריקוולים וזה גם עיצוב די מזעזע. ועדין, איכשהו, זה הצליח לפרוט לי על מיתרים. מלחמת הכוכבים זה משהו שמתחבר למוח הרפטילי שלי, לא לצד של ההגיון.
We're just normal men. We're just innocent men