טוב, הבטחתי שארחיב על ג'וקר אז הנה זה מגיע, גם אם באיחור..
אחרי שהאבק קצת ירד אני חושב שאני יכול לראות בצורה יותר ברורה בדיוק מה לדעתי עבד בסרט הזה, ומה לא. והאמת, אני חושב שהבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא לא "פסיכופט", או "ארתור", או "ליצן" או אני לא יודע מה, אלא "ג'וקר", הנבל המוכר מהעולם של באטמן.
אבל זו נקודה קצת חמקמקה, כי אני כן מאוד מרוצה מהצורה העדינה שבה קשרו את הסרט הזה לעולם של באטמן, ומהמון בחינות הצורך שלהם להכניס אלמנטים או אירועים מהעולם הזה, או בכלל כל הפרסונה של הג'וקר שהסרט הזה מציג, ממש לא פוגעת בסרט ולעיתים אפילו תורמת לו.
*אבל*...
הסרט הזה לא היה צריך להיות בלוקבאסטר שהצלחתו תמדד באופן ישיר מול הצלחה כלכלית, השפעה על האולפן ועל DC, וכמובן אהבת הקהל.
כי אין מה לעשות, כמה שהסרט הזה רחוק מלהיות סרט מארוול או סרט קומיקס סטנדרטי (והוא רחוק, מאוד רחוק), הוא עדיין סרט שבהרבה יותר מדי מקומות אפשר להרגיש את הצורך שלו לפנות לכל הקהלים. וכן, הוא אולי מדורג R אבל בשום אופן לא שוכח שגם לדדפול יש קהל עצום שנע על גילאי 13.
ומאוד אהבתי את הסרט, כמו שאמרתי אני חושב שהוא מצוין וזה לחלוטין לא השתנה. אבל אני חושב שיכל להיות פה סרט יותר טוב. כלומר, וואו, ההופעה הזו של פיניקס לבדה שמה את הסרט הזה מעל הממוצע גם בלי תסריט בכלל, אז אם האלמנט הזה היה קופץ מדרגה איתו יכל (והיה צריך) להיות פה משהו *באמת* מיוחד.
אז כן, זה לגמרי נכון להגיד שבלי החותמת של סרט קומיקס ודמות כזו מוכרת מעולם לא היינו מקבלים את הסרט הזה. אז מהזווית הזו העובדה שהסרט לקח כיוון כל כך רחוק והצליח היא מבורכת. אבל הבעיה המצחיקה היא שהסרט לקח כיוון כל כך רחוק ומוצלח, עד שכבר אפשר לראות באופק את מה שהוא היה עשוי להיות בעולם מושלם.
אני אכנס קצת לספוילרים.
אני מרגיש שהסרט מנסה לשחק את המשחק של 'מלך הקומדיה' על מה מציאות ומה לא, אבל פשוט לא מסוגל להפסיק להיות סרט עם שורשים בלוקבאסטרים אף פעם.
זה פוגע בו בהרבה בחינות, בצורה בה הוא מעביר אינפורמציה (שחייבת להיות כל כך in your face), למשל, כמובן הדוגמה הכי פשוטה - הצורך לדחוף מונטאז' נוראי של 'ארתור עם החבר- אה! היא לא שם'. במקום לתת לנו סצנה מצוינת שבה היא פשוט שואלת אותו אם קוראים לו ארתור. אבל בצורה יותר משמעותית - לעובדה שיש באמצע הסרט כל כך הרבה סצנות חסרות אנרגיה (השיחה שלו בארקהאם, הפגישה עם ברוס, הפגישה עם תומאס בשירותים).
אני חושב שאלו סצנות ממש בעייתיות, והן יכלו לקבל משקל הרבה יותר חזק של אנרגיה ושל קונסטקסט אם ארתור פשוט לא היה בטוח במה שקורה סביבו. או, אפילו יותר טוב, ויותר כביכול "אומנותי" (בהעדר מילה מתאימה יותר לתיאור סרט לא בלוקבאסטרי) : אם הסרט היה רומז לכך שדברים.. לא ממש נחווים בעולם האובייקטיבי בצורה שבה הסרט חווה אותם דרך העיניים של ארתור. (אני אתן דוגמה לסרט נוסף עם חואקין פיניקס שעלה לי לראש - inherent vice של פת"א, שם פיניקס משחק חוקר פרטי, היפי, מסומם שלא לגמרי ברור עד כמה הוא קשור לאירועים שמתרחשים סביבו במהלך הסרט. האמת, זה דווקא לדעתי סרט די רע שבסוף לא מצליח להיות ברור בכלל, או לכל הפחות לקח את זה רחוק מדי כדי שאני אבין אותו, אבל זה כן בדיוק מה שהייתי רוצה לראות מבוצע בצורה מוצלחת בסרט הזה).
הסיבה שאני אומר את זה לא שלופה משום מקום, זה לא איזה פתרון קסם לכל סרט עם סצנות בעייתיות או משהו
. זה פשוט שאלו דברים שכן נמצאים שם במקום מסוים.
כבר ראיתי לא מעט אנשים אומרים באינטרנט שזה לא הגיוני שהוא עובר את כל השוטרים ומגיע לפגוש בתומאס, או שהוא מגיע ככה עד לשער ונוגע בברוס, ושאדם כזה רזה מנצח פעם אחר פעם אנשים גדולים ממנו כמו השומר או האפסנאי בארקהאם (אגב, מסתבר שלפי הקרדיטים השומר עם ברוס זה אלפרד, לא ידעתי את זה
). כלומר, זה "כאילו" לא באמת קורה. אבל.. זה ממש לא משכנע אותי, אם הסרט מנסה ללכת לכיוון הזה, הוא פשוט לא עשה את זה מספיק טוב. ואם זה בכלל לא הכיוון, ועדיין יש כאלו סצנות חסרות אנרגיה - בסרט שבו נוטפת כל כך הרבה אנרגיה בכל שנייה בה פיניקס עוטה את הפרסונה של הג'וקר.. זו כבר ממש בעיה.
ובכל זאת, זה עדיין סרט נהדר ומאוד חזק. וכזה שאני הרבה יותר שמח שנעשה מאשר שלא נעשה (גם אם קשה לי שלא לחשוב על איך יכל להיות טוב יותר). ההופעה של פיניקס היא באמת מהדברים המהפנטים שראיתי על המסך, הסרט עושה אלימות בצורה מדהימה שכבר קשה למצוא בקולנוע עם כל כך הרבה גירויים, הפסקול כמעט מושלם (גם בשירים וגם בפסקול המקורי והקריפי).
אגב, להבדיל מקיאו הרגשתי שהקטע של הריקוד כן היה לגמרי במקום. כאילו, גם בכלל כהחלטה קולנועית לתת לדמות ריקוד שמתפתח במהלך הסרט, וגם ספציפית בריקוד המלא הראשון אחרי הירי ברכבת. ברור שבאיזשהו מקום זה היה מוזר, אבל אפשר לראות הרבה ג'סטות קטנות של ארתור כמו איך כשהוא כותב לבד במחברת התנועות שלו מעט ריקודיות ככל שהוא משתחרר, הוא כמובן רוקד עוד קודם כשהוא רק מתחיל להשתגע והוא יורה בטעות בחלון. בסופו של דבר הריקוד המלא הראשון היה אחרי סצינה סופר משמעותית, הרצח הראשון, וכן הרגשתי שזו הצורה שבה מראים לנו שארתור הולך 'ומשתחרר', ואיך במקום לשבת ולבכות הוא פשוט מתחיל לצאת החוצה.
לגבי ההשוואה ל'נהג מונית'
הדבר שהכי אהבתי בסרט, מלבד ההופעה של פיניקס, זו ההרגשה שהעיר כולה מבעבעת. כלומר גם מהבחינה בה זה מוצג בצורה קשורה-לא קשורה לארתור (בדיוק מסוג הדברים שהייתי רוצה לראות יותר), וגם בכך שזה לא סיפור על פסיכופט שמביט בזוהמה של רחובות ניו יורק ועושה מעשה. זה על עיר שלמה שבצרה מנותקת לארתור אבל כזו שמשקפת את מצבו, מתחילה לאכול את עצמה מבפנים. זה בעיניי המקום שבו הסרט עולה מדרגה מ'נהג מונית', ולא בהכרח כי קונספטאולית זה עושה את הסרט יותר טוב שזו עיר שלמה ולא נהג מונית אחד, אלא פשוט הצורה בה זה בוצע. כמעין רעש רקע כזה שתמיד נמצא לצד ארתור, הולך איתו, משפיע ומושפע באותה המידה אך בהמון מובנים לא קשור בכלל. ממש אהבתי את הצורה שבה עשו את זה, נשארו נאמנים לדמות של ארתור פלק שיצרו, לדמות של הג'וקר שאנו מכירים, ויצרו סרט שבסוף כן מגיע לשיא קולנועי גדול ומרשים.
אג, מה חשבתם על הסוף?
אני חושב שדי קל לראות בסרט שלושה סופים שונים.. הראשון הוא אחרי הירי במורי (דה נירו), כשארתור לוקח את המצלמה. השני הוא כשהוא נעמד על מכונית המשטרה ומורח את הדם בצורת חיוך והעיר נשרפת, והשלישי הוא כמובן הסוף שקיבלנו. למרות שבזמן אמת בקולנוע התבאסתי כשהבנתי שהסרט ממשיך אחרי הירייה במורי (באותה שנייה עבר לי בראש שזה פשוט סוף מושלם עם הקאט למסך האפור של 'אין קליטה'), בסופו של דבר כמו שאמרתי כל כך אהבתי את הסיפור הצדדי שהם בנו עם העיר, שזה כן היה נכון לדעתי להשאיר את הסצנה של העיר נשרפת וארתור הופך לסמל - לג'וקר. (אגב.. גם הייתי מוריד את סצנת הירייה בתומאס ו.. כן, מרת'ה(!!), ורק מראה את הליצן נכנס אחריהם לסמטה, אבל זה כבר שטויות)
אבל הסוף השלישי? ממש מיותר לדעתי, הסרט היה צריך להגמר עם העיר השרופה. ו, זו בדיוק הנקודה - כי ראיתי אנשים שאומרים שהסוף השלישי המיותר הוא בדיוק בשביל להראות שהכל היה בראש של ארתור, שכאילו כל הסרט היא הבדיחה שהוא חשב עליה. לדעתי זה סתם מס שפתיים מיותר של הסרט כדי כאילו להשאיר אופצייה 'מגניבה' כזו כביכול, כי אין באמת סיבה לאורך הסרט לחשוב שזה המקרה. אז או שזה סתם סוף מיותר, או שאם הם כאילו באמת רצו ללכת לכיוון הזה שבו הכל אולי לא קרה, אז כמו שאמרתי, זה לצערי ממש לא בוצע ברמה מספיק טובה.