הודעהעל ידי idan » 07 מאי 2024, 17:57
הdon’t שהופיע במערכה הראשונה ועשה קאמבק במערכה השלישית ברפיח? בשני המקרים הוא שירת קודם כל את האינטרס האמריקאי. בפעם הראשונה בשביל למנוע מהם להתערבב במלחמה רחבה יותר שהם בורחים ממנה כמו מאש כבר 15 שנה, בפעם השניה כנראה בשביל לשרת את האינטרס שלהם עם סעודיה ומדינות ערב, אבל בעיקר האינטרס הפוליטי הפנימי. ובמבט היסטורי אני לא חושב שזה קונספירטיבי מידי לטעון שהאמריקאים באופן כללי גם לא ממש אוהבים שאנחנו מנצחים יותר מידי. הם כן יתנו לנו גב, וצריך להודות להם על כך, אבל זה נראה כמו אינטרס שלהם שתמיד נהיה קצת מוחלשים.
וזה שחלקים בעולם המערבי הזדהו איתנו אחרי ששחטו אותנו בטבח המתועד בהיסטוריה זה בסדר, הם הזדהו גם אחרי השואה, אבל זה תמיד נחלש ברגע שהגלגל מתהפך. להגיד שיכלנו לעשות כל מה שרצינו בתקופה הזאת זה לא ממש מחובר למציאות כאשר רואים את התמונה של בלינקן יושב בקבינט של פרובינקיה יודיאה. אבל אני מבין שהפרוקסי שלהם בישראל שכנעו אותך שזה אינטרס ישראלי אם הפלסטינים יצליחו להוציא מהשביעי לאוקטובר מדינה? כן, האמריקאים יתנו לנו "ערבויות" והכל יהיה דבש, כמו שנתנו עם מכתב בוש. רואים כמה זה רלוונטי היום.
וכאשר מדברים על בעיות חימושים זה לא בגלל שאין מה לזרוק בעזה, זה בגלל שאתה לא רוצה לגעת במלאים שמיועדים לזירות אחרות שבמדינה כמו ישראל יכולות לפרוץ בכל רגע. זה שגם בתחום הזה הייתה שרשרת של מחדלים שהחמירה את המצב, זה עניין אחר. אבל להגיד שאין בעיה של חימושים כי לא נעים לשמוע? מה לעשות, המציאות לא פשוטה, אין לנו כוח ייצור לסוג המלחמות שאנחנו מנהלים.
ואני אפילו לא טענתי מה נכון לעשות, יכול להיות שהיה עדיף ללחוץ על הדוושה בכל הכוח כבר אז ולהקדים את העימות עם האמריקאים מתוך מחשבה שהם מבלפים ולא באמת מתכוונים ללכת נגדנו עד הסוף, אבל אני רק אומר שאפשר להבין את ההגיון. ובינתיים גם למדנו שכאשר מצופפים שורות, האמריקאים מתיישרים. כך היה עם הסנקציות שלהם על הגדודים. אז כנראה שיש משמעות להחלטת קבינט שמתקבלת בהסכמה רחבה, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, ויכול להיות שההתעקשות על המו"מ של החטופים היא חלק מתשלום עבור הסכמה רחבה שכזאת. בעיני זו טעות מוחלטת, שלא הייתה יכולה לקרות בשום מדינה נורמלית, שם היו מנטרלים את הסנטימנטליות הילדותית ומתמודדים עם המציאות הקשה כפי שהיא, כי היה ברור שחמאס מרגיש שהזמן משחק לטובתו ומבחינתו למשוך את זה ככל שהוא יכול, במיוחד כאשר האינטרס שלו מצטלב עם זה של נותנת החסות שלנו. אבל היי, אני לא קהל היעד של המהלך הזה.
ואני גם תהיתי בנושא, למה למשל התחילו את המבצע בעזה מצפון לדרום ולא ההפך? במיוחד בהתחשב בחשיבות האסטרטגית של פילדלפי. לא יודע, אני רוצה להאמין שבימים שנכתבו התוכניות, כאשר יצר ההישרדות עדיין שיחק תפקיד ואפילו השמאל דיבר כמו כהנא חי, הייתה מחשבה אמיתית לדחוק אותם לסיני ואולי חשבו בטעות שהדין הבינלאומי זה משהו שחל גם על מצרים. אבל כנראה שלא נגעו בזה עד עכשיו בגלל המערכת יחסים עם מצרים והתחשבות באינטרסים שלהם, שבמשך כל הזמן הזה הספיקו לבנות בגבול חומה ענקית ושאר ביצורים בשביל להבטיח שהאחים הערבים שלהם חס וחלילה לא ימלטו לכיוונם.
אבל בסדר, אני מבין את התסכול של כולם. גם אני מתוסכל מהדשדוש והמצב הנוכחי, ושילמתי לא מעט מחירים משפחתיים, כלכליים ונפשיים על המלחמה הזאת. ראיתי גם דברים על מה עשו לנו ב 7 באוקטובר שרובכם כנראה לא ראה, ואני לא יודע איך זה הובן אחרת אבל תאמינו לי שהמוטיבציה שלי עדיין מאוד גבוהה, אף אחד לא צריך לשכנע אותי בכלום. אבל אני לא מוכן לקבל שהכל היה לחינם, או שחיילים מתים סתם, כל עוד לא עצרנו את המלחמה.
צריך להגיד ביושר שהאירנים בנו לנו טבעת חנק אמיתית ובשביל להשתחרר ממנה זבנג וגמרנו כנראה מעולם לא היה בקלפים. זו הרי היתה הדילמה שלנו רוב השנים, מהנסיגה מעזה (הראשונה והשניה) ומלבנון צמחו שם מפלצות שכבר לפני עשור לא ניתן היה להסיר ללא פגיעה עמוקה במדינה, בכלכלה ובחיי אדם. גם אמרו את זה לציבור, שמחיר ההסרה יהיה כואב וארוך, אבל לא נראה שיש לנו הרבה ברירות. ומכיוון שכך אני מוכן לקבל את ההסבר שבמערכה ארוכה, כאשר יכול להיות שהחלק הקשה עוד לפנינו, ובשכלול כל האינטרסים והמגבלות, והעובדה שהאמריקאים יכולים לזיין אותנו ב 10 דרכים שונות, אפשר להגביר ולהוריד בהתאם לצרכים, כל עוד העיניים תמיד על המטרה ויש מחויבות אמיתית להשיג אותה. אני כן חושב שהציבור חייב לדרבן את ההנהגה כל הזמן, ולגרום לה לפחד ממנו יותר מאשר הלחצים החיצוניים.