אז ככה, לדעתי מדובר בגיימפלי הכי טוב במשחק של נוטי דוג, יותר טוב ממה שאני מצפה לקבל מחוויות סינמטיות מהסוג הזה. אני פתאום אפילו מוצא את עצמי קצת מתבאס שהם ביטלו או דחו את המולטיפלייר, כי בהחלט מדגדג לי לשחק עוד.. ורק על זה נוטי דוג קפצו מדרגה מבחינתי אחרי המשחק הזה, ערכי הפקה וכתיבת דמויות כבר ידענו שהם עושים טוב.
אין כאן משהו מיוחד, אבל השילוב של כל מיני אלמנטים קטנים יוצרים אחלה גיימפלי. זה מתחיל בעיצוב של הארנות שהוא לא מעט פעמים רב שכבתי, עם כמה קומות, מה שמנצל היטב את היכולת החדשה שלך לקפוץ, אבל בכלל הכל מאוד דינמי אתה גם תזחל על הרצפה, תעבור בחורים צרים בקירות, תשבור זכוכית בשביל לדלג מעל מחסה, ולפעמים תעשה את כל זה בקרב אחד. זה ממשיך עם האימפקט והאודיו של כל נשק, הזרימה של האנימציות, התגובתיות של הסביבה - אמנם לא בדיוק כמו בדמו e3 שלהם, אבל כן למשל יצא לי לעשות פינישר עם הנשק mele על אחד האויבים והעפתי אותו על חלון זכוכית שנשבר, מה שהיה מגניב לחלוטין. בכלל זה שאפשר לשבור כמעט כל זכוכית במשחק זה כאילו משהו קטן אבל מאוד אהבתי, הם אמנם עיצבו חלקים מהחקירה, פאזלים והלוטינג סביב זה אבל לדעתי היה שם (וגם עם החבל) פוטנציאל לעשות יותר. סטודיו עם אוריינטציה יותר "זלדאית" היה חוגג על זה. אבל כאמור השילוב של ה jump dodge ו prone בארסנל מוסיף לדינמיות ואם יש לך קצת מעוף אתה גם יכול להשתמש באחרון אחרי ספרינט בשביל לעשות זינוקים של מקס פיין לעניים, משהו שהמשחק לא ממש מסביר לך אבל מצאתי מאוד מהנה לנסות לשלב בקרבות בשביל לתסרט גיימפלי מהסוג ששווה גיפים. ה dodge כן הופך את המשחק לקל יותר, אבל הטריידאוף של הדינמיות שווה את זה.
בהמשך להודעות קודמות שלי, הבאלנס של התחמושות זה משהו שהעסיק אותי כל המשחק. התחושה שכל כדור הוא קריטי, שלפעמים אתה פשוט צריך לדלג על אויבים בשביל לשרוד, אלה דברים שלא ממש היו קיימים עבורי לאורך רוב המשחק, דברים שכן היו במשחק הראשון (ברמה המקבילה לפחות) או כך לפחות אני זוכר את החוויה שלי איתו. אני מסוג השחקנים שסורק כל מילימטר בסביבה אז אולי מי שרק רץ קדימה יקבל חוויה שונה. אבל הגיימפלי מרגיש כל כך טוב במשחק השני שאתה כן רציתי לשחק עם כל הכלים האלה באופן יותר נרחב, זה גם יותר מתאים תמטית, אתה יותר צייד מניצוד. אבל יש לי הרגשה שעל הרמה הכי גבוהה ייתכן ומסתתרת החווית tlou2 האולטימטיבית שמשלבת בין האלמנטים ההישרדותיים של המשחק הראשון לאקשן המשופר של המשחק השני, וזה משהו שאני בהחלט ירצה לבדוק אבל אולי נשמור את הריצה הזאת לפס5 וטלוויזיה חדשה עם 4k ו hdr, זה יהיה אחלה תירוץ.
ברמה הטכנית שווה לציין את האודיו שתורם המון לאווירה המלחיצה הכללית, הטווח דינמי, הפרטים הקטנים, הסראונד (שזה ספציפית משהו שהרבה משחקים גדולים אחרים נכשלים בו או סתם זורקים זין משום מה), הכל נעשה בצורה מאוד טובה. הגרפיקה מן הסתם מאוד מרשימה, אבל ספציפית התרשמתי מההשקעה בסביבות המאוד מפורטות והגיוון שלהם בתוך המבנים, משהו שבקלות יכול לחזור על עצמו בהתחשב בתפאורה הפוסט אפוקליפטית, אבל יש כל מיני פרטים קטנים שנותנים ייחודיות גם לסתם בתים לא חשובים שאתה עובר בהם ואני מעריך דברים כאלה.
בקשר לסיפור, אפשר לרדת לכל מיני פרטים בשיחת ספויילרים, אבל בגדול אהבתי אותו, למרות שברור לי עכשיו למה אין קונצנזוס עליו. לגבי כל מיני עניינים במחלוקת, אני חושב שדרוקמן נגע בכמעט כל ניואנס במלחמת התרבות של ארה"ב, לפעמים גם בחצי משפט של איזה דמות שבקושי שמים לב, אבל ברור שיש לו מסרים להעביר וזה לגיטימי. בקשר לחלקים הלהטב"ים חשבתי שזה היה עשוי בצורה טובה וטבעית. היה גם חלק אחר שעוסק בנושא אחר, באופן פחות מפורש וכזה שאני מניח שעבר לרוב האנשים מעל הראש, ואותו הערכתי הרבה פחות... זה אפילו קצת הרעיל לי את המחשבה סביב המשחק מאז שסיימתי אותו וגרם לי להתרכז בו בצורה מוגזמת ביחס לחשיבות שלו במשחק. אבל מילא, סה"כ מדובר ביצירה מרשימה ביותר.
קצת מצחיק שברשמים הראשונים שלי על המשחק כתבתי על כך שהם פיספסו רגע של mgs2, זה היה לפני שהם נתנו לי לשחק חצי משחק עם דמות אחרת:) מעניין אותי לשמוע, הופתעתם שהגעתם לנקודה הזאת במשחק? אני רק שואל בגלל שהצלחתי להרוס לעצמי את הקטע הזה.. חיפשת מידע על אחד השידרוגים בקשת של אלי, דובר על כוונת שמסמנת מרחק של אויבים או משהו כזה ולא הבנתי בדיוק למה הכוונה אז הגעתי לדף שעוסק בכל הנשקים, ושם גיליתי מה שגיליתי על החצי השני של המשחק.. הרגשתי כ"כ מטומטם אחרי זה כי גם הייתה אזהרת ספויילרים אחרי הנשקים של אלי, אבל המשכתי לגלגל למטה.. וזה אשכרה היה חצי שעה לפני שהגעתי לקטע הזה במשחק.
אחרי זה ניסיתי לחשוב על זה ואמרתי לעצמי שוואלה כבר נתנו לנו לשחק איתה בתחילת המשחק אז כמה זה כבר באמת היה מפתיע אותי? לא יודע, אני לפחות לא יכול לענות על זה לצערי
בכל מקרה, אני מניח שביחד עם מוות של ג'ואל זה מה שהסעיר את האינטרנט, ששיחקנו חצי משחק מהפרספקטיבה של מי שרצחה דמות אהובה?
ולא יודע אם זה רק אני, אבל כל הקונפליקט בין הפלגים במשחק זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כן? אם החיילים המאובזרים מכף רגל ועד ראש שחיים במתחם מרשים ביחס לדתיים הפאנטים מהכפר עם הנחיתות הטכנולוגית שעושים לוחמת גרילה או הילד שנתן את הגרסא שלו ל"דת של שלום שנחטפה ע"י טרוריסטים" לא שכנע אותכם, אז אוון נותן שם איזה משפט על זה שנשבר לו הזין להילחם על אדמה שלא מעניינת אותו או משהו בסגנון. אין יותר על האף מזה, בטח בהתחשב במי שכתב את זה ולדעתי הוא גם אמר משהו בראיון על ההיכרות שלו עם מעגל האלימות בגלל המקום שהוא נולד וגדל בו. מילא, הוא ניסה להעביר מסר בנאלי משהו על שבטיות, משהו ששזור לאורך כל המשחק, אבל אז אתה משחזר בראש כל מיני דיאלוגים וקולט שניל דרוקמן גם רואה בנו רוצחי ילדים ואת זה כבר קשה לא לקחת אישית:)