DrKeo כתב:רונן, יצאו פחות משחקי AAA אצל איווטה ופחות משחקים מקוריים וכשכבר היו מקוריים הם היו קז'ואל, לא קור.
נדב, שוב, אסטרטגיה בוחנים לאורך זמן. ימאוצ'י החל באסטרטגיה שלאורך זמן אפשר להבחין בהשפעה השלילית שלה. בתחילה בוודאי שתהיה תמיכה רבה יותר.
אולי הזיכרון שלך קצר בנושא אבל לN64 יצאו איזה 6 משחקי ענק מנינטנדו כל שנה (למען האמת נינטנדו הוציאה 10 משחקים גדולים בשנה הראשונה של הN64, אני לא חושב שהWIIU או הWII קבלו כמות כזאת כל חייהן).
זאת השנה הראשונה של הN64:
מריו 64
מריו קארט 64
PILOT WINGS 64
גולדן איי
WAVE RACE 64
STAR FOX 64
קילר אינסטינקט גולד
STAR WARS צל האמפריה
בלאסט קורפס (מיקרוסופט יא מפגרים תעשו כבר משחק XBLA!)
טטריספר
אתה בטוח שכל אלה יצאו בשנה הראשונה? משהו פה לא מסתדר לי.
ומה נשאר לה בשנים הבאות?
ומלחמת הכוכבים זה לא שלה. ואת טטריספר לא הייתי שם ברשימת ה"ענקיים"
ספריית נינטנדו 64 הייתה הספרייה הקטנה ביותר שאי־פעם הייתה לי, או ספריית Wii, הן די מתחרות ביניהן
אז רק אמרתי לו שצד א' ו-ב' של נינטדו בזמנו די עשו מסוני קציצות. זה לא אומר שלא היו לסוני משחקים נהדרים, פשוט הכל יחסי
לא דיברתי על צד א'. נינטנדו הייתה די חזקה בתחום זה, רק שאני חושב שאחרי השנה הראשונה קצב יציאת המשחקים היה אטי מאוד. כפי שאתה מתלונן כיום: כשמוציאים הכול בשנה הראשונה, מה נשאר לשנה הבאה?
וכן קליימן, היה קראש בדיוק כמו הוגו בשלבים שהוא רץ כל הזמן קדימה כמו עם הסלע למשל. נו, חייב להיות פה עוד מישהו שזוכר שהיו משחקים קראש בטלביזיה סטייל הוגו בערוץ הילדים.
בטח. אני זוכר. סימן שאנחנו זקנים, נדב
מריו סאנשיין היה המריו הראשון ששחקתי ולא סיימתי, ויתרתי עליו ממש מהר וזה היה בתקופה שלא היה לי קטלוג אחורי של 1000 משחקים והמון זמן פנוי.
אני מסכים. גם אני התאכזבתי ממנו (וגם אני לא סיימתי אותו). וזה עוד היה בתקופה שבה הייתי פאנבוי של נינטנדו. תוסיף לך עוד פאשלה של ימאוצ'י
דווקא חיבבתי את קראש. אני אוהב משחקי מסדרון והוא נראה לי כיפי. לעשות משחק עולם פתוח מוצלח דרש בזמנו המון כישרון ויצירתיות, בפרט בטכנולוגיה המוגבלת של אז. לכן המון ניסיונות נכשלו. לכן גם הניסיון של נינטנדו נחשב אז חדשני.
NSMB הוא בזיון ב60$, צריך לעלות 15$ ואמרתי את זה עוד מהיום שהכריזו עליו. רונן יעיד, התווכחנו עד מוות בVGAMES על זה
אני לא אעיד זאת. שנינו עדיין חיים
idan כתב:ריימן אגב, לפחות הראשון, עלה 60$ לא?
בכל מקרה מדובר בשניים מהאולי שלוש משחקים הכי טובים של יוביסופט בשנים האחרונות, סטייל מאוד יחודי, אומנות נהדרת, מוזיקה, אנימציות, גיימפלי, השלבי מוזיקה, לא חסר בו כלום. אני בחיים לא יבין איך עם כל הזבל שיוצא ב 60$ דווקא משחקים נדירים כאלה לא "שווים" יותר מ 15$.
זו בדיוק הראייה שלי ועל זה התווכחתי אז עם נדב. אני בכיף אשמח לשלם עוד 60 דולר למשחק ריימן דו־ממדי חדש (כנראה זה רק אני). לרמת עיצוב של שלבים (וב"עיצוב" אני לא מדבר על תפאורה) יש ערך רב יותר מטכנולוגיה, וגם על זה אני משלם, גם אם הפקתו זולה יותר. אנו משלמים גם לפי הערך, לא רק לפי עלות ההפקה.
Nuckleus כתב:אני מסכים לגמרי שלעומת מריו 64, משחקי קראש מאוד פשוטים. עם סדרת JAK, לדעתי, הם כבר עקפו את מה שהיה למריו להציע בסיבוב.
שיחקתי בגרסאות המחודשות שלהם ל־PS3, די ציפיתי להם גם בגלל רשמיך הטובים וכי אני מעריך מאוד את נוטי, ואלו היו אכזבות גדולות. הפורטים כמעט היחידים לקונסולה שאכזבו אותי (גם סליי 2 ו־3 אכזבו – את הראשון אהבתי מאוד). ממש לא מדגדג את מריו מבחינה עיצובית ומשחקיות. אם כבר, הסגנון הזכיר יותר את באנג'ו קאזוי. גרסה משעממת שלו. הם אכזבו אותי כמעט כמו שמריו סאנשיין אכזב.
אני שמח שנוטי דוג זנחה את הכיוון הצבעוני ופנתה למשחקים רציניים יותר. הפריצה שלה החלה אז ולא בכדי.
עורך לשון ומגיה, מנהל בפייסבוק קבוצת אוכל גדולה (מונה 45,000 חברים) וקבוצת גיימרים ('בחזרה למשחק').