Nucleus_Dawn כתב:Stick כתב:טוב, כבר 14 שעות בפנים ועדיין אני לא מצליח לגבש דעה חד משמעית על המשחק..
הפעם אלו הבוסים ש"עושים לי בעיות", ועומדים כניגוד מוחלט לשלבים עצמם.
המשחק מדהים בכל הקשור לשלבים עצמם ולהסתובבות בעולם, הוא עד כדי כך טוב שהייתי משווה אותו לחצי הראשון של DS1. משחק (או חצי..) שלם שיודע טוב מאוד מה הוא מנסנה לעשות, מהודק מכל הבחינות (מהאויבים, הסביבות והעיצוב, עד לווייב שהוא נותן בכל רגע נתון) ואחרי ששיחקתי כל כך הרבה משחקים בסגנון זו כנראה הרמה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה בזאנר של משחקי סולס. מאז (החצי הראשון של) DS1 לא היה משהו ברמה הכל כך גבוהה הזו.
אבל הבוסים.. בהתחלה חשבתי שזה כמו בDS3, בהתחלה הם בינוניים ועם הזמן מגיעים הבוסים המרשימים, אבל לא יודע, אני כבר אחרי Rom העכביש המשהו במסלול הראשי ומהבוסי צד ניצחתי גם את הcleric beast, הblood starved beast, הdarkbeast paarl (שהיה אופציונלי לפחות כשהרגתי אותו, אולי עוד חוזרים לשם במסלול הרגיל), את הwitch of hemwick ואת amygdala, שניצחתי ממש עכשיו והיה המאכזב מכולם והטריגר שלי לכתיבת הפוסט הזה (כמה גדול ומרשים, ככה סתמי).
לאף אחד מהמשחקים הקודמים אין 100 אחוזי הצלחה בנושא, DS2 למשל סובל נואשת ממספר מוגזם של בוסים ורבים מהם בינוניים ואפילו גרועים, אבל לצידם יש לא מעט מוצלחים. DS3 כאמור מתחיל חלש בקטע הזה אבל מהר מאוד נכנסים לעניינים, וגם לDS1 יש את פינוויל לצד ארטוריאס..
אבל איפשהו מערכת הקרב שעובדת מושלם בשלבים רגילים לא מצליחה לייצר אתגר בבוסים גדולים. בעיניי זה בעיקר כי ההתחמקות שהיא הנשק היחידי שלך היא אפקטיבית יותר מאשר בDS, וגם ככה הבוסים לא יכולים לשחק עם התקפות שצריך להגן מהן והתקפות שצריך להחמק מהן. מה שקורה הוא שהקרבות כולם חסרים את האתגר ודפיקות הלב של קרב בוס טוב מDS, ובעוד כולם נראים מדהים ומעוצבים בצורה ייחודית, הם די אותח הבוס שוב ושוב.. בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל אחרי 14 שעות משחק ממתי לבוס רק פעם אחת (!), והיה רק עוד בוס אחד שבו הייתי "על הקצה" (אם כי גם הוא נפל בנסיון הראשון) וזהshadow of yharnam, בוס שהיה די מאתגר אבל ממש לא מהסיבות הנכונות שאתה מצפה לראות מבוס בסדרת סולס.
כמובן שיש לי עוד כמה בוסים עד לסיום המשחק ויכול להיות שכולם מדהימים ו10/10 מה שכן ישפר משמעותית את דעתי על המשחק, אני גם בדיוק מתכנן להכנס עכשיו לdlc ועד היום כל הבוסים הטובים ביותר היו בdlcבמשחקי הסדרה, אז אין לדעת, אבל נכון לעכשיו אפילו DS2 מסתכל על בלאדבורן מלמעלה בגזרת הבוסים, וזו ללא ספק נקודת התורפה העיקרית של ds2..
חבל, כי כל השאר באמת קרוב למושלם.
האמת שנשמע פשוט שאתה סופר מאומן במשחקי סולס ולכן קל לך מול הבוסים. בסופו של דבר בולדבורן משתמש באותם הטריקים בעיצוב העולם, האויבים והבוסים שלו שנטחנו עד דק בשאר המשחקים בסגנון. מספיק לשחק משחק סולס אחד בשביל שמיקום האויבים יהיה מוכר, בשביל שהדרך בה עובדים הבוסים תהייה מוכרת (ולכן לא אפקטיבית מבחינת האתגר שהם מציבים) ולכן, באופן טבעי, הם קלים לך יותר (אפילו בוסים זולים כמו blood starved beast).
מה שכן הצליחו לשנות מעט, זה הדינמיקה של הבוסים הקטנים ואויבים "אנושיים". בזכות המעבר למערכת קרב מהירה יותר, הקרבות מול האויבים שדומים לך הרבה יותר קשים ומעניינים. בגלל זה גסקויין למשל אחלה בוס. אז אולי הבוסים פחות יעניינו אותך רוב הפעמים, אבל מההתרשמות שלי, הקרבות מול ציידים אחרים מכפרים על זה. מדובר בקרבות הרבה הרבה יותר כיפיים מהקרבות המקבילים במשחקי סולס הקודמים.
ברור לי שאני כבר 'מאומן' ומכיר את המשחקים האלו, זה לא שמה שאני מחפש זה בוס שיתקע אותי שעות.. זה לא שמזה אני נהנה.
אבל DS3 למשל (שבו הייתי אולי אפילו יותר מאומן, אחרי 3 משחקים שיותר זהים לו מאשר לבלאדבורן) עדיין הצליח להפתיע אותי (abyss watchers), סתם לתת בוסים ש"אין בהם כלום" אבל הם קרב מהנה בטירוף (drangoslayer armor לדוגמה), יש את soul of cinder שהוא בוס מדהים בדיוק לשחקנים הותיקים כמוני. האחים lothric היה קרב מעניין וייחודי, ואפילו בוסים מאתגרים באמת היו שם למרות כל הנסיון והותק שהגעתי איתו (nameless king, champion gundyr).
בקיצור, זה לא רק זה. ברור לי לגמרי דרך איזה משקפיים אני רואה את המשחק ואני מאוד מנסה לשפוט אותו בהתאם. הנה, בשלבים הרגילים המשחק פשוט מדהים, והוא עדיין מרגיש לי מיוחד, שונה בין כל שלב ושלב ובעל עיצוב מושלם למרות שאני כבר מכיר את כל השטיקים והמלכודות שלהם.
גם בשלבים הרגילים לצורך העניין אני בקושי מת כי אני כבר מכיר את הרעיון, אבל אני עדיין "על הקצה" בכל רגע נתון, בבוסים זה לא ככה.
הקרבות עם ההאנטרים באמת מהנים, התחלתי בקטנה את הdlc אתמול בלילה (הגעתי עד לסוף ההקפה ופתיחת הדלת למנורה) וכל ההתחלה הזאת מהנה בטירוף. אבל זה לא שהופתעתי, אני נהנה בצורה מטורפת גם מהשלבים הרגילים במשחק הבסיס.
עידן, Father Gascoigne באמת הבוס המוצלח יותר עד עכשיו, והאמת שהיחיד שלא הייתי מגדיר כגרוע. הוא גם היחיד שהרג אותי עד עכשיו
.
אבל בסופו של דבר די מדובר בקרב מול האנטר, ואחרי כל כך הרבה כאלו במשחק קצת קשה לי גם עליו לחשוב יותר מדי דברים טובים.
Vicar Amelia? הקאטסין והרעיון מאחוריה היו מאוד מגניבים, אבל כקרב בוס? לא חידשה, לא איתגרה ולא עניינה אפילו טיפה. אחד הקרבות היותר גרועים במשחק בינתיים.
נשמע שהchalice dungeon הם ההיפוך המושלם מהמשחק הרגיל אם ככה, שלבים זוועתיים ובוסים טובים
.
בכל מקרה אין לי כוונה לעשות אותם כרגע, אני יותר מדי נהנה מהמשחק הרגיל בשביל לוותר עליו לטובת.. הדבר הזה.