אחלק את זה לכמה נקודות:
* בקשר למערכת הקרב הייתי אומר שהיא סוג של שילוב בין בלאדבורן, ניהו, וגיטר הירו
.
היא באמת איזה טוייסט מעניין ומיוחד על הקונספט, בכך שבבסיס שלה יש לכל אויב (ולך) שני סוגים של חיים - המד הקלאסי ומד 'היציבות'. הם כן קשורים אחד בשני בכך שככל שאתה או אויב יותר פצוע כך היציבות מתחדשת לאט יותר, אבל כדי להרוג אויב לא חייב תמיד לשחק על שניהם.
אפשר להרוג בדרך הקלאסית על ידי ריקון מד החיים, אבל בדיפולט כל אויב אנושי מגן מכל התקפה ישירה שלך. אפשר להשתמש בכל מיני טריקים של היד המיוחדת, בהתקפות מהירות מסוימות אחרי התחמקות מוצלחת וכו' כדי להגיע למד החיים ישירות, אבל לפעמים עדיף פשוט להפיל את היציבות של האויב לגמרי ואז להרוג אותו במכת מחץ בודדת.
כשאתה נכנס לקרב על היציבות, המשחק הופך למשחק קצב לכל דבר. להבדיל ממד החיים המד הזה מתרוקן כל הזמן (לך וליריב, כאמור כמה שאתה והוא יותר פצועים הוא מתרוקן לאט יותר) והמטרה למלא אותו עד הסוף.
לכן אם בקרב על מד החיים אתה יכול לחכות, ללמוד, ולהתקיף כשאתה פנוי בצורה הקלאסית, בקרב על היציבות אתה חייב כל הזמן לתקוף ולהגן ולהשאר ליריב בתוך הפנים כדי להשאיר את המד בעלייה.
אתה ממלא את המד על ידי התקפה ישירה שמוגנת ממך, ועל ידי הגנה מדויקת (פרי) ברגע התקיפה עליך. יש עוד מספר התקפות מוגדרות עליך ללא יכולות להגן - כאלו שבהן אתה מתחמק לתוך היריב ושובר לו את היציבות, כאלו שאתה קופץ על היריב ופוגע לו ביציבות, וכאלו שאתה חייב להתחמק הצידה (אבל אחרי התחמקות מוצלחת אתה יכול לפגוע בו ישירות), והמטרה היא להצליח להבדיל ולהגיב נכון בכל רגע, לענות עם התקפות משלך ברגעים המתאימים. זה הופך לסוג של משחק קצב או ריקוד חרבות עם האויב, זה המשחק שמצליח לשחזר בצורה מדהימה את קרבות הסמוראים בסגנון של הסרטים היפניים.
בהתחלה זה די קשה לעיכול ודורש הסתגלות, אבל המשחק עושה עבודה טובה בבנייה איטית של ההסתגלות עם אויבים חלשים בתחילה שאפשר בקלות להרוג הן קלאסית והן ביציבות, ורק לאחר מכן מתחיל לערבב עם אויבים שרגישים יותר לאחת הטכניקות, או כאלו שעדיף קודם לפצוע ואז לעבור ליציבות באמצע.
גם לך יש מד יציבות וברגע שאתה מגן (או מפספס תזמון של פרי) לא יורד לך חיים ישירות, אלא כמו האויבים מתמלא לך מד היציבות, אבל להבדיל מהם אתה יכול למות רק בצורה הקלאסית. ברגע שמד היציבות שלך מתמלא זה יותר כמו לקבל מכה כשמד הסטמינה מרוקן בניהו או ds, אתה פשוט נכנס למצב פגיע לשתי שניות.
וכשיש לך את הקליק עם המערכת אתה מתחיל ללמוד את הקצב של כל אויב, והמטרה היא שכל הזמן החרבות יתנגשו בלי לתת לו לנשום שנייה - התקפה, התקפה, הגנה, קפיצה, הגנה, התקפה, הגנה, התחמקות וכו'...
לכל אויב קצב שונה, וכמובן סט התקפות מגוון שממנו הוא בוחר כל הזמן ואתה נמדד ביכולת שלך להגיב במהירות למהלכים שלו. ככל שמכירים אויב יותר אתה כמובן יודע מה הוא יכול ולא יכול לעשות, וזה הופך להיות יותר קל להתמודד איתו, אבל אין לך יכולת ללמוד לאט את ההתקפות ומתי יש לך חלון התקפה, אתה צריך תמיד להיות עליו ולהגיב לו.
* הנקודה שבה הוא דומה לניהו (או dmc.. אבל זה יותר ניהו) היא בכל מיני קומבואים פשוטים שאפשר לפתוח עם המשחק והם שימושיים למצבים מיוחדים. יש כאלו שנותנים לך ורסטיליות גבוה יותר ותנועה גמישה בתוך הקרב, כאלו שממשיכים לך את הקומבואוים הקלאסים לעוד התקפת אגרוף או בעיטה שמתעללים ביציבות של האויב, כאלו שהם סתם מכה איטית וחזקה (ומאוד יפנית) שצריך לדעת לתזמן, כאלו בתוך קפיצה, כאלו בתוך החתמקות, כאלו שמשלבים יד מיוחדת ספציפית, וכו'..
אתה גם רק פותח עוד ועוד יכולות לאורך המשחק, וכאן הוא מזכיר משחקי h&s באמת, במקום להתיזק על ידי stats.
יש כמה עצי יכולות מגוונים ואתה ממשיך לפתוח אותם בהתקדמות עם המשחק (גם באמצע שלו עוד נפתחים עצים חדשים) על ידי קווסטים צדדיים עם דמויות בעולם ודברים כאלו. אתה מקבל נקודות נסיון בצורה הh&s הקלאסית ואיתם אתה פותח יכולות בתוך העץ.
הרבה מהם זה יכולות פאסיביות, או יכולות למלא חיים או יציבות אחרי מכת מחץ, הקומבואים ההם, יכולות הגנה מיוחדת, שילובים של היד המיוחדת בתוך התקפות, והמון יכולות להתגנבות.
אה, כן, שכחתי לדבר על ההתגנבות והאלמנטים של הנינג'ה שהם חצי מכל המשחק
. זה כבר נושא שלם להודעה אחרת..
* בקשר ליד המיוחדת אתה מוצא חלק מחקירה בעולם וחלק מהתקדמות בסיפור. יש סך הכל עשר ידיים מיוחדות לגמרי שלכל אחת שימוש ייחודי וספציפי, אבל ברגע שאתה מוצא יד אתה יכול לשדרג אותה בעזרת חפצים אחרים שאתה מוצא בעולם ולכל אחת יש עוד איזה 3-5 מודיפיקציות מיוחדות שמשנות קצת את התפקוד שלה ומתאימות אותה למצבים עוד יותר ספציפיים.
בהתחלה זה לגמרי מפוצץ אותך עם אפשרויות וצורת בנייה יחודית לכל דבר, ולקח לי זמן להכנס לזה. אבל אחרי שאתה לומד את מערכת הקרב אתה מתפנה לזה וגם פה יש מערכת לא קטנה ודי מעניינת שאתה מסתגל אליה כשהאויבים מתחילים לדרוש את זה.
בסוף אתה לומד להתמקצע בקומבואים שמשלבים את הידיים בצורה טבעית בתוך ההתקפות שלך, ודברים כאלו.. זה נהיה מעניין
.
* בקשר לסיפור, זה הרבה יותר קלאסי וברור ומניע את המשחק מאשר ניהו. בניהו זה סיפור על העולם והאלמנטים שלו, הדמויות ההיסטוריות.. פה זה לגמרי מסע קלאסי של גיבור עם מטרה ברורה בכל רגע.
יש אלמנטים של lore ובנייה של העולם על החפצים כמו בכל משחקי FS, ואני מאוד אוהב את זה, אבל הפעם גם יש דמויות ברורות ומרכזיות, סרטוני מעבר לעיתים והרבה שיחות. אני לא רוצה לספיילר אבל יש גם כמה סופים ולפחות בחירה אחת משמעותית במהלך המשחק שמשנה לגמרי את המשך ההתקדמות ממנה והלאה. כלומר זה ברמה שיש לי אפילו כמה בוסים שלא נלחמתי בהם בכלל כי הם חלק מקו העלילה השני שלא בחרתי בו, המשחק יכול להשתנות לגמרי עם הבחירה שלך.