לפני עשור כשהייתי סטודנט צעיר לקולנוע הסרט הזה היה חלק מרכזי באחד הסמסטרים

מעבר לאיכויות של הסרט, 28 ימים אחרי היה ביג דיל כשהוא יצא בדיוק בגלל הצורה שבה הוא צולם. זה היה אחד הפוסטר בויז למהפכה הקולנועית שהביאה איתה המצלמה הדיגיטלית, וזו אכן מהפכה. הסצנות המדוברות שבהן היה "חייב" כביכול להשתמש במצלמה הזו הן אולי אחוז אחד מהסרט, ושם גם השתמשו בכ7-8 מצלמות שצילמו במקביל, מה שאומר שגם אי אפשר להרים תאורה מספקת כי כל הזוויות מכוסות כל הזמן. זה נעשה כדי לחסוך זמן, כלומר אכן כסף, אבל בסוף זה חלק מזערי מהסרט.
בסופו של דבר הלוק של הסרט הוא מעל הכל החלטה אומנותית, ולכן נבחר ציוד הצילום שבו השתמשו. לראייה - הסצנה האחרונה של הסרט מצולמת בפילם רגיל ונראת אחרת לגמרי.
בסוף זה סרט דל תקציב אבל לא צריך להגזים, לא מדובר בצוות חובבנים שלא יודע להרים סטים מינימליים בשביל סצנות פנים של שני אנשים מדברים. ההחלטה לצלם אותו במוד גרילה ובתחושה של מצלמה ביתית (גם אם בפועל זו הייתה מצלמה הרבה יותר מתקדמת) הייתה מודעת. הבעיה המרכזית בו כיום זו הרזולוציה, 480P, אבל בהחלט יכול להיות שזו הייתה סתם חוסר ידיעה לאן העולם ילך ואיך אנחנו נראה סרטים בעתיד, המהפכה הדיגיטלית הייתה בחיתוליה בשלב הזה, וDVD הייתה טכנולוגיה פורצת דרך.
אפשר קצת להתפלסף, כמובן שעם תקציב בלתי מוגבל אולי אף אחת מההחלטות האלו לא היו מתקבלות, אבל בסוף החלטות אומנותיות נולדות מתוך מצב קיים. טרנטינו פעם נשאל מה הוא היה משנה ב"כלבי אשמורת" אם הוא היה עושה אותו היום, והוא ענה שהתסריט היה נשאר זהה, אבל התקציב של הסרט היה 100 מליון דולר והסרט היה יוצא הרבה פחות טוב.
בכל מקרה הנקודה היא רק שזו החלטה אומנותית לפני שזו החלטה תקציבית. 99% מהסרט היה יכול להצטלם רגיל גם בתקציב נמוך בלי שום בעיה.