במה אתם משחקים?

[swiss-the-engine]

לא נראה לי לאסקין משחק עם שלט 360

[Laskin]

כן, הקטע עם הסוללות היו לי בשלטי ה-360, היו לי 4 שלטים כאלה סה״כ.
שלט של וואן יש לי רק אחד

[swym]

אבל AC אודיסי הוא כן רפטטיבי גם לפי ההגדרה שלך .
קודם כל לגבי השעות הראשונות, המשימה להגיע למגריס (זו שדיברתי עליה) היא אכן המשימה הראשונה שאתה מקבל ביציאה מהאי ההתחלתי. ובהגעה למגריס אתה עובר דרך קרב ימי מתוסרט, וכמה דקות לפניו מגייס את האיש הראשון לספינה. קרבות הכיבוש מגיעים בסיום של אותה משימה. המערכת היחידה שלא ראיתי לפני השעות הראשונות זו מערכת הכת, ובוא, זו מערכת (מהנה) שהיא ה-הגדרה לרפטטיביות לצורך גריינדינג עד שתגיע לראש הפרמידה, שם אולי יהיה הרגע היחיד ששוה את זה 'באמת' בזכות האימפקט הסיפורי של זהות אותה חברת כת.
אבל למה 'באמת'? כי עד אז זה נטו גריינדינג רפטטיבי. לך תאסוף רמזים, תגלה חבר כת, תגיע לרמה שלו, תלך אליו ותהרוג אותו, תקבל ציוד חדש וחזק שלא יהיה שווה שלוש רמות קדימה (וכן, אפשר תאורתית לשדרג את הציוד, אבל אז זה מוציא את העוקץ מהציוד הבא שתמצא. ובנוסף זה יקר בטירוף ואני בספק מאוד גדול אם באמת אפשר לעשות את זה לכל הציוד כל הזמן כדרך משחק).
זה מהנה, כי העולם יפייפה, התנועה בו חלקה וכי יש איזו פנטזיית כוח מאוד מוצלחת במשחק הזה. אבל זה מאוד רפטטיבי.

עוד שתי נקודות:
- רפטטיבי = ארוך מדי? אני לא ממש מבין למה אתה מתכוון. כאילו כן אם המשחק היה 7 שעות הוא לא היה רפטטיבי כי היית זוכה לעשות כל דבר פעם אחת. אם הוא היה 14 שעות גם כן כנראה שלא. אבל הוא 100 שעות, אז הוא רפטטיבי. זה לא "או זה או זה". שוב, אני לא אומר שהוא רפטטיבי אז הוא לא שווה את ה100 שעות שלו, אני אומר שהוא מהנה ל100 שעות מאוד רפטטיביות. והוא מאוד רפטטיבי, פשוט כך. כל הלופ שלו בנוי על אותם דברים שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם. אני לא אומר שלא נהנתי, אבל הוא המקביל לסרט פופקורן - כמה המוח שלך היה דלוק תוך כדי משחק מאז השעה ה20? לא הרבה כי כל דבר שעשית במשחק אתה כבר יודע לעשות כי כבר עשית.
הוויצ'ר 3 אגב פותר את זה בצורה מאוד פשוטה - קונטקסט עלילתי לכל פעולה והשלכות אמיתיות להרבה מאותן פעולות. הוא אולי גם כן רפטטיבי מהבחינה הזו שנדיר לעשות משהו חדש מבחינת הסתכלות קרה על הגיימפלי, למעשה יש בו הרבה פחות מאודיסי מבחינת עשיית גיימפלי, אבל המוח שלך כביכול נשאר דלוק, ואתה תמיד שומר על עניין לראות מה כן יהיה מעבר לפינה בזכות הקונטקסט העלילתי הרחב שממלא כל פינה במשחק. והקונטקסו העלילתי הזה כמובן כן משתנה, וכמובן שהוא מאוד מוצלח - עליו קם ונפל המשחק.
גם באודיסי כמובן יש סיפור וNPC שנותנים קונטקסט למשימות, אבל בבירור זה משני בטירוף גם בשביל המפתחים, לעומת המצב בוויצ'ר. על כל משימה שמתגמלת את העניין שהשקעת בקונטקסט העלילתי שלה יש 10 שלא, וזה בלשון המעטה.

-לא ראיתי את הבוסים בשעות האשונות אז הוא לא רפטטיבי? אני לא מבין את זה גם כן. יש קרבות בוס (בין אם מעניינים כמו המפלצות או סתמיים וממוחזרים כמו הקרבות בארנה והמרסנריס), אבל ריש את זה בהמון משחקים. גם אם השעה האחרונה של המשחק הייתה משחק פונג בין זאוס להדס זה לא אומר שהמשחק לא רפטטיבי כי זו פעולה שלא ראיתי. ה99 שעות שהובילו לאותו משחק פונג בין האלים היו רפטטיביות והן מה שמייצג את המשחק.

אני חושב שהיתה לנו גם חוויה ממש שונה, וגם שההגדרה שלך לרפטיטיבי שגויה.
קודם כל, ממש לא מסכים עם כל מה שאתה מספר על השדרוגים בשום צורה: השדרוג הוא לא רק פרקטי, אלא גם סביר כלכלית. אתה הרי לא צריך לשדרג את כל הסטים במשחק כל הזמן אלא רק כמה בחירות אהובות - ואפילו אותם אין שום צורך לשדרג כל הזמן אלא אולי פעם ב-5-10 דרגות, כלומר פעם בכמה שעות משחק טובות. המרדף אחרי לשדרג לגיר טוב יותר כשעולים בדרגות הוא הרבה פחות משמעותי כאן מאשר בהרבה RPG "קלאסיים" שיצא לי לשחק בהם.
אולי רק אם אתה משחק על nightmare אז צריך שהציוד יהיה כול הזמן בטופ האפשרי, אבל מחוץ לזה הפערים בין דרגה לדרגה הם מינוריים והרבה פחות משמעותיים מהיכולות שהדמות שלך פתחה, או מכמה טוב אתה כשחקן. אני לא שדרגתי ציוד באופן עקבי (בטח לא ציוד "זהב" שאותו יותר יקר לשדרג), ולא היתה לי עם זה שום בעיה במשחק - בדיוק בגלל שיש את האיזון ציוד חדש שתמצא לבין היכולת לשדרג ציוד קיים בתשלום.

לגבי הרפטיטיביות, ההגדרה של רפטיטיבי היא משהו שחייבים לחזור עליו שוב ושוב בצורה מעייפת ולא נחוצה. אבל זה בדיוק מה ש*לא* קורה באססינס קריד: קודם כל פשוט כי אתה לא חוזר על אותו הדבר שוב ושוב, אלא מדלג בין מספר דו-ספרתי של דברים שונים שאתה יכול לעשות לאורך עשרות השעות של המשחק. בנוסף, אתה פשוט לא חייב לחזור כמעט על שום דבר במשחק: מנגנון הכת שהזכרת? אתה לא חייב לרדוף אחרי כל 30+ חברי הכת ברצף ואפילו לא חייב לרדוף אחריהם בכלל (למעט אולי כמה שנחוצים לעלילה הראשית) - זו הבחירה שלך אם ומתי לעשות את זה במשחק, ואני למשל מצאתי את עצמי מסיים את המשחק כשנשארו לי רק משהו כמו 10 חברי כת להתנקש בהם. ציד של חיות אגדיות ויחודיות? זו משימה צדדית לחלוטין, אבל מאתגרת במיוחד כי כל חיה היא קרב שונה. לנקות את כל המבצרים במפה? לא נחוץ בשום צורה לעלילה הראשית או לעלילות משניות (אבל עדיין משהו שיצא לי לחזור אליו המון כי זה אחד החלקים החזקים במשחק). למצוא אוצרות תת-ימיים? יש אולי שניים או שלושה כאלו שקשורים למשימות עלילתיות וכל השאר אופציונלי. למצוא ולהוריד nation leaders? בקושי יצא לי לעשות את זה לאורך המשחק (וגם כשעשיתי את זה אז לפעמים זה היה בקטע סטייל בלאגן-GTA של אופס, מסתבר שהרגתי שומר שלו ועכשיו כולם רודפים אחרי אז יאללה אולי כבר נזרום עם זה ונראה אם נמות או לא). להכריע בקרבות כיבוש בין ספרטה לאתונה? גם לא נדרש למעט כמה דוגמאות בודדות שקשורות לעלילה. ארינה? לא חייבים בכלל לעשות את זה. למצוא ולהילחם בmerceneries? גם לא נדרש בשום צורה, אבל לפעמים אפילו יותר כיף להעלות את דירוג הwanted שלך ולגרום להם לבוא אליך בשביל הלוט האיכותי. לפתור חידות סביבתיות פשוטות במקדשים תת-קרקעיים כדי למצוא ancient tablets? נראה לי שזה היה אופציונלי לאורך כל המשחק אבל עדיין הסחת דעת חביבה כל פעם כשאתה מוצא אחד. קרבות מיתולוגיים? הדובדבן שבקצפת.

אם הייתי צריך לרדוף אחרי כל חברי הכת ברצף ולחפש אותם לפי תיאורי מקומות שונים על המפה, או אם הייתי צריך עכשיו לסיים את כל קרבות הכיבוש ברצף שביל לסיים את המשחק, או אם היו מחייבים אותי לצלול ולמצוא את כל האוצרות התת-ימיים במה שהוא לדעתי החלק הכי חלש של המשחק כי קרבות צלילה זה לא כיף - זה אכן היה ההגדרה של רפטיטיביות. איפה כן ראיתי רפטיטיביות אמיתית? זו בדיוק היתה התלונה הנפוצה לא מזמן על Shadow of War שהכריח אותך לעשות גרינד מטורף ברצף לפני סיום המשחק, או בעצם גם באססינס קריד הראשון שהכריח אותך לעשות שוב ושוב אחת משלוש משימות בסיסיות ביותר (שכללו את האופציה הקלימקסית "לשבת על ספסל, ולהשיב למישהו") כדי לאסוף מודיעין על מטרת ההתנקשות הבאה שלך, או Saints Row שהכריח אותך להרוויח "כבוד" עם משימות צד קבועות בשביל שתוכל לפתוח עוד חלקים בעלילה הראשית.
אבל רפטיטיביות כזו לא הרגשתי בשום נקודה לאורך האודיסיאה כי יכולתי לבחור מה לעשות בשלב הבא. ברוב מוחלט של הדברים שעשיתי היה גם קונטקסט עלילתי ותגמול בהתאם, ולזה אפשר להוסיף את מנגנון השדרוג של הדמות שגרר איתו צורת משחק שונה לחלוטין כשהייתי ברמה 10, רמה 40 או רמה 70. ככה שגם כשאתה משווה אותו לשלל משחקי העולם הפתוח שקיבלנו מאז ימי GTA, זה עדיין משחק שנמצא בטופ של הז'אנר עם הכמות הפסיכית של דברים שונים שניתן לעשות בו - וזה בדיוק ההיפך מרפטיטיביות.

[kririn]

אבל AC אודיסי הוא כן רפטטיבי גם לפי ההגדרה שלך .
קודם כל לגבי השעות הראשונות, המשימה להגיע למגריס (זו שדיברתי עליה) היא אכן המשימה הראשונה שאתה מקבל ביציאה מהאי ההתחלתי. ובהגעה למגריס אתה עובר דרך קרב ימי מתוסרט, וכמה דקות לפניו מגייס את האיש הראשון לספינה. קרבות הכיבוש מגיעים בסיום של אותה משימה. המערכת היחידה שלא ראיתי לפני השעות הראשונות זו מערכת הכת, ובוא, זו מערכת (מהנה) שהיא ה-הגדרה לרפטטיביות לצורך גריינדינג עד שתגיע לראש הפרמידה, שם אולי יהיה הרגע היחיד ששוה את זה 'באמת' בזכות האימפקט הסיפורי של זהות אותה חברת כת.
אבל למה 'באמת'? כי עד אז זה נטו גריינדינג רפטטיבי. לך תאסוף רמזים, תגלה חבר כת, תגיע לרמה שלו, תלך אליו ותהרוג אותו, תקבל ציוד חדש וחזק שלא יהיה שווה שלוש רמות קדימה (וכן, אפשר תאורתית לשדרג את הציוד, אבל אז זה מוציא את העוקץ מהציוד הבא שתמצא. ובנוסף זה יקר בטירוף ואני בספק מאוד גדול אם באמת אפשר לעשות את זה לכל הציוד כל הזמן כדרך משחק).
זה מהנה, כי העולם יפייפה, התנועה בו חלקה וכי יש איזו פנטזיית כוח מאוד מוצלחת במשחק הזה. אבל זה מאוד רפטטיבי.

עוד שתי נקודות:
- רפטטיבי = ארוך מדי? אני לא ממש מבין למה אתה מתכוון. כאילו כן אם המשחק היה 7 שעות הוא לא היה רפטטיבי כי היית זוכה לעשות כל דבר פעם אחת. אם הוא היה 14 שעות גם כן כנראה שלא. אבל הוא 100 שעות, אז הוא רפטטיבי. זה לא "או זה או זה". שוב, אני לא אומר שהוא רפטטיבי אז הוא לא שווה את ה100 שעות שלו, אני אומר שהוא מהנה ל100 שעות מאוד רפטטיביות. והוא מאוד רפטטיבי, פשוט כך. כל הלופ שלו בנוי על אותם דברים שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם. אני לא אומר שלא נהנתי, אבל הוא המקביל לסרט פופקורן - כמה המוח שלך היה דלוק תוך כדי משחק מאז השעה ה20? לא הרבה כי כל דבר שעשית במשחק אתה כבר יודע לעשות כי כבר עשית.
הוויצ'ר 3 אגב פותר את זה בצורה מאוד פשוטה - קונטקסט עלילתי לכל פעולה והשלכות אמיתיות להרבה מאותן פעולות. הוא אולי גם כן רפטטיבי מהבחינה הזו שנדיר לעשות משהו חדש מבחינת הסתכלות קרה על הגיימפלי, למעשה יש בו הרבה פחות מאודיסי מבחינת עשיית גיימפלי, אבל המוח שלך כביכול נשאר דלוק, ואתה תמיד שומר על עניין לראות מה כן יהיה מעבר לפינה בזכות הקונטקסט העלילתי הרחב שממלא כל פינה במשחק. והקונטקסו העלילתי הזה כמובן כן משתנה, וכמובן שהוא מאוד מוצלח - עליו קם ונפל המשחק.
גם באודיסי כמובן יש סיפור וNPC שנותנים קונטקסט למשימות, אבל בבירור זה משני בטירוף גם בשביל המפתחים, לעומת המצב בוויצ'ר. על כל משימה שמתגמלת את העניין שהשקעת בקונטקסט העלילתי שלה יש 10 שלא, וזה בלשון המעטה.

-לא ראיתי את הבוסים בשעות האשונות אז הוא לא רפטטיבי? אני לא מבין את זה גם כן. יש קרבות בוס (בין אם מעניינים כמו המפלצות או סתמיים וממוחזרים כמו הקרבות בארנה והמרסנריס), אבל ריש את זה בהמון משחקים. גם אם השעה האחרונה של המשחק הייתה משחק פונג בין זאוס להדס זה לא אומר שהמשחק לא רפטטיבי כי זו פעולה שלא ראיתי. ה99 שעות שהובילו לאותו משחק פונג בין האלים היו רפטטיביות והן מה שמייצג את המשחק.

אני חושב שהיתה לנו גם חוויה ממש שונה, וגם שההגדרה שלך לרפטיטיבי שגויה.
קודם כל, ממש לא מסכים עם כל מה שאתה מספר על השדרוגים בשום צורה: השדרוג הוא לא רק פרקטי, אלא גם סביר כלכלית. אתה הרי לא צריך לשדרג את כל הסטים במשחק כל הזמן אלא רק כמה בחירות אהובות - ואפילו אותם אין שום צורך לשדרג כל הזמן אלא אולי פעם ב-5-10 דרגות, כלומר פעם בכמה שעות משחק טובות. המרדף אחרי לשדרג לגיר טוב יותר כשעולים בדרגות הוא הרבה פחות משמעותי כאן מאשר בהרבה RPG "קלאסיים" שיצא לי לשחק בהם.
אולי רק אם אתה משחק על nightmare אז צריך שהציוד יהיה כול הזמן בטופ האפשרי, אבל מחוץ לזה הפערים בין דרגה לדרגה הם מינוריים והרבה פחות משמעותיים מהיכולות שהדמות שלך פתחה, או מכמה טוב אתה כשחקן. אני לא שדרגתי ציוד באופן עקבי (בטח לא ציוד "זהב" שאותו יותר יקר לשדרג), ולא היתה לי עם זה שום בעיה במשחק - בדיוק בגלל שיש את האיזון ציוד חדש שתמצא לבין היכולת לשדרג ציוד קיים בתשלום.

לגבי הרפטיטיביות, ההגדרה של רפטיטיבי היא משהו שחייבים לחזור עליו שוב ושוב בצורה מעייפת ולא נחוצה. אבל זה בדיוק מה ש*לא* קורה באססינס קריד: קודם כל פשוט כי אתה לא חוזר על אותו הדבר שוב ושוב, אלא מדלג בין מספר דו-ספרתי של דברים שונים שאתה יכול לעשות לאורך עשרות השעות של המשחק. בנוסף, אתה פשוט לא חייב לחזור כמעט על שום דבר במשחק: מנגנון הכת שהזכרת? אתה לא חייב לרדוף אחרי כל 30+ חברי הכת ברצף ואפילו לא חייב לרדוף אחריהם בכלל (למעט אולי כמה שנחוצים לעלילה הראשית) - זו הבחירה שלך אם ומתי לעשות את זה במשחק, ואני למשל מצאתי את עצמי מסיים את המשחק כשנשארו לי רק משהו כמו 10 חברי כת להתנקש בהם. ציד של חיות אגדיות ויחודיות? זו משימה צדדית לחלוטין, אבל מאתגרת במיוחד כי כל חיה היא קרב שונה. לנקות את כל המבצרים במפה? לא נחוץ בשום צורה לעלילה הראשית או לעלילות משניות (אבל עדיין משהו שיצא לי לחזור אליו המון כי זה אחד החלקים החזקים במשחק). למצוא אוצרות תת-ימיים? יש אולי שניים או שלושה כאלו שקשורים למשימות עלילתיות וכל השאר אופציונלי. למצוא ולהוריד nation leaders? בקושי יצא לי לעשות את זה לאורך המשחק (וגם כשעשיתי את זה אז לפעמים זה היה בקטע סטייל בלאגן-GTA של אופס, מסתבר שהרגתי שומר שלו ועכשיו כולם רודפים אחרי אז יאללה אולי כבר נזרום עם זה ונראה אם נמות או לא). להכריע בקרבות כיבוש בין ספרטה לאתונה? גם לא נדרש למעט כמה דוגמאות בודדות שקשורות לעלילה. ארינה? לא חייבים בכלל לעשות את זה. למצוא ולהילחם בmerceneries? גם לא נדרש בשום צורה, אבל לפעמים אפילו יותר כיף להעלות את דירוג הwanted שלך ולגרום להם לבוא אליך בשביל הלוט האיכותי. לפתור חידות סביבתיות פשוטות במקדשים תת-קרקעיים כדי למצוא ancient tablets? נראה לי שזה היה אופציונלי לאורך כל המשחק אבל עדיין הסחת דעת חביבה כל פעם כשאתה מוצא אחד. קרבות מיתולוגיים? הדובדבן שבקצפת.

אם הייתי צריך לרדוף אחרי כל חברי הכת ברצף ולחפש אותם לפי תיאורי מקומות שונים על המפה, או אם הייתי צריך עכשיו לסיים את כל קרבות הכיבוש ברצף שביל לסיים את המשחק, או אם היו מחייבים אותי לצלול ולמצוא את כל האוצרות התת-ימיים במה שהוא לדעתי החלק הכי חלש של המשחק כי קרבות צלילה זה לא כיף - זה אכן היה ההגדרה של רפטיטיביות. איפה כן ראיתי רפטיטיביות אמיתית? זו בדיוק היתה התלונה הנפוצה לא מזמן על Shadow of War שהכריח אותך לעשות גרינד מטורף ברצף לפני סיום המשחק, או בעצם גם באססינס קריד הראשון שהכריח אותך לעשות שוב ושוב אחת משלוש משימות בסיסיות ביותר (שכללו את האופציה הקלימקסית "לשבת על ספסל, ולהשיב למישהו") כדי לאסוף מודיעין על מטרת ההתנקשות הבאה שלך, או Saints Row שהכריח אותך להרוויח "כבוד" עם משימות צד קבועות בשביל שתוכל לפתוח עוד חלקים בעלילה הראשית.
אבל רפטיטיביות כזו לא הרגשתי בשום נקודה לאורך האודיסיאה כי יכולתי לבחור מה לעשות בשלב הבא. ברוב מוחלט של הדברים שעשיתי היה גם קונטקסט עלילתי ותגמול בהתאם, ולזה אפשר להוסיף את מנגנון השדרוג של הדמות שגרר איתו צורת משחק שונה לחלוטין כשהייתי ברמה 10, רמה 40 או רמה 70. ככה שגם כשאתה משווה אותו לשלל משחקי העולם הפתוח שקיבלנו מאז ימי GTA, זה עדיין משחק שנמצא בטופ של הז'אנר עם הכמות הפסיכית של דברים שונים שניתן לעשות בו - וזה בדיוק ההיפך מרפטיטיביות.

מה שאתה מתאר פה , זה לדלג על הרבה חלקי מישחק
להתמקד בעיקר בעלילה הראשית , שהמשחק לא יהיה רפיטיטיבי
אבל אז אתה ניכנס לנקודה , שהעלילה הראשית קצרה
בנוסף יש לך גם מחסום של רמה של הדמות , בכל מיקרה מידי פעם
חייבים לעלות רמות להצליח במשימות הראשיות
כי מנגנון ההתגנבות פשוט שבור , במקום שלא משנה איזה רמה
בהתגנבות אפשר להרוג כל אויב
פה עם הרמה שלך חלשה מול האויב, התגנבות לא תהרוג אותו
זה יכול להגיע למצבים שאתה מנסה ליתגנב, אולי " שורט" קל אויב
הוא גם קורה לעזרה, וגם במכה אחת יכול להרוג אותך
ואז אתה מגיע להבנה , שאתה חיב להיות ברמות מסוימות
מול המשימות

אז נכון ברמת התאוריה , אתה יכול לנסות לישתמש בשטח
להרוג לאט לאט אויבים בלי שיראו אותך
כמו שימוש באש ודברים כאלו
אבל בשיטה כזאת עם הדמות שלך חלשה , עד שתעבור את המשחק
ככה כבר יצאו כניראה עוד 2 משחקי אססין קריד

אז כן יש רפיטיטיביות, וזה די נפוץ באססין קריד
להזכיר את shaint row-גם שם היתה בעיה דומה
אבל שם המישחקים הרבה יותר קצרים

באססין קריד אודיסי, זה לטעמי פשוט היה מוגזם מידי
עכשיו עם לא היו דופקים את ההתגנבות, לפחות היתה אופציה סבירה
לדלג על הריפיטיטיביות
אבל כן דפקו את זה כבר באורגין, הפכו את זה לדי חסר ערך בהרבה משימות
פשוט כי כבר יותר מהר וקל ליתנהל כחיל לאומת מחסל
פשוט לעשות קרבות וזהו

[kririn]

טוב סימתי את ספידרמן
אני מתקין כרגע משחק שכנראה אף אחד פה לא שמע עליו
Ryū ga Gotoku Ishin!
תחשבו יקוזה ביפן העתיקה , היו 2 משחקים כאלו זה השני
אין תרגום לאנגלית אז אני יצתרך מדריכים לעבור

בדרך סימתי את מגה מאן 11
שאין הרבה מה להגיד אליו
והתחלתי את האוסף של מגה מאן זארו
חוץ ממישחקי ספינוף אני רוצה לסיים את סדרת מגה מאן

כמובן יש לי גם את אורי השני בxbox לשחק

[kririn]

אני כבר בפרק 13 של יאקוזה Ishin
כמובן זה לא יאקוזה , פשוט נוח לרשום ככה
וטכנית זה חלק מהסדרה

יצא לי גם לקרוא קצת היסטוריה , חלק ראיתי לפני
וזה די מעניין
מדובר בתקופה שיפן היתה סגורה למערב
והטכנולוגיה שלהם נישארה מאחור מהרבה בחינות
ואז הגיע אונית מלחמה אמריקית גדולה, ודי אימו אליהם לפתוח את המדינה
המישחק עצמו לא עוסק ישירות בזה , אלה בסיכסוכים פנימים בתוך יפן
כי יש כמה ארגונים בסכסוך צבאי ופוליטי
ויש את תומכי הקיסר ואויבי הקיסר

אני לא רוצה לרשום את הסיפור של הדמות שמגלמים
עם יהיו עוד מוזרים שירצו לשחק בזה
אבל זה עלילה אישית שמתחברת לדברים הגדולים שעוברים על יפן
אני לא יודע מה באמת היה היסטוריה אמיתית ומה לא שנכנסים לעומק הסיפור
מין הסתם אין דבר כזה רמבו בעולם , ולא הכל יכול להיות מציאותי
חלק מהדברים היו למטרה של כיף במשחק
אבל כן השקיעו הרבה בעלילה , עם הרבה סרטוני מעבר והרבה דיבוב

בכל מקרה עם מדריך לכל פרק שגם תירגם לי את הסיפור
המדריך רשום באנגלית , לא היתה לי בעיה גדולה להגיע כבר לפרק 13
ולהבין בכללית את העלילה
מה שכן זה מוריד הרבה מהכיף של המישחק , ויתרחקתי כמה שאפשר
מהמשימות צד כדי לא להיתקע
גם יש לי אפליקציה של מצלמה מתרגמת , למקרה הצורך
שעובדת סביר , לדוגמה ידעתי איך לעשות את המשחק על רמה קלה ככה
לפני שמצאתי את המדריך

הקרבות זה כמו סדרת יאקוזה מהשנים האחרונות
אפשר במשחק הזה לבחור בין כמה מצבים עם הd-pad
1 -רק חרבות

2-שילוב של חרבות ואקדח

3 -בלי חרב בכלל

4-אני לא זוכר כי לא מישתמש בזה
אני חושב ששני חרבות ביחד

את כל אלה אפשר לשדרג במהלך המישחק , ככל שמשתמשים בסגנון מסוים יותר , אפשר לשדרג אותו יותר

מעבר לזה לטעמי המישחק מאוד טוב , אבל אני לא אוהב שאין הרבה אזורים המישחק
או ממש מוגבל מהבחינה הזאת , אני גם מתרחק מהמשימות הצד
שזה חלק מאוד חשוב בסדרה , אבל אין תרגום ככה שלא רוצה להיתקע
במישחקים שיצאו אחרי , בכולם היה תרגום
חוץ מאחד שבקרוב יקבל גרסה מערבית , וכניראה כל הסדרה
תקבל גרסה מערבית שיצאו עוד משחקים
ככה שהמשחק הזה שבמקור יצא ב2014 , כניראה ישאר האחרון בסדרה בלי גרסה מערבית

בכל מקרה מ12 פרקים שעברתי , מתוך 14
אני ממליץ למי שיודע לקרוא אנגלית טוב בגלל המדריך
או יפנית
ואוהב את סדרת יאקוזה
אבל לא לאף אחד אחר

[DrKeo]

אני עדין משחק במריו אודסי ומסתבר שהתוכן הכי טוב הוא אחרי שמסיימים את המשחק. נינטנדו השתחררו שם ומאפשרים לעצמם ליצור משימות מאתגרות בהרבה ויחד עם כף ענקית של נוסטלגיה אני ממש נהנה.

בנתיים אני עובד על להגיע ל500 ירחים בכדי לפתוח את העולם הפוסט משחקי הבא.

[kririn]

סיימתי את יאקוזה Ishin , הבוס האחרון די ארוך
למרות ששיחקתי ברמה קלה , רק בנסיון השני עברתי אותו
זה כי לא שמתי לב לחיים , בקרב הארוך הזה
גם טוב שלקחתי הרבה בריאות , כי החלק האחרון די ארוך עם הרבה קרבות , אומנם לא קשים ברמה קלה
אבל המשחק לא מעלה חיים אחרי קרבות וצריך לאכול דברים מהאכסון להחזיר חיים
בכל מקרה נהנתי מהמשחק מאוד , אני יעשה כמה מישחקים בגיים פאס לפני שאני יתחיל את יאקוזה 6
יאקוזה 6 באנגלית אז זה לא בעיה

[swym]

מה שאתה מתאר פה , זה לדלג על הרבה חלקי מישחק
להתמקד בעיקר בעלילה הראשית , שהמשחק לא יהיה רפיטיטיבי
אבל אז אתה ניכנס לנקודה , שהעלילה הראשית קצרה
בנוסף יש לך גם מחסום של רמה של הדמות , בכל מיקרה מידי פעם
חייבים לעלות רמות להצליח במשימות הראשיות
כי מנגנון ההתגנבות פשוט שבור , במקום שלא משנה איזה רמה
בהתגנבות אפשר להרוג כל אויב
פה עם הרמה שלך חלשה מול האויב, התגנבות לא תהרוג אותו
זה יכול להגיע למצבים שאתה מנסה ליתגנב, אולי " שורט" קל אויב
הוא גם קורה לעזרה, וגם במכה אחת יכול להרוג אותך
ואז אתה מגיע להבנה , שאתה חיב להיות ברמות מסוימות
מול המשימות

בדיוק להיפך: אני מתאר פה צורת משחק שלוקחת בחשבון את כל תוכן הצד העלילתי של המשחק - ויש המון ממנו.
אני שיחקתי את אססינס קריד בדיוק כמו שאני משחק משחקי אלדר סקרולס או וויצ'ר או אפילו GTA: אני בדרך כלל מתעלם לחלוטין מכל התוכן הצדדי הגרינדי והלא עלילתי (משימות bounty board וכדומה), אבל מזגזג במקביל בין העלילה הראשית למשימות צד עלילתיות בהתאם לאזור שבו אני נמצא ולדבר הבא שבא לי לעשות.
לפעמים זה לוקח אותי לאתנחתא קומית של כמה דקות, ולפעמים זה פותח לי סיפור צד נהדר ששורף לי ערב שלם ויותר, אבל בכל המשחקים האלו זה מנטרל לחלוטין אלמנט של רפטיטיביות. במקביל, אני לא מרגיש בשום נקודה כאילו יש לי מחסום של הדמות, גם כי המשחקים האלו בנויים ברובם עם רמת אויבים דינמית (עד טווח מסוים), וגם כי משימות הצד העלילתיות האלו פותחות לי כלים ויכולות נוספים שהופכות את הדמות שלי למיומנת יותר + תורמות לעליה בדרגות. באודיסי לא היתה נקודה אחת במשחק מאז שעליתי לרמה 2, שבה הדמות שלי היתה חלשה מידי עבור המשימה הבאה שהייתי מעוניין לבצע.

יותר מזה: במשחקי תפקידים אתה צריך לדעת לבנות את הדמות שלך כמו שצריך. אני מראש חובב גדול של משחקי התגנבות, ולכן גם בניתי את הדמות שלי ואת הציוד שלי בהתאם, ככה שאת הרוב הגדול של המשחק העברתי בהתנקשות אחרי התנקשות בלי צורך למצמץ (כולל one-shots של דמויות רגילות ברמה אחת מעלי). אם היתה לך בעיה עם ההתנקשות אז כנראה שפשוט לא בנית את הדמות שלך כמו שצריך.

[kririn]

הבעיה שלי ביתנקשויות היתה כי בהרבה משימות
פשוט לא היתה לי יכולת להרוג במכה בודדת
יוביסופט גם הכניסו dlc שלא רכשתי , שמעלה הרבה יותר מהר
את רמת הדמות שלך
ככה שחלק מהאנשים קיבלו מישחק די שונה מהבחינה הזאת
עם הרבה פחות גרידינג, מי שכמוני לא רכש את הdlc הזה
די נדפק

בכל מקרה אלמנטים של rpg או לא
שיש אפשרות ליתגנבות אני מצפה אפשרות לנטרל אויבים בלי אף קרב
בחלקי יתגנבות, לא אומר שכל המישחקים צריך להיות ככה
אבל כן בחלקים שמאפשרים יתגנבות

זה דבר שגם דפקו בספידרמן האחרון , אבל שם מבחינה אחרת
שהיו משימות שהיה אפשר לנטרל אויבים ביתגנבות
אבל לא משנה מה שעושים , באותן משימות מסוימות גל שני של אויבים יראה אותך , לא משנה באיזה מיקום אתה ולא משנה שעד הגל השני אף אויב לא ראה אותך ואפילו עם לא נישארו אויבים שניטרלתה
במקום גלוי

מכניקות כאלו מעצבנות אותי

וטוב בסדר באססין קריד אודיסי טכנית אתה יכול ליתגנב
גם עם הרמה שלך לא מחסלת אויבים במכת יתגנבות בודדת
לדוגמה לשחרר חית טרף או לשרוף משהו וכו
אבל להצליח ככה לא רק שמאוד קשה
גם יקח המון זמן , וחלק גדול מהכיף בסדרה עד אורגין, זה לחסל
מחנה אויבים גדול בלי שיראו אותך בכלל
האלמנטים שהכניסו כבר באורגין לטעמי די דפקו את הסדרה

מה הבעיה לדוגמה שגם עם אתה רמה 10
והולך למשימת שאפשר תאורטית רק ביתגנבות לאויבים ברמה 50
אז עם רואים אותך חץ בודד ומכת חרב בודדת הורגים אותך
אבל עם לא רואים אותך , אתה יכול להרוג את כל האויבים במכת יתגנבות בודדת , אפשר לתכנן את זה גם בצורה שאויבים ברמה גבוה
יהיו עם ai אכותי יותר
יסתובבו בקבוצות גדולות יותר
יהיו יותר מיכשולים שיכולים להפעיל אזעקה וכו וכו

בצורה כזאת שחקן טוב יוכל לעשות משימות כאלו בשלבים מוקדמים
ולעלות מהר ברמות ולסיים את כל המישחק מהר בהרבה
ושחקן גרוע יעשה יותר גרינדין על משימות ברמה נמוכה

אבל מה יקרה ? פחות יקנו dlc שנותן עליה ברמות מהר יותר
שזה בפועל כמו לקחת כסף על רמה קלה יותר

[swiss-the-engine]

הורדתי רד דד. איזו שליטה מעייפת. מקווה שחבר כלשהו יזרום על לשחק את זה אצלי כי סך הכל המשחק נראה נחמד.

[bozeman]

מה הכוונה חבר ישחק אצלך?

[Klayman]

מישהו ישחק והוא יסתכל.

[swym]

הבעיה שלי ביתנקשויות היתה כי בהרבה משימות
פשוט לא היתה לי יכולת להרוג במכה בודדת
יוביסופט גם הכניסו dlc שלא רכשתי , שמעלה הרבה יותר מהר
את רמת הדמות שלך
ככה שחלק מהאנשים קיבלו מישחק די שונה מהבחינה הזאת
עם הרבה פחות גרידינג, מי שכמוני לא רכש את הdlc הזה
די נדפק

שוב פעם, זה שלא יכלת להרוג במכה בודדת זה פשוט בגלל שלא ידעת איך בונים כמו שצריך בילד של מתנקש: בניגוד למשחקים הישנים, אודיסי הוא כבר משחק עם עץ התקדמות של RPG, וכמו בכל משחק בז'אנר יש משמעות קריטית לאיך שאתה בונה את הדמות.
עם בילד נכון של יכולות ושל נשקים, אתה יכול לנקות במהירות וביעילות מבצר שלם מאויבים רק על בסיס התנקשויות במכות בודדות (למעט אולי הpolearm), כולל יכולת לחזור לצללים במהירות אם פישלת ונחשפת. לא צריך בשביל זה שום DLC של התקדמות מהירה יותר, ובכל מקרה רמת האויבים היא על סקאלה דינאמית ומשתנה עם ההתקדמות שלך.

הורדתי רד דד. איזו שליטה מעייפת. מקווה שחבר כלשהו יזרום על לשחק את זה אצלי כי סך הכל המשחק נראה נחמד.

אני גם התחלתי את זה לא מזמן, וזה ממש מדאיג כמה שהשליטה איטית וגמלונית. מאד מקווה שיש מודים שמשנים את זה איכשהו, אחרת יהיה לי קשה להמשיך את זה.

[DrKeo]

RDR2 באמת משחק בלתי שחיק. כשב-GTA4 הכניסו את המערכת הזאת של ללחוץ A שוב ושוב בשביל רוץ מהר התבאסתי ולא הבנתי איך זה עיצוב משחק הגיוני. ב-2020 (או יותר נכון 2018) כשזה עדין ב-RDR2 זאת כבר בדיחה.

[Laskin]

זה עובד מצויין לדהירה בעיניי... מוסיף לתחושה שאתה שולט בסוס. בריצה פחות ולדעתי אפשר לשנות את זה ללחיצה רציפה בהגדרות.
המשחק שחיק גם שחיק, יעיד הממוצע 97, פשוט צריך סבלנות שכנראה אין לכם

[Klayman]

כנראה שהפורום הזה סתם מלא הייטרים. נדב, סוויס, סווים, אני... כולנו פשוט סתם ''לא קולטים''.

[bozeman]

גם גם מצטרף לשליטה לא זורמת. שיקחתי רק כשעה את ההתחלה, וחשבתי לעצמי שזה בגלל "שאני חלוד" בשליטה "מורכבת" (שיחקתי לאחרונה בעיקר במחשב משחקי "קליקים".)
טוב לדעת שזה לא רק אני. חבל לדעת שזה לא ישתפר הרבה בהמשך...

[Laskin]

לא הייטרים, קצת חסרי סבלנות אולי.
ואני שוב אומר - זה לא משחק לכל אחד, רחוק מזה. ואין שום דבר רע בזה וזה לא אומר עליכם שום דבר רע. אני בחיים לא אשחק בסקירו למשל, כי אין לי סבלנות למשחק שמתים בו אחרי 2 מכות. זה לא אומר שהוא לא יצירת מופת בתחומו.

בוזמן - זה כן משתפר אחרי זמן מה, כשמתרגלים לשליטה. היא עדיין לא הכי נוחה בעולם אבל רחוק מאוד מ״בלתי שחיקה״.

[Klayman]

אני שיחקתי מעל 15 שעות (לא זוכר בדיוק.. אין בסוני שעון גם..). לא היה כיף, לא זרם והשליטה העיקה תחת.

[bozeman]

לא הייטרים, קצת חסרי סבלנות אולי.
ואני שוב אומר - זה לא משחק לכל אחד, רחוק מזה. ואין שום דבר רע בזה וזה לא אומר עליכם שום דבר רע. אני בחיים לא אשחק בסקירו למשל, כי אין לי סבלנות למשחק שמתים בו אחרי 2 מכות. זה לא אומר שהוא לא יצירת מופת בתחומו.

בוזמן - זה כן משתפר אחרי זמן מה, כשמתרגלים לשליטה. היא עדיין לא הכי נוחה בעולם אבל רחוק מאוד מ״בלתי שחיקה״.

זה לא שאני הולך (כנראה) לנטוש אותו עכשיו, ואני מניח שזה כן יהיה טוב יותר (כי לפחות אזכור מה בדיוק כל כפתור עושה...)
הבעיה היא שכל הילדים בבית אז זמן המשחק שלי יכול להתחיל רק בתשע וחצי... (וגם זה אל מול מאבק ל"זמן איכות..." )

[Laskin]

עוד לפני שהמשחק השני יצא אני דיברתי פה על הראשון, וכמה חבל שלא יותר אנשים התחברו ונטשו, כי יש לו ״טוטוריאל״ שנמשך בערך 10 שעות. המשחק השני לא שונה מהבחינה הזו ואולי אפילו לוקח יותר זמן. זה גם משחק שרצוי באמת לחרוש עליו כדי להתרגל ולא לשכוח את כל הכפתורים, ולא לדלג בין משחקים בגלל הסיבה הזו.
אני לגמרי יכול להבין מי שלא התחבר, אבל אותי זה תפס ונהנתי מכל שנייה ומכל אנימציה גם אם ראיתי אותה 500 פעמים

[Klayman]

אבל כבר אמרתי שהמשחק הראשון הוא ממש מהאהובים עלי בדור ההוא....פה הם פשוט הגזימו, לטעמי.

[kririn]

Rdr2 מעיק בהתחלה ? אבל זה הרבה יותר נסבל בהמשך
במיוחד שמבינים את חשיבות הסוסים במשחק
וכדי להחזיק כמה מהם , כי סוסים יכולים למות במשחק

בכל מקרה התחלתי את wolfenstein: youngblood
ודי מהר הגעתי להבנה שזה לא בשבילי
הבעיה הגדולה ביותר , שזה מיועד לקו אופ מקוון, למרות שבתאוריה
אפשר לשחק סינגל, אבל אז המחשב לוקח פיקוד על הדמות השניה
מה שמעצבן הכי הרבה , שכל מוות זה בגדול מאפס את האויבים בשלב
ומהבחינה הזאת חוזרים להתחלה
דלתות שניפתחו נישארות פתוחות , אבל כל האויבים חוזרים
ולא משנה עם הדמות שלכם מתה או הדמות המוצמדת
זה התחלת המשימה

אז כן אפשר לעלות ברמות
אפשר לשדרג
אפשר לקבל יכולות חדשות , אבל חוץ מהגרפיקה, זה ממש לא הרגיש לי
כמו מישחק wolfenstein , אני חושב שהחלק הכי טוב במישחק הזה
ואני ממש לא צוחק , זה האפשרות לשחק במקורי מתוך המישחק
שיחקתי שלב אחד רק להיזכר
בכל מקרה זה היה זמין בגים פאס בxbox, אבל אני מעדיף לצפות כבר
בסירטוני מעבר במקום לבזבז זמן על זה

זה בנוי כשלבים יחסית קטנים עם משימות עיקריות ומשימות צד
בגדול גם עם היה לי כח לשחק עם אחרים אונלין
זה לא משחק שהיתי בוחר בו
והבוט שהמחשב נותן לשחק איתו די טיפש

[swym]

זה עובד מצויין לדהירה בעיניי... מוסיף לתחושה שאתה שולט בסוס. בריצה פחות ולדעתי אפשר לשנות את זה ללחיצה רציפה בהגדרות.
המשחק שחיק גם שחיק, יעיד הממוצע 97, פשוט צריך סבלנות שכנראה אין לכם

אל תדאג, אני אשחק בו... לא הורדתי סתם 120 ג'יגה למחשב.
אבל זה לא אומר שיש לו מגרעות די ברורות מההתחלה. אהבתי את המשחק הראשון מאד, אבל שם למשל לא טרחתי עם כל האלמנט של הציד בגלל האיטיות שלו, ופה זה נראה כאילו ה"איטיות" נגררה גם לאלמנטים אחרים של ממש להראות לי איך אני מרים בעדינות כל צנצנת שימורים. אני מבין שזה בשביל ליצור תחושה של ריאליזם, אבל התחלתי במקביל גם את The Last of Us כדי להשלים את הפער, ואפשר לראות בבירור איך כל האלמנט של הscavanging הרבה יותר "מהיר" גם בלי שמוותרים על האנימציות (מצד שני, אלוהים כמה שהקרבות עצמם בTLOU גרועים: שליטת טנק שלא ראיתי מאז משחקי רזידנט אוויל הישנים, עבודת מצלמה שמרגישה כמו צעד אחורה מאנצ'רטד 3, ומנגנון התגנבות לא אפוי).