מדברים על Endgame ונהנים

אהבתי את הסרט. מאוד אהבתי את הסרט וזה גם אחרי שההתלהבות קיבלה קצת זמן להרגע.
אני לא מעריץ גדול של מארוול וכתבתי את זה לא פעם, ועדיין משהו בסרט הזה כל כך מספק מבחינת החוויה השלמה שלו, זו שכוללת מאחוריה 10 שנים של סרטים, שגם אם תכלס את רובם לא כל כך אהבתי או זכרתי זה עדיין.. חתיכת אירוע וחתיכת הישג כי כשזה עובד - אתה מרגיש שזה באמת סרט גדול מהחיים.
זה קצת מוזר ששני סרטים שאהבתי יותר משהייתי אמור או ציפיתי, ושייכים לשני מותגים שונים שאני לא בשיא האהבה אליהם, הם כמעט הפכים במהות שלהם. אני מדובר כמובן על אנדגיים ועל אחרוני הג'דיי.
את אחרוני הג'דיי אני יודע בדיוק למה אהבתי - הוא היה בסימן שבירת צפיות ופשוט אהבתי את זה. הוא הפתיע, הוא היה אמיץ (במסגרת מגה בלוקבאסטר..) והוא היה בדיוק בשביל אחד כמוני שחושב שSW זה עסק קצת מוגזם ואוברייטד.
אני לחלוטין מחזיק בדעה הזו גם על סרטי מארוול, והנה, אנדגיים מגיע והוא בדיוק הפוך - כל מה שחשבנו שיקרה קורה איך שחשבנו שיקרה. מי שחשבנו שמת ימות ופשוט כל מה שהיה צריך לקרות קרה בלי שום הפתעה. אז למה אני אוהב את הסרט הזה?

האם הוא מושלם? הכי יפה, הכי חכם, הכי מצחיק, הכי מותח? ממש לא. ראיתי את אינפיניטי וור יום לפני (כמו כל בית ישראל..) והוא לחלוטין סרט יותר מוצלח. הוא הרבה יותר מצחיק, הפייסינג שלו טוב שנות אור מאנדגיים, הוא לא עד כדי כך מחורר כמוהו, גם לו יש את אותו נבל, והוא אפילו (להבדיל מאנדגיים) בדיוק באורך המושלם. אז איך לעזאזל אני כל כך אוהב את אנדגיים?
החלטתי שזה פשוט - אנדגיים הוא לא סרט, אנדגיים הוא מה שמארוול מנסים לעשות מאז הנוקמים הראשון ואני הייתי היחיד לצעוק שהמלך הוא עירום. אבל הפעם לא, אנדגיים הוא הפעם באמת אבל באמת אירוע קולנועי.
אני פשוט לא יכול לשפוט אותו, לא מצליח. העלילה שלו כל כך מחוררת שזה היה יכול להעליב אותי אם הייתי יכול באמת לשפוט אותו. הוא כל כך לא מפתיע עד שלעיתים ידעתי מה תהיה הסצנה הבאה כשסצנה רק התחילה. אבל מה לעשות, בערך מהאקט השני אתה פשוט מבין שכזה דבר עוד לא ראית, וכשהוא מגיע לקרב האחרון הוא הופך כבר לטירוף מוחלט של אפיות היסטרית. הוא פשוט עושה את זה כל כך טוב שכל המגרעות הרבות שלו מרגישות כמו בעיות של סרטי קולנוע. מה לאנדגיים ולבעיות של סרטי קולנוע? הוא הרבה מעל הבעיות האלו.

אם בכל זאת נחלק אותו לרגע, אז אפשר לראות שהוא בנוי בצורה מאוד ברורה לשלושה חלקים. חלוקה ברורה מדי, כזו שבהחלט פוגעת בסרט.
החלק הראשון הוא היחיד שעוד מפתיע במידת מה, הורגים את תאנוס בסצנה נהדרת ואנטי-קליימטית כ15 דקות לתוך הסרט במה שכן נותן טיפה וייב של אחרוני הג'דיי. ואז 5 שנים קדימה. וכווולם בדכאון.
זה כן הפתיע אותי, לא חשבתי שככה יבנה הסרט. זה בהחלט מעניין אבל מתארך הרבה יותר מדי, ואז מגיע לחלק השני והיותר קומי.
וזו בעיניי בעיה, כי הפייסינג של הסרט באמת על הפנים.. דיכאון-קומי-אקשן, כל חלק בערך שעה. ובתוך הסרט הזה דווקא החלק השני, זה של המסע בזמן, הוא לדעתי הפחות מוצלח וזה מוזר כי את מארוול שלי אהבתי בעיקר בשביל הצחוקים ופחות בשביל הממבו ג'מבו.
יכלו לדעתי לקחת את זה טיפה יותר רחוק אבל אולי לא רצו לסבך עוד יותר סרט של 3 שעות. בכל מקרה זה היה הזמן היחיד שבו קצת הרגשתי שהסרט לא מהודק לגמרי, אבל בדיעבד זה זמן חשוב, לאורך כל האקט הזה ובעזרת המסע בזמן נשתלים המון רפרנסים שבעצם אומרים למוח שלך דבר אחד: תראה איזה מסע עשינו, זוכר פעם? זוכר פעם לפני 10 שנים? לפני 7? לפני 5?
כי הכל בונה לרגע אחד, למערכה אחת אחרונה. וכי אז מגיע החלק האחרון, ואני מצטער, עד שלא תתנו לי עוד רגע קולנועי וכזו הרגשת פיי-אוף ואפיות של עשור שלם שאני אוכל להשוות אליה את הסרט הזה בצורה קולנועית, מבחינתי הוא פשוט ניצח. הוא ניצח הכל פשוט כי אין לו שום מתחרים, אין למה להשוות את זה.
אינפיניטי וור הוא כנראה הסרט הכי טוב של מארוול, ואם יש לו תחרות היא בטח לא מאנדגיים. אפילו הסוף שלו יותר טוב (כי מה לעשות, כשאתה עושה סרט שנגמר באמצע אתה יכול להיות הרבה יותר רדיקלי..) ועדיין יצאתי ממנו בהרגשה שראיתי אחלה סרט גיבורי על עם טוויסט מפתיע ויפה.
מאנדגיים יצאתי בהרגשה שראיתי משהו שלא ראיתי בחיים, וזה כל ההבדל.

כל הקטע של להחזיר את כולם עם הסנאפ של ברוס היה לשחזר אותם כפי שהם היו לנקודה הנוכחית בזמן (כלומר 2023? בקיצור, חמש שנים אחרי מלחמת האינסוף). אז ספיידרמן, כשפיטר חוזר לבית ספר בסיום, כל החברים שלו לא אמורים להיות כבר בקולג׳? איפה הקפיצת זמן של 5 שנים מבחינתו כי זה הרגיש כאילו הוא ממשיך עניינים 30 שניות אחרי שהוא נעלם.

ותכלס כרגע עוד אפשר להגיד שרק החבר שלו נעלם יחד איתו וזה הגיוני, ואז אתה מניח שחצי מהבית ספר הם בני זמנו של פיטר וחצי הם אלו שהגיעו לשם כי הם חיו 5 שנים. אבל בסרט של ספיידרמן סביר שכל החבורה תחזור ואז זה קצת פחות מסתדר סטטיסטית שכל מי שהוא מכיר היה ב50% שנעלמו.

כן, זה הדבר היחיד שעלה לי לראש, שכל אחת ואחת מהדמויות החשובות והצעירות בספיידרמן גם הפכה לאבק כי זה בערך הפיתרון היחיד. מצד שני החיבוק של פיטר והחבר הצ׳אבי שלו שאני לא זוכר את שמו מעידות על געגוע למרות שמבחינת הנעלמים עברו שניות כך שזה לא לגמרי יושב לי.

בכל מקרה כן, זה סרט עם מסע בזמן והם לא בססו את החוקים מספיק טוב אז כמות החורים היא ענקית. מצש מבאס אותי שהם לקחו את הסצנה שבה אמורים לבסס את החוקים והפכו אותה לערימה של בדיחות בחזרה לעתיד. כלומר זה סרט מארוול וזה צפוי אבל חבל שזה היה על חשבון.

מה שאני הבנתי על החוקיות הוא:
1) אי אפשר לשנות דברים, אם תשנה אז ״הזמן״ יתקן אותם.
2) אם מסירים אבן אינסוף בעזרת מסע בזמן, שני קוי זמן מתפצלים לשני יקומים מקבילים.

כלומר איכשהו אני יכול לבלוע את קפטן אמריקה (שהיה כל כך ברור מהשניה הראשונה שזה מה שיקרה) עשה את מה שעשה כי הוא נשאר שם כך שאפשר להגיד אולי שכל עוד הוא שם, ״הזמן״ לא תקן את מה שהוא עשה וכמובן שהוא לא במציאות אחרת כי הוא לא הסיר אבן אינסוף אז הוא בעצם באותו יקום כי החזרת האבנים אחדה את כל היקומים לאחד שוב.

בקיצור, ספיידרמן הכי הציק לי כי זה היה ממש בוטא אבל אני בטוח שהיו מלא חורים שכאלה.

אבל סך הכל היו דברים שהפריעו לי הרבה יותר ברמת הסרט עצמו, למשל איך הפכו את ת׳ור ל-100% אתנחתא קומית. בדקה הראשונה שבה הוא היה שמן זה היה משעשע, בקליימקס של הסרט? זה כבר היה too much. אני יודע שיש למארוול את הנטיה לחתור תחת רגעים חשובים עם בדיחות אבל ת׳ור היה יותר מדי לדעתי.

אני לא לגמרי בטוח שקפטן אמריקה מסתדר. מה קורה עכשיו במהלך החיים שלו עד שהוא מגיע לשבת שם זקן בסוף אנדגיים? הוא קיים פעמיים? הוא צופה בכל מה שהוא עושה מהנוקמים 1 עד אנדגיים בטלוויזיה? אני לא בטוח שההגיון מסע בזמן שהסרט כן השתמש בו מאפשר את זה.
כלומר מבחינת הסרט תאורתית כל מה שקרה בעבר קרה כמו שהוא (כלומר תאורתית בזמן הנוקמים 1 המקורי כבר יש טוני מהעתיד שמסתובב מאחורי הקלעים) והכל מתיישב בציר זמן אחד כל עוד לא נוצר פרדוקס על ידי הזזת אחת האבנים, כשפרדוקס = יצירת יקום וציר זמן חדש?
כי זה מה שאני הבנתי, אולי אני טועה כי באמת הסבירו את זה יותר כבדיחה ולא כמשהו רציני אבל עדיין זה מה שהבנתי. וזה כמובן ממש לא הכיוני כי גם אם ארועי הנוקמים 1 עוד איכשהו בסדר (בהנחה שאבן הזמן חוזרת ואין פרדוקס), אירועי תור הגיוניים רק אם קפטן אמריקה מוצא דרך להחזיר לתור את הפטיש (נניח) אבל אירועי שומרי הגלקסיה כבר לחלוטין שוברים כל הגיון (אין תאנוס, אין קוויל, אין גומורה ואין את אחותה.. כולם לא יכולים להמשיך ולהוביל לאירועים כפי שהם קרו).

אבל זה בסדר מבחינתי, מסע בזמן הוא מלכתחילה דבר לא הגיוני גם אם יש נסיונות לתת לו אופי מדעי לפעמים. בכל סרט בו נעשה בזה שימוש זה בחזקת חוסר הגיון וחורים רבים מהשנייה הראשונה (אלא אם אתה מוכן להיות מיינדפאק ברמה של Primer.. ואני מניח שזה פחות מתאים לנוקמים).

בקשר לתור זה דווקא כן הסתדר לי. כאילו, בסוג של הפוך על הפוך כזה. אחת הטענות על תור רגנארוק (שמאוד אהבתי) היא שתור לא לוקח ברצינות רגעים קשים כמו המוות של אביו וכו'. תכלס ביקורת צודקת למי שאוהב ומושקע בדמות אבל שוב, כאחד שפחות אני עפתי על ה100% קומדיה של הסרט.
בכל מקרה באינפיניטי הם משחקים על זה קצת בשיחה שלו עם רוקט, הוא נותן קצת וייבים של אדם לא יציב שלא מצליח להתמודד עם השיט שקורה לו ובמקום זה משליך הכל לאובר בטחון מוגזם ולחיוך שמסתיר כאב.
אז באנדגיים הלכו על זה עד הסוף - הוא אוכל את עצמו על שלא הרג את תאנוס כשיכל וזה מוביל אותו לאן שזה מוביל.. העובדה שקרוג הוא החבר הכי טוב שלו בטח לא עזרה 😃.
בכל מקרה בקרב האחרון הוא כן היה על הגבול הרציני-קומי, שזה בערך המצב הדיפולטי של כל דמות מארוול בקרב גדול וגם שלו בפרט החל מהסופט ריבוט שהוא עבר בראגנרוק (ונושלם פה, כשהוא מבין גם עלילתית שהקו של תור 1-2 לא מתאים לו ושהוא בעצם חלק מאפוס חלל ולא דרמה שייקספירית).

למה הגיון לא מאפשר את זה? הרי כבר ראינו שכולם שוכפלו והסתכלו על עצמם מהצד כשהם חזרו לעבר. קפטן אמריקה אפילו נלחם עם עצמו. לא רואה פה שום בעיה לוגית.

נושא המסע בזמן לא היה ברור בעליל, באמת שאני לא יודע עד הסוף את החוקים. אבל לפי מה שאני הבנתי, אם לא מעלימים אבני זמן אז הקו זמן נשאר הקו הזמן הראשי. מצד שני אי אפשר לשנות את העבר אלה אם מסירים אבן אינסוף שיוצרת פיצול בין המציאויות כך שאני לא ממש בטוח מה קורה בחלק מהקטעים בסרט. נניח לוקי שנעלם וגונב את הטסרקט, איך זה מתישב עם החוסר יכולת שינוי עבר? זה חתיכת שינוי קולסאלי ליקום. זה אמור להיות פתח להקים אותו לתחיה בסרטים עתידיים? מוזר ולא ברור, הרי הוא עשה את זה לפני ההסרה של האבנים מהקו זמן הזה (לפני שאנטמן לקח את השרביט וההאלק לקח את אבן הזמן) אז איך דבר כזה יכל לקרות? לא ברור.

בקיצור, חוקי המסע בזמן שלהם הם די בדיחה אז אני לא יודע אם אנחנו צריכים להשקיע יותר מדי זמן בהם 😃

אז אם נדבר בכלליות על הסרט, הוא באמת היה סרט מוזר. הקפיצת זמן קדימה הייתה מוזרה מאוד, פתאום ההולק הוא איזה מן יצור כלאיים, לאייקונמן יש בת ות׳ור בטלן שמן כך שזה כמעט הרגיש לי יקום מקביל ולא ה-MCU שאנחנו מכירים. קפטן אמריקה לגמרי חיי בפרק של The Leftovers (ועוד עם סצנה נוספת ששוברת לוגיקת MCU, הבחור הגיי שמדבר בפגישה על איך הוא יצא לדייט מדכא זה הבמאי אנתוני רוסו אבל הוא כבר שחק את הרופא של ניק פיורי בחייל החורף ואז היה הגופה של אותו רופא במלחמת האזרחים בחדר מלון של זימו) והכל מדכא ברמות אחרות. אני דווקא זרמתי עם הדיכאון הזה, סרט אחר לגמרי ממה שציפינו לו, אבל הוא לא ממש משתלב בסרט הרפתקאות חלל ומסע בזמן.

אז הגיע החלק של המסע בזמן ולמרות שהוא היה מאוד כיפי, הוא היה סופר מבולגן. החוקיות הייתה מבולגנת כי מארוול מעדיפים לעשות בדיחות בחזרה לעתיד שדרסו את ההסברים במקום לתת לדמויות להסביר את החוקים כמו שצריך. ואז כשהדמויות ממש נסעו בזמן כל העניין הרגיש ממש בלגן בגלל הקפיצות בין ארבע דמויות במקביל שמנסות להשיג אבנים בניו יורק, ארבע בחלל שמפוצלות ומנסות להשיג שתי אבנים ושתי דמויות באסגארד שמנסות להשיג אבן נוספת. ורק בשביל לבלגן את זה יותר, שתי דמויות גם קופצות לשנות ה70 למתקן מחייל החורף. בלגן מטורף.

ואז הגיע האקט השלישי. ת׳אנוס משום מה הפך לסוג של נבל MCU סוג ב׳ שזה היה מאוד מוזר בעיניי אחרי כל הבניה שעשו לו בסרט הקודם. אבל אין ספק שאם כבר קרב ענקי, brainless והכי סופר הירו שיכול להיות אז זה אחד היותר טובים שראיתי.

מה חשבתם על הקטע ״girl power״? אני חושב שזה היה קצת on the nose, כלומר זה היה נחמד אבל מאוד מאולץ. בכלליות אני לא יודע מה חשבתי על קפטן מארוול בסרט הזה. ברי לארסון משחקת אותה כחתיכת דושית לא קטנה ואני לא יודע אם אני אהב את זה. גם התירוץ לאיפה היא נעלמת בכל פעם כי היא overpowered קצת עלוב. מאוורל עכשיו עם בעיית סופרמן קלאסית והפתרונות קצת עקומים.

בקיצור, אני מאוד חלוק כל הסרט. מאוד אהבתי את iw אבל אני לא יודע מה אני חושב על end game. סרט מבולגן מלא בקטעים מספקים וקטעים פשוט לא ברורים. הוא מאוד לא ״האחים רוסו״ ולא ממש קלטתי את הוויב שלו.

אירוני שקארי קון הייתה אחד הגורמים של ההעלמות של כולם במלחמת האינסוף ובleftover היא חטפה את ההעלמות הכי חזק מכולם. אגב, בתחילת הסרט כשהוקאיי היה עם המשפחה שלו בפיקניק זה היה כל כך ברור שהוא הולך לחטוף את מה שקרה לקארי קון בleftovers ולאבד את כל המשפחה בהעלמות 😃