swymVeteranלא הגיבו פה הרבה זמן, וגם עבר קצת זמן מאז שאני סיימתי את ההרחבות - אבל צריך שזה ירשם לפרוטוקול איפשהו. ובמידה ולא שיחקתם עדיין אז תעזבו הכל ותעברו לזה.
ספולירים כמובן למשחק הראשי ולשני הDLC
- קודם כל, מדהים לחשוב על זה פתאום שאתה בעצם משחק שלוש דמויות שונות במשחק הראשי ובשני הDLC. בוקר במשחק הראשי ואליזבת בDLC השני זה ברור, אבל זה שאתה בעצם משחק את קומסטוק בDLC הראשון שוב מראה איך קן לוין יודע להביא טוויסטים שבאים משומקום.
- קטעי האינטרו לכל DLC גם היו נהדרים וחוזרים על אותו רעיון של סביבה שלבה וצבעונית בתחילת משחק שהשחקן יכול להיטמע בה לפני שמתחיל האקשן. אני אישית שרפתי משהו כמו שעה רק על לטייל בראפצ'ר של טרום החורבן בDLC הראשון ובפאריז הדמיונית בDLC השני.
- מבחינת הגיימפליי, חלק מהדברים בראפצ'ר הרגישו קצת מאולצים (כמו הs), אבל הצורה שבה הפכו את המשחק עם אליזבת לstealth based gameplay (אני לא בטוח שאפשר לשחק אותו "guns blazing"😉 פשוט מראה איך שינוי קל יכול לגרום לפייסינג של משחק להרגיש כמו משהו שונה לחלוטין, ואיך קצת קמצנות בתחמושת הופכת משחק פעולה מוגזם למשחק אימה-השרדות מאוזן ומוצלח הרבה יותר. כבר אמרתי בעבר שהדבר שביושוק עדיין לא למד מהיילו הוא שבשביל גיימפליי טקטי ומאתגר יותר המשחק חייב לא רק להגביל את כמות הנשקים שסוחבים אלא גם לקצץ בתחמושת ולהוציא את השחקן מהcomfort zone שלו, ונראה שפה הם לראשונה עשו את זה כמו שצריך.
- רוב התפירות של הסיפור הרגישו מצויין וכאילו תוכננו מלכתחילה: בין אם זה שיתוף הפעולה הטכנולוגי בין שני היקומים של ראפצ'ר וקולומביה (שבהתחלה חשבתי שהיה רק העתקה חד צדדית של פינק ועכשיו מסתדר יותר טוב), הסיבה לעלייה של אטלס אחרי שפונטיין נקבר במעמקים (תרתי משמע), הדמיון בין הביג-דאדיז וסונגבירד, ובעצם הכל למעט דבר אחר: דייזי פיצ'רוי. הדמות שלה הסתדרה לי מצויין באינפיניט ככזו שמנהיגה מהפכה ומטבע הדברים לוקחת את הדברים לאקסטרים. הבחירה האמנותית הזו זכתה משום מה להרבה באקלש מהקהילה ולא ברור לי למה כי זה היה פשוט מצויין, אבל בDLC השני מתגלה לנו שדיזי היא סוג של קדוש מעונה שהקריבה את עצמה בשביל המטרה של השחקן והתחושה הכללית שלי היא שמדובר בretcon כפוי בשביל לרצות את הממורמרים. לא מצאתי לדבר כזה שום forshadowing באינפיניט עצמו (ולמעשה להיפך), וזה הדבר היחיד שאני יכול להגיד שאני לא מרוצה לגביו עם ביושוק.
- סצינת העינוי היתה עשויה מצויין. אחת הפעמים הבודדות בחיים שלי שישבתי מול המחשב והצטמררתי בכסא עם כל דפיקת פטיש. ולחשוב שרומזים על הדבר הנורא הזה בצורה עדינה ממש בתחילת המשחק בפריז...
- השיר will the circle be unbroken הוכיח את עצמו כמשמעותי אפילו יותר בסוף הטרילוגיה. המעגל הוא מעגל של אלימות, והוא נשבר רק כשכל הדמויות (שאחראיות לו בצורה ישירה או עקיפה) מתות.
- המעגל היחיד שציפיתי שיסגר ולצערי נשאר פתוח הוא הכביכול משפחה של אטלס שאנדרו ראיין מפוצץ בתוך ה-bathysphere בביושוק הראשון. כשראיתי את הסוף של הDLC השני מגיע חשבתי לעצמי שהנה פונטיין/אטלס הולך לזרוק את אליזבת' ואת הליטל סיסטר לתוך הbathysphere כדי לרמות את ראיין כאילו מדובר במשפחה שלו וכבר אמרתי לעצמי "איזה סגירת מעגל גאונית זו הולכת להיות". אבל בסוף שום דבר מזה לא קרה והשאלה היחידה שנשארה פתוחה היא מי אלו בעצם כן היו שם שמתו בפיצוץ...
