ההתחלה שלו היתה מדהימה, כי זכיתי להסתובב קצת בRapture חיה ונושמת. כזאת של לפני הנפילה. זכיתי לראות את ההבדלים התהומיים בינה ובין קולומביה, עם אזרחי כהי עור באותה רמה חברתית של הלבנים, זוגות חד מיניים שלא מתביישים להסתכל על הנוף של האוקיינוס, מחובקים וליברליות מינית שהתבטאה בשיחות בין הדמויות במשחק.
היה כיף לראות גם שיחות על מעמד האישה ועל איך שהעיר האוטופית מתייחסת לנשים באופן שווה לחלוטין לגברים.
היה מדהים לראות את סנדר כהן שלפני ההדרדרות המוחלטת שלו לשגעון. הוא בטח לא היה נורמלי, אבל היה נחמד לראות עוד פן בדמות המשונה שלו.
כמובן שכל היתרונות הללו קיימים לצד החסרונות שראינו היטב במשחק הראשון.
הסוף היה נהדר, כי שוב היה טוויסט מוצלח.
האמצע היה מגניב, כי הגיימפליי דומה מאוד, רק עם יותר דגש על התגנבות (וברמה הקשה, זה די הכרחי) וסביבה שהרגישה יותר מתאימה לשימוש בפלסמידים מבאינפיניט. בכלל, עיצוב השלבים הרגיש לי יותר טוב מבאינפיניט מסיבה כלשהי. עשיתי הרבה יותר שימוש במסילות במהלך הקרבות, למשל.
הציוד שמצאתי היה הרבה יותר שימושי ומעניין.
בקיצור, דומה מאוד, אבל האיזון בין האלמנטים השונים הרגיש לי הרבה יותר מוצלח.