אני אוהב שיחות פיינל פנטזי 😃
פפ7 היה הראשון, שיחקתי בו על המחשב, אף פעם לא שיחקתי במשהו דומה לזה, גם בז'אנר שהיה חדש לי ובכלל משהו עם אסטתיקה כזאת וסאונדטרק כל כך דומיננטי ומהותי לחוויה, ככה שזאת הייתה חוויה די מיוחדת. כל כך אהבתי אותו שקניתי פס1 בעיקר בשביל לשחק בהמשך שלו (לא חושב שאפילו ידעתי שמדובר במשחקים שונים אז) ופפ 8 היה סבבה בזמנו, לא משהו בלתי נשכח. אחר כך שיחקתי ב 9 שגם אני לא ממש אהבתי את הסגנון שלו במבט ראשוני וקניתי רק בגלל שזה משחק פיינל פנטזי, אבל בדיעבד גם התאהבתי באיך שהוא נראה (המשחק הכי יפה על הפס1 לדעתי) , בסגנון הקלאסי/פיקסאר הזה, והוא גם התברר בהסתכלות אובייקטיבת מבחינתי כמשחק הכי טוב בז'אנר (למרות שאני אוהב את פפ7 קצת יותר, אם זה הגיוני). החצי הראשון של המשחק במיוחד, הוא די מושלם.
לא היה לי פס2 , עבר הרבה זמן עד שהשאלתי מחבר ויכול להיות שזה קשור לעניין, אבל כמובן שפפ 10 היה המשחק הראשון שרציתי לשחק והוא, ובכן, היה מאכזב. לא אהבתי את הגרפיקה, ממש לא אהבתי את הדיבוב, העולם, העיצוב, המערכת קרב. וחלק מזה מאוד הפתיע אותי מאחר ולפחות גרפית הוא נראה לי די מדהים מהתמונות שלו, אני אפילו זוכר אותם מהביקורת ב VGames. לא סיימתי אותו למרות שממש ניסיתי, כאילו מסרב להשלים אם זה שאני לא אוהב את המשחק.
בפפ 12 שיחקתי על אימולטור איזה 3 שעות וזה הספיק לי בשביל לאבד עניין, יכול להיות שהוא משחק מצויין ולא נתתי לו צ'אנס אמיתי אבל לא היה קליק.
אחר כך חזרתי לאחור ושיחקתי בפפ 6 וכרונו טריגר, לא סיימתי אף אחד מהם אבל הגעתי די רחוק. גם ממרחק כזה של זמן בהחלט אפשר היה להבין למה הם נמצאים בכל רשימה של המשחקים הכי טובים אי פעם.
יש הרבה דברים פחות טובים בהם אבל אני חושב שהמשחקים על הפס 2 , העולמות שהיוצרים בראו שם, פשוט נראים הרבה פחות טוב ופחות מעניין מהרקעים המרונדרים מראש של הפס 1 , בעיני לפחות, וזה מאבד חלק מהותי מהקסם של מה זה משחק פיינל פנטזי. פפ 13 היה המשחק הראשון בסדרה בתלת מימד שממש אהבתי איך שהוא נראה בזמן אמת ששיחקתי בו, אבל, מה לעשות, המשחק עצמו היה די פח מהמון בחינות.