סיילים, מבצעים ומכירות מיוחדות - הנושא הרשמי

בסדר גודל של מה? GTA? המשחקים הבלעדיים של אפיק לא אמורים אפילו לשפשף את 4 מליון עותקים מהלמטה של הלמטה. לאף אחד המספר הזה לא נראה נמוך, חוץ מלך. הדימוי הזה מטומטם ברמות, כי כל משחק נמכר בנקודת מחיר שונה, אז מה בדיוק המטרה של הדימוי הטפשי הזה? כנראה שהמשחקים הללו מכרו עשרות מליוני עותקים אם ההכנסה היא מעל ל-250 מליון דולר, ביחוד שהיו כבר סיילים וכמובן נושא הקופון 10$ שחל על בערך כל קניה בחנות כבר כמעט שנה שלמה.

אני משער שאין לי באמת מה להגיב לחלק הזה.

כן, parity תוך שנה וחצי כשאתה מתחרה במונופול שמחזיק 90% מהשוק בביצים, סה"כ דרישה סבירה. כלומר אם תוך שנה אחת אתה לא חברה יותר גדולה מגוגל, אתה כישלון צורם. סה"כ גישה בריאה לביזנס, אני מת לראות כבר את החברה שתהיה ה-CEO שלה.

parity תוך שנה וחצי כשהצהרת מה שהצהרת ועשית מה שעשית והמשאבים שהשקעת זה מתבקש. אפיק לא מיהרו ושיגרו חצי אפוייה וקנו את הבלעדים שהם קנו ב 2019 כדי שב 2020 עדיין לא יהיה להם parity. אף אחד לא ביקש שיהיו יותר גדולים מסטים, שיימכרו יותר מסטים או כל דבר אחר יותר מסטים. ביקשו שיהיה להם את היצע המשחקים ממפיצות הגדולות כמו בסטים - אותם מפיצות שהחנות שלהם באה לפתות.

זה לא קורה עד כה ולכן עד כה החנות כישלון. אנא ספר כמה זמן צריך לחכות שמחסור ב parity יחשב על ידך ככישלון.

סכום ההכנסות הוא לכל משחקי צד ג' ב 2019, לא רק הבלעדיים. לא מבין מה אתה מתקשה להבין - אנשים מורגלים להבין הצלחה של משחקים ע"י כמות העותקים שמכרו. אז המרתי לך את הנתון לשווה ערך של מספר עותקים ב 60$. זה לא משנה איך תרצה לחלק את העוגה - בסופו של דבר הגודל הוא אותו גודל לא מרשים. והדגמתי לך את הגודל בנתון שכל אחד פה יכול להבין.

4 מליון עותקים לכלל המשחקים זה נתון נמוך. BL3, משחקי יוביסופט,~חודשיים של RDR2, קונטרול, אאוטר וורלדס, ווילדס, מטרו,מקווריור, פניקס פוינט, סטיספקטורי ועוד עשרות משחקים שלא ציינתי כולל בלעדיים אחרים וכולל משחקים לא בלעדיים. הכל עם הכל, כל השנה. נתון לא מרשים.

טוב קאז, באמת שאני לא יודע מה המטרה בדיון הזה. הבנו, על פי קאז (ואף אחד אחר בעולם, כולל אנליסטים), החנות של אפיק היא כישלון. לבריאות.

חחח יש מלא הודעות שאני מרגיש שקראתי אותם כבר כמה עמודים

שיחקתי בכל משחקי הסדרה מאז ROME הראשון ב2004, חלקם יותר וחלקם פחות, אז אנסה לתת את השני סנט שלי:
אם אתה מתחבר לעולם הזה של וורהאמר אז אני יודע שוורהאמר 2 התקבל בצורה טובה מאוד. אישית כאחד שהגיע כמעריץ של TW אבל ללא הכרה של וורהאמר, אני מצאתי אותו די ארקיידי מדי ורזה יותר באלמנטים האסטרטגיים של המשחק. כן יש לו כוח אדיר של סקייל עצום עם *המון* גזעים שונים שבאמת נבדלים אחד מהשני בצורה דרסטית. ובקרבות עצמם כן יש עומק עקב כל היחידות הכל כך שונות והיכולות הרבות של הגיבורים, אבל אלו משחקים שלא היו בשבילי.

מעבר לזה, מבחינתי יש שני משחקים שאני יכול אישית להמליץ עליהם. 3K שהוא המשחק החדש ביותר בסדרה, הוא כמעט סופט ריבוט להרבה מהמערכות במשחק, ובגדול רוב המהפכות שלו הן מצוינות (בעיקר הדיפלומטיה שהפכה מmeh בכל משחק עד אליו, למערכת מורכבת יחסית ומאוד מאוד מהנה).
הבעיה שלי איתו היא שוב, ארקיידיות יתר. מאז וורהאמר הסדרה הלכה יותר לכיוון הזה, ולמרות שאין לי ספק שהיציאה ההיסטורית הגדולה הבאה שלהם תהיה משהו כמו מדיאיבל 3 שיחזור לאווירה ריאליסטית, זה המצב של הסדרה בחלון הזמן הזה.
זה אומר שגנרגלים במשחק הזה הם גיבורים עם יכולות מיוחדות שיכולות להרוג מאות חיילים לבד, זה אומר שמהלכים טקטיים בשדה הקרב הופכים להיות הרבה פחות משמעותיים והכל יותר epic מטקטי. יש מערכות נחמדות כמו למצוא להם נשקים, לקחת גיבורים ולהעביר אותם צד, לעלות רמות ולפתוח יכולות חדשות, ולנהל את הstats שלהם והקשרים ביניהם בצורה מסוימת. גם המעבר של המשחק מעמים לדמויות (כלומר אתה שולט בעם שהגיבור שלך בראשו וכך גם שאר העולם) מוסיף הרבה אופי, אבל אני יותר העדפתי את מצב הrecord שהמשחק מציע, שם הגיבורים הם גנרלים רגילים כמו כל משחק בסדרה ואין יכולות על. הקרבות כן הופכים יותר טקטיים שוב, אבל בבירור זה לא המצב שהמשחק נבנה אליו והרבה חלקים כמו פתיחת יכולות או עלייה ברמות עדיין קיימים ולוקחים חלק משמעותי, הם פשוט חסרי משמעות, וזה מתסכל.
אבל זה כן משחק מאוד מהנה ומאוד מלוטש, שנראה מדהים (משחק שידע לגרום למחשב שלך לעבוד קצת), והרעיונות החדשים שלו הם גם טובים וגם מבוצעים כמעט כולם יוצא מן הכלל. אנני פשוט מחכה למשחק ההיסטורי הריאליסטי הבא שלהם שיקח את הדברים האלו ויבנה אותם סביב העולמות שאני יותר אוהב.

וחוץ ממנו יש את שוגון 2, שהוא כנראה המשחק הי מהודק בתולדות הסדרה. הוא בנוסף המשחק הכי קטן בסקייל בכל הסדרה, אבל יש לזה גם יתרונות. הוא פחות טוב מ3K אם משווים בצורה יבשה, הוא כבר הרבה פחות מודרני ומהפכות ש3K הביא לא נמצאות כאן. אבל הסקייל הקטן שלו, רק עם העם היפני ועם יחידות דומות יחסית, מאפשר ניהול הרבה יותר מדוקדק של כל המערכות שלו. זה בא לידי ביטוי בקמפיין מהודק וברור שבו כולם מתחרים על אותה משימה, ובקרבות בהם יחידות יחסית דומות (וזה לא שאין גיוון, אבל הוא לא עצום כמו שאר הסדרה) גורמות לכך שמהלכים טקטיים מקבלים משמעות רבה יותר.

אמ;לק - אם אתה רוצה את המשחק הכי מודרני והכי מרשים, שהוא גם במקרה כרגע יציאה מוצלחת בהחלט של הסדרה, עם המון רעיונות מרעננים שמבוצעים טוב, אך סובל מעודף ארקיידיות וחוסר ריאליזם - לך על 3K.
אם אתה רוצה את המשחק המהודק ביותר, אך גם הקטן ביותר, שסובל מהתיישנות מסוימת אך מפצה בפרטים אסטרטגיים וטקטיים מעט עמוקים יותר ובקמפיין קטן וברור - לך על שוגון 2.
כל המשחקים ההיסטוריים שיצאו ביניהם הם מהנים לפרקים וסולידיים סך הכל, אבל סובלים מבעיות מהותיות יותר בבסיס שלהם מול השניים האלו. ו-וורהאמר זו חיה אחרת שאתה יכול מאוד לאהוב או שלא.

שיחקתי ברוב הכותרים מאז שוגון 1, ולדעתי מאז rome 1 מ-2004 אין סיבה להשחית עליה את הזמן. בגדול, כולם סקינים של רומא 1, והם סוחבים את אותו מנוע משחק (משודרג אמנם) מאז אמפייר מ-2009. גם הקונספט הכללי של קרבות זמן אמת וקמפיין בתורות הוא כל כך עתיק, מזדחל ולא מעניין.

אם אני לא טועה שיחקתי בכולם במידה כזו או אחרת פרט לנפוליאון עד לשוגון 2, ופשוט נמאס לי אחריו. אלה חדשות טובות בנוגע למשחק החדש, אני תמיד אומר לעצמי שאתן צ'אנס לאחד המשחקים המודרנים אבל לא אם אני צריך להוציא על זה כסף. את שוגון 2 אהבתי מאוד אגב, אבל Rome הראשון הוא ה-משחק של הסדרה לדעתי.

אינטר, מאיזו בחינה? מדיאיבל 2 שיצא אחרי rome הוא משחק לא פחות טוב ממנו, ומאז הסדרה היא די רולטה, עם יציאות בינוניות (אמפייר, נפוליאון, רומא 2), סבירות (אטילה) וטובות מאוד (שוגן 2, 3K, ו-וורהאמר למי שחובב את הסגנון).
אם תגיד שהיציאות האחרונות הן ארקדיות מדי אני אסכים, אבל לדעתי זה סתם סיבוב קטן של הסדרה ובקרוב היא תחזור לשורשים הריאליסטיים. יש ב3K המון מהפכות מוצלחות שאני בהחלט מחכה לראות גם בתוך הסטינג הריאליסטי.
ובכל מקרה, אי אפשר לקחת את מדיאיבל 2 ושוגון 2 שיצאו אחרי רומא ובהחלט שווים את זה.

עריכה:
אני רואה שערכת את ההודעה בזמן הזה. עקרונית אני מסכים עם ההערה שלך אבל רק לגבי מדיאיבל 2. לדעתי הסטינג מספק מספיק שוני ואופי אחר למשחק אבל כן, הוא כן די 'אותו משחק' כמו רומא. אבל זה לא נכון להמשך, להוציא את היציאות הבינוניות שכן היו, שוגן 2 הוא משחק אחר (יחסית) ומאוד מוצלח, ו3K מרענן את הנוסחה בצורה מאוד, מאוד רצינית.
ובקשר לאסטרטגיה וקרבות, טעם וריח. אני נהנה מזה.

לא אכחיש שנוסטלגיה משחקת חלק גדול. אהבתי גם את מדיבאל 2 ואת אמפייר ושרפתי המון זמן עליהם, אבל יש משהו שיותר זרם לי במשחק ברומא 1, הפשטות היחסית והקסם של התקופה שהמשחק הצליח להעביר. אני גם מת על ה-UI, המפה והפונטים שם. מאוד נקי.

תודה לכולם, אני חושב שאני אלך על שוגאן 2 😃

https://www.haaretz.co.il/captain/games/.premium-1.7547383

"אגרנות דיגיטלית" - מה זה בדיוק?

אגרנות דיגיטלית היא מונח שהוטבע בתחילת העשור ומתייחס לאגרנות שלא ממוקדת בחפצים פיזיים אלא של מדיה דיגיטלית שאין בה שום ערך למשתמש. אמנם המקום היחיד שבו היא תופסת מקום הוא בהארד דרייב או בשירות הענן, אבל על פי מחקר ב-MIT עלתה הטענה שהתסמינים שלה דומים מבחינה רגשית לאגרנות ממשית.

אגרנות דיגיטלית יכולה לנבוע משלל סיבות, ואפשר לבחון אותן בהקשר של גיימינג על אף שהן רלוונטיות לכל תוכן דיגיטלי שאתם מתקשים להפרד ממנו:

• חרדה מפני אובדן של מהו שאולי תזדקקו לו מאוחר יותר - לדוגמה, במקרים בהם התקנתם משחק שסירבתם להסיר מהסיבה ש"יום אחד תסיימו אותו", או יותר מכך - אגרתם במשחק עצמו אינסוף שיקויים וכלי נשק סתם בשביל תחושת ההישג.

• חוסר יכולת לארגן את הקבצים והתכנים - כאשר יש לכם מאות משחקים, שירים או אלבומים, ורק המחשבה על סידור התיקיה מתישה אתכם.

• ריבוי שירותי ענן ושירותי תוכן מבוססי מינוי זולים יחסית - הרי אם יש לכם את האופציה של גישה בלתי מוגבלת לקבצים או למשחקים שלכם, מדוע שתרצו למחוק אותם?

אז איך ניתן להתמודד עם אגרנות דיגיטלית?

מומחים מציעים להתייחס לאגרנות דיגיטלית בתור התמכרות של ממש, ובמידת הצורך לקבל עזרה מקצועית. בהתאם לטרנד הלוהט של 2019, אפשר גם לאמץ גישה מינימליסטית א-לה מארי קונדו ולהעיף כל משחק, שירות או קובץ שלא משמש אתכם או גורם לכם לאושר. בנוסף, מומלץ לבחור רק בספק תוכן אחד לצריכת מדיה דיגיטלית וגם בו לברור את התוכן היטב. עם כל הצער (וכאמור, ה-fomo) שבדבר, לעולם לא נצליח לשחק בכל המשחקים שאנחנו רוצים, לשמוע את כל המוזיקה החדשה ולצפות בכל הסדרות החמות.

השחרור מהפומו ומהאגרנות יכול להוביל לצריכה מדודה ומהנה יותר של מדיה דיגיטלית ולהבנה מה הוא הטעם הייחודי שלכם ומה מעניין אתכם. הרי בסופו של דבר, אין סיבה לצרוך תוכן שלא באמת מושך אתכם רק בגלל שהוא נגיש ופופולרי, ואין סיבה להחזיק אינספור שירותים רק בגלל האפשרות שאולי יהיה זמין בהם משחק שמעניין אתכם.

היו לי עוד סיבות לבטל את המינוי של מיקרוסופט - הממשק מעיק, המבחר לא לטעמי ואין שום סיבה שאחזיק במינוי לשירות שבעיקר מתסכל אותי - אבל המלחמה ב-FOMO עמדה בראש מערך השיקולים. בסופו של דבר, אני מאמינה שדווקא צמצום דיגיטלי יכול להוביל להנאה גדולה, ולתחושה שאנחנו שולטים בבחירות התוכן, ולא להיפך.

בכל מקרה אולי כדאי לחכות לאוגוסט שם תקבל את troy בחינם (מזל שאין לך בעיה עם החנות של אפי.. סליחה! השטן), אני כמובן לא יודע מה האיכות שלו והוא בכל מקרה משחק צד שכנראה לא ישתמש בכל המהפכות של 3K, אבל הוא כן יהיה מודרני בהרבה משוגון 2, עם סקייל יחסית קטן, והאמת שאם הם מחלקים אותו בחינם במטרה למשוך שחקנים חדשים לסדרה אז יש לי הרגשה שהם די מאמינים בו.
אם כי אולי מצד שני, הוא כל כך גרוע שהם מתביישים לקחת כסף מהמעריצים שגם ככה יקפצו עליו באותן 24 שעות 😃. אבל להערכתי זו האופציה הראשונה.

ברור שאני אקח עותק שלו חינם (אגרנות דיגיטלית וזה), אם הוא באמת יהיה טוב אני אלך עליו, אם לא אז שוגאן 2. בנתיים אני משער שאני צריך לסיים את אורי ודום לפני שיוצא Death Stranding עוד 5 שבועות 😃

שמע, סחתיין על ההשקעה בזה שלא סתם קישרת לכתבה מהארץ שנמצאת מאחורי Paywall, אלא ממש הבאת חלקים ממנה, והשקעת בלעמד ולהדגיש כל מיני דברים.

אבל... יצא לך לעצור ולחשוב לרגע בכל תהליך ההעתק-הדבק הזה, ולשים לב שאין בכתבה הזו שום דבר נכון? זה אפילו לא דן אריאלי.
תן לי לשים לרגע בצד את זה שאין דבר כזה בספרות המקצועית "אגרנות דיגיטלית", ושמדובר בסתם עוד מילת באזז כמו Web 2.0 או blast processing. אבל הרי הקונספט של ספריית משחקים שנמצאת בענן סותרת לחלוטין את כל הרעיון של אגרנות: לא צריך יותר לאגור משחקים על הכונן הקשיח. אפשר למחוק ולהוריד מחדש - הם תמיד זמינים לך יחד עם השמירות וההתקדמות שלך.
והקונספט של ספריית משחקים מתוייגת גם הוא סותר את כל הרעיון של אגרנות: אתה לא צריך לאגור אפילו אייקונים על הדסקטופ שלך, כי תמיד קל לשלוף את המשחק ברגע שרוצים דרך חיפוש (בדומה למה שהחיפוש בגוגל עשה במובן הרחב יותר).
והקונספט של משחקים דיגיטליים בכלל מנוגד לאגרנות: אין סיבה שתעשה pre-order למשחק או תחשוש שהוא יאזל מהמלאי, או שהדיסק ישרט ותצטרך גיבוי של כל הנתונים. המשחקים זמינים תמיד לרכישה בלחיצת כפתור אם צריך.
והקונספט של שירותי ענן עוד יותר סותר את הרעיון של אגרנות: בשירותי ענן המשחק בכלל לא נמצא אצלך. הוא מושאל על בסיס זמני ויכול להילקח בכל רגע נתון (מה שקורה בפועל כל חודש עם שירותים כמו גיימפאס). שירותי ענן כמו אלו שנועה מציינת בכתבה הם האנטיתזה המוחלטת לhoarding, וכל אספן כפייתי יתרחק משירותים כאלו כמו מאש בגלל הידיעה שהוא לא באמת יכול לאגור בהם כלום.
לא רק שהכתבה הזו ריקה מגיבויים לטענות שעולות בה, אלא שהיא סותרת את הטענות בעצמה.

אבל אם אתה כל כך אוהב הגדרות וציטוטים, הנה אחת בשבילך:
אמנזיית ג'ל-מאן (מאת מייקל קרייטון):
אפקט אמנזיית גל-מאן הוא כזה: אתה פותח עיתון וקורא מאמר בנושא שאתה מכיר היטב. במקרה של גל-מאן, פיזיקה. במקרה שלי: עסקי השעשועים. אתה קורא את הכתבה ומבין שלכתב אין הבנה ולא הבסיסית ביותר של העובדות או הסוגיות. במקרים רבים, הכתבה כ”כ מוטעית שהיא מבלבלת סיבה ומסובב – אני קורא לכתבות הללו כתבות “כבישים רטובים גורמים לגשם”. יש המון כאלה.
אז אתה עובר על הטעויות הרבות שבסיפור, בזעם או בשעשוע, ואז עובר לכתבה הבאה, על נושאי פנים או עניינים בינלאומיים, וממשיך לקרוא את שאר העיתון כאילו האמינות שלו בנושאים של יחסי ישראל-פלסטין גבוהה יותר, משום מה, מאשר השטויות שקראת לפני רגע. עברת עמוד ושכחת כל מה שאתה יודע.

אני לא יודע למה הכוונה ב"ספרות מקצועית". אני מודה שאין לי הכשרה ברפואה או פסיכולוגיה או סוציולוגיה. בכל אופן, גוגל מביא תוצאות ממקורות שלעיניי נראות אמינות ומקצועיות. למשל , רשימת References של הערך בויקי
https://en.wikipedia.org/wiki/Digital_hoarding#:~:text=Digital%20hoarding%20occurs%20in%20any,Excessive%20desktop%20icons
מאמר באתר healthline.com
How Digital Hoarding May Be Damaging Your Mental Health
https://www.healthline.com/health-news/are-you-a-digital-hoarder
אבל אין טעם שאני אעשה פה קופי פייסט מגוגל. המקורות האלה גלויים וידועים. כ"א שישפוט עפ"י הידע המקצועי שלו.

לגבי הטענות האחרות, נראה לי שפספסת את הנקודה שאגרנות היא הפרעה פסיכולוגית. לאגרנות של חפצים יש אפקטים שליליים הקשורים לאיכות החיים של החולים, אבל ההפרעה הנפשית לא קשורה לנפח שהחפצים תופסים. היא קשורה לחוסר יכולת לוותר ולזרוק. זה לא משנה אם ה"חפצים" נאגרים בבית, במחשב, או בענן. הנקודה היא אפקט הצבירה: כמות החפצים שסתם יושבים ללא שימוש גדלה והולכת. לצבור משחקים בשביל שאולי אי פעם יהיה זמן לשחק בהם - זה בדיוק אבל בדיוק מה שהאגרנים הקלאסיים אומרים על החפצים שלהם.

בכל אופן, אני מסכים עם אינטר שהסימפטום של הרשמה לחנויות והיענות להצעות חינמיות קשור ככל הנראה לתופעת FOMO (שמוזכרת בכתבה, אפילו בכותרת) יותר מאשר לאגרנות. אני מקשקש על מושגים שאני לא באמת מכיר, אבל לי זה נשמע שיש איזה חפיפה בין השתיים.

זה ברור לגמרי שסווים יתכחש לאגרנות, הוא ככל הנראה מאגרני המשחקים הגדולים בארץ. יש לו 3700 משחקים בסטים בלבד.

חחח.

שרון אני חייב לומר שאני נורא מחבב את הקטע שלך להביא מקורות מסודרים כאלה. יש לך צבע יחודי פה בפורום.

אני חייב להסכים, הפוסט של שרון היה זוכה להרבה לייקים אם היה פה כפתור לייק.

גם הפוסט שבו אתה מכריז שיש כפתור לייק כנראה היה זוכה ללא מעט לייקים 😃.

אבל אז כבר לא יישאר לאן לשאוף...

בספרות מקצועית הכוונה היא למקצועות הפסיכיאטריה והרפואה - זה שמקטלג הפרעות. זה ש"אגרנות דיגיטלית" לא באמת מקוטלגת כהפרעה, זה משהו שמצויין אפילו ישירות בקישור לויקיפדיה שהבאת כאן:
Because of its non-physical nature, the condition does not show itself through physical clutter, meaning that it does not get classified as hoarding disorder.[5] As a consequence, it is often not recognized as a medical condition

אגרנות כפייתית היא הפרעה מתועדת עם שלל סימפטומים, ומי שיצא לו להיתקל בארגן כפייתי מבין כמה זה נורא. אבל כל הקטע הוא שהסימפטומים האלו נמצאים בסתירה מוחלטת לרעיון של ספריית משחקים דיגיטלית: חפצים שנאספים ותופסים יותר ויותר מקום עד שאין אפשרות להסתובב בבית, חוסר סדר מוחלט שפשוט לא מאפשר למצוא את מה שאתה צריך כשאתה צריך אותו, תחושה של בושה בגלל הבלאגן שגוררת ריחוק חברתי ועוד.
עם המעבר לספריית משחקים דיגיטלית, או כל ספרייה דיגיטלית, הסימפטומים האלו פשוט לא קיימים: אתה יכול לזרוק לפח את כל הדיסקים הישנים שלך והמארזים המנופחים ולפנות מקום בבית, אתה יכול למחוק עונות שלמות של סדרות טלוויזיה מההרדיסק שלך כי פתאום הכל זמין בנטפליקס בלחיצת כפתור, ואין לך יותר בלאגן כי אם פתאום בא לך לחזור שוב לסיבוב נוסטלגי על דאוס אקס אז לוקח לך בדיוק שלוש שניות למצוא אותו בספריית המשחקים שלך.
יותר מזה, לספריית משחקים דיגיטלית יש ערך בשוק האפור כך שבניגוד נניח לאיסוף אציב'מנטים (משהו שגם לא עונה להגדרה של אגרנות, אבל כנראה כן נושק לOCD), זה לא איסוף של חפצים חסרי ערך כמו בהגדרה של אגרנות.

טוב, זה סיפור אחר: ספריית המשחקים שלי גדולה כי בין היתר אני עובד במקצוע ומשלמים לי על זה.
דווקא בכל מה שנוגע לאגרנות פיזית, עברתי עד היום מספר דו ספרתי של מחשבים ולפחות קונסולה אחת מכל דור - ונכון לעכשיו זרקתי או תרמתי בערך כל פיסת חומרה ותוכנה פיזית שהיתה לי משלושת העשורים האחרונים (ה-360 היה האחרון להימסר בדיוק בתקופת הקורונה). כנראה שהייתי מעיף גם חלק מכובד מהמשחקים בספרייה הדיגיטלית שלי אם זו לא היתה טרחה גדולה יותר להיפטר מהם מאשר להשאיר אותם - וזה בדיוק מה שמבדל את זה מאגרנות.

ואם כבר נכנסנו לזה ואנחנו בדיון הנכון - ספרייה של 3700 משחקים זה לא באמת אגרנות בימינו. מי שרוצה יכול לארגן לעצמו ב-5$ (כולם תרומה) ספרייה של מעל 1500 משחקים בitch.io:
https://itch.io/b/520/bundle-for-racial-justice-and-equality
כמובן שהרוב המוחלט שם הוא זבל עופות ופרוייקטים שלא שווים את הredeem שלהם (ובאופן משמח המשחקים דווקא לא מתווספים לספרייה שלכם אוטומטית בעת הרכישה), אבל בין לבין מקודמים שם גם כמה משחקים טובים (Celeste, Minit, Nuclear Throne) עד סבירים (Overland, Milkmaid of the Milkyway, Anodyne).

כל הפרעה נפשית שאינה מפריעה לאותו אדם בחיי היומיום או במצבים מסויימים - איננה הפרעה של ממש.
מן הסתם אגרנות דיגיטלית לא מפריעה לבן אדם בחיי היומיום או לחיי הגיימינג שלו אפילו באופן מהותי, כך שזו לא הפרעה נפשית, ורחוק שנות אור מארגנות אמיתית.

זה לא מדויק ש"אגרנות דיגיטלית" לא מקוטלגת כהפרעה. כל התחום של הפרעות הקשורות לעולם הדיגיטאלי, כמו התמכרות לאינטרנט (IAD) שימוש כפייתי במחשב (CIU) התמכרות לפורנו, התמכרות לקניות אונליין - עדיין לא מתועד באופן מסודר בספרות המקצועית אבל בהחלט מוכר לאנשי המקצוע ואנשים בהחלט מאובחנים קלינית בהפרעות מסוג זה מזה כבר כמה שנים.
ושוב אני אחזור על מה שאמרתי, הבעיה עם אגרנות אינה המקום הפיסי שתופסים החפצים. וגם לא הערך שלהם. ההערה על ערך של הספריה בשוק האפור - ברור שזה "ערך" שנמצא בראש של האגרן. אף אחד לא אוגר ספרייה דיגיטאלית בתור השקעה פיננסית.
הבעיה לאיכות החיים נובעת מכמות הזמן והאנרגיה שהאגרן מבזבז על האיסוף והאחזקה של האוסף (קיטלוג למשל)
הפן הזה מתואר טוב במקרה (הקליני) המתועד פה בקישור
https://casereports.bmj.com/content/2015/bcr-2015-210814

חוץ מזה, בלי קשר לאבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי, התופעה התרבותית-חברתית מוכרת ומתוזכרת היטב. גם הצורך שלנו לענות להתראות מהטלפון באופן מיידי היא תופעה מוכרת ומתוזכרת אפילו שהיא לא מאופיינת כלל כהפרעה נפשית

פורסם שהיטמן חינם בGOG?

אני חייב לציין את התמחור המקומי המצויין של פרסונה 4. 15% זול יותר מבדולרים; 20% מבליש"ט; ו31% זול יותר מביורו.