במה אתם משחקים?

על אינסיין? למה לעשות את זה לעצמך?

ובקשר למה שנדב אמר.. לא רואה את זה. כאילו עוד משחק בסדרת משחקים שהביאה משהו פרש פעם ועכשיו זה הכי לא וכל הסיפורים בבערך כל המשחקים (בכללי) הם פיהוק אחד גדול אז מה נשאר? אם היה לי חברים לשחק איתם הורד בספליט סקרין/לאן אולי היה נחמד, נראה שעשו את ההורד נחמד כזה אם הקטע של לאסוף כסף.. אהבתי את הדינמיקה שזה יוצר.

עריכה:
ואקס קום... אני ממש חלש פשוט? המשחק אמור להיות קליל בהתחלה בveteran? ממש קשה לי... נראה איך ילך היום.

החלק השני הרבה יותר טוב לדעתי... סה״כ משחק מהנה, אבל לא משהו שמתקרב לשניים הראשונים, ביחס לתקופה כמובן.

זה לא שאתה חלש... זה שXCOM אכזרי והוא רוצה ללמד אותך כבר בהתחלה שאתה הולך לאבד חיילים.

משחק במצב ironman?

לא נראה לך מה אתה משוגע. חייב לעשות לוד אם אני מאבד חייל. וואיייייי איזה לוד ארוך יש באקס בוקס למוווות. למוות אני אומר לכם למות

אהה... מסתבר שאני לא משחק ברמה הכי קשה.. זה סתם מרגיש ככה.. אני משחק בהארדקור 😛.

עברתי שלב שני! אבל אחרי זה קניתי 3 פריטים ולא ידעתי שצריך כסף בשביל להביא חיילים חדשים ואין לי חיילים! צריך לעשות משימה עם 3 במקום 4 ובינתיים קשהההההה

עריכה:
היום היילו ווארס!!!!! אני מתרגש טיפה 😁 😁 😁

אם XCOM הקודם הוא אנדקציה, אני ממליץ לשחק ברמת קושי יותר נמוכה אבל במצב איירונמן, זה פשוט מדהים.

למה?

כי מצד אחד אתה לא מת כל 4 שניות ומצד שני כל מוות הופך לכל כך משמעותי שאתה משחק בפחד מתמיד כי לכל פעולה יש תוצאות. ממש כיף לדעתי אבל אני משער שזה עניין של טעם. באמת שיש מעט מאוד משחקים שמביאים אותך לרמת הלחץ שדומה לזו ב-XCOM במצב איירונמן בזמן שדמות שאתה אוהב גוססת ואתה עושה הכל כדי להציל אותה.

טוב, התחשק לי מעט לחזור לווציר, אז עשיתי סתם שני סייד קווסטים שנשארו, וואו כמה המשחק הזה טוב.
אפילו סייד קווסט כעיקרון פשוט שהיה אם נפשיט אותו מהתוכן היה חפש את המפלצת וחסל, היה בעצם עמוק ומעניין.
זה התחיל באיזה כפר שאיש אחד מבקש שתחסל כמה נקרים (יחסית הם לא חזקים) שתקפו והרגו את חבר שלו והוא בקושי ניצל. כשמגיעים למקום ואתה חוקר, נופל סלע שכמעט הורג אותך. אתה חושד במשהו ועוקב אחרי העקבות של הנקר עד למערה, שם מישהו חוסם את הפתח ואתה צריך להלחם בעכבישים מסוכנים. כשאתה מסיים וממשיך, מגלים שהעקבות מתחלפים לרגל קטנה, מתברר שמשהו זייף עקבות של נקר כדי להתנקש בך.
אתה מגלה חורבה שבחדר יש ציורים שמפרטים את התכנית להתנקש בך, החל מהסלע ועד המערה ואתה מגלה שבסוף מנסים לעשות לך מארב מחוץ לבית.
כשאתה יוצא אתה מגלה שאלו היו כמה מפלצות שרצו להפחיד אותך, כדי שאנשי המקום לא ישכרו אותך לחסל אותם. ומי שבהתחלה פגשת היה דופלר מתחזה. (יש עוד מפלצת ילד, ואוגר).
ואז מגיע איש זאב ששואל למה לא חיסלו אותך, מתברר שויצר אחר חיסל את אהובתו ולכן הוא רוצה לחסל את כולם.
אתה צריך אז לבחור בין להלחם בכולם, או לשכנע אותם שאתה מחסל רק מפלצות לא תבניות או שהורגות חפים מפשע. אתה עושה זאת על ידי דוגמאות מקווסטים בעבר שחסת על מפלצות (במידה ואכן עשית זאת)
איש הזאב לא משתכנע (האחרים כן) ואז אתה נלחם בו.
בסיום אתה מדבר איתם שהם גם רק רוצים לחיות בשקט, למרות שהם מפלצות, ולא כל המפלצות רעות.

אז הנה דבר מוזר שאני עושה - החלטתי לשחק בFFXIII שוב. כששיחקתי בזמנו ב360, הפסקתי כשהגעתי לGran Pulse. זה בערך 20-22 שעות בפנים וזה בעצם הרגע שהמשחק הופך מלינארי לחלוטין, למשחק עולם פתוח עם side quests והכל.

הפעם אני משחק במחשב (תודות לשיתוף של קליימן) והמשחק רץ לא משהו. רוב הזמן הוא ב60, אבל יש נפילות תכופות. חוסר העקביות קצת מבאס, אבל זה לא כזה משנה במשחק מהסוג הזה ולא פוגם בהנאה. העיצוב האומונתי של המשחק נהדר בעיני. די עקבי ומוזר ומעניין. לא ברמה של FFX, לפי דעתי, אבל עדין מאוד מאוד מוצלח.
מערכת הקרב די נהדרת. היא לא מבוססת על ההתקפות שאתה בוחר לעשות, אלא על תצורת התפקידים שאתה בוחר לקבוצה שנלחמת. דינמית ומעניינת וגם נחמד לצפות בה. לגמרי רואים בה את השורשים למה שנעשה "מעט" שנים לאחר מכן בXV. מרגיש שיש בה כל מיני דברים פחות קריטיים (נניח, אני כמעט ולא משתמש בזימונים) ויש לה בעיה קטנה של שימוש לא חכם ביכולות מסוימות. בגלל שאין באמת זמן לבחור בעצמך את הפעולות, המשחק בוחר אותן אוטומטית ולא תמיד הסדר שהוא בוחר לבצע פעולות אידאלי. אני מניח שאם אאט את מהירות הקרבות אוכל לבחור בעצמי כל פעולה, אבל כיף לי מספיק ככה.

משהו חביב ששמתי לב אליו ומאוד לא מובן מאליו בתקופה שהמשחק יצא - מגיעים לחלק הפתוח במשחק, בדיוק כאשר הדמויות בסיפור החליטו להתעלם מה"גורל" שלהם ומהתפקיד שיישויות דמויות אלים קבעו להם ולהשיג את מה שהם רוצים, בדרך שלהם. בעצם יש חיבור בין המבנה של העולם שאתה חווה כשחקן והמוטיב בעלילה. טאץ' נחמד ומגניב לראות שהם חשבו על זה לפני כל כך הרבה זמן.

נראה שנוצרת לי מסורת של לא לסיים משחקי FF כשאני משחק בהם בגירסא המקורית (זה קרה גם עם X וגם עם XII), אבל כן לסיים אותם שנים אחרי באיזו גירסאת HD (קרה עם X, הולך לקרות עם XIII וכנראה יקרה גם עם גירסאת הHD של XII).

בקיצור, XIII הוא משחק מוצלח למדי, עם הרבה בעיות שאפיינו את התקופה בה הוא יצא ואני מאוד נהנה ממנו. עושה לי המון חשק לשחק בXV.

שמח שאתה נהנה ממנו... מעולם לא שיחקתי בו.. זכיתי בו בהגרלה בטוויטר.

הממ...מעניין,אני גם רוצה לשחק בו לפני שאני עובר ל-XV. יש לי את המשחק גם בגרסת הפס3 שקניתי באיזה גיימסטופ לפני המון שנים במשהו כמו 5 דולר וגם את גרסאת הסטים. היית אומר שעדיף לשחק בפס3 במקרה הזה כאחד ששיחק בשתי הגירסאות? תמיד רציתי להגיע ל-XIII,אני עדיין זוכר את הטריילר הכרזה שלו שראיתי כשהייתי בן 13 בערך..נדהמתי מהArt design ברמות קשות.

Horizon: Zero Dawn תפס אותי בהפתעה מוחלטת.

אף פעם לא אהבתי את המשחקים של גרילה. סדרת Killzone היתה בעיני מופת של קשקשת גנרית עם גיימפליי משעמם ובעיות עיצוב מפה ועד להודעה חדשה. הקונספט של Horizon, כמו גם כל מיני טריילרים וקטעי גיימפליי שיצאו בעבר, נראה הרבה יותר מגניב מהמשחקים הקודמים שלהם, אבל העדפתי להיות זהיר ולא להתלהב מראש.
ואז התחלתי לשחק, ולהגיד שהופתעתי לטובה יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט.

אני בערך 6 שעות פנימה, פלוס מינוס. מבחינת הסיפור אני בסוף המערכה הראשונה, מה שאומר שקרה אירוע גדול וחשוב שסוף סוף מוציא אותי למסע. זה גם אומר שבפועל לא ראיתי את רוב סוגי הרובוזאורים, יש לי בדיוק שני כלי נשק ועל מלכודות בכלל אין מה לדבר. אפילו היכולת שמאפשרת לי להשתלט על רובוזאורים לא ממש נפתחה לי. בקיצור - אני די בתחילת המשחק.

אבל איזו התחלה זו!

מקורות ההשראה של המשחק ברורים: Far Cry 3 פוגש את Tomb Raider פוגש את The Witcher 3. הגרפיקה, אגב, מזכירה מאוד את האחרון שמקורות ההשראה (נראה מדהים ורץ חלק לגמרי גם על פלייסטיישן 4 וותיקה, אגב). את Fry Cry אני לא כל כך אוהב. את טומב ריידר והוויצ'ר כן. אבל אפילו האלמנטים ה-Far Cryאיים לא ממש מפריעים לי. לצוד רובוזאורים זה כיף גדול, כלי הנשק מרגישים אחלה (למרות שלא אתנגד לקשת יותר עוצמתית) ויש מספיק משאבים מסביב כדי לאפשר לי לשדרג את הדמות או את הציוד שלה לעיתים קרובות, ככה שאני לא מרגיש תקוע כי אני פתאום צריך ארנק גדול יותר אבל החיה שצריך לצוד בשביל ליצור אותו נמצאת בפאקינג צד שני של המפה.

החלק ה-Tomb Raiderי בא לידי ביטוי בעיקר בהרגשה הכללית. איך שאלוי זזה, מדברת, מרגישה. מזכיר לי מאוד את לארה קראפט החדשה. גם קטעי הפלטפורמינג מזכירים קצת את הטומב ריידרים האחרונים (אם כי ב-Horizon הם אפילו פחות אינטראקטיביים, וליפול זה לא ממש אופציה אלא אם כן ממש ממש רוצים). מבחינתי זה לגמרי בסדר גמור.

העולם מרגיש Witcherי. המפתחים ניסו לתת, לפחות בשלב בו אני נמצא, סיפורי רקע מעניינים גם לדמויות המשניות שמספקות סיפורי משנה. אין כאן את רמת ההתעמקות שיש ב-Witcher, אבל זה כן רמה אחת מעל "תביא לי בבקשה צמח מסוג X כי בא לי". כל משימת צד היא סיפור קצר שעומד בפני עצמו בתוך העולם הגדול שסביבו. גם זה אחלה.

באופן כללי, הכל אחלה. כל החלקים מתחברים כרגע בצורה מהודקת לגמרי. הקרבות אחלה, חקירת העולם אחלה, אפילו האינטראקציה עם הדמויות האחרות כיפית. מקווה שדברים לא יתחילו להשבר ולהמרח עכשיו, כשאני סוף סוף יכול לצאת לעולם הגדול ולא לחלק היחסית קטן של המפה בו הייתי סגור עד כה. אבל אני אופטימי.

חסרונות! יש גם חסרונות. הגדול מהם, בינתיים, הוא איכות הכתיבה. המפתחים ניסו להיות The Witcher 3, אבל לא ממש הצליחו. הדיאלוגים עצמם כתובים רע (המדובבת של אלוי ממש מצילה את המצב שם, עם מדובבת קצת פחות טובה זה היה יכול להשמע כמו B-Movie), הטוויסטים יחסית צפויים וגם משהו בבניית הסיפור מרגיש לי, לפחות בנקודה זו, לא עשוי כהלכה.

אבל זה לא מצליח להרוס לי. אני ממש נהנה מהמשחק. ממש ממש. אתמול שיחקתי בו כמעט שעתיים ברצף מהרגע שהתינוקת הלכה לישון ועד שהבנתי שמתחיל להיות לי מאוחר ושאני לא יכול להרשות לעצמי לוותר על עוד שעות שינה בשבילו. זה לא מובן מאליו בשבילי, אבל התקשתי לעזוב אותו.

ובצורה עוד יותר מפתיעה: המשחק הזה קצת גורם לי לחשוש בנוגע ל-Zelda: Breath of the Wild. זלדה זה כנראה המשחק שאני הכי מחכה לו בשנתיים האחרונות, אבל בחיי שהורייזון עושה דברים שנראה שגם זלדה הולך לעשות, ועושה אותם כל כך טוב, שאני ממש ממש ממש ממש מפחד להגיע מזלדה ולהגיד "meh". מקווה מאוד שזה לא יקרה. נראה בעוד שבועיים!

כיף לשמוע! כל הביקורות כמעט כל כך חיוביות... וכן, כולן מציינות שהדיאלוגים MEH במקרה הטוב, אבל עם זאת - הסיפור עצמו ממש מעולה ואפילו מפתיע כמה וכמה פעמים, אז מקווה שגם אתה עוד תופתע מהבחינה הזו.\

אני מקווה לקנות החודש פרו איתו, וTLG, אבל לא יודע אם יהיה לי זמן לשחק אז אני בינתיים שוקל בכובד ראש אם לעשות זאת ממש עכשיו או לחכות עוד כמה חודשים ועד אז לנסות קודם לסיים אחד מ-470 המשחקים שיש לי עוד לסיים במחשב 🙁

אה, וממש קשה לי לראות מישהו בעולם הזה מתאכזב מזלדה... כן, העולם שלו ירגיש לך ריק, הגרפיקה לא תתקרב להורייזן, אבל זה עדיין זלדה מדהים בעולם פתוח עם מלא דברים לעשות והמון מכניקות מקוריות. אין לי ספק שהוא יהיה משחק כמעט מושלם.

תראה, זלדה זו חד משמעית סדרת המשחקים האהובה עליי. אני בכזה הייפ בחצי שנה האחרונה, שאני דוגם מחדש את כל משחקי זלדה (לא משחק בהם מהתחלה עד הסוף, אבל כן נותן איזה 4-5 שעות בכל אחד). אפילו מ-Skyward Sky הקצת חלש אני נהנה גם עכשיו. המשחק החדש נראה נהדר, והעובדה שאשחק אותו בקונסולה חדשה בטח גם תעלה את מפלס הכיף.

יש פה פשוט עניין של איזונים שלא ברורים במקרה של זלדה. כמה מהמשחק יהיה שוטטות + היתקלות בכל מיני מחנות אויבים + לחימה (מה שהראו בכל קטעי הגיימפליי)? אם זה יהיה רוב המשחק - יש פה חתיכת התנגשות עם הורייזון, והורייזון כאמור עושה את זה מעולה ככה שזו חתיכת תחרות. אם לעומת זאת תהיה יותר התמקדות על פאזלים סביביתיים, חפצים, חידות וכדומה - זה כבר יהיה האיזון שאני אצטרך כדי להפריד בין שני המשחקים ולהצליח לשחק בהם זה אחר זה בלי להרגיש שאני עושה עוד מאותו דבר.

שאלה טובה...
שיחקתי בגירסאת ה360 במקור ולא בגירסאת הPS3. אני זוכר שנתקלתי בירידות פריימים מבאסות באחת הערים היותר עמוסות, אז חשבתי שאולי מדובר בגירסא הפחות טובה מבחינת ביצועים.
עכשיו אני נתקל באותן ירידות פריימים, באותם מקומות (אם כי, הפעם זה לא יורד מ30, אלא מ60), כך שאולי זו בעיה משותפת לכל הגירסאות.

אני חושב שהקפיצה ברזולוציה לבדה מספיקה כדי להצדיק משחק במחשב (בוודאי עם גיימפאד). לזה תוסיף צללים ברזולוציה מאוד גבוהה וAA וכן הלאה ובאמת שאין סיבה לשחק בגירסאת הPS3, כשיש לך את גירסאת המחשב זמינה.
רק דבר אחד - אין בתפריט כפתור ליציאה מהמשחק. כדי לצאת אתה צריך ללחוץ esc (בכל רגע במשחק - לא רק בתפריט). אני אוהב לחשוב שזה פחות חסור השקעה בפורט ויותר קריצה נוסטלגית למשחקי הPC של פעם.

אני לא חושב שהוריזן ישפיע על החווית זלדה שלך, אפילו אם הסיבה היחידה תהיה הצינוקים שלדעתי לא קיימים בהוריזון. נינטנדו יודעים לעשות אוירה מיוחדת, זלדה זה זלדה וזאת הקפיצה המשמעותית הראשונה בפרנצ׳ייז מאז oot כך שמאוד קשה לי להאמין שלא תשאב פנימה.

סיימתי היום את אינפרמוס , אור ראשון
לps4
ככל הידוע לי הוא מקדים בסיפור, את שמש שניה, או אח שני
לא זוכר כל כך
שהתחלתי לשחק היום, בגדול משחק חביב לא יותר
אור ראשון הוא משחק מוזל, וסביבה למחיר

הבעיה הגדולה שלי בכל הסדרה הזאת, שהיתי מצפה להרבה יותר אפשרויות הרס, ממשחק כזה
בפועל הוא מאוד סטרילי
אין אפשרות להרוס מבנים, ובעיקר המלחמה נגד אויבים בלי הרבה גיוון, וחבל

מי שלא מרגיש צורך, לסיים סדרות משחקים, יכול לדלג בכיף
אבל מצד שני אין משהו רע במשחק, ויש כיף מסוים
אבל יותר כמו להעביר את הזמן

אין איזה עומק גדול
כמו הוויצ'ר, מבחינת עלילה

או אסטרטגיה כמו טוטל אוור

ולא משהו כיף מאוד , כמו מאריו גלקסי

או מאתגר כמו סופר מייט בוי

אבל אין גם אף דבר מעצבן או שבור
לא צריך לעשות כימאט כל דבר במשחק, כמו ריקור, רק
להגיע לסוף, מה שגרם לי לנטוש את המשחק

ולא נתקלתי באף באג

בערך 15 שעות לתוך הורייזון. דעתי עליו לא השתנתה: פשוט משחק פנטסטי.

בשלב מסויים הבנתי את הסיבה שאני כל כך נהנה ממנו: הוא מרגיש הרבה יותר Witcher מ-Far Cry. אני נהנה לחקור את העולם של המשחק הזה כי העולם הזה מעניין ומפתיע, כי הוא מאוכלס בהרבה דמויות ומקומות עם היסטוריה שמעניין לחשוף, כי ממש מעניין אותי לראות לאן המסע של אלוי יוביל אותה בסופו של דבר. על הדרך אני גם נהנה מאוד מהאקשן (שלדעתי קצת יאכזב חבר'ה קצת יותר הארדקוריים ממני, כי המשחק די קל בינתיים וקל מאוד לנצח כמעט כל אויב שנתקלתי בו עד כה באמצעות לחיצה נמרצת על כפתור ההתחמקות, אבל בשבילי זה אחלה).

בשלב זה אני גם מזהה כמה חלקים שהיו יכולים, לדעתי, להיות קצת יותר מהודקים. הגדול ביניהם הוא שאני לא מרגיש שיש אינטרקציה בין הרובוזאורים השונים בעולם. בא לי להתקל מדי פעם בשילוב מעניין של סוגי רובוזאורים שונים שעובדים זה עם זה בקרבות. זה היה מוסיף לאתגר ובאופן כללי הופך את הקרבות ליותר מגוונים, כי כרגע ברגע שלמדתי איך מומלץ לנצח רובוזאור אחד מאותו סוג - למדתי איך לנצח את כולם. כרגע כל סוג של רובוזאור "מתוכנת" באותה דרך, וממש ממש קל לזהות ולצפות את ה-AI שלהם. אם הם היו עובדים ביחד, לעומת זאת (נניח, שהרובוזאורים הקטנים יותר היו מובילים אותי למקום בו אורב רובוזאור גדול יותר), זה היה יותר נחמד.

כמו כן, נתקלתי באיזור אחד בו מזג האוויר משתנה בצורה מתוסרטת ולא דינאמית, וזה די מטופש. כאילו, רגע אחד אני הולך והכל שמש ונעים בסבבה שלי, ואז אחרי שני צעדים אני באמצע סופת שלג מטורפת. ואז אם אני עושה יו טרן וחוזר כמה צעדים אחורה שוב שמש. ושוב שלג. וחוזר חלילה. אני מבין למה עשו את זה ככה (זה באיזור שהוא גבול בין שני מחוזות שונים מעולם, ככה שמעבר מזג האוויר מוסיף לדרמטיות שבמעבר על זה), אבל זה עדיין מרגיש מטופש.

סיימתי את מד מקס לאחרונה, לא יודע למה קטלגו אותו בתור משחק תפקידים, הוא יותר בכיוון של פעולה בגוף שלישי.
הוא מתכתב יפה עם הסרט האחרון ומוסיף הרבה לור על העולם של מד מקס, במחיר שלו היום שווה לעשות עליו סיבוב.

אף פעם לא שמעתי שמתייחסים אליו בתור משחק תפקידים...עד כמה שזה אופנתי בימינו לקרוא לכל משחק עם קצת קוסטומיזציה וסקילים "משחק תפקידים".

משחק סבבה לגמרי. די רפטטיבי אבל סך הכל עושה טוב את מה שהוא מנסה לעשות. וגם יש בו את המדבר הכי יפה ever.

אני כמעט בטוח שהביקורות שראיתי עליו ביוטיוב התייחסו עליו כמשחק תפקידים, אולי אני טועה אבל זה לא הפריע לי להנות ממנו בסופו של יום.

הגראפיקה והסביבה של המשחק נפלאה אבל עדיין, המדבר הכי יפה שראיתי במשחק שייך ל-Uncharted 3.

שניכם טועים. המדבר הכי יפה שראיתם במשחק הוא בJourney, כמובן.