סיימתי את הורייזן. הוא מתחיל לאט, לוקח את הזמן שלו יותר מידי, ברמה שכמעט הנחתי את השלט והייתי מוכן לפרוש כי לא נהנתי מהאיזור הראשוני. אבל אחרי שאתה יוצא משם המשחק משתפר דרמטית. מה שלא משתפר, בשום שלב, אלה הדמויות, לא הראשית ולא אחרות. כאשר הם מתחילים לדבר אני לא מעט פעמים נאטם, חושב על דברים אחרים, מתקשה לעקוב. פשוט לא מתחבר.
אני משחק כבר כמה חודשים ביאקוזה7, עושה פרק אחד או כמה סייד סטוריז בישיבה כל איזה שבועיים, קצת כמו סדרת טלוויזיה, ולמרות שלפעמים האכילת ראש שם מוגזמת בקטע אחר אני עדיין מצליח לשרוד אותו בגלל שיש בו גם רגעים עם לב, הומור, דמויות עם שריטות וטון אבסורדי לחלוטין, פשוט ההפך הגמור מהורייזן שמרגיש סינתטי. ולדעתי הורייזן משחק וידיאו הרבה יותר טוב ממנו מכמעט כל בחינה אחרת, אבל אני לא משחק אותו כמו ה RPG לייט מבוסס סיפור שהוא, לא ממצה את כל הגלגל דיאלוגים ואת חלקם פשוט מעביר, שזה חיסרון רציני עבור משחק ששם דגש עצום על זה. אני נשאר איתו בגלל הגיימפלי, משחק אותו כמו איזה פאר קרי כזה שאתה מנקה נקודות במפה. אני אפילו חושב שבז'אנר שהוא משתייך אליו הגיימפלי שלו יותר טוב מהממוצע. נגד הרובוטים לפחות, הקרבות נגד אנשים עדיין meh (אבל זה לא הפוקוס). חוץ מזה המצנח תוספת נהדרת וחיונית, גם ה flying mount. ההוק שוט בסדר, אבל לא רלוונטי מספיק בזמן קרבות כמו שחשבתי שהוא יהיה.
מבחינה טכנית אין ספק שהמשחק נראה טוב, במיוחד ממבט מעוף, הכמות פרטים שיש בו פסיכית. שיחקתי בו במצב ביצועים, בלי פשרה משמעותית בגרפיקה (הם שיפרו אותו מהשיגור להבנתי), רוב הזמן על 70-80 fps וזה הרגיש מעולה. האפקט של התאורה על הדמויות נראה מלאכותי אבל לפעמים גם טוב, נראה לי.. לא יודע, לא החלטתי.
סה"כ הוא ללא ספק משחק טוב יותר מהקודם, בדגש על משחק. אבל בגלל שהוא דרך במקום באספקט הכי בעייתי שלו בעיני, אולי אפילו לקח צעד אחורה בגלל שהאלמנט החביב של 'מה קרה לעולם' הרבה פחות נוכח ואפקטיבי בפעם השנייה מטבע הדברים, אז קשה להרגיש טוב עם ההתקדמות שגרילה עשו איתו. הסיפור הראשי דווקא מגיע למקומות מוזרים, על הנייר זה נשמע לא רע, אבל הדרך שבה הוא מועבר פשוט לא עבדה עבורי רוב הזמן. וכמובן שבאותו יום שאני מסיים אותו יש שמועות שהוא מגיע ל ps extra 😐