זה מסתמן כמו משחק ממש עצום, אם רוצים לראות בו כמה שיותר כמובן. אני משחק אותו בגישה מאוד משוחררת, נותן לדברים לקרות ולעולם להכתיב לי מה קורה הלאה, במקום לנסות לנקות כל פינה חשוכה בעולם בכוח. אם כי כמובן שכשאני ממש מסתקרן ממשהו שפספסתי בלהט הרגע אני יכול לחזור לשם שוב.
סיימתי את אקט 1 עוד בארלי אקסס לפני כשנה, ועדיין לא הגעתי לסיום שלו עכשיו שוב. אבל זה מדהים כמה העולם והדמויות מצליחים להגיב לכל מה שאתה עושה, בהחלט נקודת הכוח של המשחק.
דברים מסוימים שקרו בדרך אחת כששיחקתי סתם דמות שטוחה בארלי אקסס בלי תחושת דחיפות מיוחדת (בכל זאת דמו), קורים בצורה שונה למדי עכשיו כשאני משחק rogue מניפולטיבי שמתגנב ומשקר את דרכו לכל מקום. הrole playing במשחק הזה ממש ממש מוצלח.
יש גם לא מעט תוספות לאקט הראשון הזה עכשיו כשהמשחק יצא לגמרי, אז זה נחמד למי שכבר שיחק אותו בכל מקרה. גם אם אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק על כל דבר קטן אם הוא חדש או לא, בכל זאת עברה שנה (וגם פספסתי בטח מלא דברים בריצה ההיא כי אי אפשר לראות הכל), זה בהחלט מורגש.
סך הכל אני בעיקר מחכה לסיים את האקט הזה ולהתקדם קדימה אל התוכן שממש אין לי שום מושג מה יהיה בו, אבל אני הרבה, הרבה יותר נהנה מהריצה השנייה על השלב הראשון ממה שחשבתי שיהיה. בעיקר בזכות הrole playing והתגובתיות של העולם. ממש עף על המשחק הזה בינתיים.
לגבי האווירה של המשחק, היא די מושלמת בעיניי. שיחקתי כמה עשרות שעות בדיוויניטי 2 (לא סיימתי) ומאוד נהנתי, אבל האווירה שם הייתה לי קלילה וקומית מדי לעיתים וזה קצת פגע. עם זאת, ללריאן בהחלט יש חוש הומור ייחודי ומוצלח וזה הרבה מהקסם שלהם.
אז BG 3 מבחנתי, לפחות בינתיים, מצא את האיזון הנכון.
הוא הרבה יותר רציני מדיוויניטי 2 לנסיוני, וזה מצוין. אבל כן שומר על ההומור והקריצה הקטנה הזאת שלהם כל הזמן. בעיקר כשאתה זורם עם זה כשחקן, כי מגוון הבחירות פה הוא באמת מוצלח.
אבל לא שיחקתי בשני המשחקים הראשונים בזמנו, הם יצאו קצת לפני שהאנגלית שלי הגיעה לרמה המתאימה, אז אני לא יודע להשוות את התחושה של המשחק מנקודת המבט הזו.
LaskinElder
