ממשיך להתקדם לאיטי בסילקסונג.
נחזור שוב לגבי עניין הקושי ונזכיר משהו שלא מקבל מספיק דגש (ושלא השתמשתי בו מספיק בהתחלה):
בסילקסונג (וגם בקודם) אפשר לעשות bail out בכל רגע נתון ולהציל את עצמך ממוות.
אתה חוקר איזור בלי מפה ואיכשהו הגעת לקרב בוס בלי כמעט חיים? לא רוצה לעשות את הדרך בחזרה לקחת את החרוזים? אין בעיה.
לוחצים escape ועושים quit to menu. המשחק שומר את ההתקדמות והגילויים שלך במפה (אם כבר יש לך של אותו האיזור) ומחזיר אותך לספסל האחרון שהיית בו.
אם המפתחים לא היו רוצים לאפשר את 'חבל ההצלה' הזה אז הם לא היו משאירים את זה ככה.
למשל השתמשתי ב quit to menu במהלך עלייתי על הר Fey כאשר ראיתי שאני אוטוטו מת. עשיתי load בחזרה והמשכתי כרגיל בלי הצורך/המתח אם אני אצליח להגיע לגופה שלי.
המפתחים לבטח מאפשרים את זה ביודעין. אני הייתי מוסיף אפשרות כשעוצרים את המשחק ל return to last bench במקום לצאת למסך הראשי.
(לדעתי טעות שהמפתחים בכלל לא הציבו עמדה ליצירת שרשראות בתחילת האיזור הזה או עדיף איזה קופסה למשכון זמני של החרוזים שלך).
דבר שני: הקפיצה הכפולה. לא ברור הטמטום שבה בחרו ליישם את היכולת הזו. השחקן מחוייב לעשות קפיצה כפולה לפני שהוא יכול לעשות glide.
אי אפשר לקפוץ, לעשות glide לאורך מרחק מסויים, וכשאתה עוד באוויר לקפוץ את הפעם השנייה.
לא משנה אם אחרי הקפיצה הראשונה לוחצים לחיצה קצרה או ארוכה, זה עושה את הקפיצה השנייה.
אם השגת את היכולת הזו אחרי 30 שעות או 50 שעות או 70 שעות משחק, המפתחים פשוט מחרבים את ה muscle memory שלך ואת השטף בפלטפורמה שצברת לכל אורך המשחק.
למה לא לתת אפשרות לעשות גלייד אחרי הקפיצה הראשונה ע"י לחיצה ארוכה? איך לא ראו את הדביליות שבעניין?/איזה סיבה טובה יש ליישם את זה ככה?