במה אתם משחקים?

כשיש לך ציוד ברמה לא רעה אז פתאום לתקן לג'נדרי עולה המון. עכשיו שיש לי נשק לג'נדרי (רק נשק, כל השאר לא) מוות אומר לפחות 10,000 זהב. זה עונש מאוד קשה, אני רק מדמיין מה יהיה העלות תיקון כשאני אתחיל למצא עוד ועוד לג'נדריס. בקיצור, העונש הכספי מאוד כבד ברמת הגבוהות יותר אבל אני לגמרי מסכים איתך שב-4 רמות הראשונות העונש מוות כמעט חסר כל ערך. מן הסתם אין מה להשוות לDS2 שאתה מדבר עליו פה כרגע 😃

נחמד, אבל לא בטוח שזה מספיק. עדיין לא בטוח שמשתלם לבזבז consumables מחוץ לקרבות בוס, על אף איבוד הנק' ב-pool.

לגבי Dark Souls 2 - אכן משחק ענק ופורט מצוין. הוא השלישי הכי משוחק כרגע בסטים, עם 77000 איש שמשחקים בו ברגע זה. כבוד ל-from ו-namco.

אחרי כל הפעמים שסיימתי את dark souls הראשון כבר שכחתי איזו אווירה שונה יש בריצה הראשונה על אחד משלושת משחקי הסדרה, כל החוסר ידע הזה והאתגרים שלא נגמרים.
ההרגשה הזאת שאתה פשוט לא יודע איזה אויב חולני מחכה לך מאחורי הפינה, או להסתמך רק על הודעות שמשאירים שחקנים אחרים שמזהירים אותך מההמשך אבל מהר מאוד אתה מבין שאין דרך אחרת להתקדם.
או אולי זה דווקא הרגע הזה אחרי שסוף סוף ניצחת קרב בוס ארוך וקשה והדבר הראשון שאתה רואה זה שער שנפתח ואתה יודע שאתה פשוט צריך להמשיך להתקדם לאיזור עם אויבים עוד יותר חזקים.
ובכלל אולי זה כל הפלישות של שחקנים אחרים לעולם שלך שאיכשהו תמיד באים בזמן הכי לא מתאים, או הרגע הזה שאתה רואה תיבת אוצר במרכז חדר חשוך ואתה חושב עשר פעמים אם אתה באמת רוצה להכנס לשם.
ואולי בכלל זה השחקן שזימן אותך למשחק שלו בשביל להלחם באיזה בוס, והוא לא יודע את נפשו מרוב תודה אחרי שעזרת לו לנצח אותו סוף סוף.
בקיצור, יש במשחק הזה כל כך הרבה אבל הוא עדיין מצליח להיות כל כך פשוט (במכניקה בלבד, כמובן) שאני לא יכול באמת לשים את האצבע על מה עושה אותו כזה חוויתי, אבל המון זמן שלא נשאבתי ככה למשחק.
אני חושב שבסופו של דבר מה שעושה אותו כל כך אינטנסיבי זו המהות הבסיסית של המשחק - תתקדם ותשרוד בכל מחיר, כאשר כל דבר שאתה רואה ינסה לעצור אותך (כולל שחקנים אחרים, יימח שמם).

אז כן, יש כמה דברים משונים שהוסיפו או הורידו מהמשחק הראשון שקצת פוגעים בו (הכי הפריע לי זו האפשרות, או יותר נכון הצורך שעליו נבנה עולם המשחק, לבצע fast travel בין המדורות בעולם כבר בתחילת המשחק ולא רק לקראת סופו. דבר שפוגע בהרגשת ה"מסע" האחיד והארוך וגם גורם לעולם להיות מעוצב קצת פחות טוב כיוון שהמקומות לא נפגשים בסופו של דבר לאותה נקודה כמו בראשון.)
וכן הוא גם בצורה מורגשת פחות אלים או "רע" כלפיך מהקודם, אבל את האמת שאני עדיין לא יכול להפסיק להמליץ עליו לכל מי שאני רואה. אז תעשו לעצמכם טובה, תפנו קצת זמן ותכנסו אליו.
והנה, תכננתי לכתוב שתי שורות על זה שאני עדיין משחק בו ועדיין מאוד נהנה ובסוף יצאה לי מגילה שאני לא מצליח להגיד בה כלום. אני חוזר לשחק.

העונש בבוסים ברור, דיברתי על מחוץ לבוסים - איזה עונש יש לך אם אתה סתם מת מול איזה elite רנדומלי?

בנוגע לפיתוח דמות - אכן, זה אחד הדברים היותר גרועים במשחק, אבל אני חושב שזה הכיוון שאליו בליזארד בחרה ללכת באופן מודע.

Stick - חותם על כל מה שאמרת. מה שכן, חייבים לציין שמדובר במשחק הרבה יותר סלחני והרבה יותר קל בהשוואה ל-dark souls. אבל רק בהשוואה אליו. אבסולוטית זה עדיין אחד המשחקים הקשים ביותר ששיחקתי. תגיד, עד כמה אתה מוצא את עצמך מזמן פנטומים נגד בוסים? כי אני עושה את זה לא מעט, ואני מרגיש די רע עם זה... הופך את המשחק לדי טריוויאלי בהרבה מקרים. גם יש לי הרבה מאוד summoning failed, שזה די מעצבן. רק משהו כמו 10% מניסיונות הזימון שלי מצליחים.

אם המשחק מתחיל להתאזן רק אחרי 400 שעות משחק, זה לא שווה בשבילי שום דבר.

בנוגע ל-DS2 - הזימונים עובדים בצורה דפוקה, לדעתי. אם אני מנסה ליזום זימון, הוא בד"כ נכשל. אז נכון שיש המון נקודות זימון, ובסוף אני מצליח להזמין מישהו. אבל מה יהיה עוד כמה חודשים מהיום, כשכמות השחקנים תרד דרסטית? זאת בעיה שצריך לתקן (ושגם היתה ב-DS1 בגרסת המחשב). לעומת זאת, אם אני נכנס לאיזורי PVP כמו מערת העכברים או איזורי ה-belfry, בד"כ פולשים אלי ממש מהר ובתדירות גבוהה.

יש לי בו בערך 15 שעות כרגע אבל אין ספק שחייבים להיות בדרגה 70 לפחות ולשחק ברשמת קושי גבוהה מספיק בשביל לקבל ציוד איכותי יחסית. כרגע מוות עולה לי 10,000.

אני מאמין שעם הזמן החיבור של המשחק לרשת ישתפר, זה קורה פחות או יותר בכל משחק מולטיפלייר.
אבל כן, באמת מוזר שלזמן שחקנים לבוסים עובד ככה אבל פלישות או זימונים אוטומטיים כשאני עם טבעת שמזמנת אותי קורים בתדירות גבוה מאוד.
אבל שוב, את שני הקודמים שיחקתי על הPS3 ושם זה עבד (לפחות לי) הרבה הרבה יותר גרוע, ולפעמים רק להתחבר למשחק היה עניין של חצי שעה.

סיימתי את dark souls 2. משחק מצוין, אבל בוס אחרון די גרוע וסוף meh ביותר. בניגוד לראשון, שהיה לו בוס אחרון ראוי וסוף מספק. עדיין, אחד המשחקים היותר טובים של השנים האחרונות.

התחלתי את Dark Souls 2. אני ממש בהתחלה, אבל כבר מרגיש איזה שיפור אדיר המפתחת עשתה מאז המשחק הראשון בסדרה. אני מניח שפעם שלישית גלידה וכל זה.
הרבה הודות לפורט הסביר למחשב, כי הכל עובד מאוד מאוד חלק על 60 FPS (שוקל להוריד מוד שיעשה את המשחק טיפה יותר יפה) ובהתאם, הכל מגיב ממש ממש מצוין.

בעוד שבמשחק הראשון (שגרם לי לא לשחק במשחק השני) הרגשתי שאני גם צריך לסבול משחק שבור טכנית וגם צריך לסבול מכאניקות משחק מחורבנות ולא הוגנות, פה כל מוות באמת מרגיש באשמתי ולא בגלל שמערכת הקרב מגיבה גרוע, או בגלל מלכודות שאין דרך לזהות לפני הפעלתן, או להתחמק מהן לאחר מכן.
הסביבות גם הרבה יותר מגוונות מאזור אפור א' ואזור אפור ב', אז כשעוברים כל אזור כמה וכמה פעמים, הרבה פחות מרגישים מיאוס.

בקיצור, משחק מגניב. ניצחתי בוס אחד קליל, שהוא יותר מיני-בוס, אני מניח. עליתי רמה פעם אחת (התחלתי ברמה 13 ועליתי לרמה 17, שזה קצת מוזר, אבל לא משנה) ואני מאוד נהנה בנתיים.

אני כבר ממש בסוף שלו, ואני חשוב שאפשר להתחיל לסכם.
קודם כל כמו שאמרו ה60FPS ממש מורגש, במיוחד במשחק כזה שהמון פעמים צריך להתגלגל או להגן בדיוק על השנייה הנכונה מדובר בהרבה יותר מסתם תוספת לזרימה. חבל שבקודמים לא היה את זה.
אני חושב שבסופו של דבר הוא יותר טוב מהראשון, אבל פחות טוב מהשני. לא בהרבה, ולא ברמה שהוא משחק מאכזב או משהו (אני מאוד, מאוד מרוצה ממנו) אבל חסר לו את הדבר הקטן הזה בשביל להיות ה'מאסטרפיס' שהקודם היה.
אני חושב שקודם כל זה העיצוב שלבים, חוץ מזה שהשלבים מעוצבים בצורה פחות 'יפה' (למרות שיש כמה איזורים מרהיבים) והאיזורים מרגישים פחות חיים, הבעיה היא שהאיזורים לא קשורים אחד לשני.
בdark souls 1 כל איזור היה מתחבר למקום הראשי באיזשהו שלב וכל המשחק היה בנוי על מערכת של מעליות ודלתות (נעולות בהתחלה כמובן) שמקשרות בין כל העולם והיה אפשר להגיע מכל נקוד לכל נקודה בצורה רציפה. המשחק הזה בנוי על מערכת של fast travel ולכן אין באמת חיבור בין העולם.
זה כאמור הדבר שהכי הפריע לי במשחק אבל גם דברים אחרים היו קצת פחות טובים כמו הבוסים, אבל באמת שהיה בלתי אפשרי להתעלות על הבוסים מהמשחק הראשון וחוץ מכמה בוסים קצת מוזרים הם כולם עדיין היו מצוינים.
הוא גם פחות קשה, אבל אי אפשר באמת להגיד אם זה דבר רע או טוב. בדיוק כמו שדארק סולס היה פחות קשה מדימון סולס הם כל הזמן מנסים לפתוח את המשחק שלהם לקהל יותר גדול, ובאופן כללי האווירה במשחק היא הרבה פחות רעה ואלימה. עדיין מדובר במשחק קשה מאוד כמובן.
את השינויים הקלים במערכת הקרב, במערכת המשקל, טבעות או הdurability אני דווקא אהבתי ואני חושב שהם מוסיפים, למרות שאני יודע שהרבה משחקני ההארדקור דווקא מתלוננים על השינויים האלה. (אם כי מטבעם שחקני הארדקור נוהגים להתלונן על שינויים.) גם את האפשרות לעשות שוב איזורים בדרגת קושי קשה יותר (ותגמול גדול יותר, ממש כמו NG+) דרך המדורות באותו המשחק מאוד אהבתי.
את השינוי במערכת הhealth (איבוד חיים על כל מוות, הוספת הlife gems, שינוי מערכת הestus flask וכו') דווקא פחות אהבתי.

בסופו של דבר מאוד נהנתי מהמשחק, ברור לי שזאת לא הפעם האחרונה שאני משחק בו ואם את הקודם הייתי מגדיר כהכי קרוב שאפשר למשחק מושלם מבחינתי (אולי עדיין המשחק האהוב עלי) אז המשחק הזה נמצא ממש לא רחוק מאחור. הרבה יותר ממספיק מבחינתי.

שמתי בערך שש-שבע שעות על ds1 ואני חייב להודות שלא התלהבתי... אני חושב בעיקר שזה קשור שאין לי את הזמן והריכוז המספקים להתעמק בו באמת.. לשבת ולחקור כל פינה, לאסוף נשמות ולהגיע כל פעם למדורה שדורשת ממני כמה מדורי גיהינום.. הסתכלתי קצת ביוטיוב על המקום שבו נתקעתי, והבנתי שאני בכלל לא בכיוון, כי אמורה הייתה להיות לי חרב הרבה יותר חזקה ושריון שאפשר למצוא שעושים את המשחק הרבה יותר אפשרי בשלב הזה.. עוד משהו קטן שלא הבנתי - לקחתי מדי הרבה אויבים קשת, אבל מאף אחד מהם לא קיבלתי חצים... זה בערך נגד כל קונבנציית משחקים אפשרית.. ואז נתקעתי באיזה מקום שעדיף מאוד שיהיו לי חצים, אבל לא היו...

בקיצור, אני באמת משער שזה לא המשחק שאמור להיות ככה, אלא יותר אני, שפשוט לא מסוגל לשבת ולהשקיע במשחק כזה.😃 שמח לשמוע שאוהבים אותו.. צריך גם משחקים כאלה.😃.

עדיין אולי שווה לך לנסות את DS2 בהזדמנות שהוא יהיה במחיר מוזל, הם באמת מנסים לפתוח את קהל היעד של המשחק ולכן השני יותר קל ופשוט לא רק במשחק עצמו, גם בתפריטים ובנתונים שזמינים לך.
אבל כן, זה ממש לא משחק שאפשר לשחק בקטנה בתקופות עמוסות, הוא מצריך באמת להשאב לתוכו ולשבת עליו. אני מאוד אוהב את זה (בצורה מפתיעה האמת, אני בדרך כלל לא נוהג לשבת הרבה על משחקים ואני בטוח שאת רוב מה שאני משחק אני בכלל לא מסיים, RPG אני בכלל לא סובל בדרך כלל, אבל משהו במשחק הזה פשוט קנה אותי) אבל ברור שזה לא לכל אחד.
בקשר לחצים.. טוב הם ממש זולים ואתה אמור לקנות אותם מהנפח הקרוב לביתך 😃

התחלתי לשחק ב-DS2... משחק מאוד מבלבל. התפריטים מיושנים ולא נוחים, אין תחושת מטרה במשחק- אני בכלל לא מבין לאן צריך ללכת. שום דבר שם לא מתחבר לי לכדי משחק שלם... לא הדיאלוגים, לא מערכת הקרב שאתם כל כך מהללים. מרגיש מיושן בכל כך הרבה מובנים. גרפיקה מכוערת, אנימציות מכוערות, עיצוב מכוער...

אני מרגיש טמבל... כולם מהללים ורק אני לא מתחבר... כנראה שאני הבעיה.

האמת היא שגם אני לא אהבתי את demon's souls בהתחלה. אחרי זה ניסיתי את dark souls ועדיין לא אהבתי. ניסיתי לפחות עוד פעמיים לחזור אליו, ורק בפעם השלישית, אם אני לא טועה, הוא תפס אותי. לקחו לי כמה חודשים לסיים אותו, כי לא שיחקתי רציף והתעקשתי לא להשתמש במדריכים בכלל (גם האונליין עבד חרא, אז היה לי מאוד קשה לזמן עזרה). אבל בסופו של דבר, רק כשנכנסתי למשחק לעומק, הבנתי עד כמה הוא אדיר ומדהים. DS2 מתעלה עליו בכמה רמות. עיצוב השלבים הרבה יותר טוב, הוא מתעלל בך משמעותית פחות (שתי דוגמאות טובות לזה: אין אף בוס שמתקרב להתעללות של אורנשטיין וסמוג מהמשחק הראשון, והמימוש של ה-curse במשחק השני הוא הרבה יותר שפוי ולא רצחני), המכניקות יותר ברורות, האויבים יותר מרשימים והאונליין עובד סוף סוף כמו שצריך. לדעתי גם כל השיפורים השנויים במחלוקת ש-from עשתה במשחק, כמו ה-fast travel, האויבים שלא עושים respawn אינסופי והמוות שאוכל לך לאט לאט את החיים, הם שיפורים משמעותיים למשחק. סה"כ מאוד נהנתי, רק הסוף קצת מוריד.

stick - נכון, זה הוסיף משהו לאדרנלין, אבל רק לשני שלבים בערך. ב-DS2 גם יש לך מכניקה שמוסיפה ללחץ - החיים שנאכלים לך אחרי כל מוות וה-effigies הפחות או יותר קבועים. אני כבר קראתי על לא מעט אנשים שנטשו את המשחק (או התחילו מחדש) בגלל שהם בזבזו את כל ה-effigies שלהם מול בוסים. ב-DS1, לעומת זאת, בהנחה שאתה לא חושש להשתמש ב-homeward bone בנדיבות, העונש על מוות הוא לא הרה גורל אלא סתם מעצבן - פשוט שחק בשלב שוב פעם ושוב פעם, עד שתצליח.

אני גם לא יתחברתי למשחק הראשון
ואין לי זמן וכוח בכלל ,לנסות את השני

אני חושב שעם היתה אופציה במשחק ,לרמה קלה ,היתי הרבה יותר מתחבר לזה
אבל במצב הקים שאני עובד הרבה ומיתאמן הרבה -פשוט אין לי זמן\כוח ,למשחקים כבדים כאלו

אם אתה משחק בו בקונסולות, אז אין שום דבר מוזר בכך שאתה אומר שהוא מכוער. הוא באמת נראה זוועה עליהן. אם המשחק הקודם אינדיקטור, אז הוא גם עובד זוועה.
על המחשב הוא נראה סביר לגמרי וכמובן שגם פועל הרבה יותר חלק. אני לא יודע אם יש הבדל באנימציות, אבל במחשב הכל נראה מצוין. העיצוב בסדר, לדעתי, אבל הוא בהחלט על גבול הבנאלי. פנטזיה אפלה שראינו אלף פעם, אבל הסביבות המשתנות בתכיפות מחפות על זה, לפי דעתי.

בנוגע ללאן צריך ללכת - המשחק בהחלט לא מצטיין בלתת לשחקן חוש כיוון. יש מי שיגידו שזה עושה אותו הארדקור באמת, או שזה מעודד חקירה של הסביבות, אבל זה לא באמת תופס מים. תקרא קצת באינטרנט על איך כדאי להתחיל (איזו דמות לבחור, או לאן כדאי ללכת בהתחלה) וברגע שתתחיל, הכל יזרום הרבה יותר טוב.
הדיאלוגים (בעצם מונולוגים) לא מוצלחים. בכלל, הסיפור במשחק הזה שווה ערך לזה של משחקים כמו גירס. מדובר בתירוץ שידחוף את השחקן להמשיך להנות ממכניקות המשחק ולא שום דבר מעבר. העובדה הזאת עושה את הבחירה של המפתחים להפוך את אותם מונולוגים לדי קריטיים למשחק, לקצת טיפשית (אבל לפחות אפשר פשוט לדלג על מה שאומרים). מומלץ לדבר עם כל דמות ידידותית שאתה רואה, עד שיגמר להם מה להגיד, מסיבות שונות.
התפריטים באמת לא מעוצבים מדהים. יש כמות אדירה של מידע שמוצג בצורה לא אינטואטיבית. גם משהו שצריך ללמוד, אבל יש כפתור help שימושי מאוד, שיעזור לך עם זה.
המשחק מחורבן בלהסביר לשחקן מה צריך לעשות. הוא אפילו מתגאה בזה וזה חלק ממה שהפך אותו לאהוב כל כך. בגלל זה, עברתי על כמה "טיפים למתחילים" באינטרנט, שעזרו לי למצוא בסיס טוב להתחלה ומשם אני זורם. לדעתי, הוא שווה את האקסטרה מאמץ הזה, כי ברגע שהוא זורם, הוא גם מאוד מאוד כיף.

מערכת הקרב פשוט מאוד "טהורה". מרגישים את המשקל של הנשקים ושל המגנים. כשנלחמים באויב גבוה ורחב פי שניים, הוא מרגיש כבד ועוצמתי, גם כאשר הוא מהיר. היא לא לכולם, אבל אני מאוד נהנה ממנה. אני משחק אך ורק עם נשק ביד אחת ומגן באחרת. הבנתי שכל דרך אחרת לשחק במשחק, זה הרבה פחות כיף, אבל יכול להיות שזה לא נכון.

מעבר לזה, הוא ממש לא לכולם. לא ביג דיל אם אתה לא מתחבר.

סיימתי אותו עכשיו (כלומר, פעם ראשונה) וכל מה שאמרתי מקודם עדיין תופס.
כמה נקודות לגבי מה שאמרו כאן,
לגבי זה שאין לאן ללכת, זה נכון שהמשחק לא אומר לך לאן ללכתעם חץ גדול וסימנים זוהרים על המפה, אבל בהחלט אפשר להבין כבר אחרי 5 דקות של דיבור עם האנשים לאן צריך ללכת. דמויות יגידו לך דברים כמו "רואה את המנהרה שיש מצד שמאל? הייתי מתחיל לחפש שם" או "לא הייתי ממליץ לך ללכת עכשיו עמוק לתוך הבור, שמעתי רעשים מטרידים משם." ככה היה גם במשחק הקודם. בקיצור אני באמת לא מבין את הטענה הזאת כי אני חושב שהמצב הזה הוא טוב בהרבה ממה שהיה בדימון סולס שפשוט היה מחולק לשלבים ולא לעולם אחד גדול ורציף. אני חושב שחצים גדולים על הקרקע ונקודות זוהרות על המפה היו פוגעות מאוד בכל האווירה של המשחק.
לגבי העלילה, רובה המוחלט לא מועבר במונולוגים, הוא מועבר בפרטים על החפצים והמיקום שלהם בעולם, כמו גם בהרבה מאוד מהעיצוב של הסביבה והפסלים שלה. שוב אני חושב שמדובר בתוספת שהיא קודם כל לאווירה ולfeel של המשחק, כי אם אתה לא רוצה להכנס לזה אז המשחק הוא פשוט מאוד לך ותהרוג את המלך ונראה אותך שורד את הדרך, שזה סבבה ויש לזה את הקסם שלו, אבל אם אתה רוצה להכנס לזה יש לא מעט עלילה ודמויות למשחק הזה והמון התנגשויות עם המשחק הקודם (שזה בכלל משהו לא מורגש אם לא באמת נכנסים לתוך העולם הזה). לא שמדובר פה בתחייתו של טולקין או משהו אבל יש מספיק בשביל להחזיק משחק.
ולבסוף inter תפס אותי דווקא שציינת את דרגת הקושי בהקשר לcurse. אתה מתאר את זה כשינוי טוב, אבל אני עדיין מאוד חצוי לגבי זה. כי מצד אחד אי אפשר להגיד שהמשחק קל מידי, כי הוא לא, הוא יותר קל אבל הוא עדיין מאוד מאתגר ומספק.
ואולי זה באמת תורם לזרימה שלו. אבל מצד שני אני לא יכול שלא לחשוב דווקא בהקשר שלך לcurse ששום קטע במשחק הזה לא התקרב בכלל לרמת הטירוף, האדרנלין ופשוט החוויה שלי מהמשחק הקודם בשלב של הsweres.

כמו שאמרתי, אני חושב שבהחלט שווה שתנסה שוב.
תעשה טיפה מחקר ואז תכנס לא על עיוור ואני חושב שתהנה ממנו הרבה יותר. זה ככה אצלי, בכל מקרה.

זה באמת כיף שבכל רגע אתה בסכנה ואתה מוכרח להיות מרוכז, או שתשלם על זה. הרבה משחקים משוחקים היום על אוטומט, כי אנחנו כבר רגילים להכל. פה אם אתה משחק על אוטומט, אתה כנראה לא תגיע רחוק וזו חוויה שונה ומרעננת.

יש במשחק קטע אידיוטי במיוחד, שמצריך חזרה למקום מסוים, כדי לעלות רמות. החלטה מטומטמת נורא של המפתחים וממש לא ברורה, בהתחשב בכך שבמשחקים הקודמים זה לא היה ככה.
אותי זה לא מתסכל כל כך, כי זמני הטעינה ממש זריזים במחשב, אבל אני יכול רק לתאר לעצמי איזה סיוט זה בקונסולות.
יש עוד קטעים אידיוטיים שעשו בשם הצורך העז ברמת קושי גבוהה, כמו זה שאי אפשר להשהות את המשחק בכלל. החלטה תמוהה מאוד. למנוע ממני ללכת להכין כוס קפה, אם אני לא באזורים מסוימים לא הופך את המשחק לקשה יותר.

כל הדברים האלו לא פוגעים במשחק, מבחינתי, אבל יכולים להטריד לא מעט אנשים. העניין של השהיית המשחק, או עליית הרמות הם חלק מכל מיני החלטות עיצוב תמוהות מאוד, שמזכירים שהמשחק מאוד יפני, עם כמה שהוא נראה כמו RPG מערבי.

ב-demon's souls זה כן היה ככה.

יש ב GAF בדיוק גם מישהו שמבקש טיפים למשחק למי שרוצה:
http://www.neogaf.com/forum/showthread.php?t=813271

הקטע עם העליית רמה באמת מציק, עד כמה שהבנתי יש לזה גורם עלילתי אבל היה אפשר בקלות לבטל את זה ולהחזיר את המצב שיהיה כמו בDS1.
בדימון סולס זה גם היה ככה שצריך לחזור למקום הראשי, אבל שם לא היו בכלל מדורות.
הקטע שאי אפשר להשהות את המשחק הוא אולי בגלל שהמשחק כל הזמן מחוב לאינטרנט ולשחקנים אחרים (אבל גם באופליין אי אפשר להשהות) או סתם בשביל שלא תוכל לעצור את המשחק ולחשוב באמצע שיא האקשן, ושתרגיש תמיד מאויים כשאתה בודק את הציוד שלך או דברים כאלה ולא שהעולם עוצר (כמו שהיה בTLOU, וגם שם זה עבד יפה מאוד). ואולי זה באמת סתם כי הם יפנים, לך תדע 😃
בכל מקרה זה לא הפריע לי ואם כבר אז כן הוסיף קצת לאווירה, אם אתה רוצה באמת להכין קפה או משהו אתה תמיד יכול לצאת לרגע למסך הראשי כי המשחק תמיד ימשיך בדיוק מהנקודה האחרונה שעמדת בה.

אגב, אם מישהו מסתבך בנוגע למשהו במשחק ולא מוצא הסבר באינטרנט, אתם יותר ממוזמנים לשאול פה ואני אנסה לעזור לכם. יש לי נסיון ארוך עם משחקי הסדרה.

זהו.. אני מבין את כל הסיפור שהמשחק באינטרנט ויש כאלה ש''פולשים'' וכו.. אבל כששיחקתי את DS1 (בחודשים האחרונים), שירותי הWINDOWS LIVE לא עובדים יותר, ולכן אני לא יכול בכלל להתנסות בנושא האונליין/סיוע/פלישות וכו'.. כל הכבוד לנאמקו וFROM שדאגו לתקן את המשחק שלהם!

וכן, אם אני משחק אופליין, תן לעצור את המשחק יא $%T^@ֶ

אין בעיה עם ההחלטה שהעולם ממשיך לפעול כשאני בודק ציוד ודברים כאלה. אין סיבה לא לאפשר לעשות Pause, בלי קשר לזה, בטח ובטח במצב אופליין.

התגובות שלכם עוד יגרמו לי לחזור ולנסות שוב...