חנן: אתה מתעלם משאלת המחיר. כל הפוסקים שעומר הביא אומרים "אין פודים יתר על דמיהן" אבל אף אחד מהם לא מציין נוסחא לחישוב הערך של ה"דם" יש לך איזה מקור מההלכה שהם מדברים על מחיר שדומה ככל האפשר לסיטואציה של החוקרת? מן הסתם אנחנו חיים בתקופה אחרת אז גם דמיון קלוש יספיק מן הסתם.
אני לא הולך לערער על ההלכה מן הסתם ואם יש לך דוגמא מההלכה שבאמת שקולה לסיטואציה עם חטיפת החוקרת (וזה יהיה קשה כי לא מדובר בחייל) שאנחנו יכולים להוציא ממנה כמה שווה ה"דם של החוקרת" אז אני אשמח לראות וללמוד מה אומרת ההלכה על המצב הזה.
אני לא הצלחתי למצוא לפי ההלכה כמה ה"חוקרת" שווה אז מפה אני חייב להגיע למסקנת ה"בכל מחיר להביא אותה" תופס כי שוב הרמבם אמר את זה "שכל המאבד נפש אחת מישראל, כאילו אִבד כל העולם כולו; וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים כל העולם כולו (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק א, הלכה טז) (תודה לגוגל בחיים לא הייתי מוצא את זה לבד)
אני לא רואה שההלכה חד משמעית איך לנהוג במקרה הזה חנן, שוב אם יש לך איזה מקור שמראה אחרת ברור שהוא יכריע... אבל אני לא מוצא כזה.
זה שאתה לא מכיר, זה חבל, אבל יש המון פוסקים ופסקים בנושא. וזה בוודאי לא "קצת לא מצאתי מה שאני רוצה אז אני ממציא לי הלכות שנוחות לי" כפי שאתה עושה.
המחיר, בצורה ברורה הוא המחיר באותו זמן. אם אתה רוצה לשאול ומה המחיר באותו זמן? נפתח ספר היסטוריה של התקופה שאתה מחפש ונמצא מחיר של עבד +/-. לתורה גם יש מחירים כללים לאנשים - מה קורה אם אדם מקדיש את עצמו לבית המקדש למשל? כלומר נניח אומר "הרי אני הקדש", כמה הוא משלם? אז יש מחירון כללי גם לזה.
בהמשך, יש כמובן גם דיונים של הגמרא מה עומד מאחורי לא פודים יותר המחיר - האם זה בגלל שלא לעודד חטיפות (כמו שעומר כותב) או כדי לא לרושש את הציבור. אגב, יש תקנה נוספת שגם אין לחלץ אותם בכוח! אלו תקנות שנכתבו על בסיס חטיפות "על רקע פלילי" (כלומר כמו בדרום אמריקה למשל).
שני התקנות האלו נפסקו להלכה גם בשולחן ערוך.
נמשיך לשאלה הבאה שלך - האם יש מצב כמו של החוקרת -כן! למעשה המצב שלה הרבה יותר גרוע מסתם חטיפה כללית, כי היא נכנסה תחת גדר של "המכניס את עצמו לסכנה". כך גם פוסק הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פ"ח, ה"יג): "מי שמכר עצמו ובניו לגויים או שלווה מהן ושבו אותן או אסרוהו בהלוואתן - פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותן, שלישית - אין פודין אותן." כלומר מי שמתעסק בצורה לא בטוחה - פעם ראשנה עוד פודים אותו (עד כדי מחירו, ברור שלא יותר! כפי ההלכה הכללית!) אבל אח"כ אפילו זה לא.
יותר מזה, רבי שלמה לוריא ('ים של שלמה', גיטין ד סי' עב) צמצם עוד יותר את ההלכה, באומרו שאין צורך בכך שאדם זה ייפול בשבי פעמיים כדי לפטור את הציבור מלפדותו, ודי בכך שהוא היה מודע לסכנה והתעלם ממנה!
כלומר שבמקרה שאדם שהכניס את עצמו במודע לסכנה וגרם לנפילתו בשבי, ודאי שהחובה לפדותו פחותה מהחובה לפדות אדם שפעל כדין. וודאי שהיא פחותה מהחובה לפדות את מי שנפל בשבי בעת מילוי תפקידו.
בקיצור - אנא ממך, אם אתה חושב שתמיד צריך לעשות הכל לשחחר ולשלם כל מחיר - סבבה - אבל *זאת לא ההלכה* זה ההפך מההלכה.

