שני הסנט שלי לגבי מה שדובר כאן על התוכנית "לחסל" את החמאס ומהי (משעמם לי).
בגדול צה"ל בחר באסטרטגיה שנויה במחלוקת של פשיטות. יש עליה הרבה ביקורת, בעיקר מימין שרוצה כיבוש מלא (אגב מלחמה כלכלית של שלומיקס - זה הצבא שבינתיים מתנגד בתוקף להשתלטות על הסחורות, לא הממשלה, ויש לו נימוקים טובים), אבל אני חושב שהיא די אפקטיבית וחכמה לסוג האתגר בעזה והאיום במערכה רחבה יותר שמרחף מעלינו. כל עוד מתמידים כמובן. כלומר אפשר לכבוש את הרצועה כולה, אבל זה דורש סד"כ גדול בשביל לתחזק את זה. סד"כ גדול של מילואים עולה כסף. אבל בשביל לנהל מלחמה רציפה לאורך שנים צריך כלכלה מתפקדת. כלומר לדאוג שלא תהיה פגיעה קשה מידי במשק בשביל לשמר את היכולת לתחזק מלחמה לאורך זמן וגם לא להעמיס יותר מידי על המילואים בשביל לשמור עליהם רעננים יחסית. כל זה כאמור חשוב כפליים כאשר יש פוטנציאל למלחמה גדולה הרבה יותר. אולי אם לא היו הורגים בשיטתיות את צבא היבשה והיו לנו עוד 5 אוגדות היינו יכולים לעשות דברים אחרת, אבל סה"כ יש כאן לא מעט הגיון, גם אם למבקרים יש כמה טיעונים טובים. בכל מקרה, בסוף מבחן התוצאה יקבע.
אז יש מי שמציג את העובדה שאנחנו חוזרים לאותם מקומות שוב ושוב כעדות לחוסר תוחלת של האסטרטגיה. אבל התו"ל אומר שאתה נכנס למקום מסוים, משמיד את התשתיות והנכסים של האויב, דופק מסגרות פו"ש, הורג מחבלים וכו'. חלקם, אולי רובם יברח (או יסוג טקטית, תלוי את מי שואלים) ולא ילחם בנו. ולכן כאשר אנחנו מסיימים את העבודה הם חוזרים למקומות האלה, מתארגנים מחדש ומנסים לשקם את המערכים שלהם. ואז אנחנו חוזרים שוב ושוב ושוב, רק שבכל פעם אנחנו נתקלים באויב מוחלש יותר, והיתרון שלנו עליו רק גודל.
בנוסף, אחרי כל כניסה ויציאה: מחבלים חוזרים, שזה אומר - מודיעין. מאיפה הם באו, לאן הם הולכים, אלא סוג הדברים שאתה לומד. זה בדר"כ נגמר בחימוש מדוייק על הראש שלהם. יש גם בונוס של התשה כללית של האוכלוסייה בכל פעם שמתזזים אותם לפני כניסה למרחב כזה או אחר. אין לי באמת יכולת לדעת אבל ההנחה היא שהאויב מותש, עם מוראל ירוד, עם מחסור בתחמושת ונשק, איבד כחצי מהחברים שלו ואולי גם כמה בני משפחה, וסביר להניח שהם גם לא אכלו ארוחה טובה כבר לא מעט זמן. זו לא אותה רמת קושי של תחילת המלחמה, ובגלל זה בין היתר, טפו טפו, יש לנו פחות אבדות בסיבובים חוזרים. ולכן כל פעם שמדברים במן איזו ייאוש על מחבלים שחזרו לפה או לשם אני לא ממש מבין את האירוע, כי זה בדיוק מה שאנחנו רוצים שיקרה, שיוציאו את הראש שלהם מהמחילה. ונכון, גם המילואים של צה"ל נשחקים, אבל חלקם זוכים לחודשים של מנוחה בבית בין סבב לסבב וגם התנאים שלהם בעזה יותר טובים.
הבעיה שלי זה שלא מעט זמן הייתה אוגדה פנויה, אבל לא השתמשו בה. יש מקומות ברצועה שאנחנו יודעים שיש בהם תשתיות והתארגנויות טרור שלא טיפלו בהם בכלל אבל אנחנו מסרבים להיכנס אליהם. התירוץ הרשמי זה שיש שם חטופים. מאחר ואני לא מכיר את השיקולים "הגבוהים" מול לבנון, אמריקאים, חימושים (בנצרים צהל כבר עבר לפוצץ בניינים עם חומר נפץ נוזלי זול מאוד בג'ריקנים), התחממות ביו"ש, וואטאבר, אני לא קובע נחרצות שום דבר כי יש מספיק פרשני כורסא בשביל זה, אבל כאשר דו"צ עסוק בהונאה שיטתית של הציבור הישראלי ובזמן שהוא לא מלבין מחבלים של הפת"ח הוא מתדרך את השופרות שלו שרוב הנשק ברצועה הוא בייצור עצמי, שכל המנהרות בפילדלפי היו חסומות, או שחטיבת רפיח הוכרעה בלי להסביר לציבור שמעשית חיסלת אולי בין שליש לחצי מהמחבלים כי כל השאר נסוגו, זה לא נראה טוב בכלל. שלא נדבר על העובדה שבטחון שדה הפך להיות ״כלי עבודה״ במאבק הפוליטי בין הצבא והממשלה, ובין המטכ"ל לחיילים וקצינים בשטח שחושבים אחרת. האחרונים לגמרי נחושים להשלים את העבודה.
swiss-the-engineSage
