היום אבא שלי בא אליי עם הפתעה - הביוגרפיה של סטיב ג'ובס. הוא ידע שאני רוצה לקרוא אותו, וגם ידע שאני וספרים, בדרך כלל, לא הולכים ביחד, אז הוא קפץ על המציאה.
קראתי כ-30 עמודים ראשונים. זה פשוט יפה איך שהמציאות לא מעוותת - רשום שם שחור על גבי לבן שסטיב ג'ובס אימלל את העובדים שלו וגרם להם להיות חסרי אונים. וזה ספר שסטיב ג'ובס קידם את יציאתו לאור.
מעניין אותי אם אחרי הספר הזה אשאר מעריץ נלהב של ג'ובס, או שאסתכל עליו בתור אדם קשוח וקפדן מדיי.
לרוב האנשים, ואני ביניהם, הספר (בעיקר החלקים האחרונים) רק מגבירים את ההערצה (בלי פאנאטיזם) לג'ובס. זה מכניס אותו לרשימה עם מנהיגים גדולים, שאולי אמללו כמה אנשים אבל עשו זאת כדי לשנות את העולם (לרוב לטובה).
נפוליאון ואלכסנדר הגדול גם אמללו לא מעט אנשים, בנוסף לרוב האנשים שבאמת שינו את העולם, והעולם מצדיק את המעשים האלו (שכללו לרוב דברים גרועים יותר ממה שג'ובס עשה) ומהלל אותם.
אגב, אני מניח שזה סגווי לשאול אם עוד מישהו קרא את "החטא ועונשו" (שאותו סיימתי לא מזמן). הספר מעולה (למרות שאני הבנתי מהר שהעלילה הכללית פחות חשובה מהדיאלוגים והפילוסופיות שנכנסים לכל מקום) ובהחלט מגיע לו את המעמד שנתנו לו, כאחד הספרים הטובים בתחומו וכאחד הספרים העמוקים שיש (או לפחות שאני קראתי).