bling כתב:עם זאת, ואפילו בהתחשב "במדיניות" אין מצב שלבאטמן מגיע פאקינג 73 על ה 360 (או 76 על הפס3 שזה טיפה מוזר שקיבל יותר כי מספר הביקורות זהה), פשוט אין, וזה גם ביחס לנפילות של כל הכותרים האחרים ברשימה, זה נראה שהוא קיבל הכי הרבה קטילות גם ביחס למשחקים אחרים שלא חידשו וסבלו מירידה בציונים וזה לא ברור לי בכלל.
אני חושב שבאטמן פשוט "נענש" יותר כי הfall from grace שלו היה יותר משמעותי. המשחק הקודם בסדרה הראה איך משחק המשך יכול לחדש, לקח תארי משחק השנה, זכה בסופרלטיבים על ימין ועל שמאל ועמד על ממוצע מאד גבוה - ככה שיכול להיות שזה יצר אצל המבקרים ציפיות גבוהות יותר ובהתאמה גם אכזבה גבוהה יותר. סדרת Saints Row לעומת זאת שהשווית אליה תמיד נחשה לסדרה טובה-סולידית אבל אף פעם לא ריחפה במרומי שנות ה-90 ולכן גם היה לה יותר קל למשחק האחרון בסדרה להתעלות על הציפיות. מה גם שהטון הלא רציני של סדרת SR אוטומטית הופך את הדיון וניטפוקים על בעיות עלילתיות ללא רלוונטיות (בדיוק כמו שבמשחק מריו אף אחד בכלל לא מצפה לעלילה), בעוד בבאטמן שמבוסס על פרנצייז קיים ועתיר זכיונות מבקר יכול בהחלט להתעצבן על זה שדמות מסוימת לא היתה מה שהוא ציפה שהיא תהיה על סמך היכרות מוקדמת שלו איתה.
בכל מקרה, סיימתי סוף סוף את Gay Tony - ואני חייב לציין שאני לא בטוח אם זה היה משחק יותר מהנה או יותר מתסכל.
בצד של היתרונות אפשר לציין כמובן את האווירה הכי טובה בסדרה מאז Vice City: כל הקטע של עולם המסיבות הניו יורקי הופך את המשחק ואת העיר להרבה יותר שמחים ומעניינים, שלא נדבר על הסטייל של תחנות הרדיו. חוץ מזה, השילוב של הסיפור שרץ במקביל לGTA IV המקורי ולהרחבה של TLOD עשוי מצויין (לא זוכר סדרת משחקים אחרת שעשתה את זה קודם) ונותן הרגשה של closure בסוף. ואיך אפשר בלי להזכיר לטובה את השיפור לcheckpoints מאז המשחקים הקודמים, ואת זמני הטעינה הלא קיימים כשמשחקים על הPC.
אבל החסרונות... לא יודע מאיפה להתחיל: קודם כל המחשב. את החלקים הקודמים שיחקתי על הקונסולה ולכן זה אולי מסביר את ההבדלים, אבל הפורט הזה לPC הוא אחד המסריחים שיצא לי לשחק בהם, ואחרי שויתרתי בזמנו על לשחק במשחק על המחשב הישן שלי בגלל ביצועים, נוכחתי לגלות את האבסורד בכך שהמשחק לא רץ על המחשב החדש כי יש לי
יותר מידי זיכרון בכרטיס המסך. המשחק לא יודע להתמודד עם 3GB זיכרון, מה שהצריך כמובן שיטוטים באינטרנט, שינוי קבצי ini והגדרות ועוד שטויות של משחקי PC. וזה עוד לפני הזוועה של לשחק במשחק שמצריך ממך לעשות לוגין גם לחשבון סטים, גם לחשבון רוקסטאר וגם לGFWL (שכמובן לא מתפקד יותר). ואחר כך אתה מגלה שבגלל חוסר תאימות כל התאורה והטקסטורות במשחק נדפקו וצריך להוריד מוד של enbseries ולשנות תמידית את ההגדרות שלו רק כדי שיהיה ניתן לראות במשחק שני מטר קדימה כשעוברים לשעות הלילה.
ומפה לשם מגיעים לשליטה... התעצלתי בהתחלה לחבר את הגיימפאד למחשב הזה, אבל השליטה הזוועתית במסוק עם המקלדת פשוט שברה אותי, שלא נדבר על כך שהstickyaim משום מה לא ניתן לביטול עם העכבר אלא רק עם הגיימפאד (תדמיינו לעצמכם משחק שבו בזמן תזוזת עכבר שלכם פתאום הוא נזרק לכיוון לא קשור לחלוטין ונצמד אליו). זה משחק שצריך לבוא עם אזהרה של "לא מומלץ למקלדת ועכבר".
אבל אם נעזוב את הgripes שיותר קשורות ללשחק על PC ונתמקד במשחק עצמו, אז כשהמשחק עובד הוא בהחלט כיפי - במיוחד המשימות של יוסוף אמיר. אבל בניגוד לGTA IV שמתחיל לאט אבל הופך להיסטרי בשליש האחרון שלו, כאן המשחק פותח מבערים די בהתחלה ומשם אין לו כל כך לאן להתרומם יותר. זה תלוי גם בקצת חופש פעולה שנותנים לשחקן להתקדם בכמה משימות במקביל, איכשהו יצא שהמשימות המתקדמות יותר היו בנאליות ומשעממות יותר מהמוקדמות יותר.
גם לא היו במשחק משימות שהרגישו לי memorable במיוחד כמו הthree leaf clover עם שוד הבנק של GTA IV - דברים שמשלבים גם קטעי יריות וגם קטעי מרדפים ברכב לאורך חצי עיר. נראה לי שהכל כאן היה יותר ממוקד ומתוחם במשימות "קטנות" שכל אחת מהן אמורה להיות יותר סוג של פאן עם כל מיני כלים חדשים והאלמנט המפורסם של המרדפים של GTA היה מאד חסר לי. חוץ מזה, אחרי שמשחקים בJC2 ובSR4 זה כבר לא כל כך מרשים אותך כשנותנים לך לשחק עם מסוק ומצנח בGTA, בזמן שכלי הנשק החדשים לא באו עם עליה באתגר מצד הAI ולכן היו Overpowered לחלוטין (במיוחד השוטגאן האוטומטי עם התחמושת הנפיצה שהופך את רוב זירות הקרב להליכה בפארק).
ואם לסיים בכמה מילים על העלילה - היא לא מתקרבת לאימפקט של GTA IV המקורי וגם אין לה את הפייסינג האיטי של TLOD. מה שכן יש לTBOGT זה המון המון סטייל - בזכות הדמות של גיי טוני כמובן. הוא לא השחקן הראשי, אבל כשנכנסים למשחק די מבינים למה הוא בכל זאת קרוי על שמו - הרבה דמויות אחרות הן לא יותר מעל תקן של comic relief אבל טוני לבדו הוא דמות מספיק מוצלחת בשביל להחזיק אותך מתעניין בסיפור לאורך כל המשחק. העלילה של המשחק מעבירה מצויין את הכימיה בינו לבין הדמות שלך, אבל קצת מתפרקת לקראת הסוף כשכל מה שאתה כשחקן עושה הופך ללא הגיוני אפילו בהשוואה לרמות שהתרגלנו אליהן מניקו ב-GTA IV.
אבל זהו - הטרילוגיה נגמרה. נפרדים באיחור מLiberty City ועוברים לLos Santos עם GTA V שכבר מחכה בכונן. בהתחשב בפורט הנוכחי, אני מאד שמח שבסופו של דבר לא חיכיתי לגרסת הPC המובטחת שעדיין לא שמענו עליה כלום.
