InterAl כתב:שיחקתי קצת ב-into the breach. החששות המוקדמים שלי התבררו כנכונים: משחק חמוד, אבל מאוד יבש וחסר מקוריות. מבדר בערך כמו שמבדר לפתור חידות שחמט.
swym כתב:InterAl כתב:שיחקתי קצת ב-into the breach. החששות המוקדמים שלי התבררו כנכונים: משחק חמוד, אבל מאוד יבש וחסר מקוריות. מבדר בערך כמו שמבדר לפתור חידות שחמט.
אני בדיוק הפוך. הפוקוס שלו על positioning ועל כך שטעות טקטית בודדת יכולה להפיל לך את כל המשחק מרגיש כמו משהו מאד מרענן בז'אנר. בתכלס הבחירה שלהם לsquad ברירת המחדל לא כל כך טובה לדעתי, אבל ה-squads שפותחים בהמשך הופכים את המשחק להרבה יותר כיף ומעניין.
Stick כתב:לא, יצאו היום.
ועזוב אותך ראצ'ט, אתה הולך לשחק בפאקינג בלאדבורן![]()
ככל שעובר הזמן מאז ששיחקתי בו הולכת וגוברת אצלי ההסכמה שהold hunters זו פיסת התוכן הטובה ביותר שfrom הוציאה אי פעם, ושבלאדבורן בהחלט עשוי להיות הסולס האהוב עלי (אם כי עדיין יש לי בעיה עם הבוסים במשחק הבסיס שלא נמצאים בטופ של הסדרה).
אגב מה אתם משחקים, התחלתי השבוע את divinity original sin 2, מאוד מהנה (ושואב זמן) בינתיים. זה מוזר אבל למרות שזה זאנר שאני על הנייר אוהב את כל האלמנטים שלו אני חושב שזו פעם ראשונה שאני משחק משחק rpg "אמיתי" כזה.. (לצורך העניין אני לא מחשיב את הדיאבלואים) אולי אפשר להחשיב את הוויצר אבל גם אז זה לא המון.
בכל מקרה, יש מישהו ששיחק ויש לו כמה טיפים? אני בינתיים מסתדר לא רע אבל יש כמה מערכות שאני תופס מהן מרחק מחשש לאבד את עצמי.
Stick כתב:חבל, גם בוויצר וגם בכל סדרת סולס (בעיקר דארק סולס הראשון ובלאדבורן) הdlc הם השיא של המשחק.. בכל זאת ממליץ לנסות, הold hunters הוא רק בסביבות ה4 שעות והוא ללא ספק הדבר הכי טוב שfrom עשו אי פעם, הפיק של הפיק של הסגנון שלהם בכל כך הרבה רמות.
בקשר לאוריג'ינל סין, אני מניח שדיברת אלי למרות שכתבת לאסקין
בכל מקרה תודה, אני אכן מדבר עם חיות ואגב זה נהדר לשמוע את הדיבובים שלהן, לכל חיה יש "מבטא" מעניין שמבוסס על הצליל שלה במציאות וזה מאוד נחמד, יש שם השקעה מאוד גדולה במקומות כאלו.
Stick כתב:טוב, עדיין חבל, הוא באמת טוב![]()
אפילו ברמה של לעשות את השלבים של הdlc "במקום" שלבים מהמשחק, הרי האזור שלו נפתח הרבה לפני סוף המשחק. בערך בסוף הרבע/שליש הראשון.
גם בקשר לסיפור זה קצת שונה מds, הוא הרבה יותר wtf ממנו ומשנה זאנרים לגמרי באמצע. הdlc זה בעיקר לחזור אלפי שנים אחורה, לראות איך העולם הזה "התחיל" ולהלחם בדמויות שרק שמעת עליהן לאורך כל המשחק.
אבל! לא בכח, רק מאוד מומלץ.
InterAl כתב:פוקוס על positioning וטעות טקטית בודדת שיכולה להפיל לך את כל המשחק - כן, כמו שאמרתי, מבדר כמו שחמט.
swym כתב:InterAl כתב:פוקוס על positioning וטעות טקטית בודדת שיכולה להפיל לך את כל המשחק - כן, כמו שאמרתי, מבדר כמו שחמט.
לא יודע, לא רואה את ההשוואה לשחמט: בשחמט אתה חושב הרבה צעדים קדימה בעוד פה אתה מקסימום חושב צעד אחד קדימה, ובתור שלאחר מכן משחק כבר משחק חדש לחלוטין עם כלים חדשים שצצו על הלוח. שחמט הוא סימטרי לחלוטין (אולי לא בחידות שחמט) ופה מדובר במשחק הכי אסימטרי שיצא לי לחוות (כל התור שלך בעצם מבוסס על interception של מהלכים מוצהרים מראש בין התנועה לתקיפה לש היריב, בניגוד מוחלט למשחקים סטנדרטיים שבהם היריב זז ותוקף ואז אתה זז ותוקף. לא מכיר עוד משחק כזה). ובנוסף, פה הפוקוס על positioning הרבה יותר גדול כי תקיפה מהצד/מרחק הנכון יכולה להיות ההבדל בין התקפת סרק שאולי גם תפסיד לך את המשחק בתור הבא להתקפה שמורידה 3-4 אויבים במקביל.
בכל מקרה, ככל שאני מתקדם ופותח squads חדשים המשחק הופך ליותר מעניין ומורכב. זה בדיוק המינון הנכון של אקראיות בשביל שהפאזל גם ירגיש חכם וגם לא יחזור על עצמו.
avive כתב:נמצא בשליש האחרון של rise of the tomb riader.
למרות שהמשחק כמעט בן 3, הוא עדיין נראה מצוין. אם עושים את ההשוואה הבלתי נמנעת בינו לבין סדרת אנצרטד (שיחקתי רק בשלושה הראשונים) אז טומב ריידר עושה עבודה הרבה יותר טובה בכל החלק של החקירה והאקספלוריישן של העולם, לארה מרגישה הרבה יותר משוייכת לעולם של המשחק מאשר נתן דרייק ואני עדיין מחפש אתגרים של חקירת קברים רק בגלל החידות והפאזלים שלהם בניגוד לאנצרטד ששם התעלמתי ממה שלא חובה לפתור כי הפאזלים שם הרגישו מעיקים.
מצד שני, מי שמחפש יותר אקשן אנצרטד יספק לו את הסחורה, טומב ריידר לוקח את הזמן עד שמגיעה לקטעי הפעולה.
קניתי את המשחק במבצע של הקידום סרט יחד עם הסיזן פאס, מקבלים שם הרבה דברים קוסמטיים מיותרים ושלב DLC שסיימתי בשלוש שעות פחות או יותר,לדעתי אפשר לוותר ולהתמקד במשחק עצמו שהוא נהדר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot] ו־ 14 אורחים