7 - הסיפור אפילו פחות מחביב, ואהבתי בעיקר את הדמות של טרבור, כי היא היחידה עם אופי. מייקל ופרנקלין הם דמויות שטוחות לחלוטין שלא באמת מעניינות. העלילה עצמה הרבה יותר מצומצמת ממה שציפיתי, ממשחק כ''כ גדול. אומנם לוקח הרבה זמן להגיע לסוף, אבל אם אשכרה נסתכל רק על העלילה הראשית, היא די מצומצמת וריקה. קשה מאוד להתחבר לדמויות האחרות, ואומנם יש הרבה דמויות משנה/צד, אבל כמעט ולא מפתחים אותן בכלל בעלילה הראשית, שוב, מעבר לחברים והדמויות שעוסקות בטרבור.
אני חושב שהם בנו את הדמויות ככה שלכל אחת יהיה appeal לקהל יעד קצת שונה:
מייקל מדבר לאנשים שלGTA הגיעו בגיל מאוחר יחסית, התקדמו בחיים, דפקו את החיים - ועכשיו יש להם משפחה לא מתפקדת.
פרנקלין מדבר לצעירים יותר שגילו את GTA במקרה הטוב עם סאן אנדראס בלי לגלות לאמא, ו/או לבנבנים שתמיד חלמו לתת כיף לכושי.
טרבור מדבר לפסיכופטים בכל הגילאים.
תסיק את המסקנות לבד 😃
(וזה עדיין מרגיש לי קצת מוזר לדון בעלילה של משחק מה-2013 בדיון של משחקי 2015).
לא מדויק. ללסטר יש המון יציאות פוליטיות. נתקלתי בלא מעט תוכניות רדיו עם סאטירה פוליטית. ומה לגבי אנשי ה-FBI המושחתים והביקורת על עינויים כאמצעי חקירה סדיסטי ומיותר (במשימה הידועה לשמצה של טרבור)?
אני חושב שהמשימה הידועה לשמצה הזו היא לא פחות מגאונית. מצד אחד מבקרים את הFBI ואת כל הרעיון של עינויים - גם דרך הדמות של מייקל וגם דרך הדמות של טרוור - שכיבכול מודה שעינויים לא עובדים ושזה רק עניין לפסיכופטיים כמוהו. אבל אז המשימה נגמרת ואנחנו לא מקבלים שום אינדיקציה להשלכות שלה: האם סתם עינינו מישהו? האם סתם רצחנו מישהו אחר על סמך מידע מפוקפק? או שאולי לפחות הצלנו את המדינה מאיום טרוטיסטי? רוקסטאר פשוט נפטרים מקו העלילה הזה ומשאירים את השחקן בלי תחושת הסיפוק של לדעת מה ההשלכות.
(בכלל, הם יורים שם לכל הכיוונים ברוקסטאר. Impotent Rage הוא הסופרהירו הכי מוצדק ביקום.)
