זה מצחיק שאתה מזכיר את יוביסופט סטיק, כי בוא, הלוואי שלאלדן רינג יהיה חצי מהעלילות של יוביסופט, במיוחד הלוואי שיגיע למשהו כמו הטרילוגיה של AC2 סיפורית, עד כדי כך המצב של FS גרוע, שחברה כמו יוביסופט שלא בדיוק משקיעה בעלילות מופת עוקפת אותם, לפחות בAC2 איכפת לך מה קורה סביבך.
וזה כל כך עצוב כי FS באו מהמורשת היפנית שמעריכה סיפורים במשחקים רק הם חייבים להיות שונים, אז אוקיי יבוא עכשיו מישהו ויגיד שכל הסיפורים היפנים זה ממבו ג'מבו? אז כנראה שאותו אחד לא שיחק בקלאסיקות האמיתיות של יפן. עצוב לי שמיאזאקי בוחר ללכת באיזה ממבו ג'מבו כמו זלדה שהוא נותן שברי סיפורים ואחר כך שהפאנבייס ילך ויחרטט לעצמו איזשהו סיפור קוהרנטי או משהו חבל.
וכאילו להביא עוד את מרטין בלי לשדרג את הסיפור לגמרי? ושכל כתב ההגנה של FS יבוא ממך סטיק? אחרי שאתה מעריך מאוד משחקים עלילתים כמו disco elysium ואני בטוח שבכל ההיסטוריה שלך יש לך עוד כמה משחקים עלילתים כבדים ברשימה שלך... חבל שהפאנבייס של FS לא דורש מהם יותר מבחינת הסיפור.
אף אחד לא אמר להם שהסיפור חייב להיות יצירת מופת, אבל שאפילו יוביסופט עוקפת אותך סיפורית? אחי אתה בבעיה.
זה מה שאתה מסרב להבין גלאס, הסיפור של דארק סולס הוא בעיניי יצירת מופת 😃.
נכון שיש בסיפור הזה כל מיני פרטים איזוטריים או קישורים ספציפיים שאתה לא עולה עליהם בזמן משחק, ואחר כך נתקל בהם באיזה סרטון רנדומלי ביוטיוב. אבל להגיד שהוא נותן שברי סיפורים שהפאנבייס ילך לחרטט לעצמו אחרי זה זה ממש לא נכון.
אין פה כל כך סיפור קלאסי של גיבור שהולך לA B וC כי א' ב' וג', בסדר.. אבל כמו שאתה אומר - יוביסופט (נניח) אפילו לא משקיעה בזה, זה מה שחסר למשחק כמו דארק סולס? עלילה במבנה של סרט סוג ד' שנמשכת על פני עשרות שעות ולא באמת משמשת פונקציה חוץ מקונטקסט לפעולות המונוטוניות שאתה עושה?
בוא, משחקים לא מאוד טובים בלספר סיפור בצורה הזו. או יותר נכון - אין כל כך סיבה שמשחקים יספרו את הסיפורים הטובים שכבר יש ולא נניח סרט או סדרה. סיפור במשחקים האלו (משחקי יוביסופט כדוגמה שהבאת) הוא פונקציה ולא משהו מעבר. ונכון שיש יוצאים מן הכלל, תביא לי סיפור כמו באנצ'רטד שהוא כיף גדול או בTLOU שהוא מרגש על אמת אז סבבה, תן לי מיתולוגיה ברמת הפקה של GOW אז סבבה, תן לי מאות שעות של תוכן סיפורי כתוב מושלם עם בחירות אינטראקטיביות וכו' כמו בוויצ'ר 3 אז סבבה, אבל אלו היוצאים מן הכלל.
להעדיף סיפור ברמת 98% מעולם הגיימינג על פני מה שיש בדארק סולס זה לדעתי לא נכון, זה במקרה הטוב פשוט היה מיותר ולא פוגע במשחק.
מה כן יש בדארק סולס, במקום מה שאתה מציע? יש סיפור שמשחק הרבה יותר לידיים של המדיום. להגיד שהמיתולוגיה, העולם והlore, הדמויות והאירועים במשחקי FS (ובוא נתמקד בעיקר בדארק סולס כדוגמה) הם איזה משהו יוצא דופן ברמה של שר הטבעות נניח זה לא נכון. זה עולם, מיתולוגיה וכו' שהם בהחלט מעניינים ומשמשים את הפונקציה של הקונטקסט, אבל הצורה שבה הם מועברים - על ידי חקירה סביבתית, חיפוש חפצים, קריאה אקטיבית, חיבור נקודות ואפילו השתתפות פעילה בגיימפלי לופ - זו לדעתי הגדולה של המשחקים האלו ומשהו שלא הייתי רוצה שישתנה.
הטענה שתמיד חוזרת וגם אתה העלת כאן עכשיו היא שאין באמת כלום אלא סתם אוסף ממבו ג'מבו שאחרי זה המעריצים מחברים בכוח לתיאוריות עלילתיות הזויות. זה פשוט לא נכון.
אמנם ברור שתוכל למצוא באינטרנט תיאוריות הזויות וחסרות ביסוס על הסיפור, כי בכל זאת יש מרווחים ושם כל אחד יכול להחליט אם הוא ממציא משהו או לא, אין לאף אחד שליטה על כל מי שפתאום מנפיץ משהו מהראש שלו (ובכל מקרה אם כבר, יש בזה משהו יפה לדעתי שנותן זכות למשחק, אבל זו לא הנקודה).
ברמה העקרונית - קונטקסט של מה אתה מייצג בעולם ולמה אתה עושה את מה שאתה עושה, מי הם הבוסים, למה ואיך הם שם, למה נלחמים, מה זה העולם הזה, המקומות האלו, ההיסטוריה והדמויות, מטרה להגיע אליה, ואפילו בכל משחק גם בחירה אקטיבית בסוף - הכל קיים ב100%.
קיים וכמעט תמיד כתוב בצורה מלאה לגמרי שאפילו לא ניתנת לפרשנות, ולפעמים יש אולי מקום לפרשנות אבל היא יותר נקודתית ולא דרסטית בדברים האלו (ושוב, אני דווקא אוהב את זה, אבל זה טעם).
ההבדל היחיד הוא שהמשחק גורם לך לחקור את הסיפור הזה, וזו הגדולה שלו כי הוא מצליח לעשות את זה בצורה מושלמת. וזו לא רק חקירה סביבתית או חיבור נקודות על ידי טקסט או מיקום של דברים בעולם, לפעמים זה גם דברים מהגיימפלי עצמו שנכנסים לתוך הסיפור אם אתה קצת חושב עליהם.
וזו בדיוק הנקודה, זה סיפור שנותן משמעות למדיום שלו גם בצורה שבה הוא מועבר, וגם הרבה פעמים בבסיס הגיימפלי שלו עצמו.
סתם דוגמה - למשל בעולם של דארק סולס כל בן אלמוות (אתה במשחק בן אלמוות, כי אתה עושה ריספוון 'דיאגטי' עם כל מוות) שמאבד תקווה ורצון להמשיך קדימה, הופך לחלול (hollow), כלומר סוג של זומבי חסר שפיות. העולם עצמו קשה ומלא בדמויות שנמצאות על סף אובדן השפיות הזו ומחפשים במה להאחז כדי להמשיך ולהתקדם קדימה אל המטרה, אם הם בכלל זוכרים מה היא אותה מטרה, בדיוק כמוך. כי אני לא יודע אם שמעת, אבל זה משחק שעשה לעצמו שם של משחק קצת קשה שעשוי לשבור אותך ולגרום לך לא להגיע למטרה. או שתמשיך, תתמודד עם העולם הזה, עם האתגרים, בדיוק כמו ש(חלק מ) הדמויות במשחק עושות.
או שלא, או שתשבר ותנטוש את העולם והמסע הזה, כלומר את המשחק. אז אפשר אולי להגדיל ולהגיד שבמבון מסוים כל שחקן שנשבר מדארק סולס מיוצג על ידי hollow בתוך העולם הדיאגטי של המשחק?
לא יודע, כמובן שזה לא 'הסיפור' של המשחק, זו סתם מחשבה ורעיון שהמשחק זורק עליך תוך כדי שאתה משחק בו וחוקר את העולם שלו, ויש עוד המון בסגנון. אבל בכל מקרה גם אם זה לא בהכרח הדבר הכי עמוק או חכם שבן אדם יכול לכתוב (בהשוואה מול 'סיפורים טובים'), לפחות זה איזה משהו שמנצל במידה מסוימת את המדיום, ולא פשוט סיפור קולנועי שבחיים לא היה עובר עריכת תסריט אז משמש פונקציה במשחק מחשב.
אז יש את הדברים האלו, ויש את הסיפור עצמו שהוא מיתולוגיית פנטזיה מהנה עם מעט ניואנסים מעניינים באמת, והצורה שבה אתה חושף את הסיפור הזה בעזרת השתתפות אקטיבית בחקירת העולם. זו הגדולה של המשחק הזה לדעתי מהבחינה הזו.
ואגב, לא באמת קשור אבל נתת דווקא את דיסקו אליסיום כדוגמה, והאמת שגם בו אין באמת סיפור אמיתי כל כך, או לפחות לא אחד משמעותי.
הגדולה שלו זו הכתיבה הנהדרת של השיחות הבלתי פוסקות שלך עם כל מערכת ומחשבה בגוף שלך, והעולם הביקורתי שהם הצליחו לייצר. זה סתם פשוט עוד סיפור שלא היה יכול לעבור לסרט או סדרה נניח, אולי אולי לספר כן, אם כי הוא מאוד אינטראקטיבי באיכויות הסיפוריות שלו... אז כן, עוד משחק שמנצל את המדיום קודם כל, והוא סיפור טוב רק אחרי זה.
