השנקל שלי הוא שאומנם בתעשיית הגיימינג (נשמע ש) היו לא מעט בעיות במודל העבודה, אבל ברמת העקרון - זה כן אמור להיות בסדר גמור.
כלומר - חוסר תגמול, חוסר בהירות, מן אווירה שאתה חייב לעשות את זה אבל אף אחד לא מדבר על זה, אלו דברים שחייבים להשתפר. רק מה? כמו כל דבר, כרגע יש תנועת נגד חריפה והלכנו לקיצון השני. מפתחתות שהיו עובדות בצורה מסוימת כבר לא יכולות לרמוז בכלל לעובד שלהן לסיים את העבודה ולא להסתכל על השעון.
מפתחים שהיו שם בתקופות שונות והיום עלו בדרגות כבר צריכים לבקש סליחה בכל פעם שמשהו קצת חורג מה9-5 הקלאסי.
כולם מפחדים מהצל של עצמם, עם כל הכבוד זה לא צריך לעבוד ככה.
אז מה כן? שוב, תגמול ראוי, בהירות מראש לאיזה סוג של חברה ופרויקט אתה נכנס.
תעשיית המשחקים בסופו של דבר, כתחום עבודה, היא כנראה הכי דומה לשילוב בין הייטק לקולנוע. ובדניהם זה בדיוק ככה - אתה לוקח פרוייקט מסוים ומתוגמל בהתאם.
אתה צעיר? רוצה ללמוד, להשאיר חותם, או סתם לקבל סיפוק אומנותי או וואטאבר על כך שיצרת משהו שיש לו באמת ערך מבחינתך ואיכות שדחפת לקצה? לך תעשה X.
אותה עבודה בדיוק, שאתה מגיע אליה עם אותם הכישורים בדיוק, אבל כשאתה בתקופה בלי זמן מיותר, בלי כוח מיותר, או סתם בלי דחיפות לעשות משהו יוצא דופן בתקופה הנוכחית, לך תעשה Y.
הבעיה היא כשאנשים רוצים לעבוד אצל טרנטינו, להקים סטארט אפ מהפכני שיימכר לגוגל, אבל באים להחתים כרטיס וללכת.
סליחה, אבל לא כולם חייבים לעבוד בכל תחום רק כי הם אוהבים אותו. והם חלילה לא חייבים לי כלום, אבל הם לחלוטין חייבים משהו למעסיקים שלהם ולדרישות שלהם. כל עוד אלו יהיו ברורות מראש.
ברמה האישית זה כמו שכדורגלן אחד לא מבין למה הוא לא מקבל חוזה בליגת העל, כשחבר שלו מגיל נערים שהיה פחות טוב ממנו כן. רק שהוא לא עושה כלום חוץ מאימוני הקבוחה שנדרשים, וחבר שלו עושה אימונים אישיים, חדר כושר, שומר על תזונה קשוחה ולא יצא למסיבה מאז הבת מצווה של מאיה מ-ו' 2.
ברמה החברתית אתה פשוט צריך לדעת למה מכוונים. חברה שרוצה לפתח משהו סופר שאפתני, אומנותי, מהפכני, או כל דבר שהוא - יכולה לבקש את זה ולהגיד שהיא מחפשת כרגע אנשים שאלו גם השאיפות שלהם.
רק מה, כרגע כל החברות האלה עסוקות יותר במילוי מכסות של ייצוגים, באי העלבת אף אחד, ובחוסר דרישה של כלום.
בסדר, זו מטוטלת, זה היה בקיצון רע אחד, כרגע זה בקיצון רע אחר. בסוף זה ייתישר.