לא. ברור לי שזה אחד החלקים הקשים במשחק, בעיקר כי אי אפשר לשמור שם. אז מה? זה לא מעיד על רמת הקושי הכללית.
דברנו על BOTW בזמנו, אחרי ששחקת בו, ותקן אותי אם אני טועה אבל לא אמרת אז שיחסית רצת אותו (כשדברנו על זה שאמרת שהקרבות שם בכלל לא קשים), גילית רק בדיעבד בגלל הדיון שלנו שהאוייבים עושים SCALE ככל שאתה נלחם בהם יותר (מה שלא אני ולא אתה ידענו על המשחק בלי שבררת באינטרנט אחרי שבכלל סיימת אותו) ושלא נלחמת אפילו ב-Lynal אחד? אולי אני לא זוכר דברים נכון, אז תקן אותי אם אני טועה כי אני מתעצל כרגע לנבור בהסטוריה של הפורום.
הנקודה שלי על BOTW היא שאם אתה חווה רק שבריר מהתוכן (ולסיים אותו ב-50 שעות זה שבריר מהתוכן) והולך רק על ה-MAIN QUEST, אתה מפספס את כל המשחק כי הדברים הכי טובים (והכי מאתגרים) בכלל לא נמצאים בMAIN QUEST אלה במה שאתה מוצא בדרך ושם גם נמצא כל הבשר של המשחק. הארבעה צינוקים הם הכי פחות טובים בסדרה, אין על זה ויכוח בכלל (אגב, חלקם לא קלים ואפילו נתקעתי פה ושם, אבל לדעתי הם רפטטיבים ופשוט לא טובים במיוחד). אבל ב-BOTW נעשה שיפט בפוקוס ממשחק שמבוסס כמעט אך ורק על צינוקים למשחק שמבוסס כמעט אך ורק על העולם הפתוח שלו. כלומר להגיד שTP הרבה יותר מאתגר כי הצינוקים שלו טובים יותר (ואני חושב שהם הרבה יותר טובים, לא קשים יותר, פשוט מגוונים ואיכותיים יותר) זה טיעון בעייתי. כלומר כן, הצינוקים שלו טובים יותר, נקודה, אבל ב-TP הצינוקים הם המשחק ובזלדה BOTW הם ממש לא הפואנטה, נראה שהם היו הפוקוס האחרון של הצוות פיתוח.
אז נדב ואינטר שניכם לפחות מסכימים על דבר אחד שאודיסי מאתגר בפוסט גיים? הבעיה עם הפוסט גיים הזה שגם עליו אני שומע שהוא לא הכי שווה, בטח לא את כל הטיזינג של משחק קליל.
אם ניקח נגיד את 3D LAND נינטנדו מטרילים אותך בכל המשחק הראשי ושאתה מסיים, אתה מגלה שפשוט שיחקת את הגירסה הנכה שנועדה לאמן אותך, לדבר האמיתי. יש דברים כאלה בלא מעט ממשחקי מריו.
אם אין דבר שווה באודיסי זה אכזבה.
הסיבה שאני בוחן את המשחקים של נינטנדו כל כך בקפדנות זה שאני גם ככה קונה את הקונסולות שלהם בשביל איזה 5-6 משחקים גג, אז אני צריך שכל אחד יהיה בול קליעה.
לצערי,הדיון שלנו העמיק לי משהו שאני מרגיש מאז 2017. נינטנדו עושה הכל בשביל לרצות את קהל הארדקור של זלדה, היא פחות סופרת את הקהל האחר שלה.
מאוד היה חשוב להם להקשיב למעריצים עם BOTW פחות איכפת להם להשקיע ככה בסדרות האחרות.
זה נכון שאת כל מחול השדים הזה התחיל בכלל הWII וה3DS והWII U המשיכו אותו (כולל הסוויץ)
אבל יש לי הרגשה מהניסיון האישי שלי שעד הסוויץ נינטנדו לא העזה להוריד את רמת הארדקוריות לגמרי.
פייר אמבלם אמנם נתן אופציה על ה3DS לפסול את הpermadeath וזה קאזואלי כי כבר לא כולם חייבים לפחד שימותו להם דמויות אבל תכלס יכולת לשחק את הסדרה כמו תמיד וHARD ומעלה היו קשים לפחות כמו המשחקים הישנים וחלקם אפילו יותר קשים מהם.
בז'אנר הפלטפורמה דברים השתנו בערך מאז סופר מיט בוי אנשים רוצים את האתגר מהרגע הראשון, ריימן legends זה למשל תשובה של יוביסופט לזה.
tropical freeze זה בבירור התשובה של נינטנדו למי שרוצה משחק פלטפורמה מאתגר, אבל מה עם סדרת הדגל? מה עם מריו 3D מאתגר?
כאילו נינטנדו היא המנהיגה בשוק הזה של הפלטפורמה אם הם לא יעשו את זה אף אחד לא יעשה את זה.
כנל עם פייר אמבלם, מי חוץ מנינטנדו וFiraxis Games הן השולטות בז'אנר הטקטיקה? אין מי שיתפוס את המשבצת הזו.
בעוד שאצל זלדה, הם תמיד מקשיביים להארדקור אני לא אתפלא אם BOTW2 ישר יחזיר צינוקים מושקעים כדי שחלילה אינטר לא יתרגז עליהם שזה לא אמנותי מספיק 😃
מבאס.
בנוגע למריו בפוסט גיים, דברנו על אזור אחד ספציפי שאם משיגים מספיק ירחים אפשר להגיע אליו אבל זה ממש לא הדבר הקשה היחידי במשחק. בכל שלב יש עשרות ולפעמים מאות ירחים. המשחק נותן לך מינימום ירחים שנדרשים בכדי לעבור לשלב הבא (וגם כמה קווסטים ספציפים בתוך השלב שחייבים לסיים) והשלבים מעוצבים כך שתמיד יש לך מספיק ירחים לא קשים מדי בכדי שתוך להמשיך הלאה. אבל לא הרגשתי את הקושי רק בפוסט גיים. כל שלב שחקתי עד שהוא נמאס עלי ולא רציתי לשחק שם יותר, רציתי להמשיך הלאה. זה אומר שהשגתי X ירחים קלים יחסית אבל לאט לאט הקלים נגמרו והמשחק אתגר אותי יותר ויותר באותו שלב. כן, הם לא היו חובה בכדי להמשיך לשלב הבא אבל הם גם לא היו POST GAME בשבילי, הם היו חלק מהקמפיין הראשי. כלומר אל תגיד לי שכשאתה משחק RPG או משחק הרפתקאות אתה משיג אך ורק בול את מה שאתה צריך בכדי להמשיך הלאה, אני חושב שכולנו ממשיכים לשחק במשחק ולהשיג דברים שישפרו את הדמות או סתם להנאה כי בסופו של דבר אנחנו לא משחקים רק בכדי לסיים אותם.
אז כן, אתה יכול לסיים את מריו אודסי באותה קלות שאתה יכול לסיים את מריו גלקסי, אבל אם אתה אשכרה משחק במשחק ולא רק רץ אותו, אתה תתקל באתגרים קשים. אני חושב שההבדל העיקרי בין אודסי לגלקסי הוא שגלקסי כמעט לינארי ולחקור שלב לינארי זה קצת משעמם אז מצאתי את עצמי כל הזמן ממשיך הלאה. מריו אודסי לעומת זאת עם שלבים שכל אחד מהם הוא כמו עולם פתוח קטן ועולם שכזה כיף לחקור, כיף לראות מה יש בו שלא מצאת. כששחקתי בו לא בדקתי כל שניה אם יש לי בול את מספר הירחים להמשיך הלאה, המשכתי לשחק ולשחק בעולם עד שלא נהנתי מהעולם יותר ואז המשכתי הלאה. אז כן, לגמרי הרגשתי את הרמת קושי, אפילו אם היא לא נדרשת בכדי לסיים את המשחק (והיא ממש לא נדרשת גם בגלקסי).
ממש לא הייתי אומר שאודסי קז'ואלי יותר מגלקסי, להפך. אודסי משחק הרבה יותר קור מגלקסי בגלל שהוא מספק לך עולמות גדולים לחקור, גלקסי מושך אותך באף עד סיום המשחק. כמובן שאם תרצה לעשות 100% בשניהם, זה קשה מאוד, אבל הקונספט העיצובי של אודסי לדעתי יותר קורי משל גלקסי. בכל מקרה, אם אתה מאמין לי או לאינטר, לא נראה לי שתתאכזב מאודסי אם לא התאכזבת מגלקסי ברמת קושי ובכלליות בעולם הפלטפורמרים התלת מימדיים לא תמצא ממילא משחק מודרני יותר "קורי" ממנו כיום.
InterAlVeteran
