במה אתם משחקים?

גם אני הייתי מאוכזב מימנו

בכל מקרה אני קרוב לסוף של פאר קרי 5
ובגדול זה די דומה למשחקים הקודמים
בסדרה
חוץ מהמשחק הראשון ,שהיה שונה מאוד

יש גם את השטויות של יוביסופט מהשנים האחרונות
של למלא את המפה ,במשימות צד
אבל זה הרבה פחות גרוע מבעבר
יותר מגוון ,ולא הציפו את המפה יותר מידי

גם עניין הלצוד חיות ,אפשר למכור פרוות בכסף
ומזה קונים ציוד טוב יותר
וחוץ מקצת משימות ,לא חייבים לצוד חיות מסוימות
ושדרוגי היכולות ,זה דרך נקודות שמקבלים בלסים משימות

ככה שלא חופרים הרבה ,למצוא חיות שמתאימות
לשדרוג כזה או אחר

ככה שיש שיפורים
אבל גם עדין יש בעיות של חוסר גיוון באויבים
ומשימות שמרגישות אותו הדבר

מעבר לזה ,טיסה במסוקים זה סביר
אבל מטוסים מרגיש גרוע
המפה פשוט מרגישה מוגבלת לזה
גם במרחבים ,וגם בגובה
זה לא משחק לינארי ,ככה שלא התאימו את המפה
במיוחד לכלי טיס
אז המשחק לא נותן לטוס מעבר לגובה מסוים

ובכללי היו צריכים לעשות את זה כמשימות
עם מפה משלהם
גם מסוקי קרב ,אופכים חלק מהמשימות לקלות מידי

אבל בכללי מי שאוהב את הסדרה ,כניראה יהיה מרוצה ,לי כבר די משעמם מהסדרה

שחקתי שעתיים ב-two point hospital ובנתיים אני נהנה מכל רגע. שחקתי בית חולים אחד עד הסוף, כלומר הבאתי אותו לרמת שלושה כוכבים. כמובן שפתחתי מעט מאוד מהסוגי חדרים והחפצים שאפשר לפזר בבית חולים כך שלא באמת חוויתי עדין את רוב המשחק, אבל הטעימה שהייתה לי בנתיים עם הבית חולים הראשון שלי הייתה נהדרת. היה לי חולה שסובל מ-turtle head, כלומר הראש שלו דחוף קלות לתוך הצוואר כמו ראש של צב שמציץ מהשריון. חה חה, יש לו turtle head, מה עוד צריך בחיים במשחק וידאו?

איך הוא בהשוואה ל HR?

מבאס איך שיצא דאוס אקס בדור הזה, HR היה אחד המשחקים האהובים עלי בדור הקודם והם הצליחו לפשל קשות עם MD.

לדעתי כבר ה premise של המשחק מהיסוד די גרוע ולא מעניין, הם היו צריכים ללכת כיוון שונה, לרענן את כל הקונספט, ללכת על רעיון עלילתי שנשמע מעניין ומושך יותר, לעצב עולם ייחודי ומעניין יותר. משהו לא עבד שם מבחינת הייפ עוד לפני שהביקורות יצאו.

לא שיחקתי במשחקים הקודמים בסדרה, חיפשתי משחק תפקידים בעולם עתידני והוא בערך הדבר היחיד המודרני שנמצא עכשיו בשוק.
את הפוסט של קרירין פספסתי אכשהו ובאתי אליו בציפיות די גבוהות.
אני ממש מקווה שהחברה מcdpr למדו מהמשחק הזה מה לא להכניס לסייברפאנק .

לדעתי קצת החמרת עם דאוס אקס האחרון- כן,הוא חד משמעית פחות טוב מ-HR (אחד המשחקים הטובים שאי פעם שיחקתי) אבל הוא עושה הרבה דברים טוב- המון אפשרויות לגיימפלי (לא,לא כמו DE הקלאסי,אבל אפשר להגיד את זהעל בערך כל משחק שיצא מאז),עיר מפורטת בטירוף (באמת אבל),בניית עולם מעולה והוא די מרשים טכנית גם היום.
הוא מאוד נפל בסיפור (ואני חושב שלא לשחק את HR לפניו זה די פספוס כי יש כמה קצוות סיפור שנקשרים לאחרון וגם הסטטוס הנוכחי של העולם ב-MD מושפע ישירות מאירועים שלקחת בהם חלק בקודם) אבל אני אשמח לראות את איידוס חוזרים לסדרה,ואני עוד יותר אשמח אם זה יהיה post Cyberpunk אחרי שהם יבצעו הפקת לקחים.

העיר באמת מפורטת בטירוף (גולם סיטי ממש הרשימה אותי), אבל זה לא חוכמה שכל המשחק מתרחש בתוכה (לפחות לאן שהגעתי)
מבחינה טכנית יש לו כמה בעיות מציקות שפוגעות בגיימפליי כמו הדיילי בין האנימציות לדיבור והעובדה שעל הרבה מהאנימציות של הסוחרים וה"גלורי קיל" אי אפשר לדלג והן פשוט מתישות בשלב מסויים.
מצד שני, כמו שציינת, אני נשאר במשחק בגלל הגיימפליי והאפשרויות לפתור כל משימה בדרך אחרת.

טוב אז לא היה לי כל כך מה לשחק בתקופה האחרונה, אבל כן היה לי הרבה זמן פנוי בהתחשב בחופשת הקיץ מהאוניברסיטה, אז החלטתי לנסות את ROTTR שיושב לי בסטים כבר תקופה ארוכה מאוד ולא כל כך מגרד לי לשחק בו.
הראשון היה בסדר כזה, ואכן גם השני, בשעתיים וחצי שהצלחתי לתת בו לפני שהוא נמאס עלי, הוא הכי בסדר שמשחק יכול להיות.
אבל לשמחתי לסיפור הזה יש סוף טוב, כי מה שחשבתי לאורך כל הזמן שנתתי לTR זה כמה חבל שהוא לא אנצ'רטד.
לכן כשבאמת נמאס עלי TR, ועדיין מצאתי את עצמי בחופש, פשוט נתתי סיבוב נוסף באנצ'רטד 4 😃.

איזה משחק מדהים, אני אפילו חושב שהוא אנדרייטד על אף ה93 שהוא עומד עליו. ללא ספק בעיניי האנצ'רטד הטוב ביותר, וללא ספק עדיין המשחק הכי יפה שהדור הזה הוציא! גם אחרי gow.
בכל מקרה אין לי מה לחדש על משחק שכבר שיחקתי וכל מי שיש לו כאן ps4 כבר יודע כמה הוא מדהים, רק אגיד שיש לND איזה יכולת מדהימה להפוך כל שנייה וכל פרט במשחקים שלהם לזהב. לאורך כל המשחק אני מנסה להבין מה הם עושים כל כך נכון ולמה חברות אחרות לא עושות את זה, ולא מצליח להבין. אבל זה פשוט מדהים, חד משמעית המפתחת הכי מוכשרת שעובדת היום בשוק.

אוף, תשחקו re7 כבר 🙁

לא יקרה לעולם. אדם צריך לדעת את הגבולות שלו, והגבול שלי זה הקליקרים בtlou 😃

שקאפקום יעשו קודם סייל נורמלי לשחקני הקונסולות.

אבל אני בטוח אשחק בו מתישהו קיאו אל תדאג 😃

stick, אנצ׳רטד 4 באמת משחק פצצה, הוא קצת שנוי במחלוקת בקרב המעריצים שחלקם מרגישים שיש לו בעיות של פייסינג, בגלל שיש יותר מדי טיפוס וטרוורסיה (שלמרות שהוא הכי טוב בסדרה בהרבה באספקט הזה בגלל הגיוון שהחבל והמקוש מוסיפים, הוא עדיין לא בדיוק שיא האתגר למי שאוהב פלטפורמינג) ולמיטב זכרוני גם נוטידוג עצמה הודתה שהוא לא הכי משוייף מהבחינה הזו כי אמי תכננה את אנצ׳רטד 4 כמשהו הזוי, סוג של עולם פתוח או לפחות משחק עם שלבים אפילו יותר גדולים ממה שיצא בסוף, בלי כמעט קרבות בכלל ועם מכניקות טיפוס מתקדמות עם מד stamina, אז כשהם סידרו את כל הבלאגן הם הורידו את המכניקות האלה וביטלו את ה stamina אבל לא היה להם זמן לסדר את כל השלבים שנוצרו בתקופה של אמי שיתאימו לפלטפורמינג האוטומטי הרגיל מה שיצר כמה רגעי טיפוס ארוכים שהיו אמורים ליצור אתגר ובפועל הם קטעי קישור טיפוסיים שחלק חשבו שארוכים מדי.

ולמרות זאת מבחינתי המשחק אדיר וזה לא הוריד הרבה מהחוויה הכוללת, אני מאלו שלא אוהבים שהמשחק חופר מדי עם גלי אויבים וקרבות (וכולנו יודעים שזו היתה בעיה באנצ׳רטד 3 ואפילו בשני לקראת הסוף) ומהבחינה הזו הרגשתי שבאנצ׳רטד 4 היה בדיוק את המינון המתאים של קרבות, הכתיבה מעולה, הקומבט יותר טוב מתמיד, האווירה טופ, הסיפור מספיק מהנה עם כל הטאצ׳ים הקטנים של נוטידוג, הפאזלים אחלה, היו חסרים עוד סט פיסס ברמה של הג׳יפ אבל לצערי זה עניין של תקציב וזמן, למרות שעדיין היו כל מני רגעי סט פיס קטנים כאלה רק שזה לא היה מספיק ביחס למה שציפיתי. אבל למשחק הזה יש הרבה לב ותשוקה והוא פשוט מדהים ביופיו, עדיין היפה ביותר בדור ואני מסכים איתך שאיכשהו יותר מ GOW גם, נוטי דוג פשוט מדהימים. אני לא יודע מה אהבתי יותר, את 4 או 2, כנראה 2 עדיין המלך בטח כשמחשיבים את התקופה שיצא בה אבל ללא ספק 2 המשחקים האלו נמצאים בכמה ליגות מעל שאר הסדרה.

אני גם צריך לעשות סיבוב בהזדמנות.

בקשר ל TR האחרון, אני מחכה למבצע כסאח, אם הוא ברמה של הראשון שלא אהבת אז אני אוציא ממנו הנאה. הגימפליי במשחקים האלה לא רע בכלל, גם הפאזלים מהנים, הבעיה שהם מרגישים חסרי אופי ו״נשמה״ כמו שיש באנצ׳רטד, אלה לא משחקים שנכנסים לך ללב וברגע שאתה מסיים אותו לא נשאר איתך הרבה ואתה בקלות עובר למשחק הבא כי זה לא מרגיש שעברת חוויה משמעותית במיוחד, זה למה בגדול אנצ׳רטד סדרה עם הסטוריה של GOTY וטומב ריידר החדשים לא מתקרבים לזה בכלל והם יותר על תקן משהו חביב להעביר איתו את הזמן מאשר קלאסיקה.

אבל בקטע נטו של משחק הראשון לפחות היה מהנה מאוד לדעתי, באספקטים מסויימים הוא התעלה על האנצ׳רטדים הישנים (ומבחינת חקירה וגם פאזלים לדעתי הוא מתעלה גם על 4) אבל כחבילה כוללת הוא נפל.

את TR הראשון החזקתי את עצמי לסיים כי כל הזמן האמנתי שאין מצב שעם ביקורת כאלו הוא כזה בינוני ושעוד רגע הוא יפתח לי, בסוף הוא נגמר בלי שזה קרה. לא היה 'משעמם' בהגדרה כמו שפשוט לא מעניין, אחרי כל קטע הייתי צריך לשאול את עצמי אם אני ממשיך או מפסיק להבדיל ממשחקים כמו אנצ'רטד שאתה נשאב וממשיך על אוטומט כל עוד יש לך את הזמן.
השני פשוט היה בדיוק אותו דבר במעט שנתתי לו, יאמר גם שמראש לא ממש התלהבתי לשחק בו, לכן גם נשברתי הפעם די מהר.

לגבי אנצ'רטד אני באמת חושב שהוא המוצלח בסדרה. בדיוק בגלל מה שאמרת אני מרגיש שהוא אנדרייטד, אמנם הביקורות חושבות כמוני (93 זה.. מרשים) אבל יש לא מעט שאכן טיפה מאוכזבים ממנו אולי.
אבל אני אישית מאוד אוהב את אי ההשענות שלו על מפגשי אקשן סטנדרטיים, יש הרבה פחות מפגשים מהממוצע של הסדרה ורוב אלו שכן יש (ובכל זאת יש לא מעט) הם 'חצי סט פיס' כאלו. שני הקטעים עם הרכב מוצלחים (להבדיל מTLL שם פחות אהבתי אותם) והסט פיסס המלאים שיש הם לגמרי מפוצצי מוחות ומטריפים, גם בפעם השנייה.
הסיפור הוא המעניין בסדרה ומאוד אהבתי את העובדה שהפעם יש משהו כמו שליש משחק בתוך 'העיר האבודה' ולא סתם שלב וחצי בסוף כמו בדרך כלל.
קטעי הטיפוס אכן חסרי כל אתגר, אבל עדיין נהנתי מהם. יש משהו מאוד זורם באוטומטיות שלהם (להבדיל מבדרך כלל, למשל את אלו של הטרילוגיה המקורית לא אהבתי. הם כן הצליחו פה במשהו) ומבחינה ויזואלית הקטעים הארוכים הם פשוט ממתק לעיניים, אז האוטומטיות הזו נותנת באמת להתלהב מהמקומות הפשוט מדהימים שהם בנו.
ואז כמובן שיש את הדיאלוגים הנוטי דוגיים, מערכת ירי משודרגת, תשומת לב מדהימה לפרטים שגורמת לך להרגיש שיש סיבה לחקור את העולם, וכל מיני 'רגעים' כמו קראש או הסוף הנהדר.
וכמובן שהמשחק יפה בטירוף, עדיין היו לי רגעי וואו וזו ריצה שנייה ואחרי הורייזן וgow.
להשוות אותו למשחק השני "ברגע היציאה" זה די קשה בעיקר כי המשחק השני בערך המציא את המיני זאנר הזה של משחק בלוקבאסטר המודרני בזמנו. השני הגיע באופן יחסי משום מקום, אבל אם מוציאים את זה מהמשוואה אז אין לי ספק שהרביעי עושה את זה יותר טוב גם ביחס לזמן.
סך הכל אני באמת חושב שהוא משחק האנצ'רטד המושלם ועולה על מה שהיה בסדרה קודם.
אני חושב שנעשה לו טיפה עוול ושאיכשהו קצת שוכחים אותו בשיחות על 'משחקי הדור'. איכשהו הוא טיפה נשכח למרות הערכה העצומה כלפיו ולדעתי לכל הפחות המקום שלו בתוך הדור הנוכחי צריך להיות זהה למקום של השני בדור הקודם.

אני משחק בהורייזן כרגע והמשחק לא מקליק לי בכלל.. אני עוד בשלבי ה Tutorial לדעתי, ועכשיו בדיוק הרגתי איזה "Deamon" שנתן לי את האופציה לשלוט על דינוזאורים שונים... עדיין, הלחימה עם הקשת מרגישה לי ממש קלאנקית ואני לא מצליח לכוון טוב (גם עם ה סלואו מושן הבסיסי שיש לי כרגע), וגם יכולות הטיפוס של ALOY לוקות מאוד בחסר לטעמי... היא בקושי מצליחה להיתפס על דברים..

זה משתפר?

סטיק, אני מתאר לעצמי שחשוב לך שיהיה עולם סוחף, דמויות מעניינות ומהנות וכתיבה טובה בעדיפות עליונה ולכן אתה לא מצליח לסחוב את טומב ריידר החדשים. אני מסכים איתך שאלו דברים חשובים מאוד, זו הסיבה העיקרית לדעתי שהם לא אהובים כמו אנצ׳רטד, זה וסט פיסס ברמה נמוכה הרבה יותר, אבל אם תפרק את המשחק לקטגוריות אז טומב ריידר עושה כמה דברים לא פחות טוב ואף יותר. אבל ברור שכמו כל יצירה בסוף הסך הכללי קובע יותר מאשר החלקים בנפרד ומשחקי אנצ׳רטד פשוט מציעים חוויה כוללת יותר משמעותית וזה מה שקובע בסופו של דבר.

ובכל זאת, אני מאלו שגם אם העלילה בינונית העיקר שיש כזו כדי שאסחוב את המשחק בסבבה אם הגיימפליי בסך הכל מהנה. כאילו אם אתה אוהב את הגיימפליי של אנצ׳רטד אתה אמור גם לחבב את של טומב ריידר לדעתי, רק שחסר שם הערך המוסף שאולי מוריד לך את החשק לשחק בו וזה לגיטימי.

בנוגע לאנצ׳רטד 4 אתה צודק שבאמת היו כל מני סט פיסס קטנים, גם הזכרתי את זה, זה באמת היה כיף והוסיף גיוון אבל היה חסר עוד משהו גנדיוזי סטייל הג׳יפ.

אני לא חושב שלאנשים הפריעה האוטומטיות באנצ׳רטד 4, כבר יודעים שזה הגיימפליי של הסדרה, הפריע להם שהקטעי טיפוס וההליכה הם ארוכים מדי, שיש יותר מדי רגעים בגיימפליי שבהם כביכול לא קורה הרבה מלבד דיאלוגים עם החבר׳ה בזמן הליכה ופלטפורמה, זו תלונה לגיטימית אני מנחש וזה תלוי בהעדפה של כל אחד. אני הרגשתי את העניין הזה שהפייסינג לא תמיד טוב ושיכלו לחתוך לפעמים אבל זה לא פגם לי בחוויה, עם חלק מהתלונות אני גם בכלל לא מסכים כמו רגעי ה

שדווקא היו לי מהנים מאוד אבל גם זה בשביל חלק מהמתלוננים הרגישו כמו מריחה ושיעמום. זכותם כמובן אבל לדעתי זה היה עשוי טוב ומעניין ונתן קצת קונטקסט לדמות של דרייק.

היתרון של אנצ׳רטד 2 על 4 זה יותר סט פיסס ומשחק שמרגיש יותר הדוק לרוב, המבנה שלו יותר קטן ולניארי שזה אולי גם חסרון בשביל חלק אבל בו זמנית הוא יותר קצבי ונותן תחושה של רכבת הרים, גם העלילה יותר קלילה יחסית למי שאוהב. זה באמת עניין של העדפה וקשה לי להחליט אם מדברים נטו על מי יותר עדיף אבל כן מגיע לאנצ׳רטד 2 קרדיט גדול על חלוציות, אנצ׳רטד 4 רענן את הנוסחה קצת אבל הוא לא חלוצי כמו שהיה השני, לדעתי איימי דווקא ניסתה שזה יקרה אבל זה לא הלך טוב ובסוף יצא אנצ׳רטד יותר סטנדרטי ממה שתכננה, כנראה לטובה במקרה הזה.
—-

קליימן את האמת לא התקדמתי הרבה בהוריזון אבל לא הרגשתי באף שלב שהמשחק קלאנקי. דווקא הרגיש מלוטש מאוד מבחינה מכנית, בטח לעולם פתוח.

אם תקשיב טוב מאוד, תוכל לשמוע בשקט בשקט קולות של אנשים שאולי קצת מתביישים אבל חושבים שזה, נו, משחק לא כל כך טוב.. 😃
כן כן, אני לא מבין את ההתלהבות לגבי המשחק הזה וחושב שהוא די בינוני. עולם יפייפה ומרשים, אבל המשחק עצמו? לא עברתי את האמצע אני חושב לפני שכבר השתעממתי.
בכל מקרה אתה עוד *ממש* בהתחלה, אז קח לך עוד זמן לפני שתחליט. אבל אם המערכת קרב והתנועה (כולל "טיפוס" עלאק) הם הבעיה שלך, כמו שהיו הבעיה שלי (יחד עם הסיפור והדיאלוגים), אז זה לא משתפר כל כך.

בלינג,
אני יכול להבין את התלונות על העובדה שהקטעים האלו ארוכים מדי אבל אני אישית לא הרגשתי ככה. מאוד אהבתי את ההמעטה של קטעי האקשן הסטנדרטים, גם ככה זה הצד החלש בכל משחקי נוטי דוג אי פעם (אם כי אנצ'רטד 4 זו מערכת הירי הכי מוצלחת שלהם עד היום).
המשחק הרגיש קצת יותר לכיוון TLOU בצורה שבה הוא העביר את הסיפור, עם חלקים ארוכים של תנועה וחקירת העולם. מבחינתי זה עובד בשני המשחקים.

אני מבין שאחת הבעיות הכי גדולות של הורייזן היא שזלדה יצא חודש אחריו.

סטיק, אני חושב שדווקא בגלל שמערכת הקרב באנצ׳רטד 4 ככה שופרה אז אנשים שאוהבים קרבות הרגישו החמצה, אני דווקא איתך בקטע הזה כאמור, לגמרי בסדר עם זה שלא היו קרבות נונ-סטופ ואני מקווה שנוטידוג לא תושפע מהמתלוננים האלה ושגם TLOU2 יכיל הרבה רגעים של חקירה ואווירה.

בנוגע להוריזון, אני יכול להבין תלונות על זה שמשעמם או רפטטיבי, גם אני ממה ששיחקתי לא עפתי אבל אני ממש בהתחלה וצריך לתת עוד זמן, אבל לא מסתדרת לי המילה קלאנקי עם הוריזון.

אולי לא הייתי צריך להגיד "קלאנקי", אבל אני באמת לא מסתדר עם הקשת.. מרגיש גיימר פח.. גם סביר להניח שאני גיימר פח, כי זה מה ש hollow Knight מתעקש להסביר לי כל הזמן 😁

בכל מקרה, הטיפוס של הדמות מרגיש ממש לא "שלם"... לא יודע.. נפלתי לתוך המים, שחיתי ליד מזח ורציתי לקפוץ לחלק העליון שלו... בגובה הגעתי, אבל היא לא הסכימה להיתפס /לעמוד עליו...

עושה רושם שדרוקמן איתנו בגישת הפחות ירי יותר הסתובבות/חקירה/דיאלוגים/סיפור ועולם. מאוד קשה לי להאמין שדווקא בTLOU שזה הבייבי שלו הוא ינטוש את זה.
האמת שהחזון שלי למשחק כמו tlou הוא אפילו ללכת עוד יותר רחוק, שלבים שלמים של תנועה, השרדות בטבע, פאזלים סביבתיים והמון פיתוח דמויות וסיפור, כאשר יש מעט מאוד קטעי אקשן קלאסיים - אבל כשיש פתאום איזה מפגש עם אויבים (זומבים או אנושיים) זה פרץ עצום של אלימות ואימה פתאומיים על גבול הסט פיס (לא במובן האנצ'רטדאי של פיצוצים וקפיצות, אלא ב'משמעות' של כל התקלות).
אבל כנראה שזה לא יקרה והמשחק עדיין יכוון בנוסף גם לרוב הגדול שהם חובבי האקשן.

קליימן, אין לי בעיה עם "קלאנקי", אבל אני לא מבין למה אתה עדיין ממשיך להשתמש במושג "טיפוס" כדי לתאר מערכת בהורייזן 😃

אישית נהניתי מסדרת הריבוט הנוכחית של TR לא פחות מהאנצ'רטדים, בסופו של דבר המשחקים מבוססים על אותו פרנציפ. אף אחת לא מבריקה בגזרת הסיפור והגיימפליי גם ככה, שתיהן נראות מעולה ועיקר ההבדל הוא שאחת נשענת קצת יותר על חקירה ולוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות והשניה מעדיפה סט פיסס עוצרי נשימה.

בנוגע ל-TLOU, הבעיה שלי עם המשחק היתה שמעבר לסיפור, לבניית העולם, לפיתוח הדמויות ולירידה לפרטים - כבודם במקומם מונח - הוא היה מאוד רחוק מלהחזיק אותי engaged. החבר'ה לעיל הם הסיבה שהסכמתי לעבור את סימולטור הזזת הפחים הארוך הזה. קטעי ההתגנבות לא היו נוראיים אבל גם לא כיפיים בצורה יוצאת דופן, קטעי האקשן המעטים גם ככה היו רחוקים מלהרשים, כמו באנצ'רטד, ולכן בכנות, אני לא בטוח מה כבר אפשר לעשות כדי שארגיש אחרת במשחק ההמשך.

בגלל זה, ואכניס לאותו הסל גם את אנצ'רטד, אמנם בסה"כ נהניתי מרוב המשחקים של נוטי דוג המתחדשת (פס3 והלאה) מאז ששיחקתי בהם לראשונה לפני שנה, אבל מאוד קשה לי להגיד שהיא קרובה להיות המפתחת האהובה עלי. לא חשבתי על זה יותר מדי כדי לשים את האצבע על הסיבה, אבל משהו חסר לי בחוויה, היא מרגישה לא שלמה, וזה מגיע ממישהו שחולה על משחקים סינמטיים, ואפילו סרטים אינטראקטיביים וספק-משחקים.

בכל זאת אין ספק שאשחק ב-TLOU2, ולו בשביל ה-showcase הטכני וכדי לראות מה יקרה עם הסיפור, אם כי חבל על הסוף של הראשון שלדעתי סגר את המשחק בול כמו שצריך.

קליימן, אתה לא לבד לגבי הורייזן. אני חושב שרוב הפורום (אולי חוץ מלאסקין 😃) פחות או יותר מסכים שהוא משחק עם כמה מעלות טובות אבל רחוק מלהיות מאסטרפיס (אקצין ואומר שלדעתי הוא אפילו לא משחק חובה לפס4). כמו שאמרו, אם אתה מוצא שעוד כמה שעות אתה עדיין לא נהנה מהגיימפליי אז באמת אין מה להמשיך לחפש, כי כל השאר משמעותית פחות מוצלח.

מאוד אהבתי את הפתיח של TLOU אבל אחריו המשחק נגרר באיטיות וחוסר עניין מבחינתי לאורך השליש הראשון. ככל שהתרחקתי מהשליש הראשון הוא נעשה יותר ויותר נהדר עד שהוא הפך לאחד המשחקים האהובים עלי בדור הקודם אבל כמו אנצ'רטד 2, אני חושב שקצת שכחתי את הנקודות הנמוכות כי הנקודות הגבוהות היו כל כך גבוהות.

TLOU הוא המשחק 'רגעים' הכי טוב ששיחקתי בחיים. אפשר להגיד בצדק שמערכת הקרב שלו בינונית (ואף פחות), הפאזלים הסביבתיים צולעים והמכניקה של הרעש עם הקליקרים אמנם מגניבה אבל חוזרת על עצמה באיזשהו שלב, ואמנם על הנייר זה 80% מהמשחק, אבל כל זה משקר כי העובדה שהוא משקיע כל כך הרבה בפיתוח דמויות אמנם מובילה במיידי להרבה קטעי גיימפלי משמימים (אם כי הכתיבה המוצלחת משאירה את המשחק מעניין תמיד) אבל נותנת מהחצי שלו בערך רגעי גיימינג פשוט מושלמים בזה אחר זה.
(ספוילרים אם מישהו איכשהו עדיין לא שיחק)
מהרגע שאתה חושב שג'ואל מת ועובר לצוד ארנבים עם אלי, דרך השלב שאתה מחפש אותה בסופת השלג, עד להתרגשות מפאקינג ג'ירפה וכמובן לכל החצי שעה האחרונה שמציגה סוף פשוט מושלם וכל כך מורכב שאתה מזדהה איתו לגמרי כי הם הצליחו ליצור את החיבור הזה. כל ה'רגעים' האלו שנשארים אחרי הריצה על המשחק כמו הכניסה לתוך חדר הניתוח של אלי.. זה נכון שבניתוח קר ומתמטי של מה המשחק עושה הוא באמת די צולע במבט לאחור, כי כל הדברים שהוא עושה מדהים הם דברים שלא נספרים לגמרי במספרים האלו אבל הם כן מייצרים את אחד משיאי הגיימינג עד היום.

התחלתי את הרימאסטר, אבל השליטה שברה אותי... ואוו הוא משחק ממש מכוסח, לפחות בהתחלה (עוד לא פגשתי את אלי אפילו). אני באיזו מספנה ויש שם מלא אויבים שצריך להתגנב ולהרוג/לעלף את כולם, והממשק והמשחקיות מרגישים לי מיושנים מאוד (ולא, אין תירוץ לכך שזה משחק דור קודם.. היו משחקים הרבה יותר חלקים מזה בדור הקודם). אני אמשיך מתישהו, כי כמות השבח שהמשחק הזה קיבל היא משוגעת וצריך לנסות להבין למה, אבל אני מתחיל לחשוש להיכנס לuncharted 4 ולהתאכזב גם...

אני ממש לא מסכים אתכם בנוגע ל TLOU, יש לו גיימפליי מעולה, הגאנפליי שלו הוא בין הטובים בז׳אנר, הוא מהווה קפיצת מדרגה גדולה מבחינת מכניקות עבור נוטי דוג.

נכון ההתגנבות די בסיסית אבל זה משחק שמשלב כמה סגנונות והוא דינאמי יחסית באיך שמתפתח כל encounter, ההרגשה שהיתה לי הרבה פעמים לאורך המשחק זה שבאמת אני נלחם על חיי בתור הדמות ושאני מנסה לשרוד, זה הרגיש לי מאוד אינטנסיבי ומלא אדרנלין, אולי כי גם שיחקתי על הרמה הקשה ללא listen mode.

אני מסכים שה״פאזלים״ גרועים, הם לקחו את זה מ ICO מתוך מקום שזה יעזור לך להתחבר לאלי אבל זה לא נעשה בצורה חכמה כמו ב ICO, בתכלס זה שימש כאמצעי לטעינת האיזור הבא ולכן הם כנראה לא באמת יכלו להשתמש במכניקה הזו בצורה משמעותית ומהר מאוד זה נהיה די מתיש וחסר פואנטה אבל הקרבות עצמם היו מצוינים, הירי עדיין נחשב בעיני להכי טוב בז׳אנר, יותר מאנצ׳רטד 4 גם.

המשחק בחיים לא היה זוכה לכזו אהבה ולמעמד קלאסיקה אם הגיימפליי היה חלש, זה לא משחק שפעם בשעתיים יש encounter ורוב הזמן עושים דברים אחרים, זה ה core של המשחק ויש המון מפגשים מול בני אדם ומפלצות שונות ואם ה core חלש אז המשחק לא יהיה מספיק טוב כדי להגיע לאן שהגיע, מקסימום בגלל כתיבה טובה ודמויות מעניינות הוא היה מגיע למעמד של Spec ops או משהו. מי שמרגיש צורך לסחוב את המשחק בשביל העלילה אז שילך ליוטיוב, המשחק לא בשבילו.

מה שכן אני מסכים עם קיאו שאחרי הפתיחה המעולה יש כמה פרקים די חלשים ומשמימים יחסית, לוקח טיפה זמן להתניע אבל מרגע שהעסק מותנע זו אחת החוויות הכי הגדולות (אם לא ה- מבחינתי) של הדור הקודם, לא סתם הוא נמצא בכל רשימה של המשחקים הגדולים של אותו הדור.

אני כן חושב שהגיימפלי בבסיסו מבחינת מכניקות הוא די יבש. לא חושב שהירי מוצלח מאנצ'רטד 4, אבל על טעם וריח..
בכל מקרה זה לא כזה נורא כמו שאולי השתמע ממה שהצגתי קודם - אחרי השלבים הממש ראשונים יש כמה מפגשים ראשונים עם קליקרים והם מעניינים (עד שזה נמאס כבר יש דברים אחרים שבולטים לטובה), והעולם עצמו מאוד מעניין וברמה שחייבים לחוות ולא סתם לראות, כמו למשל השלב בביוב שמעביר סיפור שלם רק מעיצוב העולם.
אבל לא סתם החצי הראשון פחות מוצלח מהחצי השני - הכח של המשחק זה החיבור שהוא משיג בעקבות פיתוח הדמויות שהוא משקיע בו כל כך הרבה וזה מהלך שמשתלם החל מהחצי השני.
(שוב קצת ספוילרים)
עכשיו גם אם הגיימפלי על הנייר יבש, אתה לא משתעמם בדיוק בגלל זה. מה זה לא משתעמם? הוא נהדר בדיוק בגלל זה, כי למשל הקטע שצריך למצוא את אלי בסופת שלג או שצדים ארנבים עם אלי הם קטעים מאוד יבשים על הנייר, אבל החיבור שנוצר גורם לך באמת להרגיש את זה. אלו מהקטעים שהכי זכורים לי אי פעם מכל המשחקים ששיחקתי ובכל זאת אני לא יכול להגיד שנהנתי מהם ברמה הקלאסית, כי המכניקות עצמן לא טירוף. אבל המשחק קיבל את המעמד שלו בדיוק בגלל שהוא מיוחד והצליח לתקוף את המשחקיות שלו מכיוון הפוך מהכיוון הקלאסי.

אני לא אומר שהשליש הראשון נוראי או משהו כזה. אני שחקתי במשחק באיחור של כמה חודשים טובים וכבר היה לו שם של מאסטרפיס וכששחקתי בשליש הראשון לא ממש הבנתי על מה כל המהומה. אני חושב שאם תחפרו פה לאחור ל-2013 תמצאו איזו הודעה שלי מ4-5 שעות לתוך המשחק כשאני לא מבין מה ההתלהבות סביב TLOU. כמובן שכל זה השתנה כשהמשכתי לשחק אבל השליש הראשון הוא לא מרשים במיוחד. יש לו את הקטעים שלו אבל עד שזה לא ג'ול ואלי לבד בשטח המשחק לא באמת מתרומם לגבהים שהוא יודע להתרומם.