במה אתם משחקים?

הRE היחיד שארכוש פעמיים יהיה 4 בקרוב בקווסט...
אגב זה גם מבחינתי פותר לי את דילמת RE7, אני אשחק בו בפס5 כי קיבלתי אותו עם להיטי הפלוס, ואשמור את חווית הRE in VR ל-4.

אז שיחקתי ב-RE8 קצת יותר משעה,רשמים ראשונים:
- עדיין מפחיד,ספרתי שני jump scares והרגשת סטרס מתמשכת 😃
-נראה פשוט מעולה,ואם לא האינראקטיביות המוגבלת עם הסביבה,המשחק יכל היה לברוח בכיף עם 30fps רק על סמך הפרזנטציה. משחק עם RT,לא עשיתי השוואות איך המשחק נראה בלי אבל ממה שראיתי ב-DF ההבדל לא מאוד מהותי,רק בטירה נראה שיש הבדל רציני,ולשם עדיין לא הגעתי.
-אחלה סראונד,משחק עם האוזניות של MS והפרדת מקורות סאונד מעולה,הייתה נקודה שהייתי בבית ואויב הגיע לקומה למעלה מבלי שראיתי אותו,יכלתי לשמוע אותו מסתובב למעלה דרך הסראונד,נחמד.
-ללא ספק יותר אקשני מ-RE7,לא עובר הרבה זמן עד שמוצאים נשק,והאויבים,לפחות הטייפ שנתקלתי בו עד כה,הרבה יותר זריזים מהממוצע בסדרה,אז לכוון לראש יותר קשה הפעם.
-לגמרי אווירה של RE4,ואני עדיין בכפר ולא הגעתי לסביבות הגדולות האחרות במשחק.

אי אפשר לקרא לזה "משחק" כי אני עדיין עסוק בדברים אחרים בזמן הקרוב, אבל אי אפשר היה לא לפתוח את הגרסה החדשה של מאס אפקט...
תשמעו - זה חתיכת נוסטאלגיה כבר. צמרמורת שרואים את ההתחלה הזאת שוב...

שיחקתי רק את ההתחלה הראשונית אז הרשמים מאוד גולמיים מהמשחק הראשון ובלי הרבה זמן:
השדרוג הגראפי נראה נהדר - אבל עדין זה לא שעשו "ריבוט מלא" כלומר בנו ממש הכל מהתחלה. אבל אין ספק שמרהיב גם אם לא דור הבא.
השינויים במשחקיות (עד כמה שיצא לי) הם סבירים - אבל עדיין לא התקדמו מספיק, אז רואים את הקושי במשחק בניהול מלאי, דמויות, ושליטה בכוחות ונשקים. ייקח קצת זמן לחזור להתרגל לזה - הגיימפליי למרות השינויים קצת מיושן.
אחרי הרבה שנים - לחזור למשחק מצד אחד נהדר כי לא זוכרים את כל הדברים הקטנים, אז בהחלט יש חוויה של גילוי מחדש. מצד שני נכון שאין את הגילוי "הגדול" של עלילת המשחק והעולם - אבל כן יש את הגילוי של הרמזים לדברים שהפעם הראשונה לא מבינים - אז גם פה יחסית זה מעניין.

טוב שיחקתי ועברתי את Middle-earth: Shadow of Mordor
גירסת הxbo ,אבל שיחקתי על הxsx
המשחק עדין ניראה טוב היום ,מידי פעם יש באג שמוריד ביצועים
וצריך לצאת מהמשחק ואז לחזור אליו

בכל מיקרה זה אססין קריד קלון לטוב ולרע
כולל הרבה " חרא " על המפה ,שמי שרוצה 100 אחוז צריך לפתוח
בעיקר הרבה משימות פילרים ,הנוסחה היא אססין קריד
לפני שהסדרה הלכה חזק לrpg ,אבל כן יש סוג של בוסים
שלבוסים כן יש אלמנט rpg מסוים

בכל מקרה תחשבו על אססין קריד הישנים רק בעולם שר הטבעות
למרות שגם אז ,לא ראיתי דמויות דוגמת פרדו
או הדמות של הקוסם הטוב וכו

את האמת לא כל כך הבנתי את התקופת זמן יחסית לסרטים
כן יש את גולם ,אז זה אמור להיות קשור לסרטים מהבחינה הזאת

בכל מיקרה אין הרבה מה להגיד ,העלילה זאת עלילת צד
לפחות זה מה שיצא לי להבין ,כי אני לא מומחה בזיכיון
והמשחקיות מאוד דומה לאססין קריד לפני עידן האלמנטים rpg

בכל מקרה עברתי Middle-earth: Shadow of War
המשחקיות דומה ,אבל היה שדרוג גדול בגרפיקה
והמשחק מרגיש גדול יותר ,שיחקתי כמה שעות
ואז חשבתי למה ? למה להמשיך לשחק בזה ?
האלמנטים גם ככה חוזרים על עצמם כמו אססין קריד
העלילה לא מעניינת במיוחד, די מיציתי
אם כבר משחק בסגנון ,עוד לא שיחקתי באססין קריד וואלאלה
משחק יותר מודרני ,ושיש לו גירסת xsx ,אני לא אומר שwar
הוא משחק רע ,בכלל לא ,ואני אוהב שיתגנבות עדין פועלת טוב ברוב המקרים(כל אויב פשוט אפשר להרוג ביתגנבות במכה אחת )
הבעיה שלי זה יותר שאין לי המון שעות לשחק ,אז זה מרגיש לי יותר כמו ביזבוז זמן ,כי יש משחקים טובים יותר בסגנון
כמו וואלאלה לדוגמה ,אז אני פורש מwar ,יצפה בסרטוני מעבר ביוטיוב
והולך לבדוק מחיר של וואלאלה

סייברפאנק מתי.... 🤔

סייברפאנק מחכה כנראה כבר לעדכון הדור הבא בשלב הזה (כנראה)
בינתיים סיימתי את תקופת הקראנצ' - אז יש יותר זמן לשחק. ומאס אפקט ממשיך.

צפיתי בקצת סרטוני ביקורת וזה באמת משחק שכל כך מלא בנוסטלגיה!

נראה לי זה המשחק היחידי שבאמת נכנסתי לסיפור שלו. Me1 הכי טוב! מצית ויכוח!

גרררר! ME2!!!!

יש מקום לכולם!
מבחינת סיפור, אפי, וכדומה - הראשון בהחלט מעלה את הרף הוא מאוד מאוד עשיר. אני עכשיו שוב נזכר בכל הדברים מסביב ובעומק שיש לעולם, שאין שחור ולבן לכל אחד יש נקודות שניתן להסכים ולא להסכים איתם. השני הרבה יותר תחום בנקודה הזאת - מצד שני (הא הא) הוא הרבה יותר מהודק בשאר התחומים. בקיצור - כיף לשחק בכולם, ועכשיו בהחלט הראשון שוב שחיק. (למרות עדיין קצת פחות נוח מהאחרים בגלל הצורה שהתחילו איתו)
הדבר היחיד שמאוד מעצבן יחסית ובעיקר בראשון - הוא העובדה שאתה חייב מההתחלה לבחור או הכל פאראגון או הכל רנגייד. אחרת אתה מפסיד משני הכיוונים. וזה גורם לך לעשות בחירות שאתה לא ממש רוצה בכמה מקרים כדי לא לדפוק אפשרויות חשובות.

זאת בעיה קשה ברוב משחקי ה״שחור/לבן״ של ביוור, אתה צריך להחליט מראש אם אתה טוב או רע ומאותה נקודה אתה תבחר ב99% מהזמן את הבחירה שמתאימה למסלול שבחרת.

קצת מהזמן האחרון...
סיימתי לא מזמן את bioshcok 2 והdlc שלו minreva's den. יש הרבה תלונות על ביושוק 2 ולדעתי הם ממש לא מוצדקות, לדעתי המשחק השני יותר טוב מהראשון ומינרווה דן אפילו יותר טוב משניהם ביחד עם כלי נשק חדשים שאתה לא מבין איך הם היו חסרים במשחק המקורי וסיפור מצויין שתפס אותי יותר מהעלילה של המשחק המלא.
אני שיחקתי בטרילוגיה הפוך, קודם כל שיחקתי באינפינייט ורק לאחרונה סיימתי את ביושוק 1 ו-2, בהזדמנות אשחק שוב בשלישי ותיהיה לי נקודה טובה להשוות בין כל הטרילוגיה...

בינתיים התחלתי את control, זה המשחק הראשון שאני משחק עם ריי טרייסינג (סייברפאנק לא נחשב כי עדיין לא שיחקתי בו כמה שעות ברצף) ואני מודה שיהיה לי מאוד קשה לחזור למשחקים עם תאורה רגילה אחרי שמתרגלים לאפקטים שזה מוסיף למשחק.
חוץ מזה, משחק עם אווירה מעולה ואני קורא ורואה כל פיסת לור שהמשחק זורק לי... רק בשליש הראשון של המשחק וממש לא בא לי לעצור.

נכון, וזה בעיה פחות בגלל הסיפור אלא רק כמנגנון משחקי. כלומר מאחורי הקלעים של המשחק יש מנגנון שנותן לכל בחירה את הרמה שבה צריך להיות. בפועל, ניתן היה לכוונן אותו יותר טוב לכל בחירה, ככה שלא היה נוצר המצב הזה מלתחילה. לבחירות בסוף של המשחק, אכן ראוי אולי ללכת לפי כל הדרך, אבל למה לתת לאבד דמות על בחירה שלא ניתן לקחת בשיחה שלא קשורה לטוב או רע?

אכן, וזה כי הבחירה שאתה עושה אמורה להתבטא בתוצאה שאתה רואה בעולם המשחק, לא במד כחול ואדום. ברגע שזה מתבטא במד כחול ואדום אז אתה ישר עושה min-max במקום לבחור בבחירה שאתה רוצה. זאת אחת התרומות של הוויצ'ר 3 לעולם ה-RPG בשנים האחרונות, בחירות אפורות שהתוצאה שלהן הן בהשפעה שלהן על העולם, לא על הסטטיסטיקות והמראה של הדמות שלך. כמובן שהיו משחקים שעשו את זה לפניו, אבל ביוור קצת "זיהמה" את עולם הRPG עם המערכת טוב/רע הזאת וזה מרגיש כאילו הוויצ'ר שחרר אותה מחדש. אני בספק אם ביוור יעשו אותה שוב, או לפחות אני מקווה שאם ME4 יכלול מערכת שכזו אז שהצוות עיצוב עשה חושבים מאוד ארוך וקשה בנושא בכדי לפתור את הבעיה. אבל לא ממש שחקתי בסדרת DA או באנדרומדה, ביוור השתחררה מהקונספט שחור/לבן שלהם כבר?

בגדול כן, זה לא כמו בטרילוגיה, אין שם דברים בסגנון של מד יכולת, אלא פעולות.

אוקיי, תקווה לעתיד 😃

אני לא מבין בכלל מה הויכוח פה. ME1 ותמיד ME1 יהיה התשובה הנכונה.
העלילה של ME1 אחלה, לMS2 אין בכלל עלילה (ולא סייד קווסטים זה סיפור זה לא עלילה אני מבקש)
ME1 זה RPG אמיתי, ME2 זה משחק אקשן בינוני.

אני לא יודע איך אתה צורך משחקי RPG, אבל אני לפחות מבלה 90% מהזמן שלי במשימות צד וזה כמעט הדבר היחיד שאני בדרך כלל זוכר מהם. כלומר סיימתי את הוויצ'ר 3, אבל חוץ מזה שמחפשים את סירי ומתישהו נלחמים ב-wild hunt, אני באמת לא זוכר יותר מדי מהעלילה הראשית של הוויצ'ר 3. מה שאני כן זוכר בווצ'ר 3 זה איזה 10 סיפורי צד ממש טובים, אפילו אם חלקם היו חובה בקווסט הראשי. איכשהו הסיפורי צד במשחקי RPG, לפחות אצלי, הופכים לבשר האמיתי, לא העלילה הראשית. הסיפור הראשי הוא הדבר הזה שאני קופץ אליו פעם ב-10 שעות אחרי שלא נשארו לי משימות צד לעשות. אני די בטוח שאני לא לבד בזה.

ME1 הוא פריק של הטבע, הוא בערך ה-RPG היחיד ב-15 שנים האחרונות שמישהו שם על הסיפור הראשי שלו. והסיפור הראשי הוא החוזקה של ME1, כמעט החוזקה היחידה, ה-LORE והעלילה הראשית שלו. אז אני לא יודע איך אתה צורך את ה-RPG שלך, אבל אני כמעט את כולו מבלה בגיימפליי ושיחות בתוך קווסטי צד. ו-ME2 שם את ME1 בכיס הקטנטן בצד הזה, הגיימפליי שלו כל כך טוב לעומת 1, הכתיבה של המשימות צד הרבה יותר טובה והמשימות צד עצמן הרבה יותר טובות. ME2 פשוט משחק טוב בכל תחום אפשרי, חוץ מאחד כמובן - העלילה הראשית. אבל מי משחק RPG בשביל העלילה הראשית?

ברור שאני מסכים בגדול עם הקביעה הכללית שלך שהסייד קווסטים הם הלב והנשמה של כל RPG טוב, אבל כשהעלילה טובה היא גם תקבל נקודות ותוכל להרים את המשחק.
במאס אפקט 1 אתה מרגיש שאתה ממש חי בעולם שלו, שנשאבת למשהו אפי ומדהים ולא בא לך שזה ייגמר ME2 זה כזה.... העלילה מעפנה והמשחק הוא סתם פיילר אבל הנה פה ושם יש סייד קווסט, ואקשן 😃

אפשר לטעון שME1 אפי בזמן שהסיפור הראשי של ME2 הוא פילר די חסר ערך, זה גם נכון. אבל הבשר האמיתי של משחק RPG, איפה שאתה מלא 90% מהזמן שלך, הוא אקספוננציאלית יותר טוב ב-2. כולנו התאכזבנו שME1 החזיק אותנו עם קליף האנגר ואז בא ME2 ולא באמת קדם כלום מהעלילה. אני גם אגיד שמה שביוור עשו עם ME2, זה ממש לא מה שעושים במשחק בטרילוגיה, זה היה די בושה. אבל, כמשחק, וספציפית כמשחק RPG, אין לי ספק ש-2 פשוט הרבה יותר טוב.

אני חושב שהבעיה הכי גדולה בטרילוגיה הזאת
היתה הסופים האפשרים ,אם אני זוכר נכון היו רק 4 סופים
והבחירות לא היו יותר מידי חשובות ,יותר בגדר של איזה דמות תשרוד
דברים כאלו

אפשר לשחק את כל המישחק ולבחור דברים רעים
או לשחק את כל המשחק ולבחור דברים טובים
בסוף הכל מוביל לאותם כמה סופים אפשרים ,ובזמנו היה המון ביקורת
על me3 ,אני זוכר שהוסיפו כמה סירטוני cgi לסופים בגלל הביקורת
אבל עדין ,העלילה הראשית מובילה לאותו המקום
הצוות יכול לישתנות ומי שורד ומי לא

אבל אין באמת הפרדה בין בחירות רעות או טובות
ההפרדה היא במשחק עצמו במשימות שונות ,אבל אותם אזורי משחק

אני יכול להבין אותם במובן מסוים ,זה היה דור הhd הראשון
ועלויות הפיתוח עלו משמעותית ,היו מגבלות מבחינת זמן ותקציב פיתוח
אבל זה כן איכזב מהבחינה הזאת להגיע לסוף ולהבין שהבחירות
לא היו כאלו חשובות ,פשוט כי לא היתה הפרדה אמיתית
בין לשחק רשע לבין לשחק צדיק

אי אפשר לעשות RPG שהבחירות ממש משנות שנפרש על גבי טרילוגיה. זה פשוט בלתי אפשרי, אלה אם עושים כל קו עלילה נפרד ב100% אחד מהשני זה הופך לבעיה אקספוננציאלית. הם דחקו את עצמם לפינה וכל פיתרון שלהם היה התחמקות זולה. רקס שורד? רקס מת? זה לא משנה כי עכשיו החבר החדש שלך הוא קרוגן אחר, סןג של חיקוי רקס, כי הרי הם לא באמת ישימו דמות ראשית במשחק עם אלפי שןרןת דיבוב ואנימציה שרק אולי תהיה במשחק שלך. אז זורקים את רקס בכוכב לכת של הקרוגנים ןנותנים לו 10 שורות דיאלוג.

זה לדעתי מיצג את כל הטרילוגיה, ביס גדול מדי בכדי לבלוע ולכן התחמקויות מעפנות. זה היה די מבאס שכל בחירה גדולה במשחק אחד הפכה לבליפ ברדאר במשחק הבא רק כי לא היה להם את הכוח אדם והתקציב לעשות סיפורים גדולים שאולי כן, אולי לא תפגוש.

אני מקווה שיהיה בME4 סיפור יותר מוכל. כלומר כך או כך הסיפור הגדול לא ישתנה, אבל צריך שהבחירות וההשפעה שלך על העולם יעשו בצורה חכמה בכדי שזה לא יקרה שוב. אפשר לנווט את האופציות כך שלא יתפזרו לאלף כיוונים.

כמה נקודות. ME2 כמשחק שלם טוב בכל המובנים האחרים - אבל חידוד - הוא טוב מצד אחד כי הוא בנוי על כל האפיות של הראשון והעולם שלו - בלי זה הוא היה בעייתי יותר. אבל הנקודה השניה שבהחלט יש בו גם עלילה. היא לא אפית כמו הראשון - כי הוא לא הראשון - הוא השני הממשיך. אבל הוא לגמרי חידד את הדברים.

באופן כללי לגבי הבחירות וקווי העלילה - ביווור אולי לא הצליחו ליצור "משחקים שונים לגמרי באותו משחק שתשחק בצורות שונות" אבל בהחלט הם שינו דברים. ראשית להרוג דמויות חשובות - ולא אחת. (אני עדיין זוכר את השוק שהבנתי שדמות *חייבת* למות. שיחקתי את הקטע הזה בערך 4 פעמים עד שהבנתי את זה שזה ככה...) לגבי הטענה שזה לא משפיע בין המשחקים - זה גם לא מדוייק. רקס או אכן מישהו שהוחלף, אבל נניח אשלי חוזרת כדמות ראשית במשחק השלישי. תחשוב מה זה אומר למי שהרג אותה בראשון? יש עוד דמויות שיכולות להיות ראשיות ויכולות למות בהחלט יש השפעה של בחירות.

בד"כ הטענה היא שלא משנה מה היו בחירות לאורך כל המשחק בסוף היו רק 3 אפשרויות. פה העניין הוא שאנשים פשוט חושבים שזה לראות תוצאה של משחק בחדשות. כל מי שהוא היה חלק מהמשחק עצמו מבין שהתוצאה היא חלק קטן מהסיפור. ממה שעברת, מהחוויה. דמויות חשובות שאיבדת בבחירה קשה - הן זיכרון שנשאר איתך הרבה יותר מאשר "סוף". בשביל זה למשל נדב הרבה הרבה יותר זוכר את ME2 - כי הוא מרוכז כולו בדמויות ובעולם ובחיבור שלך אליהן.

זה באמת המצב עם משחקי RPG שאתה משחק בהם? איזה? היחידים שאני יכול לחשוב עליהם שממש בולטים בהקשר הזה הם משחקים מסדרת Elder Scrolls, שהם מלכתחילה הרבה יותר סנדבוקס של תעשה-מה-שאתה-רוצה מאשר משחק עלילתי (ועדיין אפשר לספר די בבירור מה קורה לאורך כל העלילה הראשית שלהם). רוב מה שלי יצא לשחק בו, ובטח במשחקי Bioware אחרים כמו דרגון אייג' או KOTOR, העלילה הראשית זו המנה העיקרית עם הרגעים הכי גדולים במשחק, כשמסביב יש לך בעיקר סיפורים קטנים ונחמדים של תוכן צד (וזה גם ככה במשחקי הוויצ'ר הקודמים).

הבעיה שלי עם ME2 מול ME1 זה לא שהעלילה הראשית במשחק הראשון היא טובה במיוחד (היא די העתקה של Star Control 3), אלא זה שהעלילה של המשחק השני זורקת את כל העלילה של המשחק הראשון לפח, הולכת לספר סיפור לא קשור משל עצמה, ועם אפס תשתית לזה מהמשחק הראשון.
לאור העובדה שBioware כל כך פמפמו את זה שמדובר בסדרת משחקים שמראש נבנתה כטרילוגיה מתוכננת היטב עם השלכות בין המשחקים השונים, התוצר הסופי היה די עלוב (המשחק השלישי ניסה להציל את זה ולא כל כך הצליח). אני אפילו לא מדבר על "היי, צריך דמות שתחליף את רקס למקרה ש" אלא על זה שאין במשחק הראשון שום רמז למה שהולך לקרות במשחק השני (אין שום רמז לillusive man, לקולקטורס או לכל דבר אחר, ואפילו את זה ששפרד מת לא חשבו להכניס במשחק הראשון כדי ליצור קליפהאנגר ודחפו את זה במקום לסתם אינטרו מטומטם שבו שפרד מת ואז חוזר לחיים) ואין במשחק השני שום payoff לבחירה שעשית במשחק הראשון מלבד איזה אימייל מטופש או הודעה באיזה בר.

Mass Effect 2 הוא פשוט פיספוס מוחלט של ביוור כשזה מגיע לסיפור,במקום לקבל המשך אמיתי ל-1,עם התעמקות ב-lore של הריפרים והפרופיאנס,קיבלנו איזה משהו דמוי אושן 11 שמתנקז לקווסט אחד שעם כמה שמגניב,באמת היה אכזבה גמורה לעומת תחושת המסע של 1. אני חושב של-ME2 היו בלחץ שלושה קווסטים עלילתיים שאשכרה היו קשורים לעלילה הראשית,לרמה שאפשר היה לדלג על ME2 לחלוטין ו-ME3 עדיין היה מתחיל בדיוק,אבל בדיוק באותה נקודה ברמת הסיפור,פשוט כלום לא קרה ב-2.
רק כדי להבהיר,מינוס הסיפור אני חושב ש-2 היה פשוט פנטנסטי,עם הכי הרבה פוליש ודמוית מעניינות,הוא היה אחד השיפורים הכי קיצוניים שראיתי בהמשך לעומת המקור.

בערך כל RPG של CDPR, אובסידיאן ובת'זדה? פחות או יותר תארתי 70% מעולם ה-WRPG 😃
אני לא אפול אם זה גם המצב במשחקים של INXILE ושל לאריאן אבל אין לי איתם יותר מדי נסיון 😃
בכל מקרה, WRPG שרוב הבשר שלו זה קווסטי צד זה נפוץ בטרוף.

כן, ME2 היה סוג של למרוח זמן עד הפלישה של הריפרים. גם אף פעם לא הבנתי למה הסיום של ME2 לא היה ההתחלה של ME3. אם ממילא הם ידעו שME3 יתחיל בפלישה של הריפרים, למה לא להשתמש בזה בתור הסיום של ME2 ולעשות קליף האנגר מטורף לגמרי שכזה? הרי buildup לפלישה לאורך הקמפיין ואז הפלישה עצמה בתוך הקליימקס היה יכול להיות סיומת די מדהימה ל-ME2, אבל במקום הם עשו את העיקוף המוזר הזה עם הריפר האנושי ואז בזבזו את כל הפלישה בסצנת אקשן די מעפנה בתחילת ME3 בלי שום בלידאפ לפני. כל כך מוזר.

מה שכן, ME2 הוא עדין מאסטרפיס. כל כך הרבה ממה שאני אוהב ב-ME מגיע מ-2, כולל סרברוס והאיש החמקמק.