במה אתם משחקים?

להבנתי דיאבלו משתנה לגמרי ב-endgame כשמגיעים לרמות של 70-80+. כלומר, משנה ברמה שיש אירועים ופעילויות לעשות שהן לרק לרמות האלה ובכלליות הצורה שמשחקים את המשחק משתנה. אבל אני עדין לא שם אז אני לא יכול להעיד בעצמי, אבל רוב החברים שלי שם. רק אני עם השעות עבודה שלי והשני ילדים מסתרך מאחור 😃
פרגון וכדומה, זה עוד מדיאבלו 3 אחרי הפאטצ׳ לוט 2.0. דרגות פרגון נועדו לכפר על העובדה שדיאבלו 3 לא נתן כמעט כלום על עליה בדרגה ושהיה lvl cap ממש נמוך. זה היה סוג של פיקס מהיר, אבל אני לא בטוח מה עשו איתו בדיאבלו 4. ב-3 יכלת לעלות דרגות פרגון לנצח, כלומר היית יכול להיות דרגת פרגון 400 אם שחקת מספיק.

בנוגע לדמות שניה, זה לא עבד ככה במשחקי דיאבלו קודמים אז אני לא בטוח שזה יעבוד בדיאבלו 4. זאת שאלה טובה, ואם זה אפשרי אולי גם אני אעשה את זה. אני דרגה 40 וגם אני חיי בלולאה של פרוסט-נובה + קיר אש + בליזארד + הידרה שוב ושוב ושוב. לא ברור לי איך אבל אני המון שעות פנימה ואני רק בסוף של אקט 1 אם אולי רבע מפה חשופה אם אני נדיב.

אני לא בטוח שהמשפט הזה נכון אפילו על דיאבלו 1. כלומר, לסיים את דיאבלו 1 לקח אולי יומיים אבל רוב השחקנים נשארו במשך אלוהים יודע כמה זמן. אני יודע ששמתי במשחק הזה מאות שעות, אם לא מעל ל-1000. אבל לפחות בזמנו הייתה מטרה מסויימת, שיהיה לך 3 אבני נשמה בפרופיל. אני לא בטוח לגמרי מה נותן ה-endgame של דיאבלו 4, אבל אני כן יודע שהוא הרבה יותר עמוק ומלא תוכן לעומת דיאבלו 1-2 שלא היה בהם שום endgame חוץ מאשר לסיים את המשחק שוב ב-nightmare ו-hell. אבל בסוף זאת המטרה בדיאבלו, לא? לעשות את הלולאת גיימפליי שלו שוב ושוב עד שהורגים את דיאבלו ברמת hell.

בסופו של יום זה דיאבלו. תהרוג מפלצות -> קבל לוט -> תהרוג מפלצות קשות יותר -> קבל לוט.. וזאת לולאה שממשיכה לנצח.

כשהמשחק מתחיל אחרי הטוטוריאל הקצר הזה מקבלים שלוש משימות ראשיות, אחת (הקרובה) זה act 1, והשתיים האחרות זה act 2 ו3. זה מסודר גם לפי רמה, אבל לפי מה שאני זוכר הזו של act 2 היא מינימום רמה 10 שזה די אוטומטי ותגיע לזה רק מלהגיע לאזור השני ברגל פחות או יותר. השלישיתת הייתה 15 או משהו כזה.
זה עובד ככה שלכל אזור יש ניקוד שאתה ממלא ככל שאתה עושה את התוכן הצדדי שלו, ורובו הוא כללי ופותח לך את השדרוגים לכל הדמויות, אז נגיד עכשיו אחרי שפתחתי את שלושת השדרוגים של אזור 1 עם הברברי, אין לי צורך באמת לחזור ולעשות את האזור הזה אם אפתח עכשיו קוסמת או משהו, ואני יכול איתה להתמקד באזור השני תוך כדי שאני עושה את act 2.

מניח שאחרי שלושת הacts האלה כן צריך שכולם יסתיימו בדמות הספציפית כדי להמשיך לact 4, למרות שאין לי מושג אבל אני מניח. אבל אם הכל זה כמו act 1 אז תכלס אפשר לסיים אותו באיזו שעה או שעה וחצי אם רק רצים על המשימות שלו, כולנו נתקענו עליו כל כך הרבה זמן כי זה כיף להשלים את רוב האזור עצמו.
אבל בגלל שהשדרוגים כמו האביליטי פוינטס או העוד שיקויים הם אוניברסליים ברגע שפתחת אותם, ובגלל שהעולם עולה רמות איתך וזה לא באמת משנה כל כך איזה רמה אתה לסיפור - נראה לי שתאורטית לכל הפחות אפשר לפתוח 3 דמויות, לעשות עם כל אחת act נפרד באופן מלא (כלומר כל האיזור שלו), ואז להחליט עם איזו אחת רק לרוץ אחרי זה על המשימות הראשיות של הact ולהמשיך להתתקדם איתה, בלי שזה באמת ישנה משהו. כלומר יהיו לך את כל השדרוגים ויהיה לך את אותו הכוח היחסי מול העולם, מינוס קצת loot שהיית מוצא אם היית עושה הכל באותה דמות. הכסף הוא אוניברסלי, הgems, ה'תכונות האגדיות' מהמבוכים, הכל. אפילו אם תמצא Loot שלא מתאים לדמות שלך אפשר לשמור אותו לדמות הבאה.

לפחות זה מה שאני מבין, ואני שוקל לעשות את זה 😃.

זה אכן נכון, להבנתי יש קטע מסויים באקט 3 ש-1 ו-2 מתנקזים אליו כך שאתה יכול לשחק חופשי באיזה אקט שאתה רוצה עד נקודה מסויימת וממנה חייבים לסיים את 1, 2 והחלק היחסי הנדרש מ-3. אז אתה בהחלט יכול לעשות את זה אם הכוונה שלך לשחק את האקטים בכל פעם עם דמות אחרת. וזה זה כן אומר שתצטרך לשחק את השעות הראשונות של המשחק שוב ושוב וגם את האקטים הראשונים תצטרך לשחק פעם נוספת עם הדמות הראשית שלך.

לבריאות אם יש לך כוח לזה 😃
כלומר, זה נשמע כמו גיוון טוב, אבל זה דורש גם שעות על שעות של לשחק תוכן מסויים פעמיים ואפילו שלוש.

בדיאבלו 1 לא היו רמות קושי בסינגלפלייר. כמה שיחקו מולטי ב-1996? אפילו ההרחבה שלו לא תמכה בבאטלנט, היא הייתה מיועדת לסינגל. אבל בכל מקרה, ״לסיים את המשחק״ לא בהכרח אומר לסיים אותו על רמת הקושי הדיפולטית.

אני אפילו לא זוכר מה היה שונה בסינגל של דיאבלו 1 כי שחקתי את ה-10+ שעות שלוקח לסיים אותו ואז שחקתי עוד איזה 1000 שעות במולטי (שהיה פשוט הסינגל אבל עם עוד אנשים בעולם). וההרחבה שלו, hellfire היא שיקוץ חיצוני שלא נוצר על ידי בליזארד (ואני משער שזאת הסיבה שהיא לא תומכת בבאטלנט) כך שלא ממש שחקתי בה ואין לי שמץ מה הולך שם 😃

אבל אני כן יודע שכל משחק דיאבלו ששחקתי היה לסיים את המשחק בסינגל ואז לטחון שעות על שעות אונליין כדי לבסוף לסיים אותו על hell. ואז כשמסיימים אותו על hell פותחים דמות בקלאס אחר (למרות שאני נשארתי כמעט בלעדית כל חיי קוסם). אז כן, ב-4 אין ממש כזה דבר לשחק לא אונליין (לא ש-3 היה כזה שונה), אבל בסופו של יום הוא לא מרגיש שונה מכל דיאבלו אחר. לשחק בסינגל עד שמסיימים אותו ואז להמשיך לשחק שוב ושוב עד שמשיגים את כל עיטורים.

איך שרפת 1000 שעות במולטי אם שיחקת רק קוסם? לסיים על hell אמור לקחת כמה עשרות שעות לכל היותר. ב-d2 אני עוד יכול להבין אם שיחקת hc, אבל בראשון לא היה hc.

ולגבי 3/4, ממה שאני מבין יש אנדגיים שממשיך אחרי הרמה האחרונה.

לא הפסקתי לשחק בדיאבלו אחרי שסיימתי אותו ב-hell. הייתי בכיתה ה׳ ושחקתי כמו ילד בכיתה ה׳. זה היה 96, העובדה ששחקת אונליין וראית שחקנים אנושיים אחרים היה קסם בלתי מוסבר. זה אומר שרק על לבנות אוסף אוזניים בזבזתי עשרות שעות מהחיים שלי. עצוב, אבל ילד בכיתה ה׳ אז..
מספר הפעמים שהרגתי את דיאבלו היה אינסופי, שחקתי בדיאבלו כמה שעות כל יום במשך חודשים, אם לא יותר משנה. בייסיקלי עד שיצא Quake 2 ב-1997 והפך למשחק אונליין שאני משחק באובססיביות כל יום.

בנוגע ל-end game, בהחלט יש כזה בדיאבלו 3 ו-4. אני עדין לא מכיר טוב את המערכות של 4, אבל ב-3 אחרי loot 2.0 לא היה כזה דבר ״הדרגה האחרונה״, המשכת לעלות דרגות דרך מערכת הפרגון לנצח. זה היה די משעמם ופרשתי די מהר, אבל אין ב-3 באמת סיום, זה נצחי. אבל בסופו של יום דיאבלו זה דיאבלו והלולאה של לוט -> כוח -> לוט -> כוח תמיד הייתה בלב של המשחק ללא קשר אם זה בכדי לסיים את הקמפיין או בכדי לסיים עוד rift ב-hell בדיאבלו 3.

אין לי בעיה עם הלופ הבסיסי של דיאבלו, דיאבלו 2 היה כנראה המשחק האהוב עלי כשהוא יצא והייתי ביסודי, דיאבלו 3 היה מאוד מהנה למרות הבעיות, ועכשיו אני כבר איזה 15 שעות בתוך 4 ואני נהנה ממנו בטירוף.
אני פשוט חייב נקודת סיום למשחק, או 'נקודת יציאה' פסיכולוגית ממנו. יש לאנדגיים של משחקי דיאבלו (ושאר הזאנר בעשור האחרון) קהל גדול מאוד, יש לזה נישה, אבל אותי יותר משזה מאוד משעמם, זה פשוט מאבד את על הפואנטה כשזה הופך ללופ שיכול להיות גם אינסופי. בגלל זה אני לא נהנה מהלופ endgame למרות שאני כן נהנה מהמשחק הבסיסי.

מבחנתי, לסיים את המשחק פעם אחת, בצורה שמרגיש שיש כל הזמן התקדמות בסביבות, בסיפור, באויבים וכו' - כיף אדיר.

לסיים עוד סיבובים עם דמויות חדשות שלא שיחקת עוד, לגלות את הבילדים שלהם והכל - כיף כשאתה בראש הנכון.

לסיים עוד סיבובים עם אותה הדמות כשהרמה עולה כל פעם ואתה ממשיך להתחזק במקביל - יכול להבין, אבל ממש לא בשבילי.
זה קושי מאוד מלאכותי בעיניי שאני ממש לא נהנה ממנו, זה כאילו המשחק מאוד קשה (וקשה סתם, אתה עושה קצת נזק ומקבל הרבה נזק עד שתמצא לוט טוב יותר ובזה זה מסתכם) וההישג זה להתחזק ולעשות אותו קל.

להתחיל לשחק בכל הendgame הייעודי, כמו האדוונצ'ר מוד בדיאבלו 3, סתם לעשות עוד פעילויות ועוד פעילויות כדי להתחזק כדי לעשות עוד פעילויות, בצורה כזאת שיכולה להיות בעצם אינסופית וזו כל המהות - ממש לא מבין את הקטע, אבל שיהנה מי שאוהב את זה.

לכן אני תמיד משחק את המשחקים האלה כמו משחקי סינגלפלייר ולא יותר. וגם כשדיאבלו 4 דוחף לי את זה בפרצוף, אני די מתעלם פשוט. סיום הקמפיין יהיה מבחנתי 'נקודת יציאה' מצוינת מהמשחק. יבוא dlc, יבוא לי לפתוח עוד דמות - מצוין, בכיף אעשה סיבוב נוסף.
כל השאר זה תוכן שבעיני רבים מאוד הוא בכלל העיקר של המשחק, אבל אותי זה ממש לא מעניין.

דיאבלו זה התמכרות, הוא עוצב מראש להיות slot machine וירטואלי שממכר אותך. גם אני לא המשכתי אף פעם מעבר ל-main story, סיימתי את שני הראשונים יחסית מהר ובזה זה נגמר (לא המשכתי ל-nightmare/hell). אני גם לא חושב שמדובר במשחק טוב במיוחד, ההעדפה שלי תמיד הייתה ל-rpgs טקטיים בסגנון d&d, לפחות מהרגע שידעתי לקרוא אנגלית ברמה מספיק טובה.

יש המון משחקים שהם 'התמכרות'. אפשר להגיד שגיימינג בכלל זו התמכרות. דיאבלו עוצב מראש להיות משחק עם בסיס רנדומלי מאוד חזק שאפשר לשחק שוב ושוב, וכן, בעידן הgaas המודרני העיצוב הזה באמת נוטה יותר ויותר לכיוון הslot machine הוירטואלי שאתה מציג.
לא חושב שיש הבדל גדול בין לשחק קמפיין של דיאבלו לבין לשחק קמפיין של כל משחק אחר מהבחינה הזאת. כמו שאין הבדל גדול בין לשחק את הלופ endgame האינסופי של דיאבלו לעומת לשחק איזה משחק ספורט/מכות/אסטרטגיה/MMO/שוטר אונליין או כל חיה אחרת שאנשים משחקים באותו המשחק שנים על גבי שנים באופן יומיומי.
הרבה משחקים, בוודאי היום, מספקים את הלופ האינסופי הזה, וכל אחד מהם לא מעניין אותי ברמת הלופ האינסופי כמו שדיאבלו לא מעניין אותי.

אבל הלופ האינסופי הוא דבר אחד, והקמפיין הוא דבר אחר. כמו שאני אהנה תמיד לשבת לשחק פיפא עם חברים אבל לא תראה אותי עכשיו צולל למוד אונליין כמו FUT שמעוצב ככה שתתשחק בו תמיד או שהקבוצה שלך תהיה חלשה מדי. זה אותו משחק אבל שני לופים שונים, אין עם זה בעיה ולא חייבים 'להתמכר' ל100% ממה שהמשחק יכול להציע כדי להנות ממנו.
והקמפיין של דיאבלו מאוד מהנה בעיניי. כן, אני מבין מה אתה אומר ומסכים עקרונית, דיאבלו גם בעיניי הוא סוג של גילטי פלז'ר כי הוא לא באמת דורש ממך כלום ובתמורה נותן לך מנות של rewards כל כמה דקות. זה לופ של ראש כבוי ושריפת זמן מהנה, וזה מה שהמשחק הזה ברמת הקמפיין שלו.
אני גם תמיד אדרג גבוהה יותר משחק מוצלח שמנסה לאתגר אותך מבחינות אחרות (לאו דווקא בקושי, אבל במכניקות או בחירות), אבל זה לא משנה את מה שדיאבלו עושה טוב. אני גם תמיד אדרג יותר סרט מוצלח שמנסה לאתגר אותי, אבל זה לא משנה שאני אשמח לצד זה כל כמה זמן לכבות את המוח ולראות סרט קיץ עשוי טוב. זה אותו מדיום אבל שתי חוויות שונות.

הרבה יותר ממשחקים אחרים. דייויד ברוויק (האבא של דיאבלו) אמר במפורש שהמטרה שלהם הייתה ליצור חוויית slot machine בדיאבלו 1.

טוב, כשאמרת slot machine דווקא חשבתי על ה50% מהקונספט שבו אתה צריך להכניס מטבע כל פעם, אז זה שלח אותי ובאמת יותר דומה למה שקורה היום עם הgaas והמיקרו תשלומים.
דיאבלו אימורטלס, משחק המובייל-pc שיצא שנה שעברה, הוא ממש ההגדרה המזוקקת של הדבר הזה. אין לי בו אפילו שנייה אחת אבל חקרתי קצת את הלופ שלו ומה הסיפור.
בדיאבלו 4 לעומת זאת אין (כרגע... בטוח שיהיו מתישהו) מיקרו תשלומים שמשפיעים על הגיימפלי. אז לכל הפחות יש רמות לעיצוב המשחק הזה, ודיאבלו 4 לא נמצא בשיא.
הנקודה היא שזה לא שחור או לבן. אפשר לאהוב את הלופ עם גבול מסוים, אפשר להנות מהלופ קמפיין כמו שהוא בדיאבלו 4 ולא לרצות שום קשר ללופ קמפיין כמו שהוא באימורטלס (כמו שאני מבין אותו לפחות). אפשר להנות מהלופ קמפיין של דיאבלו 4 ולא להנות מהלופ אנדגיים שלו.
אני בטוח שגם להפך, יש המון שחקנים שבשבילם דיאבלו 4 זה האנדגיים והם רק מחכים לסיים כבר את הקמפיין בשבילו. אין טוב או לא, רק מה שאנשים אוהבים.

אבל אני מבין את הרעיון של דיאבלו כslot machine בגלל הloot, זו פשוט הסתכלות די רדודה. דיאבלו הוא משחק ויש לו מערכות, הloot הוא מערכת, לא המשחק. יש סיפור, יש התקדמות, יש גיוון. לכל הפחות החל מדיאבלו 2.
אם הוא slot machine בגלל הloot אז גם לשבת עם חברים לשחק d&d ולהטיל קוביה כדי לראות מה קורה ומה קיבלת זה slot machine...
אבל בעיניי הסופיות של משחק כמו דיאבלו היא קריטית כדי שהוא לא יהיה באמת ברמת הslot machine ותו לא. כי כשאתה רק משחק כדי להתחזק בלי שום פואנטה, אז אתה משחק רק את מערכת הloot באמת.
והיי, יש אנשים שמתים על זה, אבל בעיניי זה משעמם לגמרי.

בכל מקרה, אני עדיין לא רואה הבדל. אתה יכול לשחק דיאבלו עד שתסיים את הקמפיין ובזה זה מסתכם, מערכת הloot היא מערכת על גבי המשחק שאתה לוקח בה חלק אבל היא לא משנה את המשחק שלך על אמת. כשסיימת סיימת, כמו כל משחק.
ומצד שני אתה יכול להמשיך לשחק את דיאבלו לנצח ולרדוף אחרי החרב האגדית עם היחס נפילה של 0.0001 אחוז שאתה רוצה. באותה מידה אתה יכול לשחק את פיפא לנצח ולרדוף אחרי הקלף המיוחד מספר 17 בדיוק של אמבפה או מה שזה לא יהיה, או לשחק איזה שוטר מולטי לנצח כדי לפתוח את כל מה שיש שם. כל עוד זה כיף למי שאוהב את הגריינד האינסופי... לבריאות.

תסתכל על זה ברמה הוויזואלית הכי רדודה, בדיאבלו אתה נותן כמה מכות ספורות לאויב, הורג אותו, והוא משפריץ זהב, אייטמים ושלל דברים נוצצים על הרצפה. זה ממש slot machine וירטואלי, מהסוג הכי נמוך שיש בקזינו אינטרנטי. ומעבר לוויזואלי - ה-positive feedback loop של דיאבלו הוא מאוד קצר, הוא מעוצב להזריק לך דופאמין בקצב של אחת לכמה שניות. אני לא חושב שיש אף משחק קורי, בטח לא מהתקופה ההיא, שמגיע לקצב שלו.

בדוק סלוט מאשין. הרי האמרה הקלאסית שם הייתה שיהיה פשוט מספיק בשביל שאמא שלהם תוכל לשחק. ממש משחק למבוגרות בוגאס

ה-endgame של משחקי דיאבלו כיף כשיש לך חבורה של חברים שמשחקים איתך. זה מפגש חברים קז׳ואלי אונליין שעלול להכיל או לא להכיל חומרים אסורים כי זה משחק שהוא לגמרי mindless.

אני לא מדבר על התקופה ההיא, אני מדבר על עכשיו. זה לא שונה מהותית ממשחקי רוג לייק שמבוססים על שדרוגים רנדומלים כל דקה, נניח האדס או דד סלס.
וגם את האדס, סתם כדוגמה, שיחקתי כל עוד היה סיפור שהרגשתי שמצדיק את זה. למעשה זו הגדולה של האדס, איך שהוא הצליח להכניס את הסיפור לתוך הלופ הזה, וזה מה שגרם לי לשחק בו כל כך הרבה. האם הסיפור טוב במיוחד? לא, גם בדיאבלו לא, אבל הנקודה היא שלהגדיר את כל המשחק על מכניקה אחת מרכזית שלו זה לא נכון. הוא יותר מזה, מן הסתם, ואישית אני נהנה מדיאבלו או האדס כל עוד יש תחושת התקדמות או מטרה 'אמיתית' שהמשחק שם. ברגע שזה הופך ללופ האינסופי - אני בחוץ.
לא כי זה בהכרח רע אגב, אני בטוח שיש שחקנים שמחקים בהאדס כדי לפתוח את כל השדרוגים ולעשות את כל האתגרים ולשלב את כל הבילדים האפשריים. נשמע לי אחלה זמן, אבל לי אין כוח לזה.

בכל מקרה, כן. גילטי פלז'ר, מיינדלס פאן, ראש כבוי. הכל נכון. כבר אמרתי - דיאבלו (או באמת גם האדס וכו') הוא משחק שלא דורש ממך כלום באמת בזמן שאתה משחק, ובתמורה נותן לך מנת סיפוק כל דקה וחצי בערך. אני לא חושב שיש פה חדשות למישהו, וגם אם הלופ של דיאבלו מאוד 'מלאכותי' וקל להסתכל על המבנה שלו, עדיין לפעמים אתה רוצה בדיוק את זה, משחק לכבות איתו את הראש ולשרוף זמן בצורה מהנה. וכן, זה נכון גם לגבי עוד משחקים, סרטים, או ספרים.
זה כל מה שדיאבלו הוא ברמת הקמפיין, לא יותר ולא פחות.

האדס כן דורש קצת יותר שכל כי בזמן אמת אתה צריך כל פעם לבחור מתוך כמה אופציות, והמשך הבחירות שלך צריך לעבוד איתן בסינרגיה... כמו כן מערכת הקרב לרוב דורשת יותר תזוזה מאשר בדיאבלו 4. לפחות עד כה.
אבל כמובן שזה ממש לא מפעיל את כל המח או משהו קרוב לזה... פשוט רציתי להדגיש שכן יש הבדל

הם לא אותו משחק, אבל דיברתי על אספקט הslot machine הזה שחוזרים אליו, גם בהדס אתה פעם בדקה-שתיים מקבל שדרוג רנדומלי וזה מה שמחזיק את הלופ שלו כל כך קצבי ומהנה. מערכת הקרב הרבה יותר אקשנית בהדס אז בהחלט יש לך יותר שליטה בזמן אמת, אבל זה עדיין סוג של משחק בראש כבוי. די אוטומטי. גם השדרוגים, כמו שבדיאבלו אתה בהתחלה עוצר להסתתכל על כל חרב שהרמת ובסוף כבר מדפדף הרבה יותר מהר, גם בהדס אתה כבר לומד מתישהו ולא יושב לחשב כל שדרוג שאתה מוצא.

אפשר אגב למצוא קושי בהדס, לסיים בריצה ראשונה לגמרי אני מניח יהיה די קשה, ויש המון אתגרים שאפשר להוסיף אחרי שמסיימים פעם אחת. אבל ברמת העקרון - הלופ הבסיסי הוא די אוטומטי וגם שחקן לא טוב יסיים בסוף ריצה רגילה על הדס. פשוט אולי אחרי 200 נסיונות והמון שדרוגים תמידיים עליו, ולא אחרי 20 נסיונות. ככה או ככה, בסוף יתמזל מזלך ותקבל loot טוב 😃.
גם בדיאבלו אפשר לשים אתגרים, אבל הלופ הבסיסי כמעט אוטומטי.

זה לא נכון? אוקיי, תתווכח עם ברוויק על זה... הוא טוען שזאת המכניקה המרכזית של המשחק שלו, לא אני. חוץ מזה, שוב, הקצב בדיאבלו הוא מעל ומעבר האדס או דד סלס.

ואגב, לשחק דיאבלו על hc זה ממש לא מיינדלס.

אני מבין מה שאתה אומר, אני חושב אבל שהקטע של "סלוט מאשין" וכסף או לוט שקופץ לך כשאתה הורג וכו' - זה מאוד שונה משדרוגים שמגיעים בנקודות די קבועות (גם אם מתחלפות מריצה לריצה).
וזה מעט גם שונה מלהסתכל בSTATS של נשק/ציוד, כי שוב - אתה צריך לזכור ולהתאים מה בדיוק קיבלת מקודם והאם זה הולך יד ביד עם מה שעכשיו מציעים לך, ויש כל מני שילובים שכן עובדים וכאלה שממש לא, אלא אם כך וכך בדרכים יותר יצירתיות... גם בדיאבלו יש משחק שכזה מול הסקילס שלך, אבל גם זה אחרת.
אני לא אומר שאחד מאתגר יותר מהשני או משהו, רק על עניין "המח הכבוי" - יש שוני, וזה לא משחק על בדיוק אותו חלק "התמכרותי".

וכן, יש מצב טוב שברמות הקשות יותר דיאבלו דורש ממך הרבה יותר הכנה והרבה יותר תזוזה במרחב, אבל זה גם נכון על האדס ברמות הקשות יותר, עם דגש על הרמות הבאמת קשות, שאתה יכול לבחור אילו קשיים להוסיף בשביל עוד ניקוד, ויש שם כמה דברים כמעט בלתי אפשריים 😃

מה זאת אומרת? לא אמרתי שהמכניקה הזאת לא קיימת או שהיא לא משמעותית, אמרתי את ההיפך. אני פשוט אומר שבנוסף, הפתעה גדולה, יש במשחק עוד דברים שיושבים על זה. האם הslot machine לבדה הייתה מחזיקה אותי? לא, לראיה - אני לא מתחבר לאנדגיים של דיאבלו...
כלומר, הslot machine זה חלק מהמשחק. יש בו כמה סגנונות שונים, 'לופים' שונים כי באחד יש קמפיין, התקדמות, סיפור, גיוון במקומות וכל זה, ובאחר יש רק רדיפה אחרי הloot הבא כדי להתתחזק כדי לעשות ממשהו קשה יותר כדי לקבל את הloot הבא כדי לעשות את הדבר הקשה יותר וממשיך לנצח.
ויש אנשים שזה דיאבלו בשבילם, והם מתים על המשחק, אבל הכל התחיל כשאמרתי שזה לופ שאני לא מצליח להבין את המשיכה שלו.

והדמיון הוא שאפשר בהחלט להגיד את אותו הדבר על משחק כמו הדס או דד סלס או כל מיני דוגמאות. זה לא אומר שהם אותם המשחקים בדיוק... אבל זו אותה נקודה של לופ אנדגיים ייעודי אחד ולופ אחר יותר 'קמפייני'. על אותו משחק עם אותן מכניקות באופן עקרוני. כל המשחקים האלה מחזיקים אותך על "הבונוס הרנדומלי הבא" שמעבר לפינה, ובכל זאת אפשר להפריד בין סגנונות המשחק השונים בתוך המשחק עצמו.

זה שאתה לא מתמכר להימורים לא אומר שהימורים לא ממכרים. כמו שאמרתי, גם אני לא התמכרתי למשחק, סיימתי פעם אחת וזהו. אבל אלה ששורפים עליו אלפי שעות? כן, כנראה שאפקט הסלוט מאשין עובד עליהם די חזק.

נו ברור שכל הloop זה סלוט משין. אבל כל המשחקים זה ככה לא רק דיאבלו. גם אצל בטסדה (שדי העתיקו את הLoop מדיאבלו אם חושבים על זה לעומק) אתה כל הזמן שודד עוד loop ועוד loop בתקווה שהפעם תקבל איזה נשק עם STATS נדירים. ובמשחקי אונליין למשל FPS אונליין ברשת, רוב המפתחים הודו שהם בדרך כלל יוצאים מגדרם לתת לך לנצח במשחקים הראשונים שלך, או שהם מתאמצים להביא לך יריבים חלשים או שהם ממש עוזרים לך כדי שתתמכר למשחק ולא תפרוש.

ולמשל בSF אני יכול להתערב פה על כסף שאיך שאני מתחיל להפסיד האלגוריתם יוצא מגדרו להביא לי יריבים חלשים ממני כדי שאני אמשיך לשחק ולהיות מכור... ככה כל התעשייה הזו עובדת, כמו שאינטר אמר על הפרשה קבועה של דופמין לשחקן אבל אין ספק שדיאבלו מעל כולם יצר את הלופ הכי ממכר שיש וכולם העתיקו ממנו זה כן.

אין לי ספק שכל התעשייה הזו רואה בנו מכורים להימורים בפוטנציה 😁

נכון, כל המשחקים ממכרים, גם משחקי לוח כמו שחמט. אבל זאת שאלה של מידה, דיאבלו הוא בליגה אחרת.
לגבי sf, מה שאתה מתאר קורה בהרבה מערכות matchmaking, זה לא קשור להתמכרות. המערכת מנסה לבחון מחדש את הסקיל שלך, לראות עד כמה ירדת ברמה.

איך זה לא? הרי המטרה הסופית היא להביא לך הפרשת דופמין והתמכרות.

בוא נאמר שהיה לך יום עם ביצועים נוראים lose streak נוראי של 12 משחקים בשחמט/SF/starcraft2 זה באמת הגיוני שירדת ברמה הכללית שלך? רוב הסיכוים שגם אם תרד בדירוג אתה עדיין בדיוק באותה הרמה שהיית לפני הירידה, הם פשוט מנסים למזער תחושת תסכול ולהביא לך זרקית דופמין.מה שמעניין אותם זה שתסגור את היום עם תחושה עילאית ממכרת כמו מכור להרואין.