בטח שיש דבר כזה הרתעה, תראו איך ביב מורתע, הוא מפחד פחד מוות לעשות כל מהלך כבר 15 שנים כי יש לו הרבה מה להפסיד. זאת תכונה אנושית בסיסית, הערכת הrisk reward לכל פעולה שאני הולך לעשות.
קחו את זה לדוגמה קיצונית - ביבי מכריז שהחל מחצות, פעם הבאה שפרוקסי איראני או איראן עצמה יורים על ישראל נפיל פצצת אטום על עיר ראשית באיראן. ונניח שחיזבאללה יורים, ואז מפילים פצצת אטום ומוחקים את שיראז, יש באיראן מאות אלפי הרוגים. ואז ביבי מכריז שוב - פעם הבאה שפרוקסי איראני יורה על ישראל נפיל פצצת אטום על עיר ראשית באיראן. מה הסיכוי שמישהו יתקוף את ישראל? כנראה שאף אחד.
מן הסתם מדובר בדוגמה קיצונית, אבל היא מראה שהרתעה בהחלט עובדת. תשאל את יפן של 1945, משטר ששם בכיס הקטן את האיראנים מבחינת פנאטיות. הם היו צריכים שתי פצצות אטום, הראשונה לא הספיקה, אבל בסוף הם הורתעו.
הרתעה זה לא עניין נצחי, זה משהו שצריך לתחזק. כשפוצצו לנו האמר והרגו 8 אנשים ב-2006 יצאנו למלחמה כוללת שחירבה את דרום לבנון ןלא מעט מבירות. וכן, חיזבאללה בהחלט היה מורתע, נסראללה בעצמו אמר שהוא לא היה תוקף אם הוא היה יודע שזאת תהיה התוצאה והיה שקט בגבול הצפון עשור וחצי.
אבל הרתעה היא לא נצחית, וכשחיזבאללה מפוצץ מטען בצומת מגידו וישראל לא מגיבה, כשחיזבאללה מטפס על הגדרות ושובר מצלמות וישראל לא מגיבה, כשחיזבאללה בונה אוהל בתוך ישראל וישראל לא מגיבה אז כן, ההרתעה בהחלט הולכת לעזאזל.
יש דבר כזה הרתעה, אבל כדי לתחזק אותה אתה צריך לגיב כמו פסיכופט כשמתגרים בך. וכמובן שאי אפשר לצאת בהנחה שכולם מורתעים, אי אפשר לצפות באוייב מתאמן על לכבוש ישוב ישראלי ולזלזל בזה בטענות ״אבל הוא מורתע״. יש דבר כזה הרתעה, ובמקביל יש דבר כזה שאננות. אחד לא סותר את השני, אפשר גם להרתיע וגם להיות דרוכים ולא שאננים.