אני לא חושב שלישראל יש את האופציה להשתולל כמו כלב חולה כלבת. ההשלכות על היחסים שלנו עם העולם יכולות להיות מרחיקות לכת.
עם כל הכבוד שיש לאיומים של איראן וחיזבאללה וחמאס, לפי דעתי אף אחת מהן לא מהווה איום קיומי על ישראל (טוב, חוץ מהאיום הגרעיני האיראני)
אבל הרס הכלכלה הישראלית - זה בהחלט יכול להביא להתמוטטות.
הגישה הזו כנראה נופלת תחת הכותרת "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". האימרה הזו או דומה לה יכולה לבוא אך ורק ממישהו שנמצא באופוזיציה (או מישהו כמו בן גביר, שמעולם לא הבין ולא מעניין אותו הקונספט של אחריות ממלכתית)
אז אולי לא להיות "כלב חולה כלבת", מה שזה לא יהיה בתרגום למעשים בפועל. אבל עשינו נורמליזציה לדברים שאף מדינה, אבל אף מדינה בעולם לא הייתה משלימה עם אלפית מהם. 20 שנה של רקטות מעזה? המצאנו טרמינולוגיה שלמה - "טפטופים" ו"זליגות". רקטות פה ושם מלבנון בתקופה שאחרי 2006? "ארגון סורר", "סבב", "העברת מסר שנקלט" וכו וכו', הכל כדי להמשיך להדחיק עוד ועוד את המציאות בשביל השקט שכל כך התמכרנו אליו (וגם כשאין באמת שקט כמו המציאות של תושבי העוטף מאז ההתנתקות? לא נורא, כבר נרמלנו את זה ולא מדובר פה על מדינת תל אביב), ממש משתינים עלינו ואנחנו מספרים לעצמנו שזה גשם על הלשון.
זה מתחבר למה שאמרת על "לא איום קיומי" (ואין פה חלילה משהו נגדך - רבים וטובים יותר מכולנו ביחד רואים את זה באותה צורה) שזה עוד תסמין של הנ"ל וצורת חשיבה שמטריפה אותי - איך לעזאזל נרמלנו והורגלנו לחיות עם איומים (שפה ושם גם מתממשים ולא נשארים רק בספקטרום הפוטנציאלי) משמעותיים עלינו? איך שכנענו את עצמנו שכל עוד לא מדובר בפצצת מימן על ירושלים חיפה ותל אביב, אז הכל טוב ולא נורא כי זה לא איום קיומי? באמת שנדפקנו טוטאלית כחברה וכמדינה עם תרגילי ההתעמלות המנטאלית המטורפים האלה שכולנו עשינו כקולקטיב. אני מסכים שאמירות בסגנון בן גביר לא בהכרח תורמות שום דבר ואין לי כאן פיתרון מפורט וסדור, אבל מה שבטוח הוא שחייבים להתחיל להיות הרבה יותר התקפיים ולהעביר את הפחד והלבטים לצד השני ולא אצלנו.
כפי שראינו ב7 באוקטובר גם איום שהוא לכאורה לא קיומי יכול להביא לתוצאות קטסטרופליות ואפילו רק מהסיבה שאנחנו כחברה לא מסוגלים להכיל ולהתמודד עם כמות הרוגים גדולה. אנחנו לא העזתים, שאני בספק אם יש שם אדם אחד שלא נהרגו לו במינימום 5 בני משפחה עד היום וסף הגירוי שלהם למוות בנוי אחרת לחלוטין משלנו.
וכמו שאני רואה את זה (בדיעבד) - חמאס וחזבאללה יחד הם בהחלט איום קיומי. הוכיחו לנו שמכה בעוצמה הנכונה, בזמן הנכון ובמקום הנכון תוך מקסום היתרון ההתקפי שלהם ביחס לנקודות החולשה שלנו שכמובן ידועות להם זה מתכון לשואה שניה. דמיין מה היה קורה אם גם חזבאללה היו נכנסים במקביל ב7 באוקטובר, מה היה מונע מהם להגיע אפילו עד חיפה (דרך נהריה ועכו, ועל הדרך לגייס למסיבה צעירים ערבים מקומיים חמומי מוח מז'אנר שומר החומות?) מה היה קורה אם לנו היה קצת פחות מזל בחזית הדרום, והחמאס היום מגיעים עד באר שבע או מעבר לה מזרחה, ועד אשקלון ואשדוד או צפונה משם?
תרחיש כזה לבדו היה הסוף של כולנו, והוא לא קרה אך ורק מבחירה ולא מהיעדר יכולת. וזה עוד בלי לדבר על מה אם כל זה היה קורה + איראן חותים מיליציות ואיניפאדה שלישית בשטחים.