אבל הגורמים הלא יצרנים הפכו ללא יצרנים בגלל המדינה. זה לא מצב רגיל של כלכלה חופשית, המדינה הורידה על העסקים והקהל הכללי מגבלות (מסיבה מובנת) שגרמו לעסקים הללו להיות לא יצרנים בכפיה. אם היינו אומרים שיש חוזה בין המדינה לעסקים, המדינה הפרה אותו ולכן צריכה לפצות. אם אני כופה על המסעדה שלך להסגר, זאת לא כלכלה חופשית, המסעדה שלך נסגרה בכפיה ולכן הכופה (המדינה) מחוייבת לפצות אותך. העסקים הללו לא הפכו ללא יצרנים בגלל היד הנעלמה, הם הפכו ללא יצרנים בגלל יד הברזל של המדינה.
יש בלאנס שאמורים להשיג בין בריאות לבין הכלכלה ומדינת ישראל כשלה בשניהם. בטח ובטח בישראל, מדינה שהיא ״אי״ בגלל שאנחנו מנותקים מכל השכנים שלנו. היינו אמורים להיות אלופים בהכלת המחלה הזאת, היינו במצב יותר טוב מכל מדינה אחרת בעולם בזכות כלכלה חזקה וגאוגרפיה של אי מבודד ועדין כשלנו בגדול.
המדינה לא יכולה לפצות כי למדינה אין כסף. המדינה רק יכולה לקחת את הרכוש שלי בכוח ולהעביר למובטלים (או לקחת הלוואות, שזה שקול לכך בעתיד). זה לא לגיטימי, כי אני לא אשם במצב בדיוק כמו שהמובטלים לא אשמים במצב. האמת היא שאנשים צריכים להיות מוכנים ליום סגריר, ובשביל זה כל אדם צריך שיהיה לו באפר מספיק גדול של חסכונות. וכן, זה אומר לנסוע פחות לחו"ל, לשדרג פחות את הטלפון הנייד, לצאת פחות למסעדות ולחסוך הרבה הרבה יותר. לא עשית את זה והגעת לא מוכן ליום סגריר? חבל מאוד, תהדק את החגורה, סגור את העסק וחפש עבודה בתור חקלאי, שיפוצניק או קופאי בסופר. לא חסרות עבודות גם בתקופה הזאת. לתשלומי העברה כפויים אף פעם אין הצדקה.
לגבי תפקוד הממשלה במשבר ויכולות ניהול - לא רלוונטי, זה משבר שהמדינה לא צריכה לנהל. למעשה, המדינה לא צריכה לנהל כמעט שום דבר.
