נושא ה-ppוליטיקה הרשמי

חשבתי על הטענות שלך, אינטר, ויש לי בעיות עם שתי טענות:

לגבי "אנשים צריכים להיות מוכנים ליום סגריר": זה אולי יכול להיות נכון למי שמועסק כבר כמה שנים טובות (ויש לו עסק מצליח או עבודה טובה). מה אם מי שסיים אתמול אוניברסיטה והתחיל עבודה ראשונה בפברואר השנה? מאיפה אתה מצפה שיהיו לו כבר חסחכונות לכמה חודשים? מה אם מי שהקים עסק חדש בפברואר השנה ובשביל זה לקח הלוואות? לפי הציפיות שלך כל מודל סטארטאפ ניישן קורס כי בכל נק' זמן אנשים אמורים להיות עם חסכונות של עשרות אלפי שקלים מחכים להם בבנק.

ובוא נגיד שכולם היו נוהגים לפי המודל שלך. מה נראה לך היה קורה אם כל האנשים האלה היו הולכים עכשיו לבנקים ומבקשים למשוך את הכספים שלהם?

ד"א, לפי דה מרקר, באמת הפלח שנפגע הכי הרבה מהמשבר הנוכחי הוא צעירים עד גיל 28. מחד גיסא, חלקם בין דורשי האבטלה גבוה מחלקם היחסי בשוק העבודה, בגלל שהרבה עסקים שנסגרו נסמכו על עבודה צעירה (למשל מסעדות ואולמות אירועים), ומאידך, קיצצו להם ב2007 את גובה ומשך האבטלה כי ההנחה אז היתה שלהם קל למצוא עבודה אז שלא יהיה להם תמריץ לשבת בבית.

לגבי "המדינה יכולה רק לקחת ממך ולהביא למובטלים": זה לא נכון או לפחות לא לגמרי מדויק. מי שהיה מועסק הרי שילם ביטוח לאומי ועכשיו מצפה למיצוי הזכויות שלו.
אפשר להגיד שהטענה שלך נכונה לגבי מי שמקבל קצבאות, אבל לגבי דמי אבטלה, ביטוח לאומי אינו שונה בהרבה מביטוח פרטי.

יש מספיק עבודות חלופיות במשק, פשוט ישראלים עצלנים מדי לעשות אותם. לגבי חסכונות - אם לעסק אין באפר מספיק גדול, מגיע לו לקרוס. זה לא משנה אם זה באשמתו או לא, תמיד צריך שתהיה קרן למקרי חירום.

לגבי משיכה מהבנקים - כנראה שלא היה קורה כלום, כי אנשים לא מושכים את הכסף במזומן אלא משלמים בצ'קים/העברות בנקאיות. זה לא ממש מסכן את הבנקים, כי הם מתקזזים ביניהם או מעבירים פנימית מחשבון לחשבון.

לגבי ביטוח לאומי - הוא לא באמת ביטוח, כי אין הרבה קשר בין גובה המקדמות שאתה משלם לגובה הקצבאות (מרבית התשלומים של ביטוח לאומי הם קצבת ילדים וזקנה). בנוסף, ביטוח לאומי לא מחויב לעזור לך בשעת משבר, האג'נדה המרכזית שלו היא צמצום פערים בחברה ע"י חלוקת העושר מחדש. ובניגוד לחברות ביטוח פרטיות, ה"פרמיות" שהציבור משלם לביטוח לאומי לא מוחזקות בקרן אלא מועברות לתקציב המדינה. כלומר כל כספי הביטוח הלאומי מבוזבזים על צריכה ממשלתית וקצבאות, הם לא מתנהלים בדרך של גידור סיכונים, כמו שמקובל בחברות ביטוח. ובכל מקרה, חבילת הסיוע הנוכחית קשורה להחלטת ממשלה אד-הוק לפיצוי נפגעי קורונה, אין קשר לחוק הביטוח הלאומי.

לא אכנס לעומק הויכוח הכלכלי, בעיקר כיוון שאין לי הבנה מספקת בנושא כדי לקבוע לכאן או לכאן. אבל כן יש איזה ויכוח עקרוני הרבה יותר אינטר שיוצא מההודעות שלך, ואיתו אני לא מסכים.
כלומר, אני מבין את הנקודה שלך לגבי 'יום סגריר' ו'לכו לעבוד איפה שצריך'. קודם כל זו השקפה שמסתכלת על איזה עולם אוטופי שרחוק מאוד מהמציאות, אבל, גם אם נניח שבאמת יש מספיק עבודות 'שחורות' *לכולם*, וגם אם נניח שכל המשפחות ימשיכו להסתדר יופי אם ההורים ילכו לקטוף תפוחים במקום לעבוד איפה שעבדו (כלומר אני מניח, שרוב האנשים שנתקעו כעת עם חובות הסתמכו על משכורת גבוהה פי כמה מזה, אבל יאללה, בסדר), עדיין יש פה איזו שאלה עקרונית שמרחפת.

מה נניח עם כל העצמאיים, אפילו לא בעלי העסקים או העשירון העליון של אנשי התרבות. מה עם כל אלו שיכולים להסתדר באותה רמת חיים כעת בעבודה אחרת? היית רוצה לחיות במדינה שבה, נניח, אין הפקות מקור ישראליות בקולנוע ובטלוויזיה? במדינה שבה אין מבחר של מסעדות, אין ברים, אין מועדונים? כלומר אם תשתין על האנשים האלו באופן קבוע, למה שמישהו יעשה את זה? הם כולם ילכו לקטוף תפוחים, ושלום על ישראל.

בסופו של דבר החיים הם לא רק גרף מספרים עולה ויורד. שוב, אני לא מתכוון להכנס לעומק הויכוח הכלכלי כי באמת שההבנה שלי היא ממוצעת במקרה הטוב. יכול להיות שכל מה שאתה אומר נכון כלכלית. יכול להיות שהדרך שאתה מציג היא זו שתגרום למדינת ישראל להיות הכי עשירה שהיא יכולה ולאזרחים לחיות חיים הגונים עם משכורות סבירות.
אבל יש המון ענפים שעומדים כרגע בפני הלא נודע, ואם המדינה לא תעזור לכל אותם אנשים יקרו אחד משני דברים -
העובדים יעזבו את כל הענפים האלו וילכו לקטוף תפוחים, סבבה למשבר הכלכלי (תאורתית, כבר הסברתי בהתחלה שגם זה בגדר חלום), אבל מה עם התרבות, הפנאי, ואיכות החיים במדינה?
או שאנשים לא יעזבו את המקצוע, והענף כביכול ישמר, אבל במצב רע הרבה יותר ובמצב כלכלי ירוד של העוסקים בו.

סטיק, התשובה לשאלה שלך היא מאוד פשוטה: כל אחד צריך לעשות את השיקול האינדיווידואלי שלו. אני למשל כמעט ולא צורך תרבות ישראלית (טלויזיה, קולנוע ותיאטראות) כי הרמה שלה לא מספיק גבוהה בשבילי. לכן אני רוצה ש-0% מההכנסה שלי, בין אם במיסים או בצריכה ישירה, תלך למימון תרבות ישראלית, והייתי שמח אם רוב אנשי התרבות היו נוטשים את המקצוע ועוברים לעבודות אחרות, כי אז לפחות הייתי נהנה מתוצרת אחרת שבה אני כן מעוניין.
אתה, לעומת זאת, חושב אחרת ממני - מצוין, תמוך בתרבות מקומית באמצעות הוצאת חלק מההכנסה הפנויה שלך עליה. אם אי אפשר בגלל הקורונה - תרום להם כסף. אם יש מספיק אנשים כמוך, התרבות המקומית תשגשג או לפחות תשרוד. אם רוב האנשים חושבים כמוני, היא תגווע. שני המקרים סבבה לגמרי, כי הם נובעים מרצון חופשי של הציבור. מה שלא לגיטימי הוא לקחת ממני כסף בכוח ולבזבז על תרבות, מ-2 סיבות: 1. אתה פוגע בזכות הקניין שלי. 2. אתה מעוות את השוק לטובת ההעדפה האישית שלך ומתעלם מההעדפה האישית שלי. כלומר גם פה, הדרך הנכונה היא דרך השוק ולא הממשלה. ואגב, גם אם כל אנשי התרבות ילכו לעבוד בשדה, מדובר בפיתרון זמני. כשהקורונה תעבור מהעולם הם יוכלו לחזור להופיע, אין פה שום גזירת גורל.

אבל יש פה שתי בעיות, הראשונה היא שאני לא יכול עכשיו לתרום כסף לאנשי התרבות. אתה מתייחס רק לקורונה, ומתעלם מהמשבר הכלכלי. גם אני נמצא כרגע במשבר כלכלי (עם כל הכבוד להמלצה שלך לשמור כסף בצד, זה קצת קשה כסטודנט באונ' ת"א שרוצה גם לשכור דירה כדי לא לשבת על ההורים שלו כל היום. בטח שעד גיל 21 המדינה אמרה לי לשים הכל בצד וללכת לטייק ניירות מ8-5 בשביל 350 שקל לחודש. אבל זה היה לפני חמש שנים, הבנתי שהיום העלו לחיילים את המשכורת בעוד איזה 300 שקל...). ובקיצור, גם לי אין כרגע איך לתמוך בענפים שאני אוהב וזה מעבר לעניין החצי סגר בעקבות הקורונה. גם בעוד שנה, עם חיסון לקורונה והכל, משבר כלכלי ימנע ממני לצרוך תרבות ופנאי (גם ברים, מועדונים וכו') וכמוני רבים אחרים. פה נכנסת המדינה, אני מבין את הגישה המאוד קפיטליסטית שאומרת שהמדינה לא צריכה להתעסק בכלל בחיי האזרח, בסדר, וגם אם תוכיח לי שזה נכון כלכלית לקופת המדינה אני עדיין אגיד - יש גבול מסוים.
אני גם מבין שאתה לא הולך לקולנוע או תאטרון ישראליים, צורך טלוויזיה מחו"ל בלבד, בסדר גמור. אני מניח שאתה כן נהנה לצטט משפטי תרבות? להזכר ברגעים אייקונים? לא יודע, זו תרבות, זה הרבה מעבר ללשבת לראות סרט ישראלי, זה באמת חלק מהלך הרוח של המדינה שלך. ומעבר לזה זו רק דוגמה אחת, יש עוד ענפים רבים. לדעתי, המדינה חייבת לעזור ברגעים כאלו קשים של משבר פתאומי שאינו תלוי באיש. כלומר יותר מזה, המדינה עזרה והכריחה אותך לשבת בבית, סגרה תאטראות, אולמות קולנוע, ברים וכו'. היא עזרה לאזרחים להלחם בקורונה על ידי הטלת חובות סגר. למה במשברים כלכליים המדינה לא צריכה לעזור? אפשר להגיד שהמשבר הזה הוא באשמת המדינה כי היא הכריחה אותך לשבת בסגר, אז על אחת כמה וכמה. אם המדינה לא הייתה עושה כלום באשר לקורונה (שכל אחד ידאג לעצמו ואני מקווה שיש לך מסכת N95 ליום סגריר), אז ניחא, אבל למה זה כן וזה לא? (רק לצורך הבהרה אני לא חושב שהמדינה לא צריכה לטפל בקורונה... אני רק חושב שהיא גם חייבת לטפל בכל ההשלכות הנלוות לצד זה).

והדבר השני, הוא כמובן שאנשים לא ילכו למקצועות האלו יותר אם המדינה משתינה עליהם בכל פעם שקצת קשה. אני לא מדבר על מליונים, אני גם לא מדבר על לעזור לכל עצמאי שנכנס לקשיים כלכליים. אני מדבר על הצורך שהמדינה תבטיח עתיד כלכלי כלשהו לאנשים שנפגעו באופן קולקטיבי ממשבר מוכר וידוע שהמדינה לכל הפחות לא ממש עצרה.

קודם כל, לא נכון. עם כל העובדים שחסרים בשדה, עדיין אין 850 אלף עבודות פנויות בישראל. ספרתי.
שנית, שחקנית תיאטרון בת 50 לא תלך לעבוד בשדה ולא תשטוף חדרי מדרגות. זה לא עצלנות. היא לא בנויה לזה ולא תעמוד בדרישות הפיסיות לאורך חודשים.
היא יכולה ורוצה לעבוד כפקידה, אפילו פקידת קבלה, או מוכרת בחנות או למכור פופקורן או אפילו בסיעוד לקשישים. אין עבודה שהיא לא תסכים לעשות כל עוד היא מסוגלת פיסית. אבל רוב העבודות ללא מיומנות הן עבודות פיסיות. אנשים מעל גיל מסוים כבר לא יתרוצצו בשמש או יסחבו ארגזים.
אז השחקנית שלנו לא מוצאת עבודה כבר 4 חודשים.
לקרוא לזה עצלנות זה משפט סתמי שלא מעונין להתמודד עם הבעיה.

זה משפט סתמי לחלוטין, לא עונה בכלל על התסריטים שהבאתי ומנותק מכל מציאות שהיא.
באותה מידה יכולת לכתוב ג'יבריש.
מבוטל.

אתה שוב פעם מתעלם ממה שכותבים לך. אמרתי במפורש שאני לא מתכוון לקיצבאות. אנשים שעבדו ושילמו ביטוח לאומי מצפים ובצדק לקבל דמי אבטלה. גם ההפרשה וגם הקצבה תלויות בגובה המשכורת.
האג'נדה של ביטוח לאומי היא לא רק צמצום פערים. הממשלה יודעת שאם היא לא תקבע בחוק הפרשה לביטוח לאומי אז אנשים לא יחסכו ליום סגריר. למה? כי יותר חשוב היישור שיניים לילד או השיפוץ לאמבטיה. הממשלה מכריחה אנשים לחסוך ליום סגריר (פיטורין ופרישה) באמצעות ביטוח לאומי.
לחסוך מהמשכורת שלהם, לא שלך.

קצבת ילדים, זיקנה, הבטחת הכנסה - על אלה אתה יכול לטעון שהם על גבך ונועדו לצמצום פערים. לא על זה הדיון פה. מתוך 80 מליארד שהוקצבו לתכנית הכלכלית, הרוב הגדול הולך לדמי אבטלה ובטחונות להלוואות. 6 מליארד ממסוקים זה אחוזים בודדים

אליבא דה אינטר - זו בעיה שלך ושלך בלבד. אתה אמור להיות עם חסכונות של עשרות אלפי שקלים בבנק בכל רגע נתון בחייך. בשביל זה אתה אמור כנראה לגור עם ההורים עד גיל 35, להסתפק בנוקיה 3230 מלפני 30 שנה ולא לסוע לשום טיול בחו"ל.
ועם מדיניות צריכה כזו הכלכלה עוד אמורה לצמוח.

לביטוח לאומי לא משלמים ליום סגריר.. זה לא קרן. זה מוסד כמו שאינטר תיאר. אפשר להיות בדעה שה״מדינה״ היא גוף שלישי שצריך לדאוג לנו אבל התיאור של אינטר עובדתי לגמרי. גם בשאר העולם אני לא מכיר דוגמא למוסד שכזה שלא פועל באותה צורה.

אין 850 אלף דורשי עבודה באמת, רובם בחל"ת ומצפים לחזור לעבוד בקרוב, וכנראה שלפחות לחלקם נוח לחיות כרגע על אבטלה על חשבון המדינה. דמי אבטלה לשנה, מה רע? כנראה שרובם גם לא באמת מובטלים, כי מובטל מוגדר כאדם לא מועסק שמחפש עבודה אקטיבית. ונכון שאין 850 אלף משרות פנויות כרגע, אבל מסתבר שיש מספיק משרות פנויות ללא דורש - כך שעובדתית, מי שבאמת רוצה לעבוד, יכול לעבוד. מי שלא עובד, כנראה שלא רוצה מספיק. וככל שיותר אנשים יחזרו לעבודה, התוצר יצמח והיכולת של מעסיקים לגייס עובדים נוספים תעלה. כל חודש יפתחו עוד ועוד משרות והאבטלה תצנח בהדרגה. לגבי שחקנית התיאטרון בת ה-50 - אנקדוטות כאלה תמיד אפשר למצוא, בלי קשר למצב הנוכחי. לא מוכיח כלום. מי שרוצה מספיק לעבוד, ימצא איזושהי עבודה, מתאימה יותר או פחות. מי שלא, לא.

לגבי חסכונות - עונה לחלוטין. לקחת הלוואה? לקחת סיכון. הסיכון התממש? בעיה שלך בלבד. מאוד פשוט. אין שום סיבה שאני אכסה לך את ההלוואה, גם אם הסיכון שהתממש לא היה באשמתך. לא מעניין אותי מי אשם, זה לא עסק שלי ולא סיכון שלי. אני לא מעורב בעסק שלך ולכן אין לך זכות לדחוף את היד שלך לכיס שלי כדי לכסות לך את החוב.

לגבי ביטוח לאומי - מה הכוונה מצפים לדמי אבטלה? עצמאיים מעולם לא קיבלו דמי אבטלה. שכירים מקבלים לחודשים ספורים, לא לשנה. בנוסף, אין באמת מאיפה לשלם דמי אבטלה, כי כמו שכתבתי לך (והתעלמת, מעניין למה) לביטוח לאומי אין כסף, כל הכספים שלו מבוזבזים על צריכה. גם למדינה אין כסף, כי כל הכסף שלה מגיע ממיסים ומבוזבז עד השקל האחרון (למעשה יותר, כי יש גרעון). כך שגם אם כל מה שאתה אומר נכון בתיאוריה (והוא לא), האפשרות היחידה לשלם אבטלה היא רק ע"י העלאת המיסוי על שאר האזרחים. וזה לא לגיטימי.

כלומר אתה מעדיף שהמדינה (ואין באמת "מדינה", הכוונה בעצם לשאר האזרחים העובדים) יכסו לך את ההוצאות כי לא בא לך לחזור לגור עם ההורים בגלל הקורונה. לא יודע איך זה נשמע לך הגיוני, לי זה נשמע כמו חוצפה. אולי בגלל שכיסוי ההוצאות קורה דרך מנגנון מעורפל של "מדינה", אתה מרגיש עם זה בנוח. אם היית מכיר את אותם אנשים שמכסים לך את ההוצאות ואולי אפילו היית צריך לבקש את הסכמתם לממן לך את השכ"ד - כנראה שהיית מרגיש הרבה פחות בנוח...
כן, אני נהנה לצטט "משפטי תרבות" כמו שאני נהנה לצטט הודעות שלך בפורום. זה מצדיק את דחיפת את היד שלך לכיס שלי בכוח? לא. תרבות זה דבר נחמד מאוד, אבל לגמרי לא ברור למה הכרחי להפעיל כפייה כדי לשמור עליה.

זה נכון שלביטוח לאומי לא משלמים ליום סגריר. וזה גם נכון שמי שמשלם ביטוח לאומי, יקבל דמי אבטלה כאשר יהיה לא מועסק. גם זו עובדה.
השורה תחתונה היא שהטענה כאילו התכנית הכלכלית באה ע"ח המשכורת של אינטר היא לא מדויקת. האנשים שהיום לא מועסקים ודורשים עזרה מהמדינה אלו לא פרזיטים שיושבים בבית ומשפריצים ילדים. אלה אנשים עובדים ששילמו מיסים וביטוח לאומי.

יש 850 אלף לא מועסקים. ואתה עוד מתיימר לדעת איך הם מרגישים. דמי אבטלה הם לא בגובה שווה למשכורת. בנוסף, צעירים עד 28 מקבלים דמי אבטלה מופחתים. וכמובן שלא מתאים לך לחשוב על העצמאים שיושבים בבית בכיף בלי לקבל שקל

מסתבר? מאיפה מסתבר? איפה העובדות?

אתה לא מבין שאם כל העסקים הסגורים יפשטו את הרגל יהיה פה משבר כלכלי שישפיע על כולם. את זה המדינה רוצה לעצור

יש גירעון אבל יש גם רזרבות.

לא מועסק זה לא בהכרח מובטל. לפחות לא עד משבר הקורונה. מובטל הוא רק מי שמחפש עבודה אקטיבית ולא מוצא.

כן, דמי אבטלה הם לא בגובה משכורת, אבל מנגד גם לא צריך לעשות כלום כדי לקבל אותם - די נוח. עבודה זה לא כיף לרוב האנשים, ומתאים לפחות לחלקם לקבל כסף תמורת רביצה בבית. העובדות הן שיש עשרות אלפי משרות פנויות במשק. מי שבאמת רוצה לעבוד, יכול לעבוד.

ומשבר כלכלי יש כבר עכשיו. כיסוי הפסדים על חשבון אחרים לא פותר שום משבר, אתה בסה"כ מפיל את ההפסדים שלהם על שאר הציבור, זה משחק סכום אפס.

אין באמת רזרבות לביטוח לאומי, הרזרבות הן רק התחייבות של האוצר לשלם להם חזרה. אבל לאוצר אין שום קרן על שם הביטוח לאומי, כל המימון מתבצע ממיסוי. כלומר אם ההתחייבויות של ביטוח לאומי עולות, גם המיסים יעלו בהכרח. אין פה שום קסם.

לא ממש, המדינה כפתה סגירה של עסק אז כמו כל דבר בכלכלה חופשית, פגעת -> פצית. אם הייתי שורף לך את העסק, הייתי צריך על פי בית המשפט לשלם לך פיצוי. אם המדינה סוגרת לך את העסק, היא צריכה לשלם לך פיצוי. לא שונה מכל אזרח אחר שמגיע ופוגע לך במכוון בעסק. אנחנו לא במצב רגיל פה, לא מדובר בסתם עסק רנדומאלי שהוא נסגר כי הניהול שלו כושל או המוצר שלו לא בדרישה. הכלכלה הישראלית תמחק בלי עזרה לעסקים, כלכלה לא יכולה לתפקד בלי עסקים קטנים ואם המדינה עושה מהלך אלים כמו לכפות עליהם סגירה, היא צריכה לעשות משהו בנידון. להגיד כל מני משפטים שטחיים כמו "לא בכסף שלי" בזמן שמדינת ישראל מפוצצת צפונית ל-300 מליארד שקל שנתית זה קצת מצחיק.

כלכלה חופשית עובדת בשוק חופשי, שוק עם קורונה הוא לא שוק חופשי. העסקים האלה לא באמת צריכים מימון, הסיבה העיקרית שהם בצרות היא שהמדינה כפתה עליהם סגירה. אתה מדבר כאילו זה איזה שמאל כלכלי שמחפש לפזר כסף רנדומאלית כדי שאנשים יוכלו לשחק TLOU2 בבית או כדי להציל עסקים כושלים. אבל זה לא המקרה הפעם. אני גם מתנגד לפיזור כסף ממשלתי, אני הייתי רוצה שהכל יהיה רזה יותר ממה שהוא עכשיו, אבל כרגע יש סיטואציה מאוד ספציפית שקורת בעולם ובארץ ואי אפשר לחיות בהכחשה.

בנוגע לכל עניין ה"לכו לקטוף אבוקדו", אתה יודע שזה טפשי ברמות אבל אתה ממשיך להשתמש בססמה הזאת, העולם לא עובד ככה. להגיד לבעל עסק עם מחזור של 100,000 שקלים בחודש שילך לקטוף אבוקדו בשכר מינימום בזמן שהעסק שלו מדמם -50,000 שקלים כל חודש ויש לו חובות לספקים של מאות אלפי שקלים זה גובל בבדיחה. הטיעון הזה לא יחזיק מים מול אף בעל עסק רציני.

אם זו האופציה שאתה נותן להם, הם יפרו את ההוראות ויפתחו את החנויות/מסעדות/עסקים.
ומה יקרה אז?

עשרות אלפי עסקים פושטים רגל, החובות שלהם נמחקים כי אין מאיפה לקחת, עמלות הבנקים עולות ומי ישלם? אינטר ישלם.
מאות אלפי מובטלים וירידה בגביית המיסים הכללית. הממשלה מעלה מיסים למעמד הביניים שעובד, מי ישלם? אינטר ישלם.
עליה בשיעור הפשיעה שגוררת עליה בדמי הביטוח והזדקקות לשירותי אבטחה פרטית. מי ישלם? אינטר ישלם.
ירידה בסל השירותים לאזרח (בריאות, חינוך וכו) שגוררת עלית מחירים בשוק הרפואה והחינוך הפרטיים. מי ישלם? אינטר ישלם.
לאנשים אין כסף ושוק הנדל"ן עובר לירידות חדות. שווי הנכסים של הציבור נחתך בעשרות אחוזים. מי ישלם? אינטר ישלם.
...
וזה רק סדר ראשון ואופטימי יחסית.
בסדר הבא, הבנקים קורסים, התשתיות מוזנחות, אשפה נערמת ברחובות, מהפנסיות והחסכונות לא נשאר כלום, איכות החיים ותוחלת החיים נפגעות בצורה קשה.
בסדר הבא אחריו, הרחובות מתמלאים בהומלסים, ילדים ננטשים לבתי יתומים, קשישים מקבצים נדבות בכל צומת, הבן של אינטר מתמכר לסמים, הבת של אינטר נתקלת בדמויות מפוקפקות בערב, אינטר מוצא את עצמו מול שודד עם אקדח ברקה ושום הון שבעולם כבר לא יחזיר את המצב אפילו 5% אחורה.

אז יש משבר זמני ומדינות בעולם שופכות כסף ע"מ למזער את הנזקים ככל שניתן מתוך הבנה שכל נזק שהם מונעים כעת, יחזיר דיווידנדים עצומים בהמשך.
תיאור המצב כמשחק סכום אפס הוא עמוק כעומק שלולית. "אבן שביבי טיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציאה"

היסטורית, הדרך הטובה ביותר למזער נזקים בשעת משבר היא אי התערבות ממשלתית. התערבות ממשלתית גורמת תמיד רק לנזק, השוק יודע לתקן את עצמו מהר מאוד.
כן, צריך לתת לעסקים קורסים לקרוס. במקומם יקומו עסקים עמידים יותר עם ניהול טוב יותר. עסק שקורס אחרי כמה חודשים רעים הוא עסק שברירי עם ניהול גרוע, אין לו זכות קיום.
הבנקים כנראה לא יקרסו אבל יצטרכו להתייעל. גם אם יקרסו, לדעתי אותו הגיון חל עליהם. מה שנכון לגבי עסקים רגילים, נכון על אחת כמה וכמה בנוגע לבנקים. הם אלו שצריכים להיות חסינים מפני ברבורים שחורים יותר מכולם. אבל זה רק בתיאוריה. במציאות שלנו בנק ישראל לא יתן להם לקרוס כי יש לו שליטה על מדפסות הכסף.

וכן, זה לגמרי משחק סכום אפס. ההפסדים הם כבר עובדה קיימת. השאלה עכשיו היא מי מכסה אותם. אין שום הצדקה שאני אכסה אותם. אם אתה מודאג מתרחישים אפוקליפטיים - תתאגד עם אנשים שחושבים כמוך ותציל את העסקים הקטנים, הבנקים, הטייקונים ואת מי שאתה רק רוצה. אני מחוץ למשחק.

אינטר, הסיבה שמדינות נורמטיביות ופונקציונליות מתערבות באופן הזה במשברים היא היסטורית. לקחים מהפעילות המסויגת מאוד של הובר וFDR בתגובה לשפל הגדול וההשלכות הישירות שלו, שעלו לעולם בקטסטרופה הגדולה ביותר שהוא עבר אי פעם.
כל זמן שאתה חלק מ"שוק" ולא מקיים משק עצמאי ובלתי תלוי אז אתה לא מחוץ לשום משחק. אתה תשלם ותמשיך לשלם, לא משנה כמה תדמיין שאתה יען.

קיאו, אין שום תחום שחף מהתערבות ממשלתית, כל התערבות ממשלתית גורמת לנזק. אם נקיים את מה שאתה אומר, ניכנס למעגל קסמים שבו המדינה מתערבת בפעם השנייה רק כי היא התערבה כבר בעבר לראשונה, ההתערבות השנייה גורמת לנזק נוסף שיצדיק להתערבות שלישית, וכך הלאה... זאת לא דרך פעולה נכונה או ליברלית. הדרך הנכונה היא שהמדינה תצמצם את ההתערבות שלה למינימום בכל מצב, בלי קשר להתערבויות קודמות. ובכל מקרה, הנזק העיקרי במשבר הנוכחי לא נגרם ע"י הממשלה אלא ע"י קיומו של הנגיף. אין ספק שהממשלה גרמה נזק למשק, יש הרבה ספק לגבי המידה. שוב, ראה את שוודיה עם חבילת הסיוע השלישית בגודלה בעולם.
ואגב, רגולציה נגד מפגעים סביבתיים היא לא מנוגדת לשוק חופשי אלא להיפך. שוק חופשי = שוק שנקי מכפייה. זיהום האוויר שאני נושם זה לחלוטין כפייה, ולכן רגולציה סביבתית בנושא לא רק שלא סותרת שוק חופשי אלא הכרחית לשוק חופשי. מה שכן, אין שום הוכחה לכך שצמצום החור באוזון למשל נבע מפעולות אנושיות בנושא. זה נכון גם לגזי חממה ותחומים סביבתיים אחרים. בהרבה מקרים הגורמים הם בעיקר טבעיים ולא אנושיים.

עומר, אי ההתערבות של הובר בשפל הגדול היא אחד השקרים הגדולים בהיסטוריה. קרא את הספר America's Great Depression של Murray Rothbard ותבין עד כמה הוא היה אחראי ישירות למשבר ולהעמקתו בעקבות התערבות ממשלתית חסרת תקדים בשוק. עד השפל הגדול ארה"ב נקטה במדיניות של לסה פייר (יחסית), הובר היה הראשון ששבר לגמרי את הכלים עם התערבות ממשלתית מסיבית. ואני לא יודע על איזה פעילות מסויגת של FDR אתה מדבר, FDR הוא כביכול האנטי תזה של הובר, הוא יזם את הניו דיל שנחשב לקו פרשת המים במדיניות הכלכלית של ארה"ב, ששברה חזק מאוד שמאלה. ההתערבות הממשלתית שלו בשפל הגדול היתה מטורפת (בזבוזי כספים אדירים, הגדלת החוב, עבודות ציבוריות עצומות כמו סכר הובר וכו')... וכל זה לא סייע לסיום המשבר אלא להיפך, רק העמיק אותו. מה ש"סיים" את המשבר הוא מלחמת העולם השנייה.

נשים רגע בצד שאינטר טהרן (לגיטימי כל אחד והדעה שלו), בסופו של יום לומר במילים אחרות ״עכשיו זה מקרה יחודי, ועכשיו אם לא נתערב יקרה דבר מזעזע x״ זה לא שונה מכל ויכוח פוליטי כזה בכל זמן נתון... תמיד מי שבעד התערבות חושב שבאותו רגע זה מה ש״חייב״ לעשות ואם לא ״יפלו השמיים״.

זה נכון, המשפט "this time is different" הפך כבר לקלישאה כי הוא תמיד חוזר בכל משבר כלכלי. הפעם מה ששונה הוא שהמשבר נבע מאסון טבע ולא ממדיניות כלכלית כלשהי (כלומר הממשלה כן החריפה את המשבר, אבל לא גרמה לו). אבל הטיעונים בבסיסם הם תמיד אותו דבר.

אינטר, הבעיה שאני רואה עם קו הטיעון האחרון שלך הוא שאתה לא הולך מספיק רחוק אחורה בהיסטוריה.
התערבות ממשלתית היא לעולם תגובה למצב קיים. נסיון לתקן עיוות שנוצר כאשר אין פיקוח.

חוקי העבודה הם תוצאה של מה שקרה עם המהפיכה התעשייתית באנגליה. כשקמו המפעלים הראשונים, לא היה שום פיקוח. לא על בטיחות, לא על גיל מינימום, לא על שעות עבודה. האם העובדים התפטרו? לא. מצב העובדים הלך הדרדר והם לא עשו כלום. כ"א ניסה לדאוג למשפחתו בלבד ולא היתה להם את ההבנה של הכח של ההמונים. מצב העובדים החל להשתפר רק בסוף המאה ה19 כאשר הם צברו כח פוליטי ובעקבותיו חוקקו החוקים שאנחנו היום מקבלים כמובן מאליו כמו חוקי בטיחות, חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק גיל מינימום

אינטר, מלחמת העולם השניה הוציאה את ארה"ב מהמשבר משום שהיא שפכה כסף בלתי נגמר לשווקים. בסוף המלחמה הממשל החזיק מעל 10 מליון חיילים פעילים.
זו האמא של ההתערבות הממשלתית שגרמה ליציאה מהמשבר והובילה לעשרות שנים של שגשוג.

ממש כן. עצם זה שלא היתה להם ברירה, אלא לשפוך כסף אינסופי בגלל המלחמה, לא שינתה את העובדה שזה מה שהם עשו.
יש לך מצב שבו המדינה סוחטת אינסוף משאבים ועוד סוחבת מוות של המון גברים צעירים, מפרנסים, בדמי ימיהם והתוצאה בסוף המלחמה היא לא מיתון כבד וקריסה, כתוצאה מהתדלדלות המשאבים בזמן המלחמה, אלא עשרות שנים של בום כלכלי שהרים את כל השכבות הסוציואקונומיות במדינה.
המדינה שפכה כסף, בנתה תעשיה, הכשירה כוח אדם ובסוף המלחמה התשתית הזו נשארה והרימה את המדינה הלאה.
אין פה סכום אפס. זה תיאור מאוד שטחי ומאוד טהרני.

כסף אינסופי נשפך גם במהלך הניו דיל וזה לא עזר למצב. שפיכת כסף באופן כללי לא יכולה לעזור, מהסיבה הפשוטה שכל דולר שהממשלה מוציאה נלקח מהשוק הפרטי, הוא לא מגיע יש מאין (וגם אם מגיע יש מאין באמצעות הדפסה, העלות היא אינפלציה). כלומר כל דולר של הוצאה ממשלתית הוא דולר אחד פחות של הוצאה פרטית. מאחר והוצאה ממשלתית היא פחות יעילה מהוצאה פרטית, נובע מכך שהוצאה ממשלתית לא יכולה לשפר את מצב הכלכלה, לפחות מבחינת הגדלת הרווחה האזרחית (וזה לא מה שקרה בזמן מלה״ע השנייה, הרווחה האזרחית ממש לא גדלה). כלומר לטענה שלך אין היתכנות לוגית. הבום הכלכלי של אחרי מלה״ע השנייה נבע בדיוק מכך שאחוז ההוצאה הממשלתית לאחר המלחמה צנח דרסטית, והכלכלה עברה למוד של ייצור אזרחי וצריכה אזרחית. זה לא קשור לכספים שהוצאו לבניית טנקים במהלך המלחמה. כל טנק שנבנה מגיע על חשבון תוצרת אזרחית (עקומת תמורה קלאסית), הוא לא יכול להגדיל תוצרת אזרחית כי זה לא אפשרי פיזית. יותר תוצרת ממשלתית -> פחות תוצרת אזרחית. ״שפיכת כספים״ לא יכולה ליצור יש מאין.