הם לא ידעו שבייליש יבוא, ההפך, הם סתמו את הגולל על הסוגיה מבחינה פוליטית עוד לפני המסע ברחבי הצפון לגיוס תומכים, בשביל זה היתה כל סצנת הייאוש סביב השולחן ערב הקרב של סנסה וג'ון, הם הבהירו לנו כצופים, שלמרות שאנחנו מצפים להצלה בדקה ה-90, היא לא תגיע, הם באמת הולכים לתקוף עם 2000 איש (כי כולנו חשבנו שבייליש נכלל בתוכנית).
הדבר הוביל מבחינתי אישית פשוט להתקף פאניקה, אחרי כל הויזואליות של הקרב (לא נופל ברמת האלימות מסצנת ההסתערות על חוף אומהה בלהציל את טוראי ראיין, לטעמי הויזואליות הכי מבחילה וקשה בסדרה עד היום בצורה קיצונית) כאשר הר האנשים ניסו להציל את עצמם בעודם מטפסים על הררי גופות ומועכים את ג'ון. יותר מזה, מוסיקת הכינורות מהמוות הראשון שלו התחילה להתנגן בשנית, כמין טיזינג נוסף לכולנו - "שזהו, הוא הולך וביחד איתו השאיפות שלנו לעונה השמחה ביותר בהיסטוריה של הסדרה". ואז ההצלת צ'יזינג הכי גדולה בסדרה שמתיימרת לוותר על צ'יזינג. אבל עדיין זה היה במקום כי פשוט הייתי עם תחושת בחילה לאורך כלל הקרב וזה המתיק את הגלולה.
מאוד אהבתי את ההדגשה של לא משנה כמה לוחם מהולל אתה, בלוחמת ימי ביניים אמיתית, אתה חסיד של המזל, ג'ון הולך, לא יודע את מי לתקוף בים האנושי שממתנגש סביבו (סצנות הסוסים המרהיבות שכל שנייה עומדים לדרוס אותו), חצים מתעופפים ואין לך שליטה על כלום. פשוט כאוס מושלם. בחיים שלי לא ראיתי אדפטציה כל כך מושקעת וקולעת לקצת מה זה לוחמה בטלוויזיה ותאמת, לא בטוח שבקלונוע הציגו את זה בויזואליות כל כך מושלמת.
הקרב של דאניריז היה מעולה, אבל לא הקרב, אם כי כרגיל השיחות עצמן, כי אמיליה קלארק ופיטר דינקליג' כצמד bad ass של הטלוויזיה מדברים על כניעה ומבהירים לצד השני שהם לא הבינו, היה פשוט רגע השיא מבחינתי בתוספת דרקון. כל השאר הרגיש קצת מוזר כי תמיד הCGI של הדרקונים שלהם לא אמין ולא עשוי טוב (הספינות היו דווקא עשויות נהדר), גם הקרב עצמו היה קצר, נקי ומאוד "משחקי כס", מטעמי חיסכון בתקציב (כמו כל הקרבות שלה במזרח).