StickSageמאחר מעט למסיבה, אבל אני כל כך מרוצה מהסרט שאני חייב לכתוב עליו כמה מילים - טריינספוטינג 2.
סוף סוף ראיתי אותו. הראשון הוא אחד מהסרטים האהובים עלי ומאוד פחדתי לראות את ההמשך, למה להרוס סרט מושלם עם המשך מאכזב? ומי בכלל רצה המשך, בכל מקרה?
אז אחרי תקופה ארוכה שאני בורח מהסרט הזה אבל יודע שבסוף אאלץ לראות אותו, סוף סוף עשיתי זה.
ראיתי אתמול את הראשון פעם נוספת וגיליתי שהוא מושלם בדיוק כמו שזכרתי (ואולי אף יותר, כי אלמנט משמעותי שלו היא היכולת לגרום לך לראות אותו בכל צפייה מזווית טיפה שונה, ולהבין אותו בצורה טיפה שונה ומפוכחת יותר בכל פעם) והיום ראיתי את השני.
אז כן, צריך המשך והדבר הכי משמעותי שהסרט עשה הוא לגרום לי להבין שהראשון נגמר באמצע, מסתבר.
אם אני אשווה את זה לסרט כמו בלייד ראנר 2049, עוד המשך מצוין (גם אותו *מאוד* אהבתי) שמגיע אחרי המון זמן בלי שאף אחד ביקש או רצה המשך, אבל שם פשוט הרגשתי שהם הצליחו לספר עוד סיפור טוב בעולם הזה, ושזה עבד.
טריינספוטינג 2 גורם לך להבין, למרות שלא חשבתי את זה אפילו שנייה אחת לפני שצפיתי בו, שהוא הכרחי. שהראשון נגמר באמצע בלי ששמת לב אבל שבדיוק כמו הדמויות, אי אפשר לברוח מההשלכות של מה שקרה שם.
לא אספלייר את הסוף של הראשון למי שלא ראה (למרות ש22 שנים..), אבל השני הוא בדיוק על זה - הדמויות מתמודדות עם הבור שהן יצרו לעצמן בסיפור ההוא, ולכל דבר יש השלכות.
הוא שונה מהראשון, שסבב סביב דמויות בשנות ה20 והתאפיין בספונטניות, פילוסופיות והגדרתיות מסוימת, חופש, וחוסר משמעות אמיתי לאירועים משמעותיים.
הפעם הדמויות נמצאות בשנות ה40 לחייהן, וכמתבקש הסרט עוסק בהשלכות, התמודדות, חרטות, וכמובן - נוסטלגיה.
אז הסרט פחות פילוסופי ומלא בשאלות מוסריות, אבל הוא מפוצץ באימפקט רגשי ומהשנייה הראשונה ועד האחרונה הוא כמו אגרוף בבטן שלא מרפה. וזה מעניין, מרגש, מטלטל, ועטוף בעשייה קולנועית מופתית בדיוק כמו הראשון.
אז כן, מסתבר שחיכיתי להמשך הזה מאז שראיתי את הראשון ובלי לדעת בכלל, ומסתבר שזה סרט ממש טוב.
