נושא הסרטים והסדרות הרשמי

יש שם כמה סצינות שאני ממש הייתי בהתקף קרינג'... בבאטמן וליגת הצדק לא היו כאלה

אני מסכים לגבי גל גדות לאסקין- יש לי הרבה סימפטיה והערכה אליה על הדרך ועל ההצלחה הענקית שלה,לגמרי מעבר לכל מה שאפשר היה לצפות והיא בהחלט פורצת דרך,היא גם אחלה שגרירה למדינה ועשתה לנו יותר טוב מרע.
אבל היא לא יודעת לשחק,בכלל,בכלל.
הדיקציה שלה די בעייתית,היא ממש צריכה לעבוד על זה לדעתי,אני מניח שבגלל שעד היום היא שיחקה דמויות עם שורשים אתניים אקזוטיים זה לא ממש חסם אותה,אבל לי לפחות ממש צורם לפעמים לשמוע אותה מדברת אנגלית בחלק לא קטן מהסצינות.

כן, אני מניח שעניין המבטא בעיקר מפריע לנו כי אנחנו ישראלים, והיא לא מוותרת על המבטא כשהיא בדמות הזו, בכוונה אני מניח, ותוך כדי עידוד מהבמאי/ת.
אולי זה נשמע טוב יותר לגויים 😃
אבל זה לא קשור לכישורי המשחק הבלתי קיימים שלה.

ובכל זאת המנייה שלה רק ממשיכה לעלות ולעלות בכל פעם שהפוקוס עליה ככוכבת של איזשהו פרויקט 😃.
כלומר אני מסכים, היא שחקנית לא טובה בכלך ובשום צורה, אבל אני מניח שאנחנו פשוט קצת יותר 'רואים דרך' המימיקה וההוויה הישראליים שלה. כנראה שהרבה מזה באמת נתפס 'אקזוטי' או איזה משהו בעיניי הגויים. כלומר זה או זה או שבאמת אין איך להסביר את זה.

בועה שתתפוצץ... היא אחלה פרזנטורית, מאוד חיננית וגם כשהיא מגיעה לראיונות היא מצליחה לעשות כיף, אבל אני לא רואה אותה ממשיכה לקבל סכומים כאלה או אפילו משהו שמתקרב לשם, כשחקנית מחוץ לדמות הזו.
ההסבר די פשוט בעיניי - היה לה מלא, מלא, מלא מזל, שאיזה מלהק נדלק על המראה שלה וממש רצה שדווקא היא תהיה השחקנית, גם אם היא הייתה דוגמגישה עד אז וחסרת קבלות. ואחר כך זה כבר כח האינרציה... היא כבר בדמות הזו אז ממשיכים. קצת מזכיר את זאתי מהרובוטריקים, מייגן פוקס נדמה לי. דוגמנית בסרט אקשן נטול כל שכל ורגש - אז אפשר להסתדר. רק שיש אפילו למייגן הרבה יותר כשרון משחק מגל גדות. בקיצור הנקודה היא שמייגן פוקס לדעתי כבר לא מקבלת את הסכומים שקיבלה עבור הסרטים של מייקל ביי, למרות שלא באמת בדקתי אם זה נכון, ואנחנו כבר לא שומעים עליה הרבה, וזה כנראה מה שיקרה עם גל גדות בהוליווד, אולי היא תגיש איזו תכנית או משהו כזה במקום, משחק זה פשוט לא בשבילה.

עם כל הכבוד למייגן פוקוס, גל גדות היום (מתוקף התפקיד והתקופה) היא אייקון גדול בהרבה ממה שהיא הייתה. גל גדות היא כבר מזמן לא 'דוגמנית בסרטי אקשן', כמו שהיא הייתה בסדרת מהיר ועצבני, אלא אייקון תרבות עצום.
היא לא 'שקופה' או משהו כמו שאתה מנסה לצייר, זה לא שהיא סתם ממלאת את התפקיד והיה מזל שהיא קיבלה אותו, זה ליהוק מצוין מבחינה כלכלית נטו כי אנשים פשוט עפים עליה.
עוד מההופעה הריקה והקצרה בבאטמן V סופרמן התלהבו מהגילום שלה, ושוב, הולכים ומתלהבים ממנה יותר ויותר, אישית, ככל שהיא ממשיכה להשאר עם הפוקוס עליה.

אנשים ״עפים עליה״ בגלל הדמות יותר מכל דבר אחר, כמו שכתבת - מתוקף התפקיד וכד׳, אבל מאוד יכול להיות שזה ביי פאר התפקיד הכי משמעותי שיהיה לה בקריירה, ושאחרי הג׳וב הזה הקריירה שלה תדעך, עד כדי היעלמות כמעט מוחלטת, וזה גם מה שאני צופה שיקרה מהר מאוד.
הלוואי ולא, מקווה בשבילה ומאחל לה להיות מולטי מליונרית מקריירת המשחק בלבד, אבל קצת פחות מקווה שזה יהיה סרטים שאני אוהב כי היא באמת יכולה רק לפגוע באיכות שלהם, אלא אם אין לה יותר מדי טקסטים... שתמשיך עם מהיר ועצבני ושות׳ 😃

אני לא חושב שזה נטו בגלל התפקיד, אני פשוט חושב שהתפקיד הזה נותן לה תקרה הרבה יותר גבוהה מזו של מייגן פוקס נניח שהזכרת, והאמת היא שהיא עושה פחות או יותר את המקסימום עם התקרה הגבוהה הזו.
לגבי מה היא תעשה אחרי זה אנחנו נגלה בקרוב, כי היא קיבלה כמה תפקידים גדולים אחרים לאחרונה ונראה איך היא מתמודדת איתם. אבל אני מסכים איתך שבהחלט יש סיכוי שמחוץ לWW היא לא תחזיק מים, ואני מסכים שכשחקנית אני לא מוצא בה כלום ושום דבר. מצד שני, זה לא ששוורצנגר או סטלון וכו' הם שחקנים... הם גרועים בדיוק כמוה וכן נשארו קיימים גם מחוץ לתפקיד המפתח שלהם, וגם בהם יש המון קרינג'. אולי הקרינג' של גל גדות יורד ללא ישראלים הרבה יותר חלק ממה שהוא יורד לנו.
אבל ברור שWW יהיה 'השיא', זה חתיכת תפקיד עצום ובמיוחד בתקופה הנוכחית. עם זאת היא כן מצליחה בו בזכות עצמה, ואנחנו מסכימים שלא בזכות יכולות המשחק שלה, אבל אפילו על ברי לרסון היו יותר קולות שליליים ברחבי העולם, וזה הדבר הכי קרוב לWW שיכול להיות.
מה לעשות, הרבה מתפקידי 'הכוכבות' האלו הם פחות מיכולת משחק נטו. בוא נגיד את האמת, רוב הסרטים האלו מלכתחילה גם נחותים גם ברמת התסריט או הבימוי, לעיתים גם וגם. זה עדיין לא מפריע לכוכבים להיות כוכבים ולבלוקבאסטרים לשבור קופות... לא הכל זו איכות גולמית 😃.

גל גדות היא לא שחקנית גדולה, אבל היא נראת כמו וונדרוומן, נשמעת כמו וונדרוומן, זזה כמו וונדרוומן והרגש היחיד שהיא יודעת לשחק הוא חמלה שזה יושב בול על וונדרוומן. אז היא לא תוכל לשחק סצנה של 9 דקות בסרט של דיוויד פינצר, אבל לוונרדוומן היא מצויינת ואני חושב שהדמות הפכה להיות מזוהה איתה כמו שאיירונמן מזוהה עם RDJ. אז כן, היא כנראה מתקשה בסצנות הכבידות יותר, אבל ברי לארסון זוכת אוסקר והיא לא הצליחה לגרום לי להרגיש שום דבר חוץ מאשר סלידה ב-150+ דק' שצפיתי בה בתור קפטן מארוול.

וכמו שסטיק אמר, להיות כוכב זה דורש יותר מאשר כישרון משחק. תראה את שוורצנגר או וין דיזל. למרות שאני חייב להגיד ששוורצנגר היה לא רע בכלל ב"מגי", אבל שם הוא שחק אחרי נסיון של 40 שנים בתעשיה.

מסכים עם רוב הניתוח שלך, אבל אני פשוט לא נהנתי מהסרט בסוף. העלילה, לטעמי, עם כמה שהיא מנסה להיות מורכבת וגרנדיוזית, די פשוטה ואכזבה אותי. כמו שאתה אומר, הרבה דברים הבנתי יחסית בהתחלה וציפיתי לאיזה משהו בסוף שיגיד לי ''לא לא.. לא הבנת כלום!!''. זה לא הגיע, אולי מעבר ל

לא יודע.. מרגיש לי שנולאן כ''כ הלך פה לקיצוניות בקטע של ההפקה המטורפת, שהוא קצת שכח את הסיפור. יצאתי ממנו עם תחושה של ''ואללה? זה הכל?'', ואולי הפעם הראשונה שאני לא ממש רוצה לצפות בסרט שלו שוב.

אני משער שיש בסרטי הרבה רגעים

שכשאני אצפה בו בפעם השניה, אני פתאום אקלוט אותם. אבל כן, אני לא מרגיש שהיה שם משהו שבאמת הפיל אותי ואת רוב הדברים הבנתי כמה דקות טובות לפני הגיבור וזה לא כיף בסרט של נואלן להיות יותר מודע מהגיבור. למשל

אבל הגיבור לא ממש מבין את זה עד שזה ממש מתרחש בזמן אמיתי.

בכל מקרה, סרט טוב וממש אהבתי אותו ואני משער שאם זה לא היה נואלן הייתי אומר שזה סרט מדהים.

כל הקונספט של הסרט הוא מיינדפאק רציני, בכמה רמות מעל כל סרט אחר של נולאן. אינספשן, ממנטו, אינטרסטלר, פרסטיז׳ והשאר - משחק ילדים לעומת טנט.

נה, הקונספט אדיר אבל נואלן לא עשה איתו יותר מדי. יש שם אלמנט של mind fuck אבל ברגע שאתה רואה אתה הסצנת מראה הכפולה אתה כבר מבין איך השטיק עובד מאותו רגע אתה פשוט רואה את מה שאתה מצפה לראות אבל הסרט מתנהג כאילו זאת תגלית גדולה.

הסרט עשוי מעולה והקונספט אדיר אבל יש בו מן הסתמיות.

אם אתה חושב שהוא לא עשה איתו יותר מדי, אני חושב שלא לגמרי הבנת אותו. ראיתי את הסרט פעמיים ועדיין אני מרגיש שאני לא מבין אותו מספיק לעומק. כלומר גם בסצינת המראה הכפולה (זה לא מראה אלא חלון), כל העניין של ״מאיפה הזמן מתחיל״ הוא די מטורף, אי אפשר באמת לקלוט ולהפנים את זה כי זה לא אינטואיטיבי בשיט.

זה לא אינטואיטיבי, אבל נואלן זורק לך הכל בפנים כך שזה מאוד ברור אולי חוץ מאשר כמה ניואנסים מאוד ספציפים שעוברים מעל הראש. נניח מה שקליימן אמר במקטע הספויילר, זה לא משהו שמרגיש לגמרי מבוסס בצפיה ראשונה אבל מי יודע, אולי זה נכון ורואים יותר הוכחות לזה בצפיות נוספות. אבל ה-arc הכללי? הוא מרגיש מאוד מובן ונואלן לא חוסך בכלים להכות לך בראש על זה. האמת שאפילו הייתי אומר שהוא קצת יותר מדי ״מחזיק את היד״ של הצופה בחלק מהדברים.

לדעתי מי שטוען שזה מאוד ברור לא הבין אותו לעומק... כל הקונספט של ה-temporal pincer movement גובל בחוסר הגיון, כלומר העתיד והעבר שזורים אחד בשני בצורה שאין באמת התחלה ואין סוף (כי כבר בהווה הוא נפגש עם העתיד), אבל למעשה ה-temporal pincer מניח שהעבר קודם לעתיד כי מי שחוזר אחורה מהעתיד מתבסס על הידע בעבר - אבל ראינו שהם שזורים ולכן אין באמת עבר... זה חתיכת מיינדפאק, לא מבין איך אפשר לטעון שזה ברור.

ומה שקליימן אמר, לדעתי אין לזה בסיס רציני בסרט. זאת סתם תאוריה של מעריצים שמבוססת על רמזים מאוד קלושים. לא על זה אני מדבר אלא על הקונספט הבסיסי.

הקונספט הבסיסי ברור מאוד, הוא גם לא מסובך. אפשר להביא אותו לרמות מסובכות מאוד גבוהות אם רוצים, אבל נואלן כנראה לא רצה לסבך יתר על המידה, לפחות לא את העלילה הראשית. אני חושב שכל מי ששחק בברייד מבין אותו יותר טוב מנואלן 😃

באמת שלא מבין איך אפשר לטעון את זה... כלומר רק הסצינה בסוף של המבצע חילוץ - לדעתי היא אחת הסצינות המסובכות בתולדות הקולנוע. לא ראיתי עד היום שום דבר שמתקרב למה שהולך שם, כואב לי הראש רק מלחשוב עליה ולנסות לנתח אותה (למשל ניל שהופך את עצמו פעמיים ולמעשה נמצא בשלושה העתקים שונים באותו מרחב). אולי הסרט פשוט אם אתה "זורם" איתו ולא מנסה לחשוב יותר מדי, אבל ברגע שכן? אי אפשר לטעון שהוא ברור בשום צורה, הוא לוקח את רעיון ה-bootstrap paradox לקצה.

לא יודע.. חשבתי על זה תוך כדי הצפייה בסוף. אני מודה שזה לא משהו חקוק באבן, אבל זה נראה לי מאוד הגיוני, וששם התחילה ''החברות''.

הטענות שלי לסרט הן בכלל לא לכל אזור המסעות בזמן. מסובך יותר, מסובך פחות - לא מטריד אותי במיוחד. הדמויות על הפנים לדעתי. ריקות מתוכן. הפרוטגוניסט מגלה שיש מסעות בזמן, חפצים שחוזרים אחורה וכו' וכל מה שיש לו להגיד זה ''איך?'' ואז ''סבבה'' ואז ''אבל מה עם בחירה חופשית?''. והוא כולו רגוע ולא מתרגש.. כאילו הרגע סיפרו לו ששוב יש בחירות בישראל. בכללי, לטעמי, הוא אחד הכי פחות טובים של נולן. הסיפור קיבל פה Back seat רציני לעומת ההפקה המטורפת, שמרגיש שכל נושא המסעות בזמן היה רק תירוץ בעבורה.

זה סרט מרהיב מבחינה אודיו-ויזואלית (גם אם המיקסינג של הדיבור של הדמויות על הפנים בחלקים נרחבים). הוא באמת תצוגת תכלית ל''ככה עושים את הסרט הכי הכי הכי בהיסטוריה''. פשוט הסיפור בו משני, ואם זה לא מפריע והמיקוד הוא בעיקר בזה ובכל נושא הזמן-חלל, אז ואללה זה סרט מצוין.

למען האמת, לא ציפיתי לעומק בסיפור ובדמויות. גם כי זה סרט ריגול, וסרטי ריגול מבוססים בעיקר על ספקטקל ופחות על עלילה ודמויות, וגם כי זה סרט של נולאן, הדמויות והדיאלוגים הם החלקים היותר חלשים שלו. סרטי נולאן הם סרטי קונספט + ספקטקל (חוץ מבאטמן אולי). הדמויות משרתות את הקונספט והספקטקל ולא להיפך. מהבחינה הזאת, אני חושב שהוא מהטובים של נולאן, אולי אפילו הכי טוב. אבל זה גם תלוי ברמת המופרכות של הקונספט - אני עדיין לא סגור בעצמי עד כמה הוא מופרך או לא.

ולא שיש לי משהו נגד הקונספט, כן? הוא לא פחות מגאוני והביצוע מצויין אבל לפחות בעלילה הראשית נואלן ניסה להשאיר דברים כמה שיותר פשוטים בכדי לא להכביד על הקהל. וכמובן שאני גם מסכים עם קליימן בנוגע לדמויות והרגש, זה הרגיש כמו יותר מדי פוקוס בקונספט ומעט מדי בדמויות.

חוץ מ-ממנטו , גם. אין בו שום ספקטקל. רק קונספט וביצוע מעולה. אה כן, ויש שם דמויות מעולות. טדי, נטלי, סמי ג'נקיס.

בכל מקרה, בשאר הסרטים שלו, לדעתי, הדמויות הרבה יותר טובות מכאן. התגובות שלהן למתרחש, המניעים שלהן הרבה יותר אמינים. פה זה נראה שהוא זורם עם החיים. אין שום hook רגשי בסיפור, בכלל לדעתי. לא ברור למה חשוב לפרוטגוניסט בכלל ללכת ולעשות את כל זה.
מכניס לספויילר כי לא יודע מי ראה מה ולמי זה יפריע:

הוא עשה עבודה גרועה מאוד עם הסיפור, לדעתי. הוא חסר רגש כלשהו. המשחק של וושינגטון כפרוטגוניסט על הפנים, כנ''ל של האישה. ניל וסייטור הם סבבה, גם אם האחרון יחסית מוגזם יותר. אז סבבה, זה ''סרט ריגול''. זה לא נותן לו פס על תסריט לא טוב, עם דמויות לא מפותחות בשיט ועלילה (לא הקונספט) די meh בסוף.

אני נוטה להסכים עם אינטר. אני מתכנן לצפות בו שוב בימים הקרובים ואז בכלל אדע לתאר הכל, אבל, למרות שאני מסכים שהעלילה עצמה לא מסובכת כל כך כמו שקיאו אומר (גם אמרתי את זה בתגובה שלי לאחר הצפייה). ה'סיבוך' של העלילה נובע בעיקר מהעובדה שאתה אשכרה לא מבין כלום בכל החצי הראשון, ורק בחצי השני מתחילים להסביר מה קורה, אבל כשמסבירים אתה כן מבין מה קורה כל הזמן, מי נגד מי, למה ואיך, בצורה שלא שונה בכלל משאר הסרטים שלו.
מצד שני, אני לגמרי עם אינטר. הקונספט הגדול שנולאן מייצר כאן *הרבה* יותר מורכב מהקונספטים שהוא מייצר בהתחלה, יוקרה או אפילו אינטרסטלר. והעניין היפה הוא שלפחות לפי מה שכן הצלחתי לתפוס בצפייה אחת, הוא גם מחזיק מים באופן כללי וגם מספיק מעורפל כדי לא ליפול לתוך חורים מיותרים.
כלומר מסע בזמן זה משהו (ככל שאנו יודעים..) לא אפשרי, וזה לא שנולאן גילה איך מסע בזמן עובד בסרט הזה, אבל באופן יחסי אני חושב שהוא מצליח בסרט הזה גם לייצר קונספט מורכב, גם לייצר קונספט שיחסית עובד בתוך עצמו, וגם לייצר קונספט יחסית מעניין או מקורי בניואנסים שלו.
ושוב אני עם אינטר, ה-סצנה הגדולה שבסוף היא מיינד-פאק עצום, ולמרות שאפשר לתאר אותה בצור פשטנית כמו שקיאו מנסה (נניח פשוט עם שני חצים שאחד הולך קדימה ואחד הולך אחורה), אני פשוט ממליץ לך לראות אותה עוד פעם ולשים לב שלא רק שיש שם יותר משני חצים, אלא הכל מתחבר בצורה כל כך מרשימה ומדויקת, לפחות ממה שהצלחתי לתפוס בצפייה אחת, שזה מדהים.
גם ברמה הקולנועית, הקונספט מדהים, הביצוע הויזואלי מדהים, העריכה מדהימה, הצורה שהכל פשוט עובד ויזואלית למרות שקונספטואלית זה באמת בלתי נתפס - מדהים מדהים מדהים. עוד לא ראיתי אותה פעם נוספת כאמור, אבל אני כבר עכשיו מרגיש שזו אחת מסצנות האקשן הגדולות והוירטואוזיות שראיתי אי פעם, ואין לי ספק שהסרט נוצר קודם כל עם הקונספט שלה בראש ורק לאחר מכן עם הסיפור עצמו.

וזה בעיקר כי אני מסכים עם הטענות של קליימן מעבר לזה, הסיפור עצמו, פשוט ככל שיהיה, לא עובד. זה לא שאני חושב שנולאן 'שכח' לייצר דמויות או חיבור רגשי וכו', מן הסתם זו החלטה מודעת מאלף סיבות (מקריצה לסרטי הריגול הקלאסיים, דרך נסיון לייצר דמות בלי שם וכל סיבה שאפשר להגיד). אבל זה שזו החלטה מודעת לא אומר בהכח שזה עובד, ולדעתי זו נקודה שבה הסרט לא עובד ונקודה שגורמת לו להיות בסוף סרט פחות טוב מ'התחלה' או כמובן 'יוקרה' נניח, גם אם רעיון הקונספט כאן של נולאן הרבה יותר מורכב ומשמעותי מבהם. החיבור שהוא מייצר ב'התחלה' (שתכלס מזכיר בהמון מובנים את טנט ברמת הבסיס), דרך הסיפור האישי והמצומצם הרבה יותר של דיקפריו, גורמים לקונספט ולעלילה לייצר ביחד סרט יותר טוב מאשר 'טנט' הוא כסרט שלם, לדעתי.

לגבי מה שקליימן ציין על זהות הילד, אני גם כן חושב כמוהו. האמת ששמתי לב לזה מקילומטרים והייתי בטוח שממש יגידו את זה בסוף הסרט, זה לא נאמר במפורש בסוף, אבל יש המון רמזים לכך וזה בעיניי די מובן מאליו. כמובן שנולאן לא אמר את זה בסוף במפורש (בכוונה, מן הסתם...) אז זה לא 'רשמי', קצת כמו הסוף של 'התחלה' (דיקפריו לגמרי נמצא בתוך חלום שם 😃), אבל לדעתי זה מספיק קיים בסרט.