אני חושב אתה נותן פה דוגמה מאוד ספציפית שפשוט מדגימה כמה קקה התחבורה הציבורית בארץ, ביחוד רכבת ישראל. אם נקח מקרה אחר, למשל גיסי, שבמזל גדול יושב על ציר תחבורה מאוד נוח בדרך לעבודה, נראה מקרה אחר לגמרי. בבוקר הוא יורד לתחנת רכבת בבנימינה, עולה על הרכבת ותוך 35 דקות הוא בעבודה בבורסה ברמת גן. עבור 600 שקלים בחודש (שזה בערך 27 שקלים ליום אם נצא בהנחה שיש 22 ימי עבודה בחודש) הוא מקבל רכבת חופשית ואוטובוסים חופשיים. אני לא חושב שהוא מסוגל להתחרות בזה עם רכב, 35 דקות נסיעה ישר לעבודה במרכז רמת גן כשברכב כנראה היה לוקח לו שעה וחצי לכל כיוון. שלא נדבר על מחיר של 27 שקלים לשני הכיוונים שזה כנראה הרבה פחות מהדלק שהוא היה משלם לשני הכיוונים, שלא נדבר על ביטוחים, טיפולים, תיקונים או מחיר ראשוני של רכב או איבוד ערך.
כמובן שהוא נמצא במקום מאוד מיוחד בארץ, מקום עבודה שיושב בדיוק על הרכבת ודירה שקרובה מאוד לרכבת שמאפשרת לו להגיע אליה בתחבורה ציבורית, נסיעה של דקות בודדות ברכב או אפילו אופניים. אבל אני חושב שזאת בדיוק הנקודה, ברגע שיש תחבורה נוחה זה משנה את התמונה. איך הסיפור שלך היה נראה אם כל הטרטור בתוך תל אביב היה נעשה על ידי רכבת תחתית? כנראה שהרבה יותר נוח ופשוט, גם מרכב. שלא נדבר על אם היית גר בעיר לווין של תל אביב, רכבת כזאת משנה להם את החיים. לא מדובר ב400,000 אנשים בת"א, מדובר ביותר משליש מתושבי מדינת ישראל.
ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא חושב שצריך להיות פה איזה פרוייקט סבסודי ענקי שכל כרטיס יעלה לקופה הציבורית הרבה כסף וכך הלאה. אני חושב שהמדינה צריכה ליזום ואולי אפילו לשים כסף על הבניה הראשונה אבל התפעול וכל מה שהולך סביבו צריך להתנהל על ידי חברה פרטית והיא כבר תחליט על המחירים שלה ואיך היא רוצה לעשות כסף. יכול להיות שהם יחליטו לעשות כרטיסים במחיר עלות ולהרוויח מזכיונות של בתי קפה ופרסומות ברכבת. אולי מנדל"ן מעל לפס הרכבת, מי יודע, החלטה שלהם.