הבעיה היא שארץ ישראל היא לא משהו מקובע אלא טריטוריה שהשתנתה עם השנים ותלויה בקיום המדינה. אין בה שום משהו קבוע ולכן מחר ניתן לקבל החלטה שהגבולות הטריטוריאלים של ארץ ישראל יהיו אוגנדה, ואז זו תהיה גם המולדת. זה תקף לכל מדינה בעולם.
הגבולות של ארץ ישראל לא תלויים בקיום של שום מדינה, הם מצויינים במפורש ובפירוט רב בתנ"ך. על פי הגבולות המרחיבים ביותר, אלה שמצוינים בברית בין הבתרים, גבולות הארץ הם מנהר הפרת ועד "נחל מצרים", כלומר הנילוס. לכן גם על פי ההגדרה המרחיבה ביותר, אוגנדה רחוקה אלפי קילומטרים מא"י, ושום קביעה שרירותית של גבולות לא תשנה את זה.
וזו בדיוק הנקודה: יש את מה שאתה אומר ויש את מה שאתה עושה בפועל. לפחות בנקודה הזו ביבי יכול בהחלט לטעון שהוא יורש של זבוטינסקי בזכות ההתנגדות להתנתקות אבל ההצבעה בעדה בנקודה היחידה שבה הקול שלך נחשב.
רק שז'בוטינסקי לא חתם עליו אישית וגם לא ידוע לי שהוא הצביע בעדו. אם כבר, כנראה שההיפך.
סיני היתה חלק מארץ ישראל בנקודה שבה היא סופחה לארץ ישראל. על אותו משקל של הגולן שהיום הוא אולי הקרקע שנמצאת הכי בקונצנזוס הישראלי אבל לא הופיעה אפילו במפת ה"שתי גדות לירדן" בסמל בית"ר.
סיני לא סופחה לארץ ישראל. וסמל בית"ר הוא מנורה, אתה כנראה מתכוון לסמל האצ"ל, שכן כולל את הגולן.
שוב, זה אותו עיקרון של דיבורים לחוד ומעשים לחוד. ביבי רץ כבר כמה קדנציות על הטיקט של פירוק מנהל מקרקעי ישראל, אבל בקדנציות שלו המנהל רק הפך לגוף יותר מסואב והמצב בשוק הדיור רק התדרדר. אתה לא יכול להחליט שהשותפים שלך לקואליצה הן מפלגות שמתנגדות לדברים האלו ולאפשר סעיפים כאלו חתימה על מסמך עקרונות איתן, ואז לטעון שיש לך כוונות טובות אבל הידיים שלך כבולות. אני מסכים שהכל יחסי, אבל הליכוד הולך בכיוון קפיטליסטי מצד אחד אבל אז זורק חזק לכיוון סופר סוציאליסטי מכיוון שני (זכור לך הגני ילדים וטיפולי שיניים "חינם"?). ב-15 השנים האחרונות אנחנו נמצאים כמעט תמידית בשלטון ימין-מרכז ככה שאי אפשר להאשים אופוזיציה חלשה בכך שרפורמות לא באמת מקודמות כמו שצריך. כשתהיה באמת רפורמות בחברת החשמל, בנמלים, ברשות ובמנהל נגיד תודה רבה. אבל את הרפורמות שכן יצאו לפועל בסופו של דבר קידמו מפלגות שהן יותר מרכז כמו שינוי וקדימה (ואפילו העבודה במקרים קיצוניים, בדרך כלל אחרי מדיניות שגרמה להתמוטטות בתחום מסוים וכבר לא היתה ברירה אחרת), וגם הפעם נראה שהבית היהודי ויש עתיד מקדמות בפועל אג'נדה יותר קפיטליסטית מהליכוד (כולל השרים במקומות הנכונים).
פוליטיקאים הם סוציאליסטים כברירת מחדל. כולם רוצים לפזר כספים כדי לצבור השפעה וקולות, ללא יוצא מהכלל. השאלה היא מה הם עושים ביחס לאחרים, בהתחשב באילוצים. כל הממשלות בישראל ב-30 שנה האחרונות היו חלשות מאוד. זה שיש רוב לימין-מרכז לא אומר כלום, כי שיטת המשטר הקואליציונית בישראל היא שיטה של מיעוטוקרטיה שלא מאפשרת משילות. לכן גם הפעם האחרונה (והיחידה) שממשלה כלשהי סיימה קדנציה מלאה לפי החוק היתה לפני 40 שנה, בתקופת גולדה.
לגבי הרפורמות - לא היתה ממשלה רפורמיסטית יותר מהליכוד בקדנציה האחרונה שלה (וגם בנוכחית). העניין הוא שרפורמות זה בד"כ תהליך ארוך, זה לא קורה בן לילה. התהליך התחיל גם בחברת חשמל עם הכניסה של מפעילים פרטיים, גם בנמלים עם הבנייה של הנמלים החדשים שיכפו תחרות, גם בחברות התעופה עם הסכם השמיים הפתוחים, גם במנהל מקרקעי ישראל (שהיא כבר בעיצומה), גם בחוקי התכנון והבנייה (חוק הוד"לים), בחברות הסלולר (שכבר הסתיימה)... נכון שהיו גם רפורמות סוציאליסטיות רעות, אבל צריך גם לזכור את ההקשר - המחאה החברתית האדומה שביבי רצה לתת לה לרשום הישגים כדי שתרד מסדר היום. עדיין, הרוב המכריע של הרפורמות של הליכוד הן רפורמות שוק חופשי מובהקות.
אבל זה תפקיד המחוקק לקדם חוקה ליברלית מלכתחילה - ככה שהאשמה מוטלת אצלם. בתי המשפט עובדים עם מה שיש, ובמקרה של ישראל הדבר הכי קרוב לחוקה אלו חוקי היסוד, שהם עקרונות שקבע המחוקק..
בתי המשפט לא צריכים לעבוד "עם מה שיש", הם צריכים לעבוד לפי החוק. בתי המשפט בארץ לא עובדים לפי החוק, הם רומסים את החוק. מה שיש לנו בארץ זה אימפריאליזם משפטי משתולל וחסר רסן, והקשר בינו לבין דמוקרטיה הוא אם כבר קשר הפוך.
כל מנהיג ישראלי גם חזר שוב ושוב על זה שהוא לא יחלק את ירושליים. בפועל כל אחד מהם כבר שירטט איפשהו תוואי שבמינימום מוריד מאיתנו את העול של אבו-דיס.
אני מזכיר לך שמה שרלוונטי זה לא מה אבו-מאזן אומר שוב ושוב ושוב, אלא על מה הוא יחתום בפועל (ע"ע זבוטינסקי). בסופו של דבר כנראה שכל הסכם יכלול בתוכו פשרה טריטוריאלית ישראלית על השטחים שנכבשו מצד אחד, ווויתור פלסטיני על זכות השיבה עם ניסוח משפטי מתחמק מצד שני. האם יהיה מדובר בחזרה מלאה ל-67 או בחילופי שטחים מקבילים בגודלם בשביל לשמר מקסימום אוכלוסיה רלוונטית בכל צד? זה כבר ממש לא משנה.
הפלסטינים לעולם לא יסכימו על פחות ממה שהאמריקאים והשמאל הישראלי דורשים בשבילם, שזה נסיגה לגבולות 67 עם תיקונים קלים. כלומר גבולות שהם אינם ברי הגנה, גירוש של כחצי מיליון יהודים מבתיהם (לא פרקטי בעליל, בלי להתייחס לעוול המוסרי הנורא) והקמת מדינת טירור 5 דקות מכפר סבא שתשתרע, בעתיד הנראה לעין, מקלקיליה ועד עיראק. שכח מזה.
לא ברור לי למה רק לנו כיהודים אסור למסור שטחים בריבונות שלנו ולקבוצות אתניות אחרות מותר למסור שטחים בריבונות שלהן. אבל לא שזה משנה: בסופו של דבר על שטחי יהודה ושומרון מעולם לא הוחלה ריבונות ישראלית, ככה שאתה אפילו לא צריך לדאוג שמדובר בשטח ישראלי שפתאום נמסר לריבונות אחרת. ביקום מקביל כלשהו פוליטיקאים כמו בגין וזבוטינסקי כבר היו יודעים להסביר למה משפטית זה דווקא סבבה למסור את השטחים האלו למרות ההתנגדות העקרונית שלהם.
גם לקבוצות אתניות אחרות יש לגיטימציה מלאה לשמור על שטחים שנמצאים בריבונותן הלגיטימית. אבל רוב יו"ש (שטחי C) לא מצויים תחת ריבונות פלסטינית אלא תחת ריבונות ישראלית. לא דה יורה אלא דה פקטו. ואני מתנגד לפינוי של יהודי אחד מביתו בדיוק כמו שאני מתנגד לפינוי של ערבי אחד מביתו. לאף מדינה אין שום זכות לנשל אנשים מאדמתם.