Xbox One | הנושא הרשמי

במולטי זה משנה, בסינגל? לא ממש. המשחק נראה כמו משחק קרוס ג'ן בגלל זה.

שחר, אתה לומד תוכנה עכשיו אז הנה 30 שניות על Query string:
בתווך URL אפשר לשים משתנים עם ערכים, קוראים להם QUERY STRING. החוקיות של QUERY STRING אומרת שהמשתנים מתחילים אחרי סימן שאלה. אז מגיע שם המשתנה, הסימן שווה ואז הערך. בין משתנה למשתנה יש מפריד, הסימן &. כלומר URL יראה ככה:
http://www.voxelim.com/?var1=99&var2=105&var3=666
כלומר השרת יקבל עכשיו שלושה משתנים כשאתה נכנס לURL הזה:
var1=99
var2=105
var3=666

בקישורי יוטיוב צריך להיות רק משתנה אחד בשם "V". עכשיו תסתכל על הURL שהבאת ותפתור את הבעיה 😃

לפחות למדת משהו שיעזור לך עם URL בשימוש יום יומי. למשל להעיף סרטון מפלייליסט שאתה מנסה לשלוח למישהו (הרי הפלייליסט הוא רק משתנה בתוך הQUERY STRING) כדי לשלוח את הסרטון בפני עצמו.

אני חושב שהסביבה תורמת הרבה. הארט של היילו הוא די MEH וברגע שהציגו ג'ונגלים וכדומה הם יכלו לעשות דברים שנראים טוב טכנית. כדי לגרום לסגנון האומנותי הריקני והפשטני של היילו להראות טוב צריך להפציץ לו את הצורה בפילטרים וזה לא הולך יד ביד עם הסגנון החד שלו. אני בטוח שהאזורים של ה"FORERUNNERS" בהיילו 4 עדין מכוערים ובהיילו 5 ראינו רק כאלה. מה אני אגיד, נקווה לטוב אבל בנתיים הוא נראה כמו משחק קרוסג'ן.

נו באמת. 60FPS זה הרבה יותר בסיסי ומשפר את החוויה מ30FPS נעול (במקרה הטוב) בצורה ניכרת.

נו באמת. 60FPS זה הרבה יותר בסיסי...

רזולוציה של משחק קונסולה לא משתנה לא משנה מה. לא משנה מה מצב הקונסולה הnative resolution של המשחק נשארת אותו הדבר. הנה עוד סיבה ללמה זה נתון בסיסי וFPS לא...

נדב, משחק ב60FPS הוא מגיב יותר, שוטף יותר וכיפי יותר מאשר ב30 (בטח כזה שלא נעול). ההיפך הגמור מ'חסר מטרה'. לך יש העדפה מסויימת ולמפתחת אחרת. זה מבורך שיש עוד חברות שמתעדפות את השחיקות של משחקים ומכוונות ל60FPS. עדיף שתשאל למה הם לא עושים 2 presets גראפיים.

לאסקין משועמם.
דבר יכול להיות בסיסי בקונטקס מסויים ולא בסיסי באחר. למרות שמבחינתי שישימו את שתי הנתונים על הקופסה. מישהו התעקש לשאול למה לשים רזולוציה ולא FPS וזו הייתה התשובה שלי.
טוב לראות שלמרות שרובכם שם היו נגד הצעתי להנגיש רזולוציה על קופסאות המשחקים, מאז תחילת הדור הנוכחי יותר ויותר מפתחות מראות 'פתיחות' וכן מפרטות את המידע הזה לפני יציאת המשחק.

לפעמים, אנחנו חוזרים פה לאותם דיונים, ככה שלמרות 3 עמודים, אני מרגיש שלא הפסדתי דבר.
(מצד שני ציון 53 נשאר)

For two years, we’ve wondered what Quantum Break actually is. Having seen it, I’m now worried that Quantum Break is a bland-looking shooter interrupted with 20-minute episodes of bad television at the end of every chapter. It should be so much better.

Quantum Break the game is sometimes a shooting gallery, sometimes a platformer, both augmented by your time powers. You can briefly stop time, speed yourself up and dash between cover, surround yourself in a bubble shield of slow time, and throw a time ball that makes things explode. (Remedy has not yet explained why time makes things explode, or how it can be a ball.)

The presenter running the demo showed off a gunfight against some hired goons. He was making use of all the powers at his disposal, dashing up to enemies and hitting them with fancy melee attacks, pausing time and flanking to shoot the goons in their rear, and making people inexplicably explode with time balls. But it wasn’t exciting to watch. None of these powers are new. They look nice in Quantum Break, but they don’t feel original like Max Payne’s Bullet Time did when Remedy first attempted time manipulation 14 years ago.

Unlike with Bullet Time, there are enemies in Quantum Break who wear special suits that protect them from your time powers. Their presence will complicate skirmishes, but you just have to dash up them and shoot them with a shotgun. Again, special enemies who specifically counter your abilities is nothing new.

Quantum Break’s other half is the television series that splits up the game’s chapters. At the end of each chapter is something called a ‘Junction Point’. There, control switches to Paul, the villain. You’re given a choice to make and your decision is reflected in the following episode.
While an interesting idea, it seems out of place in Quantum Break. The programme seems to interrupt the game rather than thread into it. In Max Payne and Alan Wake, television series were part of the world and informed the fiction but they didn’t insist on taking up 20 minutes of your time. You could walk by the television screening episodes of Lords and Ladies and Captain Baseball Bat Boy in Max Payne. In Quantum Break you have to just put the controller down and watch.

What you’re watching doesn’t seem too good, either. Despite having actors like Aidan Gillen and Lance Reddick from The Wire and Dominic Monaghan from Lord of the Rings, the performances in the scenes we were shown were, like the gunplay, dull. It didn’t help that the script was all clichés.

I really wanted Quantum Break to excite me, but the demo left me disappointed. What would save it? If the series and the game were tightly integrated, the gunplay were lively and satisfying, and that the platforming was pretty much cut from the finished game. There’s still time.

You can always rely on the Halo series to have great music, and even though it was a piece from the original game, hearing it kick in as Master Chief and the other three members of Blue Team hurtled through space towards a Covenant-infested ship in Halo 5 did make me go all gooey inside. Smashing through a window, the team then casually employs its booster packs to stop being sucked out of the newly created hole into space. The Covenant in the room aren’t so lucky. It’s very close to being a comedy moment in a Halo game. I am intrigued.
But half an hour later, having sat through a lot of grey and washed-out blue environments, fired off mostly human weaponry that has less of the sci-fi fun factor of the guns of Halo games past, listened to a lot of canned exposition from Chief and his team, and outsmarted some unimpressive (unfinished) enemy AI, I’m no longer intrigued. I’m a bit bored.

Developer 343 says that Halo 5 is “built from the ground up” with co-op in mind, so much so that the campaign literally cannot be played without a squad at your side.

Adding in booster jetpacks (Titanfall, COD), iron sights (Titanfall, COD) and up-close stabby stealth kills (every other game ever) is all well and good, but where are Halo 5’s own ideas?

I expected a lot more from my time with Halo 5 at Gamescom. Of course, actually playing it would have been better, because watching someone go through a rehearsed demo is lame, but it didn’t look much like a “proper” Halo game. It looked too real. Too militaristic. Less science-fictiony and colourful.