במה אתם משחקים?

קרה לי פעם בSIM CITY 2000
(אז השתמתי בצ'יטים כדי לקבל המון כסף ובניתי משהו הרבה יותר גדול, ואז השתמשתי בצ'יטים שוב כדי להביא חייזרים שיהרסו הכל)

ממשיך לי עם BB. ניצחתי כרגע את הצל של יהארנם. קרב הבוס השני הכי קל שהיה לי אחרי ויקאר אמליה. זה ממש טוב, כי אין ממש גישה נוחה אליו במקרה ומתים. גם אם מוותרים לגמרי על להלחם באויבים ופשוט רצים, לוקח יותר מדקה להגיע אליו וזה עצבן אותי עוד לפני שנלחמתי בו (והאמת, גרם לי לדחות את המפגש איתו קצת ולעלות כמה רמות, מה שכנראה עשה אותו יותר קל). למרות שהבוס היה קל, הוא כן היה מהנה. קודם כל, הכניסה שלהם לזירה היתה מגניבה. פתאום רואים 3 דמויות עם ברדס מופיעות בערפל. מעבר לזה, העובדה שכל אחד מהם התנהג שונה ויצר אתגר שונה הכריח אותי להיות מאוד מודע למיקום שלי ושלהם. השינוי שלהם אחרי מספיק נזק גם ממש מגניב. סה"כ אחלה קרב בוס. הרגשתי שהרווחתי את הניצחון במשחק חכם.
נלחמתי גם נגד החיה האפלה פאארל (הדבר היחיד שנשאר לי לעשות במקום שחטפו אותי אליו). קרב בוס רע, לטעמי. קודם כל, הנעילה עליו לא רק לא עוזרת, היא פוגעת. בגלל שזה מכוון לראש שלו, שנמצא בערך תמיד הרחק מאיפה שאתה רוצה להכות אותו (ברגליים). לקח לי שלוש פעמים להביס את הבוס הזה והוא סתם הרגיש זול.

אגב, את כל זה עשיתי אחרי שהחלטתי להחליף לcane. מעבר לזה שהוא חתיכת נשק מגניב ואלגנטי, הוא גם איכשהו הכפיל את הנזק שלי ביער האסור. פתאום הרגתי את גושי הנחשים בשתי מכות, במקום ב4. הוא גם היה ממש שימושי במקרים בהם היו 4-5 גושי נחשים ביחד בצורת השוט שלו. הוא מתאים הרבה יותר לbuild סקיל שלי, כך שבכללי נראה שאני עושה יותר נזק איתו. נראה לי שאתמיד איתו עכשיו, אחרי שכבר כמה שעות משחק טובות אני אומר לעצמי שאני רוצה לנסות לראות איך הוא מרגיש.

לפני שאמשיך לבריגנוורת', אני חושב שאחזור להסתובב קצת ביער. פספסתי לפחות אייטם אחד שאין לי מושג איך להגיע אליו ואני חושב שיש משהו מתחת לריצפת עץ גדולה שיש באמצע הכפר. העדפתי לא לדרוך עליה, כי אני מניח שזה פשוט מוות מיידי, אבל אולי יש שם איזה חדר מעניין.
כרגע יש לי ללכת לבריגנוורת'. יש דלת שהיתה נעולה מעל הכנסייה שאליה אני שולח אנשים (את הבחור שנראה כאילו הוא קצת נשנש משפחה מתה העדפתי לא לשלוח). יש את הכנסייה עם המפלצת הבלתי נראית (אמיגדלה...?) שאני כנראה יכול לעבור עכשיו כי קיבלתי שקד דוחה.

מתחיל לשעמם לי קצת, האמת. הרבה זמן לא קיבלתי הקשר מעניין מספיק למה שאני עושה ולאזורים שאני חוקר. זו פחות או יותר ההרגשה שקיבלתי ממש לקראת הסוף של DS3. שמיציתי במידה רבה את הנוסחא של FROM ושלא כזה לחוץ לי לשחק בעוד משהו בסגנון. עבר לא מעט זמן מאז, אז חשבתי שאולי זה לא יפריע לי להנות מBB, אבל כנראה שקצת כן.
פגשתי בכניסה לבריגנוורת' אויב חדש ודוחה למדי. הוא גם קצת ביגבג את המשחק (התחמקתי מההתקפה שלו ועדיין הוא תפס אותי והיתה את האנימציה כאשר הוא מרחף באוויר כמה מטרים ממני ואני תקוע במקום). בכלל, אני נתקל במלא שטויות טכניות בשעה-שעתיים משחק האחרונות. pop in משוגע ממש קרוב אליי, אפקטים קוליים מוזרים שמשתיקים כל אפקט קולי אחר או מוזיקה באזור. נפילות פריימים תכופות (לרוב משהו ממש רגעי, אבל פעם אחת פתאום 5 אויבים שהיו ממש קרובים אליי פתאום זזו באנימציות של איזה 15FPS). קצת מאכזב שזה קורה במשחק שכבר היה אמור לקבל לא מעט פאטצ'ים ועוד יותר בהתחשב בזה שהוא רץ בפרו.

מצחיק, הצל של יארנהם היה הבוס היחיד שמתתי לו במשחק הבסיס בריצה השנייה עכשיו.
הבוס היחיד שעשה לי בעיות..
בכל מקרה אתה כבר די קרוב לסוף המשחק. לא יודע כמה משלבי הצד עשית כי יש די הרבה (לא מדבר על המבוכים, אלא על השלבים האמיתיים האופציונלים), אבל במידה והוא מתחיל לשעמם אותך ואתה כן רוצה לסיים אותו, אתה יכול להמשיך בדרך הראשית ודי מהר תסיים אותו.

עוד לא נמאס לי מספיק בשביל לנסות לעשות ספרינט לסוף. אני יודע שיש איזה קטע עם איזו אקדמיה ושלב סודי ואני מנסה לחפש את זה. אהה...נזכרתי שגם יש את הדלת באזור שצריך ליפול בו. צריך לקפוץ אליה איכשהו.

יש עוד לא מעט. המשחק מחביא המון שלבים אופציונלים וגם בלי לחשב אני כמעט בטוח שזה המשחק עם הכי הרבה שלבי אופציה והכי מעט שלבי חובה בכל הסדרה.

סיימתי בשבוע האחרון 4 משחקים: anno 2205, משחק לא רע. R&C 2016, משחק חמוד. UC TLL, משחק טוב. גירס 4, משחק על הפנים.

מעניין באמת ממה שעשיתי מה הוא "צדדי".

בשיטוטים ביער האסור נזכרתי בעוד אזור שהחלטתי להשאיר לאחר כך - מערה שיורדת ומובילה לאזור רעל. אז אני מאוד שמח שאזור הרעל הוא קטנטן ומקווה שלא יהיה עוד יותר מידי בסגנון הזה (הולך להיות אזור רעל גדול, נכון?). אם הם ילמדו לצמצם את האזורים האלה לאפס במשחק הבא, זה יהיה מעולה. אם הרעל לא מספיק מעצבן, אז האזור גם מלא באויבים תולעיים שגם כאשר אתה ננעל עליהם הדמות לרוב לא פוגעת בהם. סתם כי הם קטנים. לא משנה כל כך מה תעשה, אתה תפספס. זה חתיכת זוועה. בטח בהתחשב בכמות שלהם ובכמה נזק הם עושים. כמעט מרגיש שהם שמים דברים אידיוטיים כאלה, רק כדי לוודא שיהיה להם עדיין במה להשתפר.

אז הייתי שם והגעתי לאזור שאליו המערה הזאת מובילה. אז טיפלתי במתחזה. לא לפני שהיא ממש הודתה לי ללא כל הקשר ונתנה לי 3 שיקויים כחולים. אני מניח שזה קשור ל3 היצורים שהיו באזור שלה. אני גם מניח שהייתי אמור לשלוח אותם לשם בעצמי, אבל הם דמויות כלשהן שלא נתקלתי בהן, אז הן הלכו לשם כברירת מחדל. חלק ממכאניקת ה"קווסטים" המעפנה של FROM. אני ממש מקווה שהם יאפשרו להנות מהקווסטים האלה בעתיד גם בלי להצמד למדריכים ולדעת הכל מראש. סתם מעצבן.

בכל מקרה, הגעתי לטירת קיינהארסט. נראה מקום מגניב. אחרי שאסיים שם בטח אקפוץ שוב לאמיגדאלה שהרגה אותי פעם אחת ואבדוק מה קורה שאעבור אותה. או שאולי זה המשך המשחק והאזור האופציונלי הוא בכלל בריגנוורת'? אין לי שמץ. נראה...

אין אזור מרעיל גדול במשחק כמו שיש בכל משחק סולס (גם ב3 שיצא אחריו) וגם אין שום חלק מרעיל בשביל הראשי.
כן יש עוד שלב אופציונלי עם אגם מורעל אבל החלק הזה הוא חלק צדדי בשלב אוציונלי ככה ש.. זה הכי רחוק שאפשר לקבל.

אני חושב שבbb לא קשה להבין מה שלב ראשי ומה צדדי, המשחק בנוי ממש משביל אחד ארוך וכל מה שנגמר בלי להמשיך לאנשהו הוא שלב צדדי. יש גם "תחום אפור" כמו אולד ירנהם, שאתה חייב לעשות כדי לפתוח את השער לכנסייה, אבל גם יכול לקנות מפתח ב20000 נשמות.
בds3 לדוגמה זה טיפה שונה ויש לך שביל שלם שלא מתחבר לכלום אבל נותן לך את הבובה שאותה אתה חייב. הייתי בטוח שזה היה שלב צדדי עד שהבנתי שאני חייב את הבובה הזאת בריצה השנייה.

מה שכן עכשיו הבנתי בעקבות מה שאמרת, זה שבbb אין לך באמת מטרה להבדיל מds. לא חשבתי על זה אף פעם כי שיחקתי בו הרבה אחרי שיצא וכשכבר ידעתי את כל הספוילרים, אבל גם אם בשניהם הסיפור מאוד מסתורי, לא ברור וצריך לחקור אותו לעומק כדי להבין משהו, בכל אחד ממשחקי סולס תמיד יש מטרה. "תצלצל בפעמון", "תהרוג את ארבעת המלכים הגדולים", "תחזיר את האדונים לכס". מבחינה עלילתית עדיין צריך לחקור אבל כן יש לך מטרה ברורה מול העיניים.
בbb זה פשוט לא קיים. אתה יוצא לירנהם כדי "לצוד חיות" ואין עם זה באמת מטרה. מהר מאוד הסיפור בכלל מתהפך והרעיון הזה נזנח לחלוטין. אתה פשוט מתקדם עד שהמשחק נגמר.. מבחינה עלילתית אם חוקרים אז יש משמעות וקורים דברים, אבל אין לך את המטרה הברורה הזאת מול העיניים כל הזמן.

אני חושב שבBB זה לא שהרבה אזורים הם צדדיים, כמו שאפשר לסיים את המשחק בלי להשיג את כל היכולות. נניח, נראה שאפשר לסיים בלי לנצח את המכשפות, אבל אז אתה לא מקבל גישה לאחת ממערכות השדרוג שלך. לא זכור לי תוכן "צדדי" כל כך משמעותי באף אחד מהמשחקים בסדרת DS (אם נניח רגע שאזורים חבויים בBB או בDS שווי ערך).
ויקאר אמליה היא דווקא כן חובה והיא גם dead end, אבל אי אפשר להמשיך במשחק בלי לנצח אותה (אני חושב... אחרת לא מקבלים את הסיסמא ליער האסור).

מה שאתה אומר בנוגע לסיפור מתאים למה שאני מרגיש. באמת אין לי goal לשאוף אליו מעבר ללגלות איזה עוד דברים מוזרים אני יכול לראות ואיזה עוד אויבים מעניינים אני יכול להרוג. אני יכול להבין את ההתלהבות של מעריצי FROM מהמשחק, אבל אני חושב שאפילו בחמשת המשחקים שהם פיתחו תחת הנוסחא הזאת, BB לא מעבר למקום טוב באמצע. מבחינתי נשמות אפלות/שדים הם הכי פחות מוצלחים והרבה יותר בוסריים מכל השאר. BB כנראה נמצא איפשהו סמוך לDS2 בדירוג שלי (לפחות בנתיים) וDS3 הוא המוצלח ביותר. יש לBB הרבה יותר מידי חסרונות למול DS3/2 בשביל להיות באמת איזו קפיצת מדרגה גדולה לעומתם. אם זה סיפור פחות מוצלח, פחות גיוון בנשקים, בוסים פחות טובים. מבחינה טכנית הוא בהחלט ונפל מDS3. מה שמרים אותו למעלה זה כנראה סטינג מעניין יותר ומערכת קרב מהירה וכיפית יותר.

אמליה היא דד אנד כי היא סוף act 1. אתה נכנס ללילה אחריה. זה שביל ברור שהולך עד לסוף act 1 עם יציאה לאולד ירנהם ולמכשפות, אחרי זה יש לך שביל ישיר עד לסוף act 2 עם יציאות שאני אתן לך למצוא לבד אלא אם תרצה לשמוע, ואחרי זה גם act 3 הוא שביל ברור וישיר.
במשחקי סולס העולם יותר פתוח בעיצוב שלו אפשר להגיד.
ובכל זאת, בעיניי החוזק העיקרי של bb ששם אותו לדעתי כמשחק הטוב בסדרה (אם כי בצורה צמודה) זה העיצוב שלבים עצמו.
אולי בסולס הדגש הוא על עולם שמתחבר וbb הוא יותר שביל, אבל השלבים עצמם בbb מאוד מעגליים ומעוצבים נפלא. הרבה פעמים שלב שלם וגדול מסתובב סביב מנורה אחת שאתה הולך ופותח קיצורים שחוזרים אליה.
bb סובל מהבוסים הכי פחות טובים בסדרה בעיניי אבל העובדה שהשלבים שלו בנויים כל כך טוב, וזה מה שאתה עושה רוב הזמן, שמה אותו בראש.

לגבי ds2 אני ממש לא מסכים איתך. הוא בעיניי 'במקום האחרון' ברוב הקטגוריות של משחקי הסדרה. כולל קרב, עיצוב עולם ושלבים, ובוסים (הוא ברמה הנמוכה של bb). הוא כן נהנה מהיותו עם הכי הרבה תוכן (אבל זאת לא בעיה של המשחקים האחרים) והסיפור שלו הכי עניין אותי בסולס (אבל.. בוא נגיד שזו לא הנקודה העיקרית במשחק). הוא כן טוב, אבל אני לגמרי רואה בו ככבשה השחורה.
ds3 הוא חיה מוזרה. מאוד אהבתי אותו כששיחקתי בו אבל היום קצת פחות. הוא המשחק הכי "מקצועי" שלהם, משחק שהוא לגמרי תוצר של שלמות הנוסחא ואנשים שיודעים מה הם עושים. הוא קצת כמו אלבום 'הלהיטים הגדולים' של להקה ותיקה. אבל הוא מרגיש ככזה גם לרע - חוזר על המון שתיקים ורגעים שכבר ראינו. הוא יודע לבחור בדברים הטובים מכל משחק אבל מרגיש גם קצת עייף, אין בו איזה רגע מקורי ששייך לו או רגע מדהים שאתה זוכר גם הרבה אחרי.
בbb יש הרבה רגעים כאלו, גם אם זה נגרם בעיקר מהסטינג הייחודי. גם בds2 המושמץ היו רגעים כאלו כמו ונדריק שהתגלה כזומבי חסר בינה. בds הראשון זו פחות או יותר הנקודה החזקה שלו (ועיצוב העולם המושלם של החצי הראשון) כי הכל בו היה חדש ומפתיע.
אבל ds3? הכל כבר נראה. אם אני מנסה בכוח אז אולי החזרה לאנור לונדו וכשהמנגינה של גווין התנגנה בקרב האחרון. אבל גם זה פשוט רפרנסים למשחק הראשון אז זה רק מדגיש את הנקודה.
הוא כן נהנה מהרמה הכללית הגבוהה ביותר של הבוסים ובפער, זה win רציני מבחינתי. גם מערכת הקרב שלו טובה משל 1 ו2. הייתי אומר שהוא המשחק שהכי נהנתי לשחק בו תוך כדי אבל אני זוכר ממנו הכי פחות גם אם הוא טרי לי בכמה שנים יותר מ2 ו1.

הסביבות ב-DS2 היו מאוד מגוונות. הסביבות ב-DS3, לאחר ההתחלה המאוד מרשימה, היו מגוונות הרבה פחות. קתדרלה אחר קתדרלה, כמה אפשר?

ביחס לזמן היציאה, דווקא מ-DS2 נהנתי הכי הרבה. הוא היה קצת יותר סלחני מ-DS1, עם יותר גיוון וביצועים משופרים. DS3 הרגיש כבר כמו מחזור קצת עייף.

צריך לחזור מתישהו ל-BB שהפסקתי באמצע. משחק טוב, אבל המשחקים האלה תובעניים מדי מבחינה מנטלית.

סיימתי עם מריו אודיסי. השלמתי את המשימה האחרונה שרציתי לעשות. מסתבר שאם רק יודעים שני moves סודיים עם איזה יצור (שלא רשומים אפילו במדריך), אז יש קיצור דרך ממש משמעותי, שמדלג על האזור הכי קשה של המשימה הזאת ומחליף אותו באזור כיפי.
יש לי 855 ירחים ואני בהחלט מרגיש שסיימתי את המשחק. אני יכול לאסוף עוד כמה בוודאות, אבל אני מרגיש שמיציתי עד הסוף ושאין לי ממש סיבה לחזור אליו עוד.

פשוט מעולה. כמו כל פלטפורמר תלת מימדי טוב, גרם לי לרצות רימייק מושקע של ג'ק ודקסטר. גם מבצע על המשחק המקורי בPS4 באיזה 2$ יבוא בטוב, האמת.
עכשיו אחזור לBB ואסיים אותו. בנתיים גם אתחיל לחפש מקורות מימון לGOW. אולי אפתח איזה gofundme.

תמכור כליה, זה נראה לי לגמרי יהיה שווה את זה... ועם העודף תוכל לנסות ולרכוש כליה סינית, ועוד כמה איברים... ליתר בטחון

אני לא מאוד מאורע בשוק הכליות, אז כנראה לא אכנס אליו כרגע, אבל אני די איתך בנוגע לכך שזה שווה את זה.

אני לא צוחק... כבר שבוע שאני כל יום מתעורר ומתבאס שעוד לא ה-20 לאפריל, ואפילו אי אפשר לעשן את קרייטוס (לכאורה)

הסתובבתי קצת בטירת קיינהרסט. הגעתי עד לאזור שנראה כאילו אולי יהיה בו בוס וחזרתי דרך קיצור הדרך למנורה. זה האזור האהוב עליי במשחק. גם אם יש בו מעט מהאויבים הכי גרועים בהיסטוריה של FROM. אני מצליח לפגוע בתולעים המקוללות האלו באופן יותר עקבי, אבל זה עדיין לא לגמרי עובד ועל זה הוסיפו את הקטע שהן לא מפסיקות לתקוף גם כאשר הן מותקפות. זוועה של אויב.
חוץ מאזור קטן הן לא הופיעו, אז ממש נהניתי מכל השאר. העיצוב של השלב מגניב ממש. הטירה הגדולה בשלג. הספריות הלא נגמרות. האויבים ממש מגניבים (אם זה הסייפים המוזרים, רוחות הרפאים שחלקן בלי ראש, הגרגויילים). נגד כולם כיף לי להלחם. אפילו נגד הקרציות העצומות שנמצאות בחוץ. ממש הרגשתי שאחרי 3-4 קרבות פיצחתי את הדרך להלחם בהן וזו הרגשה ממש כיפית. השלב גם גרם לי לעשות יותר שימוש בשוט. בערך הפעם הראשונה במשחק שאני משתמש בנשק כשהוא "פתוח" ליותר משניה. גם איכשהו האווירה בטירה הזאת יותר נעימה. אני פחות מרגיש עומס כשאני משחק שם. לא יודע להסביר את זה כל כך.

בקיצור, האזור האהוב עליי במשחק, בפער. מעניין עוד כמה זמן הוא ימשיך. אני מניח שלא הרבה, כי יש בו רק קיצור דרך אחד (לפחות שראיתי). מצאתי אפילו שני צ'אנקס. עוד אחד ואוכל לשדרג בעוד רמה את המקל-שוט שלי. אני ממש נהנה מהנשק הזה. אני גם מרוצה מזה שלא השתמשתי בו מההתחלה, כי יש הרגשה שהשתדרגתי מהמסורים והפכתי לצייד יותר אלגנטי עם המעבר למקל-שוט. בטח לא משהו מכוון במשחק (זה נשק שאפשר לקבל ממש בהתחלה, בכל זאת), אבל קטע מגניב שקרה בגלל איך שבחרתי לשחק.

הבוס שם מצוין גם הוא. למעשה הוא האהוב עלי במשחק הבסיסי, אז בכלל הרווחת 😃

סיימתי עם הטירה. הבוס היה... בסדר כזה. לא ממש התלהבתי ממנו. הוא גם הופך לסופר זול בצורה השניה שלו אם אתה לא חושב לדקור אותו בגב כשהוא מנסה לעשות את הכישוף.
ניצחתי אותו בניסיון השישי או השביעי. היו נסיונות שלא הספקתי לשים עליו יד ובסוף ניצחתי אותו עם 18 מבחנות דם, אחרי 4 ויסראל + דקירה בגב + חשמל במקל הליכה + מלא מזל ואגרסיביות. לא הרגיש לי משהו.

טוב אז ההייפ מGOW החדש היה חזק ממני ויצא לי לשחק בכל ששת משחקי GOW על הPS3 בחודש-חודשיים האחרונים.
האמת, אם הייתם שואלים אותי לפני המרתון הזה הייתי אומר בבטחון מלא ובלי ספק שGOW 2 הוא המוצלח בסדרה כמעט בכל פרמטר, אבל זה התהפך לגמרי מבחינתי.
כנראה זה קשור לעובדה שהוא המשחק שבזמן אמת תפס אותי בדיוק בגיל המתאים (14-15) אבל אחרי הריצה הזאת הוא נמצא בצד התחתון של השישייה מבחינתי, והמשחק ה'ראשי' הפחות מוצלח דווקא.
גם גיליתי שהמשחקים האלו מאוד מהנים. וגם מאוד קצרים, בקטע הכי טוב שאפשר, זה נחמד לחזור לשחק משחקים של 6-8 שעות מהודקות ומהנות במקום כל המשחקים היום שנעים על 15-115.
גם מצחיק לראות איך חלק מהמכניקות שלהם התיישנו לגמרי, או יותר נכון זו סוג של קלאנקיות בבסיס של המשחק (כמו למשל הפלטפורמה בGOW הראשון) שהולכת ומתיישרת ככל שאתה מתקדם בציר הזמן שבו המשחקים יצאו. יש שם דברים, שגם אם הרעיון שלהם נחמד, פשוט לא היו עוברים היום בשום צורה.
אבל בגדול מאוד נהנתי, אלו משחקים שנורא אהבתי בזמנו ולחזור אליהם היום הייתה חוויה נחמדה מאוד.
גיליתי גם שCOO הוא המשחק היחיד שלא הייתי מגדיר ככל כך טוב. שיחקתי אותו בזמנו על הPSP והוא היה זכור לי אחלה לגמרי, אבל היום על הPS3 זה פשוט לא משחק טוב כל כך. זה מעבר לעובדה שהוא משחק PSP כי אם תמשיכו לקרוא תגלו שאני חושב שGOS הוא מאוד מוצלח, פשוט משהו במבנה ובהתקדמות של המשחק לא מוצלחים ביחס לשאר הסדרה, או בכלל.
אם אני אמשיך בסוג של דירוג שיצא לי לחשוב עליו לאורך הזמן ששיחקתי, אז ascension מגיע אחריו למרות שהוא לא כזה נורא כמו שעשו ממנו. אבל הוא כן פחות מעניין משאר המשחקים.
GOW 2 אמנם מאוד הפתיע אותי בנפילה שלו בדירוג האישי שלי אבל הוא כבר כמה רמות מעל השניים הקודמים, הוא עדיין משחק באמת מדהים.
מGOW הראשון נהנתי יותר כי היתה בו איזו המשכיות שלא חזרה בשום משחק אחר. העובדה שכל המשחק מתקיים בגדול בשני מקומות בלבד היא אולי חסרון כשהוא עומד לבד אבל כשיוצא לשחק את כולם ביחד והגיוון בסביבות הוא לא בדיוק בעייתי, פתאום יש לו איזה ייחוד שלא חוזר באחרים.
במקום השני הפתעה אדירה - GOS. משחק נהדר, טוב יותר משני משחקי הPS2 בעיניי. העובדה שהוא יצא על הPSP מורגשת ומצערת מבחינה טכנית, אבל יש לו המון רעיונות מגניבים מאוד ופייסניג כמעט מושלם. משחק GOW יוצא מן הכלל.
ובמקום הראשון, GOW 3. זה גם מפתיע אותי, כי בזמן אמת עם כמה שאהבתי אותו הוא נצרב לי בראש כאכזבה קלה. הוא היה טוב, אבל הגעתי עם ציפיות פסיכיות ובגדול התאכזבתי ממנו קלות. היום הוא פשוט היה הדבר הכי אפי ששיחקתי, כל מה שהיה טוב בכל הסדרה הזאת פשוט מוקצן לרמות הכי גבוהות. משחק הGOW האולטימטיבי ואחד מהH&S הטובים ששיחקתי.

זהו.. עכשיו שיצא כבר GOW החדש. 😃

אצלי זה מסודר כך:
הכי אפי: GOW3,לא תחרות בכלל.
הכי מרשים טכנית: Ascension-פשוט מדהים שהמשחק הזה רץ על פס3.
המהודק והטוב מבין כולם: יאפ,GOW2-המשחק הזה פשוט מושלם כשזה מגיע ל-pacing,פשוט רכבת הרים של כיף. הסיפור שלו הוא גם המוצלח
מבין כולם לדעתי,עם GoS לא הרבה אחריו.

לא יודע, זו כם התמונה של gow2 שהייתה לי בראש מהזכרון אבל אחרי ששיחקתי בו לאחרונה הוא הרגיש לי קצת נמתח מדי ביחס לאחרים וכולל לא מעט רגעים שיכלו להחתך.
רגעי השיא שלו מצוינים, אבל יש לו הכי הרבה רגעים דלים בכל הסדרה הראשית לטעמי.

עדיין משחק מדהים, שלא יווצר רושם מוטעה. פשוט האפיות של gow3 והמעגליות של gow1 עשו לי את זה יותר במרתון הנוכחי. ואם כבר משחק של פייסינג - GOS עשה את זה טוב יותר.

בקשר לסיפור אני חושב שבאופן כללי אי אפשר ממש להשוות כל אחד לסיפור של הראשון. גם הוא לא איזה משהו יוצא דופן בקטע הזה אבל הוא היחיד שיש לו איזשהו מבנה סיפורי אמיתי והתפתחות של הדמות עם כל הפלאשבקים. כל האחרים זה תמיד "מסע אל המטרה" שמלווה בצעקות על נקמה ומוות.
זה לגמרי עושה את העבודה כסיפור h&s במשחק מחשב, ובסוף המרתון רציתי להרוג את זאוס כמעט כמו קריטוס, אבל רק לראשון באמת יש איזשהו סיפור אמיתי.

אני לא בטוח שזה פייר לשפוט משחק פס2 מול משחק פס3 שיצא 3 שנים מאוחר יותר. הבדל של דור, מנוע חדש ודוגרי כל האפיות הזאת לא הייתה אפשרית על הפס2. אני משער שהזיכרון שלי מטעה אותי כי את כולם שחקתי אך ורק בזמן שהם יצאו (חוץ מ-2 ששחקתי שוב לפני 3) אבל ביחס לתקופה שהם יצאו? 1 היה מדהים כי לא שחקתי בחיים במשהו כזה, 2 היה אפילו יותר מדהים כי הוא פשוט משחק טוב בהרבה ו-3 אכזב אותי מאוד. למרות שהטיטאנים הם אולי החלק הכי מרשים בסדרה, מה שהגיע בינהם פשוט הרגיש כמו פייסינג רע. חידות לא משהו, אזורים לא מעניינים וזה כמעט הרגיש כאילו יש שלבי A ושלבי B - אלה שנתנו בהם את כל הנשמה וההפקה ואלה שמלאו מקום. הייתי עושה איזו אנלוגיה למשלוח מנות שחצי ממנו מרופד למטה, הממתקים סופר טעימים אבל חצי ממנו צלופן וקש. בנוסף כל נושא האולימפוס לא ישב לי טוב. זה הרגיש כאילו משחק שלם התקדמת 500 מטרים, מנקודת ההתחלה לראש האולימפוס, בניגוד ל-2 שהיה סוג של יומן מסע. לא יודע, חוץ מהטיטאנים שום דבר לא באמת התחבר לי בGOW3.

מצד אחד ברור שזו לא חוכמה לשפוט משחק ps2 מול משחק ps3, אבל זו בסך הכל רשימה אישית שמבוססת על הנאה אובייקטיבית שלי היום מהמשחק, לא יותר מזה. מצד שני gos הוא משחק psp (ששיחקתי על טלוויזיה) והוא הצליח לעקוף אותם בעיניי אז..
בכל מקרה, שוב, זה גם בדיוק מה שהיה לי בראש: gow2 היה השיא וgow3 היה מצוין אך מאכזב. אבל זה פשוט התהפך לי לגמרי אחרי שחזרתי אליהם. ברור שזה במבט של היום ושהם לא שווים וזו לא איזה רשימה שבודקת אלמנטים אובייקטיבים. אבל האמת? גם אם 'ההפסד' לgow3 הוא לא חוכמה, בעיניי היום gow2 (המצוין בכל זאת, אין ספק) מפסיד גם לקונסולה חלשה ממנו (gos) וגם למשחק ישן ממנו (gow1).

קשה לי להתווכח עם זה, ביחוד שלא שחקתי ברובם שנים. היי, את GOW1 לא שחקתי 13 שנים! איך הזמן טס.

עברתי משימת DLC בזלדה
הזה של הנסיכה ,למי ששיחק ,מה שקיבלתי בסוף היה מגניב
סך הכל התוספת למשחק הזאת הייתה נחמדה

אבל זהו ,אני אוסף כלי נשק טובים ,וחוזר למשחק הראשי ,לא כי נימאס לי
פשוט אני צריך לפנות מקום לחזרה של הPS4 ,הWIIU פשוט תופס את המקום שלו